ירושלים

ירושלים היא המיקרוקוסמוס העתידי של ישראל, כשטיב היחסים בין ארבע האוכלוסיות המרכזיות שבה, ובעיקר בין חרדים ללא-חרדים, עתיד לשקף את טיב היחסים ביניהן בכל המדינה. לכן, קיום מפגשים חיוביים להמעטת העוינות והגברת הסובלנות בין קבוצות אלו, חיוני להמשך שגשוגה של החברה הישראלית כולה

הצהרתו של טראמפ - בדבר היותה של ירושלים בירת ישראל - מספקת הזדמנות נוספת לברר מה כוחה של הכרה בינלאומית ומה חשיבותה לקיומה הריבוני של המדינה. טוב יהיה אם תשכיל מדינת ישראל ללמוד מאבני הדרך שאפשרו את כינונה, בין הצהרת בלפור לכ״ט בנובמבר, ולמרות חשדנותה התמידית, תגלה פתיחות כלפי הקהילייה הבינלאומית ותמלא את חלקה כחברה בה

הרב ד"ר בני לאו במחשבות לרגל יום ירושלים.

פרופ' מרדכי קרמניצר לא נולד בירושלים, אך בילה בה את רוב שנותיו וקשר את חייו בה. קראו את מחשבותיו לרגל יום ירושלים.

הכניסה לירושלים באמצעות רכב פרטי או בתחבורה ציבורית הפכה בשנים האחרונות למשימה כמעט בלתי אפשרית. תוצאתה היא שבירת ישראל נעשתה עיר מבודדת. האם יכול להיות שמקבלי ההחלטות אינם מתאמצים, בכוונה, להקל את הגישה של הציבור הרחב אל מעוזי השלטון?

ירושלים היא ביתן של תרבויות שונות ומגוונות. האם המפגש ביניהן יכול להיעשות "מלמטה", מן החברה האזרחית, באמצעות יצירת שיתופי פעולה בין כלל אזרחי העיר, ולא רק בדרך של מחאה? ומה הקשר בין שיתופי פעולה אלו לתהליכים המדיניים והמרחביים הממתינים לנו מעבר לפינה?