על מקלות, גזרים וערים אדומות

במקום שמודל הרמזור יגרום לסולידריות קהילתית שתסייע לבלימת המגפה, הוא מביא לתוצאה ההפוכה, בה חברי הקהילה עשויים לרצות לשבש את זרימת המידע לטובת השכונה או העיר – הכל, רק לא להיחשב עיר אדומה. כדי להימנע ממצב כזה, על מקבלי ההחלטות להעדיף את השימוש בתמריצים חיוביים בוני אמון, ולהפחית ככל הניתן את השימוש בתמריצים שליליים

Flash 90

פרויקטור הקורונה, פרופ' רוני גמזו, טען כי מהחקירות האפידמיולוגיות עולה כי ישנם לא מעט מקרים בהם אנשים עם תסמינים לא טורחים ללכת ולהיבדק. זאת בצד דיווחים סותרים באשר להנחיות של מנהיגי קהילות שונות שלא ללכת ולהיבדק ובצירוף של סטיגמה שנוצרה לאחרונה, המסמנת כל חולה מאומת ככזה המגדיל את הסיכוי של עירו להפוך לאדומה ובכך כמי שפוגע בקהילה שלו. אלה ביחד תרמו לדינמיקה הרסנית, בה התמריץ האישי והקהילתי בטווח הקצר עומד בסתירה לאינטרס הציבורי שמצריך זיהוי מוקדי התחלואה.

מחקרים רבים מראים כי האינטרס האישי משפיע בצורה משמעותית הן  על התנהגותם והן על האופן בו הם מפרשים את המציאות. בהתאם לגישה זו, האדם הפרטי בעיקר זה שאינו בקבוצת סיכון וחושד כי חלה, יעדיף במקרים רבים לא להיבדק ולשמור את המידע לעצמו, כיוון שבעצם הדיווח מרע את מצבו. בעטיו של מודל הרמזור, הדבר הופך נכון גם כשזה נוגע לקהילה או עיר, שיעדיפו להציג מצג שווא של מספר חולים קטן מזה האמיתי, על מנת להימנע מסיווגן כקהילה אדומה. כך, במקום שמודל הרמזור יגרום לסולידריות קהילתית שתסייע לבלימת המגפה, הוא מביא דווקא לתוצאה ההפוכה, בה חברי הקהילה עשויים לרצות לשבש את זרימת המידע לטובת השכונה או העיר – הכל, רק לא להיחשב עיר אדומה.

בפני מקבלי ההחלטות עומדות מספר אפשרויות:

ראשית, תוכנית הרמזור דורשת מיתוג מחדש בשל ההתמקדות אך ורק בצעדי הסגר השונים. על הציבור להבין שתיוגה של עיר כאדומה אינו עונש אלא תיאור מצב המצריך התערבות מוגברת לטובת אותה עיר, בדמות בדיקות מהירות ונוחות, סיוע מרבי במשלוחי מזון והשקעה של משאבים רבים יותר של הממשלה באותן רשויות מקומיות. הדימוי שצריך להנחיל בקרב האוכלוסייה הוא כחולה הזקוק לטיפול נמרץ, המקבל טיפול מהיר ומיטיבי יותר המותאם למצבו.

שנית, בעבר הועלתה האפשרות של יצירת מערכת שבה אנשים שנבדקו ונמצאו נשאים ייכנסו למסלול בו יוכלו לחזור לעבודה לאחר הבראתם עם מגבלות פחותות. ייתכן שלאור המצב הקיים, בו יש לאנשים תמריץ קהילתי להימנע מלהיבדק, יש מקום לחשוב ולעיין באפשרות זו, כמובן בכפוף לבדיקות רפואיות שיוודאו נוכחות מספקת של נוגדנים, בשל התמריץ האישי שהיא נותנת לאנשים למהר ולהיבדק. למשל ניתן אולי לשקול מדיניות בה אלו שחלו והחלימו מוחרגים ממגבלות התנועה הקיימות באותן ערים אדומות, לפחות לתקופה בה סוברים הרופאים כי החסינות עובדת.

שלישית, יש לוודא שלשלטון המקומי עצמו אין כל השפעה על היקף הבדיקות או זהות הנבדקים זאת על מנת  למנוע כל ניסיון של הרשות המקומית לבצע מניפולציות בכמות החולים או באחוז התוצאות החיוביות. בנוסף, במהלך החקירות האפידמיולוגיות יש לשקול אפשרות להעניק הטבות רבות יותר לרשות מקומית בה עובר פרק זמן קצר יותר בין גילוי התסמינים לבין מועד הבדיקה. לעמדה זו יתרונות רבים, לא רק בדמות התמריץ להיבדק אלא גם בשל העובדה שזו תהיה עיר בטוחה יותר אם החולים ימהרו להיבדק סמוך ככל האפשר להופעת התסמינים.

רביעית, יש לעשות את המירב כדי להקל על אדם החושד כי חלה, ולוודא שתהיה לו האפשרות  להיבדק במהירות האפשרית. ככל שהאופציה להיבדק הופכת קשה יותר לביצוע, כך גדל הסיכוי שאנשים יצדיקו לעצמם את היעדר הצורך להיבדק.

חשוב להבין- ברמת האמון הנוכחית בין האזרחים לבין המדינה, היכולת והלגיטימציה של המדינה לקנוס אנשים או ערים הולכת וקטנה. על כן, בנוסף להסברה יעילה, על המדינה להעדיף את השימוש בתמריצים חיוביים בוני אמון, ולהפחית ככל הניתן את השימוש בתמריצים שליליים. באקלים הנוכחי, שילוב תוכנית הרמזור עם תמריצים חיוביים - הן ברמת הקהילה והן ברמת הפרט -  יהיו אפקטיביים יותר מאשר פעולה שתתפס בעין הציבור כענישה.