על משמעת קואליציונית ופרשת שרן השכל
התעקשותה של חברת הכנסת שרן השכל לא לתמוך ב"חוק המרכולים" בניגוד להחלטת סיעת הליכוד הביאה את יושב ראש הקואליציה, חה"כ דוד אמסלם, לדרוש להדיח את השכל מתנועת הליכוד. בית הדין דחה בשלב זה את העתירה. המקרה הזה העלה לרף חדש את הקיצוניות שבה מפעילים שני יושבי ראש הקואליציה האחרונים, חה"כ דוד ביטן וחה"כ אמסלם, את המשמעת הקואליציונית באמצעות גזרים ומקלות
בעקבות התעקשותה של חברת הכנסת שרן השכל (ליכוד) שלא לתמוך ב"חוק המרכולים" מסיבות עקרוניות, בניגוד להחלטת סיעת הליכוד, עתר יושב ראש הקואליציה, חה"כ דוד אמסלם, לבית הדין של הליכוד בדרישה להדיח את השכל מתנועת הליכוד. בית הדין דחה בשלב זה את העתירה.
המקרה הזה העלה לרף חדש את הקיצוניות שבה מפעילים שני יושבי ראש הקואליציה האחרונים, חה"כ דוד ביטן וחה"כ אמסלם, את המשמעת הקואליציונית באמצעות גזרים ומקלות. כך לקראת ההצבעות על התקציב הדו-שנתי לשנים 2017/18 קיבלו מספר חברי כנסת מהקואליציה, רובם חברי ליכוד, הקצאות תקציביות בסכומים של עשרות מיליוני שקלים לתמיכה בפרויקטים הקרובים לליבם בתמורה ל"סיועם" בקידום אישור התקציב. עכשיו נוספו לסנקציות הרגילות המופעלות כנגד חברי כנסת סורחים, כגון מניעה מלשאת דברים במליאה, מלהשתתף בישיבות ועדות הכנסת מטעם סיעתם והצעת הצעות חוק פרטיות והצעות לסדר היום, גם האיום בסילוק ממפלגתם ובמשתמע גם מהסיעה שבה הם חברים בכנסת.
בסופו של דבר, למרות היעדרותה של השכל מההצבעה, חוק המרכולים אושר בקריאה שלישית בהצבעה של 58 תומכים מול 57 מתנגדים בבוקרו של ה-9 בינואר. בשלב זה לא ברור אם בזאת הסתיימה הפרשה, או שיהיה לה המשך.
יש לציין שמוסד המשמעת הקואליציונית מקובל בכל המדינות בעלות משטרים פרלמנטריים, כשאחת הסנקציות המופעלות כנגד חברי פרלמנט סורחים היא אי תמיכת מפלגתם במועמדותם בבחירות הבאות (סנקציה יעילה ביותר במדינות בהן הבחירות הן אישיות ואזוריות). מפלגות רשאיות גם לסלק חברי פרלמנט משורותיהם, אך מה שאינן יכולות לעשות כמעט בכל המדינות בעלות משטרים דמוקרטיים שבהן חבר הפרלמנט נחשב לנאמן ציבור והמנדט שלו הוא מנדט חופשי (להבדיל ממנדט אימפרטיבי שעל פיו חבר הפרלמנט נחשב לשליח) זה לסלק חבר מכהן מהפרלמנט.
עמדה זאת קבלה גיבוי מלא בשנת 2009 בתגובת נציבות האירופית לדמוקרטיה שליד מועצת אירופה (נציבות ונציה), לכוונתה של אוקראינה לתקן את חוקתה כך שחבר פרלמנט יאבד את מושבו בפרלמנט אם ערק מסיעתו או פעל בניגוד להוראות מפלגתו. מחקר שנעשה מטעמו של האיחוד הבין-פרלמנטרי ופורסם בשנת 2011 מצא שבכרבע מ-162 מהמדינות שנבדקו יש למפלגות אמצעים להגביל על-פי חוק את חופש הפעולה של חבריהן, אולם רק בחמש מדינות (אף אחת מהן לא באירופה או צפון אמריקה) נמצא שהמפלגות בהן יכולות לגרום לחבר פרלמנט "סורר" לאבד את מושבו בפרלמנט.
בישראל המשמעת הסיעתית והמשמעת הקואליציונית מקובלות כמו במדינות אחרות, אולם כאן ישנה פסיקה של בג"ץ שאין חבר הכנסת מחויב אוטומטית להיכנע לה. בפסיקתו בבג"ץ בפרשת ולנר נגד יו"ר מפלגת העבודה (בג"ץ 5373/94) קבע השופט אהרן ברק שאמנם חבר הכנסת נבחר בשיטת בחירות שיש בה משקל מכריע למפלגה ומוטלת עליו משמעת סיעתית, אך הוא אינו 'נציג' של המפלגה והוא התחייב בהצהרת האמונים שלו לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותו בכנסת. משום כך הוא אינו מתחייב לשמור אמונים למפלגתו ולמלא באמון את שליחותה בכנסת. "כל חבר-כנסת הוא 'נציג' של העם כולו ועליו לפעול כנאמן הציבור", כתב.
במהלך שנים הוגשו הצעות חוק שונות שניסו לשנות את העמדה הזאת. אחת המעניינות שביניהן הייתה הצעה של חה"כ יעקב כץ (האיחוד הלאומי) במהלך הכנסת ה-18 לתקן את חוק-יסוד: הכנסת כך שיקבע שחבר שנבחר מטעם מפלגה יהיה נאמן לעקרונות שקבע המוסד המרכזי במפלגתו, ולא יפעל בצורה השונה מהותית מעקרונות אלה, ושאם יעשה כן יהיה דינו כדין חבר כנסת שפרש מסיעתו, וזכותו להתמודד בבחירות הבאות תוגבל. הרקע להצעת החוק היה נאום בר-אילן של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבו תמך לכאורה בפיתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, וזאת בניגוד (לטענתו של כץ) למדיניות המוסכמת של הליכוד. אף אחת מהצעות החוק שהוצעו בנידון לא הגיעה מעבר לדיון מוקדם.
גם בישראל לא יכולה מפלגה לסלק מהכנסת חבר בסיעתה שהפר את המשמעת הסיעתית. במהלך הכנסת ה-18 לא יכלה סיעת ש"ס לסלק את חה"כ חיים אמסלם למרות שלפי מה שדווח בזמנו הוא הפך בעיניה ל"מוקצה מחמת מיאוס" כיוון שהפסיק לתמוך בעמדותיה. כל מה שיכלה לעשות כדי "להענישו", לאחר שסירב להתפטר מהכנסת, היה להגביל את פעילותו הפרלמנטרית למינימום ולמנוע ממנו לפרוש מסיעת ש"ס ולהקים סיעת יחיד. רק לאחר שנתיים, לקראת סוף כהונת הכנסת ה-18, היא הסירה את התנגדותה לכך.
למעשה, מה שקרה לחיים אמסלם היה תוצאה של הרצון למנוע מחברי כנסת לערוק מסיעתם ואפילו לעבור למחנה פוליטי אחר - תמורת טובות הנאה. כפי שאכן שקרה במספר מקרים במהלך כהונת הכנסות ה-12 וה-13: הקמת הממשלה הצרה של יצחק שמיר ב-1990 וצירוף כמה מפורשי צומת לממשלת יצחק רבין בינואר 1995. כל מה שנאמר בנושא בחוק הכנסת ובתקנות הכנסת בנושא פרישתם של חברי כנסת יחידים מסיעותיהם נועד להרתיע אותם מלעשות כן, גם אם הם עושים זאת מסיבות עקרוניות ולא כתוצאה ממה שידוע במקומותינו כ"כלנטריזם".
במידה והליכוד בכל זאת יחליט לסלק את חה"כ שרן השכל משורותיו, מצבה יהיה שונה מאוד מזה של אמסלם בכנסת ה-18 או של חה"כ אורלי לוי אבקסיס בכנסת הנוכחית, כשפרשה מסיעת ישראל ביתנו כשזו הצטרפה לממשלת נתניהו מבלי לעמוד על עקרונות חברתיים. למעשה לא קיימים בכנסת כללים - לא בחוק ולא בתקנון - ואף לא קיים תקדים המתייחסים למצב שייווצר - של חברת כנסת שסולקה מסיעתה לאחר שהפרה את המשמעת הסיעתית על בסיס ערכי, ושלא הייתה לה כוונה כלשהי לפרוש.