הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון - הזכות להישכח) התשע"ה 2015
אישור החוק, יביא לפגיעה קשה ובלתי מידתית בזכות לחופש מידע ולחופש ביטוי למול הזכות לפרטיות באופן שישנה מהותית את המצב החוקתי הקיים. כך, החקיקה מרחיבה את הזכות להסיר קישורים למידע רחב יותר, דבר שיביא לא לעיגון הזכות לשיכחה אלא לעיגונה של זכות להסרת מידע שהוא חוקי על פי דין.
התמונה באדיבות Shutterstock
הצעת החוק מבקשת לאפשר לאדם הרואה עצמו נפגע מפרסום אודותיו באינטרנט לפנות למפעיל מנוע חיפוש בבקשה להסיר פרסום זה. אם מנוע החיפוש מסרב להסיר את המידע או לא מגיב לבקשה, רשאי המתלונן לפנות לבית המשפט שיכול להורות למנוע החיפוש להסירו.
אנו מתנגדים להצעת החוק בשל הטעמים הבאים:
א. הצעת החוק פוגעת פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכות לחופש מידע ולחופש ביטוי. היא אינה מתאימה למסורת ההגנה על זכויות אדם בישראל וגם לא לאיזון בין הזכות לחופש ביטוי לבין הזכות לפרטיות, ומשנה בצורה לא ראויה את המצב החוקתי הקיים.
ב. הצעת החוק לוקה בכך שהיא תוקפת רק את החוליה של ה"מתווכים" – מנועי החיפוש, ואיננה מתייחסת ליוצרי הפרסומים. ההצעה תיצור אנומליה שלפיה מתווכים יידרשו להסיר סוגים של פרסומים שלפי החקיקה הקיימת (חוק הגנת הפרטיות/חוק לשון הרע) יוצרי הפרסום עצמו אינם יכולים בכלל להידרש להסיר!
ג. הצעת החוק אינה מתמודדת בצורה נכונה עם ההיבט הטכנולוגי של מה שהיא מבקשת להשיג, וניתן גם להציע פתרונות חלופיים ופוגעניים פחות להסדרים המוצעים בה.
ד. אף שהצעת החוק לכאורה משקפת פסיקה של בית הדין האירופי, היא נוגעת בסוגיה סבוכה שאף מדינה בעולם (למעט רוסיה) עדיין לא יצרה הסדר חקיקתי לגביה, ולא בכדי. ראוי להמתין וללמוד מניסיונם של אחרים.
ה. הצעת החוק מהווה חלק אחד בתצרף רחב העוסק במתח שבין הזכות לפרטיות לבין הזכות למידע בעידן הדיגיטלי. מזה זמן טוענים מומחים כי ראוי לבצע עבודה מקיפה ומסודרת במשמעויות המהותיות, הנורמטיביות, הפרקטיות והמוסדיות של הגנת הפרטיות בעידן הדיגיטלי ולא להסדיר את הנושא טלאים טלאים.
ידוע לי כי גם מנסחי ההצעה רואים בה טיוטה ראשונית. דווקא בשל כך ראוי להשקיע בה חשיבה נוספת בטרם תאושר. חוות הדעת המפורטת מצורפת בזאת. אשמח לעמוד לרשותך בכל עניין או הבהרה.