סדרי העדיפויות בתקציב הממשלה
יש הטוענים כי הפגיעה בשירותים הציבוריים בישראל מקורה בעול הביטחוני הכבד. מומי דהן סבור כי הטוענים כך שוכחים את הסיוע הביטחוני הנרחב שמקבלת ישראל מן החוץ וכי הפגיעה בשירותי הרווחה, החינוך והבריאות נובעת קודם כול מסדר עדיפויות שאינו ראוי. לדעתו אפשר גם אחרת.
הסכסוך המתמשך עם המדינות השכנות גורר בעקבותיו לא רק הוצאה ביטחונית חריגה אלא גם הכנסות חריגות, שכמותן לא ניתן למצוא בשום מדינה מפותחת. ההוצאה הביטחונית הכבדה של ישראל, שמרתקת משאבים בסדר גודל של כ-7 אחוזי תוצר, היא ייחודית בנוף המדינות המפותחות. מדינות אלו מקצות לכך כ-1.5 אחוזי תוצר בממוצע. כל אחוז תוצר שווה בקירוב 8 מיליארדי שקלים.
ואולם זו טעות להסיק מכך שישראל נדרשת להטיל מס חריג בגובה ההוצאה הביטחונית העודפת (כ-5 אחוזי תוצר) או לפגוע בשירותים הציבוריים באותו היקף, וזאת משום שישראל חריגה גם בקבלת סיוע חיצוני. במחקר שערכתי עם ד"ר משה חזן מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית, ויוצג מחר בכנס הרצליה "נשים מעצבות מדיניות" גילינו, שרובן המכריע של המדינות המפותחות מגישות סיוע בהיקף של כאחוז תוצר. כך למשל, פינלנד נוטלת מאזרחיה כאחוז תוצר ומעבירה אותו למדינות נזקקות.
לעומת זאת ישראל, על אף היותה מדינה מפותחת, מקבלת סיוע חיצוני בהיקף שנאמד בכ-2 אחוזי תוצר. ישראל היא המדינה המפותחת היחידה שמקבלת סיוע כל כך גדול. ישראל מקדימה אפילו את מקסיקו, שנמצאת ברמת התפתחות כלכלית נמוכה בהרבה.
ברור כי הסיוע החיצוני לישראל מושפע בצורה ישירה ובצורה עקיפה מן המצב הביטחוני. הודות לסיוע זה אזרחי ישראל אינם נאלצים לשאת במלוא המימון של ההוצאה הביטחונית העודפת. למעשה, ההפרש בין ההוצאה הביטחונית החריגה להיקף הסיוע החיצוני החריג שווה רק כ-2 אחוזי תוצר. את ההפרש הזה ניתן לממן באמצעות מס גבוה יותר או בשירותים ציבוריים בהיקף מצומצם יותר. בשנים האחרונות שיעור המס הכולל בישראל נמוך יותר מזה הנהוג במדינות המפותחות, ומכאן שהפגיעה בשירותים הציבוריים היא אפילו מעבר למתחייב מההוצאה הביטחונית הכבדה.
* שודר בתוכנית הכלכלית של גלי צה"ל ביום רביעי, 2.3.2011
ד"ר מומי דהן הוא מרצה בכיר לכלכלה בבי"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ועמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.