ביחד ולחוד
עד לאחרונה פיצולי רשימות לאחר הבחירות היו סכנה תאורטית בלבד. פיצול מפלגת "ימינה" לשתי סיעות, כבר בערב הבחירות מזיק בטווח הארוך לתפקוד הכנסת והממשלה, ופוגע באמון הציבור שבחר במפלגה זו
Flash 90
זמן קצר לפני הגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית בקיץ האחרון התאחדו יחדיו, לצורך התמודדות ברשימה משותפת בבחירות, מפלגות ורסיסי מפלגות: המחנה הדמוקרטי, העבודה-גשר, איחוד מפלגות הימין והרשימה המשותפת. בהמשך חברה גם מפלגת זהות לליכוד.
מגמה זו, שנובעת בראש ובראשונה מהעלאת אחוז החסימה, היא חיובית. קודם כל, איחודים כאלה מונעים "בזבוז" של קולות הניתנים לרשימות שלא עוברים את אחוז החסימה. בנוסף, בעשרים השנים האחרונות הכנסת מפוצלת מדי והמפלגות הגדולות חלשות מדיי. צמצום הפיצול הפרלמנטרי ישפר את יכולת התפקוד של הכנסת, יקטין את הממשלות – הממשלה היוצאת מנתה 6-5 סיעות, מספר חריג שהקשה מאוד על התנהלותה של הממשלה – וישפר את יכולתה של מפלגת השלטון לקדם מדיניות ברורה התואמת את תפיסת העולם שלה. לבסוף, איחודים כאלה גם תורמים לשקיפות: בניגוד לבריתות והסכמים שנערכים לאחר הבחירות – למשל החבירה של מפלגת כולנו לליכוד מיד לאחר בחירות אפריל 2019 – הציבור מודע מראש לאיחודים הנעשים לפניהן, ויכול להחליט אם הוא מעוניין להצביע לרשימה המשותפת או לא.
אולם אליה וקוץ בה. ביום שאחרי הבחירות, בכנסת עצמה, אין כל ערבות שהרשימות האלה ימשיכו לפעול ביחד, כסיעה אחת. לפי המצב החוקי כיום, כל רשימה משותפת כזו יכולה, מיד לאחר הבחירות, להתפצל בקלות לפי המפלגות השונות המרכיבות אותה. כמובן שצעד כזה יגדיל את הפיצול בכנסת ויפגע בהתנהלות בכנסת והממשלה. הוא גם יהווה פגיעה חמורה בשקיפות ובאחריות של הנבחרים בפני הבוחרים – הציבור הרי הצביע בבחירות לרשימה המשותפת.
עד לאחרונה זו הייתה סכנה תאורטית בלבד. רוב הרשימות המשותפות שהתמודד לכנסת בבחירות האחרונות המשיכו לפעול ביחד למשך כל כהונת הכנסת או קרוב לכך. כך עשו למשל כל הרשימות המשותפות שנבחרו ב-2015 – הבית היהודי (ברשימה משותפת עם האיחוד הלאומי), המחנה הציוני והרשימה המשותפת.
לא עוד. ב-16.9, יום לפני הבחירות לכנסת ה-22, שלחו שלושה מראשי רשימת "ימינה" מכתב ליו"ר ועדת הכנסת, ובו ביקשו שמיד לאחר הבחירות תתפצל הסיעה לשתי סיעות נפרדות: הימין החדש, שבראשו יעמוד נפתלי בנט, והבית היהודי-האיחוד הלאומי, בראשות הרב פרץ. כמובן שמכתב זה לא פורסם ברבים בזמן אמת, אלא נחשף רק לאחר הבחירות. זהו צעד חוקי, אבל מסריח. ראשית, עצם הפיצול לשתי סיעות קטנות של ככל הנראה 4-3 מנדטים – מזיק כאמור לתפקוד הכנסת והממשלה. שנית, הסתרת המכתב מהציבור הרחב פוגעת קשות באמון הציבור בנבחריו. מי שהצביע ב-17 בספטמבר לרשימת "ימינה" ידע שהוא בוחר ברשימה אחת, שבראשה עומדת איילת שקד. הוא לא ידע שכבר במועד זה ביקשה הרשימה המשותפת להתפצל ל-2 רשימות נפרדות (גם אם היה יכול היה לשער שפיצול כזה ייתכן במועד כלשהו), ובוודאי שלא ידע שמנהיגת הרשימה שבה בחר, שקד, למעשה כבר הודחה מתפקידה.
כיצד אפשר למנוע הישנות של מקרים כאלה? הפתרון הפשוט ביותר הוא הקשחת התנאים לפיצול סיעות בכנסת. כאמור, אין כל מגבלה על פיצול מסיעה המתבצע לפי מפלגות קיימות. עם זאת, על פיצולי סיעות שאינם עומדים בתנאי זה מוטלות סנקציות חריפות ביותר (אלא אם המתפצלים מהווים שליש מהסיעה) – מי שפרש מסיעתו לא יכול להתמנות לשר או סגן שר במהלך כהונת הכנסת, לא מקבל מימון הוצאות שוטפות במהלך הכהונה, ולא יכול להתמודד בבחירות הבאות במסגרת רשימת מועמדים שבה חברה מפלגה שהייתה מיוצגת בכנסת היוצאת. הפתרון הוא אפוא פשוט להרחיב את תחולת הסנקציות האלה, ולקבוע שהן יחולו גם על פיצול מסיעה המתבצע לפי מפלגות קיימות, בוודאי אם הוא מתבצע בשנתיים הראשונות לכהונת הכנסת – שכן פיצול כזה מלמד שהמפלגות לא התכוונו מלכתחילה או לא התאמצו לפעול יחס כסיעה אחת.
פתרון מורכב יותר נוגע להגברת השקיפות בכל הנוגע למפלגות. חובה שמכתב כמו זה ששלחו ראשי ימינה, שיכול להשפיע על שיקולי הבוחרים, יתפרסם ברבים מוקדם ככל האפשר. לצורך כך אפשר למשל לקבוע שכל מכתב הנשלח לגורם רשמי בכנסת, וכל הסכם בין מפלגות, יפורסם באופן מיידי. יש עוד לעבד ולחדד את ההצעה, אבל את הרעיון שלפיו זכות הציבור לדעת קיימת גם במקרים כגון זה – חייבים לקדם. זהו צעד הכרחי בדרך לשיקום האמון הנמוך של הציבור בפוליטיקה ובפוליטיקאים.