על דעת הנשיא
בעקבות התבטאותו של הנשיא שמעון פרס בענין התקיפה באיראן
בעקבות התבטאותו של הנשיא שמעון פרס בענין התקיפה באיראן, דנה בלאנדר מעלה שוב את שאלת מעמדו של נשיא המדינה וסמכויותיו.
"אינני מוכן לחפות בשמי על כל המתרחש כעת בארץ-ישראל ולהשלים עם כל דבר שעושה הממשלה בלא שאוכל להשפיע על הדבר או למנוע אותו [...] אינני יכול להשלים עם כך שאהיה רק שותף סביל במפעל, המתנהל על-פי קווים שאינני יכול לסמוך ידי עליהם."
(מצוטט אצל פישר 1996).
ציטוט זה מתוך מכתב התפטרות של הנשיא הראשון של מדינת ישראל חיים וייצמן (שלא נשלח לבסוף) .מדגים את מעמדו הבעייתי של נשיא המדינה
ציטוט זה מתוך מכתב התפטרות של הנשיא הראשון של מדינת ישראל חיים וייצמן (שלא נשלח לבסוף) מדגים את מעמדו הבעייתי של נשיא המדינה.
אמנם החוק מגדיר את הנשיא כמי שעומד "בראש המדינה" אולם מוסכם על פי הנוהג שתפקידו של הנשיא הוא בעיקרו סמלי. אלא שלא ברור מה פירוש הדבר שהנשיא מהווה סמל, כפי שניסח זאת הנשיא הראשון חיים וייצמן: "נאמר לי כי הנשיא מהווה סמל. עד עכשיו לא עלה בידי להבין פירושה של אמירה מעורפלת זו." (מצוטט אצל קמחי 8.10.1992). למרות עמימות זו מקובל לראות במוסד הנשיאות גוף מאחד המייצג את פניה השונים של החברה ושל המדינה, ואשר אמור לתפקד באופן שהוא מעבר לפוליטיקה היומיומית ולגשר על שסעים ומחלוקות בחברה. בתוקף תפקידו הסמלי יש הטוענים כי על הנשיא להדיר עצמו משיח פוליטי בנושאים שנויים במחלוקת וזאת על מנת לשמר את יוקרתו הסמלית של מוסד הנשיאות ולהותירו מחוץ למגרש הפוליטי. מנגד, הנשיא, בהיותו ראש המדינה, אינו יכול להישאר אדיש או בתפקיד סביל לנוכח אירועים לאומיים הרי גורל. ומכאן המחלוקת בשאלה האם מותר לנשיא להשמיע קולו בנושאים שעל הפרק או שעליו לסכור את פיו על מנת שלא להיקלע לסבך המחלוקות הפוליטיות.
על מנת לבחון את הסוגיה מאמר זה יסקור בקצרה את תפקידיו של הנשיא וסמכויותיו ויבחן את המחלוקת סביב התבטאויות של הנשיא בנושאים שעל סדר היום לאור ניסיון העבר.
חוק יסוד: נשיא המדינה קובע כי הנשיא עומד בראש המדינה. הנשיא נבחר לתקופת כהונה אחת בלבד בת שבע שנים על ידי רוב מוחלט (61) של חברי הכנסת בבחירות חשאיות שנערכות בישיבה מיוחדת (לדרכי בחירת הנשיא ראו קניג, 2007). לנשיא חסינות במילוי תפקידו וחסינות בפני דין פלילי. הנשיא יכול לסיים את תפקידו על ידי התפטרות, או לאחר שהכנסת החליטה להעבירו מתפקידו בגלל התנהגות שאינה הולמת את מעמדו, או בגלל מצב בריאותו. (להרחבה בענין העברת נשיא מכהונתו ראו: בלאנדר, 2007)
רוב תפקידיו של הנשיא הם טקסיים או פורמליים בלבד כמו האמנת שגרירים והשתתפות בטקסים. עם זאת לנשיא מספר תפקידים ביצועיים והחשובים שבהם הטלת התפקיד על המועמד להקמת ממשלה, מתן אישור במקרה שראש הממשלה החליט על פיזור הכנסת ומתן חנינה או קציבת עונשם של אסירים.
על אף שהחוק אינו קובע זאת במפורש תפקידו של הנשיא, כמו זה של ראשי מדינה סרמוניאליים אחרים בדמוקרטיות פרלמנטריות, הוא כאמור בעיקרו סמלי. כפי שניסח זאת הנשיא פרס בנאום השבעתו בכנסת: "נשיא אינו מושל, אינו שופט, אינו מחוקק, אבל מותר לו לחלום, להציב ערכים, לנהוג ביושר ובחמלה, בעוז ובחסד. אין איסור על הנשיא לעשות מעשים טובים. הוא רשאי, ואף חייב, לשרת את בני עמו, לטפח אהבה לעם, למדינה, לבריות. לקרֵב רחוקים, לצְפות למרחק, לסייע לחלשים, לנחם אבלים, לקרב לבבות, להרבות שיווין, לגשר על פערים, לתמוך ביצירה רוחנית ומדעית." (פרס, 15.7.2007)
ואכן, הממד הסמלי המורם מהפוליטיקה של הנשיא, איש החזון המדמיין והמגשר על פני פערים, תורם לאמון הגבוה של הציבור בנשיא. במדד הדמוקרטיה לשנת 2011 הנשיא הוא המוסד הפוליטי שזכה לאמון הגבוה ביותר מבין המוסדות הפוליטיים (כמעט 80% מהציבור הביעו בו אמון) (הרמן ואח', 2011). אולם אולי יותר מכל מוסד פוליטי אחר, האמון בנשיא קשור לאישיות הממלאת את התפקיד. ולראיה, לקראת סוף כהונתו של קצב, כאשר הועלו החשדות נגדו, צנח האמון בנשיא ל - 22% בלבד (אריאן ואח', 2007).
לנוכח אמון זה, ולנוכח העובדה שליבת התפקיד שממלא הנשיא היא סמלית, נשאלת השאלה האם הנשיא נחשב לשחקן במגרש הפוליטי, ואם כן אילו כללים והגבלות חלים עליו.
המחלוקת סביב סמכויותיו של נשיא המדינה והאופן בו עליו למלא את תפקידו ימיהם כימי מוסד הנשיאות. כבר זמן קצר לאחר שמונה חיים וייצמן לנשיא הראשון הגיש אחד מחברי הכנסת שאילתה בכנסת לראש הממשלה בענין סמכויותיו של נשיא המדינה. בשאילתה קובל אחד מחברי הכנסת כי הנשיא דאז חיים וייצמן "השמיע בשעת קבלת-הפנים בעיריית חיפה הכרזה מדינית שהיא ביסודה מנוגדת למדיניות הממשלה ולהודעותיו של ראש הממשלה?". ומוסיף וקובל חבר הכנסת כי "נשיא מועצת המדינה הרשה לעצמו לדבר באותה המסיבה גם בשפה האנגלית - הופעה שאינה הולמת את תארו ומעמדו של נשיא מועצת המדינה..." ובהמשך מבקש חבר הכנסת "לקבוע תחומים מסוימים להופעותיו המדיניות של נשיא מועצת-המדינה בהתאם לסמכותו המוגדרת הברורה"(פרוטוקול מועצת המדינה הזמנית, ישיבה כ"ח, 25.11.1948).
אחד הגורמים אשר מקשים על ההפרדה בין מוסד הנשיאות והשיח הפוליטי הוא העובדה שרוב הנשיאים שנבחרו עד היום היו אישים מזוהים פוליטית. זאת בנוסף לאופן הבחירה של הנשיא שמחזק את הזיקה המפלגתית שלו היות שהכנסת בוחרת בנשיא ובדרך כלל המועמדים לנשיאות באים מקרב שורות המפלגה השלטת או מפלגת האופוזיציה העיקרית. למרות הליך הבחירה הפוליטי, ולמרות שהאישיות הנבחרת בדרך כלל מזוהה פוליטית, נהוג שמשעה שנבחר הנשיא הוא חובש איצטלה ממלכתית ונמנע מהתערבות בנושאים שמצויים במחלוקת פוליטית.
עם זאת, בהיסטוריה הפוליטית של ישראל זכורים מספר מקרים בהם נשיאים נקטו עמדה בנושאים במחלוקת שעל סדר היום. לאחר מלחמת יום הכיפורים, הנשיא קציר עורר סערה ציבורית כאשר אמר: "כולנו אשמים". הנשיא נבון איים להתפטר אם לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית לחקר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בלבנון. הנשיא הרצוג כינה את העיתונות "תקשורת עוינת", הצטרף לתביעה לשינוי שיטת המשטר ומתח ביקורת על החלטת בג"ץ לאשר את רשימת כהנא לכנסת ב 1984. תקופת כהונתו של הנשיא עזר ויצמן היתה רצופה התבטאויות שגררו ביקורת רבה: קריאה ל"פסק זמן" במגעים עם הפלסטינים לאחר אירועי הטרור ב-1995; הזמנת יו"ר הרשות הפלסטינית ערפאת לבקר בביתו בקיסריה לאחר בחירתו של נתניהו לראשות הממשלה ב-1996; המלצה לממשלה לנהל משא ומתן עם הסורים לאחר הקמת ממשלת ברק ב-1999; תמיכה בהקמת ממשלת אחדות לאומית והתבטאויות פוגעות כלפי נשים. לנוכח ריבוי התבטאויותיו של וייצמן הוגשו בתקופת כהונתו כמה הצעות חוק (שלא התקבלו), שנועדו להגביל את התערבותו של נשיא המדינה בנושאים ציבוריים שאין לגביהם הסכמה לאומית, וזאת על פי דברי יוזמי הצעות החוק משום שנקיטת עמדה בשאלות מדיניות מונעת מהנשיא מלמלא את תפקידו המסורתי. גם הנשיא קצב, בנוסף לכתם הפלילי שדבק בו עם סיום כהונתו, נקט במהלך כהונתו ביוזמות שנויות במחלוקת: קיצור מאסרה של מרגלית הר-שפי, בניגוד לעמדת ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר; הצהרה בזכות הפסקת פעולות האיבה ותמיכה ב"הודנה"; הבעת נכונות לבקר בפרלמנט הפלסטיני ברמאללה. הנשיא התשיעי, שמעון פרס, על אף היותו אישיות מזוהה פוליטית נמנע בדרך כלל במהלך כהונתו מנקיטת עמדה ברורה בסוגיות שנויות במחלוקת, אם כי התבטא בנושאים לאומיים כמו המחאה החברתית.
באשר לדבריו של הנשיא פרס לפיהם על ישראל לפעול בשיתוף פעולה עם ארה"ב בענין התקיפה באיראן, נדמה שהנשיא מבטא את רחשי ליבו של רוב הציבור. בסקר שנערך במסגרת פרויקט "מדד השלום" השיבו 61% מהנשאלים (הסקר נערך רק בקרב יהודים) שישראל אינה צריכה לתקוף בלי שיתוף פעולה אמריקני. עם זאת, פילוח על פי עמדות פוליטיות מגלה כי התומכים בעמדה זו ממוקמים בעיקר בשמאל ובמרכז, ואילו בקרב מי שמגדירים עצמם ימין רק 50% סבורים כך. במלים אחרות, התבטאותו של פרס, על אף שהיא משקפת את עמדת הרוב בציבור, עדיין עשויה להיות מתויגת פוליטית כעמדה של מרכז-שמאל.
תפקידיו וסמכויותיו של הנשיא אמנם מוגדרים בחוק יסוד: נשיא המדינה, אך במובנים רבים, הנשיא הוא יותר אישיות מאשר מוסד, היות שכל נשיא יצק תוכן אחר לנשיאותו בהתאם לאישיותו (ראו: בלאנדר, 2007א). על אף תפקידו המאחד הסמלי אין לצפות מנשיא המדינה שיגזור על עצמו שתיקה בנושאים הרי גורל מבחינה לאומית. עם זאת, על הנשיא להתחשב בכך שנקיטת עמדה בסוגיה שנויה במחלוקת יש לה השפעה על מידת האמון שהציבור רוחש לו כנשיא המצוי מעבר למחלוקות הפוליטיות, והדבר עלול לפגוע ביוקרתו של מוסד הנשיאות כמוסד הפוליטי היחידי המהווה מוקד הזדהות של כלל אזרחי המדינה. כיוון שמוסד הנשיאות מעוצב בעיקר על ידי האישיות הממלאת את התפקיד אין טעם בניסיון לחוקק את גבולות התבטאויותיו של הנשיא, אלא לסמוך על כך שמי שנבחר לתפקיד נשיא המדינה ינהג בשיקול דעת ובאופן ממלכתי על מנת לשמר את יוקרתו של המוסד.
*הכתוב מבוסס בחלקו על הפרק על מוסד הנשיאות בספרם של גל-נור, י. וד. בלאנדר, "המערכת הפוליטית בישראל", שעומד להתפרסם בהוצאת עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה.
בלאנדר, ד. 2007. כיצד מעבירים נשיא מכהונתו?. אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
בלאנדר, ד. 2007א. הנשיא - מוסד או אישיות?. אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
הרמן, ת. ואח' 2011. מדד הדמוקרטיה הישראלית, 2011, המכון הישראלי לדמוקרטיה.
אריאן, א., אטמור, נ., וי. הדר 2007. מדד הדמוקרטיה הישראלית 2007, המכון הישראלי לדמוקרטיה.
יער, א. והרמן, ת. 2012. מדד השלום - יולי 2012. התוכנית לחקר סכסוכים ויישובם על שם אוונס אוניברסיטת תל-אביב מרכז גוטמן לסקרים, המכון הישראלי לדמוקרטיה.
פישר, ל. (עורכת) 1996. חיים ויצמן - הנשיא הראשון: מבחר איגרות ונאומים, גנזך המדינה.
פרוטוקול מועצת המדינה הזמנית, ישיבה כ"ח, 25.11.1948.
פרס, ש. 15.7.2007. נאום בטקס ההשבעה בכנסת.
קמחי, י. 8.10.1992. "רק כבוד וכיבודים", הארץ.
קניג, ע. 2007. כיצד לבחור נשיא?. אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה