בחירות איזוריות
שיטת הבחירות בישראל היא יוצאת דופן בכך שכל חברי הכנסת נבחרים מאיזור בחירה אחד ויחיד ולכן נקראת "שיטה ארצית". לשיטה כזו יש כמה חסרונות בולטים. ביניהם: פגיעה בייצוג תושבי פריפריה, ריחוק גדול בין האזרחים לפוליטיקאים, והגברת הפיצול בכנסת.
לאור התסבוכת הפוליטית והבחירות התכופות עולה השאלה האם יש לשלב מרכיב איזורי לשיטת הבחירות שלנו. אין הכוונה לשיטות כמו אלה הנהוגות בארצות הברית או בבריטניה, אלא במודל מתון יותר המבוסס על שני עקרונות מרכזיים:
הראשון- הסתמכות על גבולות קיימים בין איזורים. שכּן, הניסיון ממדינות אחרות מלמד שסרטוט גבולות חדשים לאיזורי בחירה יהיה נתון למניפולציות פוליטיות, כשכל מפלגה תנסה להרוויח מאיזורים שיפעלו לטובתה. לכן – חייבים להסתמך על החלוקות הקיימות במשרד הפנים או בוועדת הבחירות המרכזית. והשני- התבססות על איזורי בחירה רב-נציגיים. כלומר – שמכל איזור בחירה ייבחרו לכנסת כמה נציגים ולא רק נציג יחיד.
הכנסת מרכיב איזורי לשיטת הבחירות הישראלית, מוזכרת מעת לעת כאמצעי לייצוב המערכת הפוליטית ולשיקום אמון שלנו בנבחרי הציבור. אמון שנפגע קשות בשנים האחרונות.