המועצה הציבורית: ההיבטים החוקתיים המשטריים והפרוצדורליים של השלטון המקומי. הכינוס השמיני

תל אביב

הכינוס השמיני של המועצה הציבורית לחוקה.

הקבוצה עסקה בעיקר בדגם הריכוזי, ביתרונותיו ובסכנותיו. הוסכם שיש לנקוט מדיניות דיפרנציאלית שמתחשבת בשוני שבין הרשויות.

עוד נושאים מרכזיים שעלו:

  • חלוקת הסמכויות בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי – יש להגדיר את החלוקה באופן שייטיב עם החלשים.
  • דמוקרטיזציה של הרשות המקומית – יש לוודא שיהיה איזון בין כוחו של ראש הרשות המקומית ובין כוחה של המועצה ולשם כך יש ליצור כלים לביקורת.
  • יש צורך בהגדלת השקיפות ובהגדלת ההזדמנויות להשתתפות ולמעורבות.
  • יש להחיל את עקרון השוויון.

בקבוצה זו הייתה הסכמה כמעט כללית שיש למצוא דרך לשינוי המצב הקיים. עוד הוסכם שאת נושא הרשויות המקומיות יש להסדיר בחוקה, והשאלה שנותרה פתוחה היא מה תהיה רמת הפירוט של נושאים אלו בחוקה.

נקודות מרכזיות שעלו:

  • חלוקת תפקידים וסמכויות בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, בין ראש המועצה המקומית למועצה עצמה.
  • הגנה על רשויות מקומיות מפני ניסיונותיו של השלטון המרכזי להצר את צעדיהן.
  • מתן תמורה לנבחרי הציבור, קרי למועצת הרשות, על עבודתם.
  • אין להיצמד לדגם מסוים מהדגמים שהוצגו, אלא כדאי לקחת רכיבים משלושת הדגמים ולנסות לבנות דגם חדש.
  • מנקודת ראות של צדק חברתי, של הבטחת שוויון במדינה, הקבוצה קבעה כי יש צורך בשלושה שינויים:
    1. סל שירותים שייקבע בחוק
    2. שילוב אזרחים בקבלת החלטות מוניציפליות
    3. מתן אוטונומיה רבה יותר לרשויות המקומיות
  • הקבוצה הציעה דגם אזורי עם שיפורים. דגם זה בא להגשים עקרונות של ביזור העצמה הפוליטית, חלוקת סדר היום הציבורי בין הלאומי למקומי, ביזור של הקצאת המשאבים, חיזוק הדמוקרטיה המתווכת וחיזוק מבנים של רב-תרבותיות.

הדיון בקבוצה זו נחלק לשניים, בהתאם לשתי שאלות: מהו הדגם האידאלי? ומה היסודות בדגם הזה שראוי לכלול בחוק או בחוקה?

הקבוצה לקחה עקרונות אחדים מהדגמים השונים ושילבה ביניהם לצורך הכללתם בחוקה:

  • עקרון השוויון: יצירת נקודת זינוק שווה עוד לפני חלוקה שווה של המשאבים.
  • שמירה על מעמדו של ראש הרשות: יש לחזק את מעמדה של מועצת העיר בהיותה כוח המאזן ומגביל את ראש הרשות ולהגביר את הביקורת על ראש הרשות.
  • יש לתגמל את החברים במועצת הרשות באופן שימריץ אותם להתמסר לפעילויות. 
  • שיתוף האזרחים בפעילות המוניציפלית: תכנון ובנייה, חינוך, חוקי עזר ועוד. 
  • אוטונומיה של השלטון המקומי לפי האחריות המוטלת עליו.
  • יצירת מבנים אזוריים שישמשו דרג ביניים בין הרשויות המקומיות לבין השלטון המרכזי לשם חיזוק רשויות חלשות.
  • צמצום מספר הרשויות ואולי אפילו מתן תמריץ שלילי לרשויות קטנות כדי שיתאחדו.
  • איגום משאבים ויצירת גופים מאוגדים לצרכים משותפים, כגון איכות הסביבה, תעסוקה וחינוך.