קבינט הפריון
הגיע הזמן להקים גורם על-מתכלל, אשר יהיה אמון על גיבוש מדיניות והובלת שיפור בפריון העבודה.
חוסר האיזון של הכלכלה הישראלית בא לידי ביטוי בנתוני פריון העבודה. מצד אחד, אנו מזוהים ברחבי העולם כ"סטארט אפ ניישן", מאופיינים ברמת חדשנות גבוהה, בשיעורי השקעה גבוהים במחקר ופיתוח ובענף היי-טק מפותח. מצד שני, פריון העבודה בישראל נמוך באופן דרמטי מהממוצע במדינות ה- OECD. במונחי כח קנייה מדובר בפער פריון עצום, של כ-30%, מול ממוצע מדינות ה- OECD, כאשר פריון העבודה בכל מדינות מערב אירופה, למעט יוון ופורטוגל, גבוה באופן משמעותי מהפריון הישראלי. כך, לדוגמא, בלגיה, הולנד, אירלנד, צרפת, גרמניה ודנמרק מציגות פריון עבודה גבוה בכ- 70% עד 80% מהפריון הישראלי. בדומה, גם הפריון בארה"ב גבוה בקרוב ל- 80% מהפריון הישראלי. למעשה, פריון העבודה של ישראל נותר גבוה בעיקר מול מדינות מזרח אירופה ודרום אמריקה. כדי להמחיש את גודל האתגר, אציין כי לשם סגירת פער הפריון מול ממוצע ה- OECD בתוך חמש שנים, נדרש העובד הישראלי להגדיל את תוצרתו לשעה בשיעור מצרפי של כ-47% !! משמעות הדבר, צמיחה נדרשת של כ- 8% מדי שנה בפריון העבודה הישראלי. קצב הגבוה פי 4 מהקצב הנוכחי, אשר עומד על כ- 2%.
לכאורה, נראה שמשרד האוצר מבין את עומק הבעיה, כאשר כבר לפני כשנה הגדיר שר האוצר, משה כחלון, את העלאת הפריון כיעד אסטרטגי, ומינה את מנכ"ל משרדו, שי באב"ד, לעמוד בראש צוות לגיבוש המלצות להגדלת הפריון במשק. המלצות הצוות, אף שנכון לכתיבת שורות אלו טרם פורסמו לציבור הרחב, באו כך נראה לידי ביטוי בתכנית הכלכלית ובהצעת התקציב לשנים 2017/8. התייחסותו הרצינית של משרד האוצר לנושא הפריון ותקצוב מסלולים חדשים להעלאת הפריון בתעשיות המסורתיות ובענפי המסחר והשירותים – הינם צעדים בכיוון הנכון. אולם, נראה שקובעי המדיניות באוצר טרם הפנימו עד הסוף את גודל האתגר שניצב בפניהם, המחייב הרבה מעבר לריכוז מספר צעדים תחת פרק אחד (חשובים ומבורכים ככל שיהיו).
בדיוק כמו סוגיית הדיור – כך גם סגירת פער הפריון מחייבת מדיניות חוצה משרדים וגורמים, ולפיכך מחייבת ראיית על וחשיבה אסטרטגית, שתאפשר סנכרון שוטף בין כל זרועות הביצוע. כדי להעלות את הפריון נדרשת פעילות אקטיבית משולבת במגוון רחב של תחומים, לרבות חינוך, הכשרה מקצועית, רגולציה, יצוא, חדשנות, שיטות ניהול, השקעות, פתיחת המשק לתחרות, הסרת חסמים בחיבור לגז טבעי ועוד. כמו כן, מחייב המהלך טיפול ממוקד באוכלוסיית החרדים, ערבים ובעלי מוגבלויות, אשר נמצאים בעיצומו של תהליך השתלבות בשוק העבודה, ולכן העלאת פריון העבודה בקרבם הינו בעל פוטנציאל גבוה להניב תמורה הולמת ברמה הכלכלית והחברתית גם יחד. לפיכך, יש מקום לבחון אימוץ של מודל קבינט הדיור שמוביל כחלון ושכפולו להשגת יעד הפריון, תוך ההתאמות הנדרשות.
גם הנסיון הבינלאומי מלמד כי לשם השגת יעד השיפור בפריון העבודה נדרש גורם על-מתכלל, אשר יהיה אמון על גיבוש המדיניות והובלת כל זרועות הביצוע למטרה זו. גורם אשר ידאג בין היתר גם למיקסום יתרונות הסינרגיה בין האקדמיה לתעשייה ובין גורמים ממשלתיים לפרטיים, וכן יבצע מעקב שוטף אחר מדדי ההצלחה בכל אחד מהתחומים. ברחבי העולם הבינו זאת מזמן, שכן מכונים לקידום הפריון קיימים בפורמט כזה או אחר במרבית המדינות המפותחות והמתפתחות. כך, לדוגמא, בסינגפור נקרא גוף זה SPA – (Singapore (Productivity Association, בגרמניה ה- RKW (German Productivity and Innovation Centre), ביפן JPC ((Japan Productivity Center, בסין CPC, (China Productivity Centre), באיחוד האירופי - EANPC -The European Association of National Productivity Centers, והרשימה עוד ארוכה. אין ספק שאם ברצוננו לסגור את פער הפריון, הבשילה העת להצטרף לרשימה מכובדת זו, ולתת לנושא את החשיבות הראויה, תוך הקמת גוף ייעודי לקידום הפריון גם בישראל.
