תקשורת בעתות חירום

המכון הישראלי לדמוקרטיה

ביום שלישי, כ"ה באייר תשס"ב, 7 במאי 2002, התכנס פורום השולחן העגול לדון בדיוקנה של העיתונות הישראלית ובתפקודה בעתות חירום, כפי שהם מצטיירים מאז פרוץ אינתיפאדת אלאקצה. מנחה הדיון, מר ישראל סגל, ביקש לברר אם התעוותו אמות המידה העיתונאיות בתקופת המשבר ואם עיתונאים מקפידים על הצלבת מידע בזמן חירום. רוב העיתונאים אשר השתתפו בדיון העידו על לחץ מתמיד של המערכת הפוליטית בעבודתם, על פוליטיזציה של התקשורת המשודרת ועל התערבות במינויים.

מנחה: מר ישראל סגל

במשתתפים (לפי סדר א'-ב'):

פרופ' ירון אזרחי

מר יעקב אחימאיר

מר אורי איילון

גב' נילי אמיר

מר ירון אנוש

גב' תמי בן-דוד

גב' עפרה בן-ישי

מר רון בן-ישי

מר נחום ברנע

מר אריה גולן

גב' כרמית גיא

ד"ר דניאל דור

מר ישראל הראל

מר נועם יורן

פרופ' אליהוא כץ

פרופ' תמר ליבס

מר רם לנדס

מר גדעון מאיר


ד"ר שאול צדקה

מר רוני קובן

מר שלום קיטל

פרופ' מרדכי קרמניצר

ד"ר גיורא רוזן

מר מאיר שטיגליץ

מר נחמן שי

מר אלישע שפיגלמן

במסגרת דיון השולחן העגול על תפקודה של התקשורת בעתות חירום, רוב המשתתפים העיתונאים העידו על לחץ בלתי-פוסק על עבודתם מצד המערכת הפוליטית. נחמן שי, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, דיבר על התערבות כזאת גם מצד ממשלות קודמות, תחת מטרייה חוקית. התוצאה היא פוליטיזציה של התקשורת המשודרת והתערבות משמעותית במינויים.

מנחה הדיון, ישראל סגל, ביקש לברר האם התעוותו אמות המידה העיתונאיות בתקופת המשבר הנוכחי, והאם עיתונאים מקפידים על הצלבת מידע בזמן חירום. התשובה לשאלות אלה לא הייתה אחידה. מקצת העיתונאים ביקשו ללמד סניגוריה על תפקוד העיתונות הישראלית. ד"ר שאול צדקה מן החוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן השווה את הסיקור הישראלי לסיקור האמריקני באפגניסטן ובמלחמת המפרץ ולסיקור הבריטי במלחמת פוקלנד, כדי להוכיח את הרטוריקה הפטריוטית שם לעומת האמינות של הסיקור הישראלי. שלום קיטל, מנכ"ל "חברת החדשות של ערוץ 2", דיבר על תהליך של שִכלול הסיקור העיתונאי מאז מלחמת יום כיפור. גם רון בן-ישי, הפרשן הצבאי של "ערוץ 1", העריך את התפקוד העיתונאי כטוב, בהתחשב בלחצים המופעלים עליו.

כנגד זאת סברו ירון אנוש וכרמית גיא מקול ישראל כי תחלואי התקשורת היו קיימים גם בזמני רגיעה והם נחשפים ביתר שאת בעת הזאת. יעקב אחימאיר מ"ערוץ 1" אמר כי מאז ומתמיד לא הייתה הצלבה מספקת של מידע.

ביקורת חריפה יותר השמיעו מאיר שטיגליץ מ"ידיעות אחרונות", וד"ר דניאל דור מן החוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב. לדברי שטיגליץ נעשה שימוש ציני בגורם הפחד בתקשורת, למשל בתיאור תפיסתם של כלי נשק בעלי יכולת מאיימת שאין לה עיגון במציאות. ד"ר דור סבור כי התקשורת מעלה בתפקידה, והיא משמשת כעת הד להסברה הישראלית. כנגד זאת, ישראל הראל קבל על האחידות השמאלית בתקשורת ועל היעדר קולות המייצגים אנשים המחזיקים בעמדותיו.

המשתתפים האחרים, אנשי אקדמיה, ביקשו להציע אמות מידה למדיניות ראויה לתפקוד התקשורת במציאות רבת-הסתירות של העת הזאת. פרופ’ ירון אזרחי, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הציע שלא למדוד דיווח עיתונאי לפי מבחן האמת אלא לפי מבחן הפרשנות, או כפי שנתכנה על-ידו - סובייקטיביות כנה. לפי הבנתו, העיתונאים צריכים לקיים דיאלוג על המציאות ולשכנע את ציבור הקוראים שלהם, הואיל ואין מציאות אובייקטיבית אחת. פרופ’ תמר ליבס מן המחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים הציעה כמה קווים אדומים שראוי לכבד אותם בהסכמה של עורכי העיתונות הכתובה והמשודרת בפרט. הבולט מביניהם הוא הימנעות מלהיגרר לשידורים חיים של פיגועים. שידורים אלה תוארו על-ידי כל המשתתפים כלא-מהימנים ולא-אחראיים. הקהל העיתונאי דחה הצעה זו, בקבעו כי היא מנוגדת לטבע העיתונאי ולמצופה ממנו, וכי במצב הקיים יש להחליט רק על שיפור השידורים החיים ועל הגבלתם.

פרופ’ מרדכי קרמניצר, המכהן גם כיו"ר מועצת העיתונות, הציע לדון בהרחבה בפורום המועצה במדיניות הראויה לתפקודה של התקשורת. הוא ביקש להדגיש את נושא האחריות בדיווח העיתונאי, שמתעלמים ממנו תכופות. להמחשת דבריו הזכיר את הדיווח החי מאלון מורה שהתרחש תוך כדי פעולת צה"ל במקום, ואת הפגיעה הנגרמת לעתים לרגשותיהן של משפחות שכולות. בניגוד לפרופ’ אזרחי הוא סבור כי קיימת רק מציאות עובדתית אחת, ויש לחתור בדיווח עיתונאי להשגת עובדות רבות ככל האפשר.

גדעון מאיר, סמנכ"ל תקשורת במשרד החוץ, ביקש להתמקד בעיתונות הזרה ובאמות המידה הנמוכות לעבודתה. אין ספק לדעתו כי הסיקור הישראלי מקצועי ואמין מזה המוצע על-ידי העיתונות הזרה בארץ.

הדיון, בהשתתפות עיתונאים רבים, חרג באופן טבעי מגבולות הדיון האקדמי והפך לשיח חי וכואב על הקשיים שהעיתונות הישראלית מתמודדת עמם: בצד לחצי המערכת הפוליטית מופעל גם לחץ ציבורי (למשל כנגד ריאיון אישים פלסטינים) ולחץ מצד גורמי צבא. הדילמה בין מורל ציבורי לבין אובייקטיביות, וגורם הפחד האישי המשפיע על העיתונאי כפרט, מקשים עוד יותר על עבודה מקצועית והופכים כל דיון ענייני לדיון רגשני.

פרוטוקול הדיון

להורדת פרוטוקול הדיון

ישראל

  • זאב שיף, "כשהתותחים ירו - העיתונות לא שתקה מעולם," ספר השנה של העיתונאים, 1985
  • דניאל דור, עיתונות תחת השפעה, 2001
  • רון כתרי ושלום קיטל - ההחלטה מתי לפרסם את מספר החיילים שנפגעו בג'נין, תמליל מתוך רזי ברקאי, מה בוער, גלי צה"ל, 10/04/2002

Giora Eiland, "Dealing with the Foreign Media: The IDF Perspective," Strategic Assessment, Vol. 4 (3), November 2001.


מאמרים מתוך העין השביעית:

  1. ירון אזרחי, "מיתולוגיה ישראלית," גיליון 36, ינואר 2002
  2. עמוס נוי, "אכזרי זה טוב מאד," גיליון 32, מאי 2001.
  3. יואב לימור, "היום הם, מחר אנחנו," גיליון 37, מרץ 2002


מבט השוואתי:

  • התקשורת האמריקנית בעקבות אסון התאומים:

    1. "Networks Accept Government Guidance," Fair, 17/10/2001

    2. Michael Littlejohns, "The P- words: Patriotism, Press and
Propaganda," Earth Times Service, 6/12/2001

    3. Duncan Campbell, "Where No News is Good News," The Guardian, 5/12/2001

    4. Stephen Gowans, "Truth Behind Afghan Fortress Massacre Gets edited Out," Middle East Journal, 7/12/2001

  • תקשורת בעימותים צבאיים:

   1. Philip M. Taylor, War and the Media - Propaganda and Persuasion in   the Gulf War, 1992

   2. Scott Wilson, "Media's Role in Crisis Becomes the Big Story in Venezuela," The Washington Post, 17th April 2002, p. A08.