התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע

מטרת התכנית לבחון כיצד מהפכת המידע מהרהרת על, מאיימת על, ומשנה את - יחסי האזרח והממשל, התרבות הפוליטת, זכויות האדם ותהליכי קבלת ההחלטות השלטוניים.

אנו עוסקים בקידום שקיפות, הנגשת מידע שלטוני וקידום ממשל פתוח; בהבנת הזכות לפרטיות ובאיומים עליה; ובממשק שבין אדם ומכונה בשירות הציבורי.

 

  • תמונת ברירת מחדל

    ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר

    ראשת התכנית

    קראו עוד

    בעלת תואר דוקטור במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. את הפוסט דוקטורט עשתה בבית הספר קנדי לממשל באוניברסיטת הרווארד.

  • תמונת ברירת מחדל

    עו"ד רחל ארידור הרשקוביץ

    חוקרת

העברת פרטי מתחסנים לרשויות המקומיות ולמשרד החינוך תפגע קשות בליבת הזכות לפרטיות. מניסיון העבר, הגופים הללו אינם מצטיינים באבטחת מאגרי המידע המצויים כבר עתה ברשותם

כל עוד מנהלים יעריכו, ובצדק, שהסיכון מפני תביעות או סנקציות עקב דליפת מידע אישי הוא נמוך, המוטיבציה שלהם לבצע שיפור במתווה ההגנה בסייבר בארגון, תישאר נמוכה

רשויות המודיעין והאכיפה בארה"ב לא הפיקו לקחים מבחירות 2016 וכשלו באיתור הקנוניה הווירטואלית שהתפתחה בין טראמפ לבוחריו. אם אנחנו רוצים למנוע "יום כיפור סייברי" כזה אצלנו, עלינו להשקיע כבר עכשיו מאמץ תפיסתי בהבנה של מה שהתרחש בארצות הברית ומה ניתן ללמוד ממנו לגבינו

זהו מדרון חלקלק שיסייע לקונצרן של פייסבוק לאסוף עוד ועוד מידע על כולנו, שיעובד וישמש להתאמת תכנים שיווקיים וגרוע מכך- לשלול כל עצמאות מחשבתית פוליטית אינדיבידואלית. הפתרון הוא התערבות ממשלתית ועדכון חוק הגנת הפרטיות המיושן יחד עם מחאה צרכנית רחבה

ההיענות לחיסונים כמובן משמחת, אלא שאיש לא ביקש את הסכמתנו להשתתף במחקר שעושה פייזר, ובכך יש הפרה של שרשרת האחריות כלפינו, הציבור. מקבלי ההחלטות בממשלה, במשרד הבריאות ובקופות החולים ממשיכים לחשוב שהבריאות והדאטה שלנו הוא רכושם שלהם. הדבר הזה חייב להשתנות

הרצון לקדם תיקונים מקיפים בדיני הגנת הפרטיות מבורך וחשוב, אולם יש צורך בגיבוש מתווה חקיקה שלם, אחיד וברור על מנת לתת מענה יעיל ומקיף ככל הניתן לפערים החמורים בהגנת הפרטיות במדינת ישראל לעומת שאר העולם

הכישלון הקולוסלי בהטמעת אפליקציית "המגן" והשימוש הפסול והמתמשך באיכוני השב"כ, מצריכים שינוי פרדיגמה וקידום יוזמות שיספקו מענה לקבוצות ואוכלוסיות קטנות - במקומות עבודה, בתי ספר ובתי חולים. תפקיד המדינה הוא לפעול כרגולטור בתחום יישומוני מעקב המגעים, ולא כספק בעצמה

תיקון שוק העיתונות הוא מטרה הדורשת שינוי עסקי, רגולטורי ותרבותי. כדי להטות מחדש את ספינת העיתונות שעלתה על שרטון, יש לייצר מודל פעילות כלכלי בר קיימא, שמעניק לעיתונים וגופי חדשות יציבות לטווח ארוך, וכן הגנה מפני השחתה, הן מצד בעלי הון הן מצד גורמים פוליטיים

שלושה שבועות לבחירות לנשיאות ארה"ב, הקמפיינים הפוליטיים עוקפים את הרשתות החברתיות באמצעות אפליקציות שיוצרות דאטה מלא מלא על הצרכנים: פעולות, העדפות, מאפיינים וחיזוי התנהגות. האם בבחירות הבאות בישראל יעתיקו את השיטה?

הקניות באינטרנט הפכו לעניין שבשגרה בתקופת הקורונה. כדי להבטיח שהחברות שומרות על פרטיות הלקוחות, יש להרחיב את סמכויות הרשות להגנת הפרטיות ולאלץ אותן לפעול להגנה על פרטיות הלקוחות

אם פעם המשמעות של הזכות לפרטיות התמצתה בשאלה האם לפרסם בעיתון תמונה כזו או אחרת של איש ציבור, היום כל עסק מנהל עוד עסק צדדי - עסק של דאטה, ואוסף עלינו מידע. פרטיות וטכנולוגיה יכולות ללכת יד ביד, אך יש לתכנן את הטכנולוגיה כך שלא תשרת רק חברות גדולות או ממשלות שמקבלות כוח שלא היה להן בעבר

תזכיר חוק הגנת הפרטיות, כמו גם תיקון מס' 13 לחוק הגנת הפרטיות, הם צעד בכיוון הנכון, אולם חוק הגנת הפרטיות דורש שינוי מן היסוד במהלך מרכזי ואחיד. אי אפשר לספק הגנה ברמה נאותה לזכות היסוד לפרטיות באמצעות תיקוני חקיקה בשיטת טלאי על טלאי, אשר נשענים על חוק מיושן, המותאם למציאות בדרך של פרשנות יצירתית

השימוע שנערך בקונגרס האמריקני לארבעת ראשי ענקיות הטכנולוגיה- פייסבוק, אמזון, גוגל ואפל, הוא קרב בלימה אימתני שמטרתו להוציא מידיהן את השליטה על המידע האישי של כל העולם- מאגר שבזכותו הן מחזיקות בעוצמה כלכלית חסרת תקדים

בעבודתו השוטפת של השב"כ, השימוש באיכונים נעשה בנוסף לאיסוף מידע נוסף, ניתוחו והצלבתו עם נתונים נוספים. לכן, כדי להשתמש בנתונים הנאספים באופן יעיל - בפעולות לחימה וסיכול טרור כמו גם בהתמודדות עם מגיפה - אין לראות בהם תחליף לפעילות מחקרית רחבה יותר

הכתובת הייתה על הקיר, אבל בכירי הממשלה העדיפו להמשיך ולהתייחס לאיכוני השב"כ כאל תרופת פלא טכנולוגית שתאפשר את פתיחת המשק. כעת מתגלות התקלות, ועשרות אלפי ישראלים נשלחים לבידוד, ללא סינון או בקרה. בתוך כך, חשוב להבין שמעקב השב"כ אינו מהווה תחליף לחקירות אפידמיולוגיות ומערך בדיקות יעיל ומתפקד - אלא רק חלק ממעטפת רחבה הרבה יותר שצריכה להינתן לאזרחים

כשבכירי משרד הבריאות ודרג מקבלי ההחלטות התייחסו לשב"כ כאל תרופת הפלא הטכנולוגית שתאפשר את פתיחת המשק, הם טעו. בעיקר בגלל הנתק המוחלט בין כלי השב"כ לחקירה האפידמיולוגית. כל נסיון לפתח חלופות בתקופה שבין הגל הראשון לשני לא נבחנה לעומק. אז מה כן צריך לעשות עכשיו, ואיך שאר מדינות העולם התמודדו עם ענין המעקבים?

איכוני השב"כ התבררו השבוע כלא יעילים ובעלי אחוזי טעות גבוהים. עדיין לא מאוחר לאמץ יישומונים אזרחיים, ועל הדרך לדאוג לפרטיות של כולנו

עדכון המדיניות של פייסבוק, שנכנס לתוקפו השבוע, לאסור תוכן המכחיש או מעוות את זיכרון השואה- הוא צעד בכיוון הנכון למציאת האיזון בין חופש הביטוי לבין תכנים מסיתים ופוגעניים ברשתות החברתיות. הידוק ההגדרות בנוגע לאנטישמיות והכחשת שואה, פסילת תוכן פוגעני ומסולף והפניית גולשים למקורות אמינים לצריכת מידע מהימן- אלו הדרכים להילחם בביטויי שנאה ברשת

אנחנו חיים בעולם שבו מי שעשיר בדאטה, נהיה עשיר יותר. הדרך למנוע הקמת אימפריות דאטה עוברת בהתאמת חוק הריכוזיות לעולם הנוכחי והבנה שבדיוק כפי שלא רצוי שגוף אחד ישלוט באחזקות פיננסיות וריאליות, כך צריך להיות גם באחזקות דאטה

הצעת החוק מאפשרת שימוש בסמכות חריגה המתירה פגיעה בזכות היסוד לפרטיות, ללא צו בית משפט באופן לא מידתי בעת הזו. יש לעגן מנגנון בחוק לחלופות אזרחיות, כולל לוחות זמנים, השקה, שיווק והטמעה, לטובת מניעת גרירת הרגליים והסתפקות בכלי הנוח של השב"כ לאורך זמן

על שרי המשפטים והביטחון להבין את הנזק הביטחוני שנגרם משחיקת יכולות השב"כ כתוצאה משימוש בכליו למעקב אחר אזרחים ואת שחיקת אמון הציבור בהצדקה להפעלתם, ולפעול להפסקתו

ההחלטה לצמצם את הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאבק בקורונה מעידה על כך שהממשלה עצמה מודה כי אין עוד מקום להסמכה רחבה ומקיפה של השב"כ לבצע את אותן פעולות מעקב. לכן, יש להפסיק לאלתר את השימוש בכלי זה

הסמכת השב"כ לבצע מעקב רחב היקף כפי שהתרחשה מאז תחילת משבר הקורונה, היא מהפגיעות רחבות ההיקף ביותר בזכויות אדם בהיסטוריה של מדינת ישראל. הן מבחינה מעשית והן מבחינה חוקתית, הנתיב המוצע בתזכיר חוק הסמכת השב"כ אינו הדרך הראויה, המידתית והרצויה בעת הזו

אל מול המחיר של שימוש בשירותי השב"כ במעקב אחר אזרחים הכרוך בפגיעה נרחבת בזכות לפרטיות קיימות שתי חלופות מרכזיות: איסוף מידע מחברות הסלולר ועיבודו על ידי משרד הבריאות או שימוש וולנטרי באפליקציות לאיתור האזרחים המחוייבים בבידוד. לפניכם מסמך המפרט את החלופות למעקב אחר אזרחים במסגרת המאבק בנגיף הקורונה

רשויות השלטון אוספות ומייצרות כמויות אדירות של מידע, חלקו עשוי להיות יקר ערך מאד לתעשיות הטכנולוגיה, אבל בלי מדיניות ברורה להנגשת הנתונים, לא המדינה ולא האזרחים ירוויחו מזה

המשבר הנוכחי הביא עמו צמא ציבורי לדיווחים מבוססי עובדות ונתונים, ורצון לשמוע מפי מומחים. החשש הוא שככל שהמשבר יימשך, כך יפחת האמון במומחיות ובעובדות ונחזור לוויכוח הפוליטי שמבוסס על רגשות ודעות. האחריות למנוע זאת מוטלת על אמצעי התקשורת, מקבלי ההחלטות והמומחים עצמם

עיגון ההסדר שנקבע בתקנות שעת החירום בחוק נתוני תקשורת הוא צעד בכיוון הנכון, אולם נוכח הפגיעה החמורה שההסדר מהווה עבור זכות היסוד לפרטיות, חשוב לקצר את תוקפו, להוסיף קנה מידה ברור לביצוע בדיקה, להוסיף חובת מסירת הודעה לאדם הנדגם למעקב, להגדיר חובת סודיות ואבטחת מידע ולוודא המשך הפיקוח הציבורי והפרלמנטרי

זו העת לבחון את שיקולי הפרטיות בשלב הבא של ההתמודדות עם נגיף הקורונה, ובכלל זה - להגדיר מחדש את התכליות השונות למעקב המוני, להעריך מחדש את נחיצות השימוש בשב"כ, להחליף את האיסוף בכפיה באיסוף המבוסס על הסכמה ולהפיק לקחים מההסדרים במדינות דמוקרטיות אחרות בנושא מעקב מגעים ושימוש בטכנולוגיות מעקב

אפליקציית "מגן" יכולה לשמש דוגמה לכך שאין הכרח במעקב חודרני ושאפשר לעשות שימוש במידע אישי רגיש תוך מיזעור הפגיעה בפרטיות. היא משקפת את ההבנה שעל מנת להתגבר על משבר הקורונה יש צורך בשיתוף פעולה מלא של הציבור ואת זה אפשר להשיג רק על ידי שקיפות וכיבוד זכות היסוד לפרטיות

המכון הישראלי לדמוקרטיה העביר למשרד המשפטים סדרת תיקונים דחופים לתזכיר חוק נתוני תקשורת, נוכח הפגיעה החמורה בפרטיות וחריגות המעקב המשטרתי כחלק מההתמודדות עם משבר הקורונה. תיקונים אלה יביאו לאמון הציבור גבוה יותר בפעולות הממשלה ומשכך גם לשיתוף פעולה מירבי מצדו

הסמכת השב"כ לעשות שימוש במידע ‏טכנולוגי ‏לשם ‏ביצוע ‏בדיקה ומעקב אחר אזרחים שנמצאים בבידוד ביתי הנה אחת הפגיעות הקשות ביותר בפרטיותם של אזרחי ישראל מאז ומעולם. אמנם ישנה חשיבות לשימוש באמצעים הקיימים כדי למנוע את התפרצות המגפה, אולם יש לעשות זאת תוך יישום והטמעת עקרונות ההגנה על הזכות לפרטיות

בשבוע שעבר ניתן אור ירוק לגופי הביטחון לעשות שימוש באמצעי מעקב טכנולוגיים על מנת להתחקות אחר הצעדים של כולנו. אין ספק- אנחנו ב-2020 ורוצים, ובצדק, למצות את הטכנולוגיה שברשותנו כדי להילחם בקורונה, אבל לא לסיים כמו דיסטופיה ממותחן מדע בדיוני

בזמן שישנתם, ממשלת ישראל בחרה באחד מאמצעי האכיפה הדרקוניים ביותר שבסל היכולות שלה- הפעלת השירותים החשאיים לצורך מעקב רחב היקף אחר אזרחים במסגרת המאבק בקורונה, וזו כבר חציית קו אדום. הציות הציבורי הנדרש בעת הזו לא אמור לנבוע מהשלטת פחד, אלא להיות מושתת על אמון, על תחושת סולידריות וערבות הדדית

ישראל היא המדינה היחידה בעולם שהסמיכה את השירותים החשאיים שלה לבצע מעקב רחב היקף אחרי אזרחים במסגרת המאבק בקורונה. זאת, בעוד ברוב הדמוקרטיות האחרות קיימת חקיקה ייעודית לטיפול עם איסוף מידע בעת מגפה. סקירה השוואתית

במיוחד בעת הזו של אי ודאות פוליטית, פרלמנטרית, בריאותית וציבורית, חשוב שתימשך כסדרה גם פעילותה של תקשורת עצמאית, ההכרחית לקיום השיח הציבורי והעברת מידע לציבור. אי החרגת הפעילות העיתונאית מהתקנות לשעת חירום עלול למנוע קיומה של תקשורת חופשית

לו הייתה מיושמת בישראל חשיבה לטווח ארוך, אולי היינו מבינים שהנכס הכי גדול שיש בידינו בימים אלה הוא המורים ומערכת הלמידה מרחוק. במקום זאת, הוחלט במשרד האוצר להפסיק את הלימודים מרחוק יחד עם מורים, ולהפעיל את מערכת השיעורים המשודרת של משרד החינוך, שספק אם תצליח במטרתה

תקנות החירום שאושרו אמש באישון לילה ותוך עקיפת הכנסת, מעניקות לשב"כ סמכויות נרחבות לאתר נתוני מיקום של כל אחד ואחת מאיתנו. אלה הן תקנות חריגות שמסכנות את הזכות לפרטיות של כולנו, ויוצרות תקדים מסוכן שעשוי להישאר איתנו הרבה אחרי שהקורונה כבר לא תהיה כאן. כל התשובות לכל השאלות

אין לאפשר למצב החירום להפוך לכלי למעקב המוני אחר האוכלוסייה, ואין לאפשר לשב"כ מעקב המוני אחר כל אזרחי ישראל. חשוב לאסוף מידע פרטי תוך נקיטת אמצעי האבטחה המתאימים, ולהשתמש רק בכלים מידתיים בידי הממשלה

המכון הישראלי לדמוקרטיה קורא ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט ניל הנדל לעצור את שימוש המפלגות באפליקציות לניהול בחירות, בעיקר ביום הבחירות, עקב חשש לפגיעה בחוק הגנת הפרטיות והאיום על תקינותו של ההליך הדמוקרטי

מעולם לא היה מצב בהיסטוריה של אמצעי התקשורת, שרבים כל כך בציבור מצהירים שהם משתמשים במקור לחדשות שהם כל כך לא מאמינים בו. אנחנו מבינים שמדובר במקור בעייתי לחדשות, ובכל זאת אנחנו מסתמכים עליו. כל הסיבות בסקירה שלפניכם

רוב השיח סביב העוזרים הדיגיטליים של חברות הטכנולוגיה מתמקד בשאלת איסוף המידע והשימוש בו, בעוד מתחת לפני השטח נעשה מאמץ ללמד את המכונה להביע רגשות וליצור איתנו קשר אישי ואינטימי. לשינויים האלה יהיו השלכות משמעותיות, וחשוב לתת עליהם את הדעת עכשיו

רפורמת קציבת הקדנציות, המיושמת בהצלחה בשנים האחרונות בשירות המדינה, יכולה וצריכה להיות מיושמת גם באחת מהפלטפורמות ועמדות הכוח המשפיעות במדינה, התקשורת

כללי הביטחון בישראל הנוגעים לייצוא ביטחוני דורשים עדכון. עכשיו זאת הצנזורית הצבאית, אבל הסיפור כאן הוא זה של הבכירים לשעבר במערכות הביטחון – בצבא, במשרד הביטחון, בשב"כ, במוסד ובמערך הסייבר - שבשם הניסיון הביטחוני שרכשו, מוכרים טכנולוגיות פוגעניות לאנשים רעים

הממשלה, הכנסת והמפלגות נמצאות בתחתית טבלת האמון הציבורי? זה כנראה בגלל השקיפות. באופן פרדוקסלי, ככל רמת השקיפות של מוסד מסוים גבוהה יותר, כך האמון הציבורי בו נמוך יותר

הדרך לתיקון האינטרנט עוברת בחקיקה, לאומית ובינלאומית, שתקבע שיש סוגי מידע פרטי שאסור לאסוף, שלא ניתן להסכים למכור אותו, ושיש שימושים שלא לגיטימי לעשות במידע אישי, גם לא בהסכמה

תפקידו של בית המשפט הוא לשקף את השינויים החברתיים שגורמים להתנהגות פסולה להפוך נפוצה, ולהשפיע על החברה באמצעות פסיקה וענישה. יחסי קח־תן בין פוליטיקאים לאנשי תקשורת שהפכו בשני העשורים האחרונים לרעילים, לא נכללו בעבירות שוחד של סיקור חיובי ומסגור מלטף, אלא שעכשיו- הנסיבות מחייבות התייחסות משפטית

תהליך הדיגיטציה שעובר השלטון המקומי יכול לייצר מרחב מרובה גוונים מבחינת משטר הרגולציה שלו, בעיקר מבחינת השמירה על זכויות הפרט. בהיעדר מדיניות ברורה בנוגע להקשרים טכנולוגיים שונים, בראשם מעקב המונים ברשות הרבים, הרשויות למעשה חופשיות לייצר עבור עצמן מדיניות באופן עצמאי

חופש העיתונות בישראל ספג פגיעה חמורה בעקבות כתבי האישום בתיקי 2000 ו-4000 - גם בשל הניסיון להשתמש במערכת העיתונאית כדי להשיג הטבות כלכליות, רגולטוריות ועסקיות עבור מוציאים לאור ובעלים, וגם בשל הפגיעה ביחסי מקורות פוליטיים ועיתונאים בישראל

על אף היתרונות הטמונים בתכנית הלאומית לבריאות דיגיטלית, מדובר באחת מהפגיעות הרחבות ביותר בפרטיות של אזרחי מדינת ישראל הקיימות היום. מדובר במידע ביומטרי ורפואי, שהאפשרות לייצר זיהוי חוזר לגביו עלולה לחשוף את אזרחי ישראל לסיכונים חסרי תקדים, הן מצד רשויות המדינה הן מצד חברות פרטיות

האם יש חיה כזאת, חיפוש בטלפון הנייד ב"הסכמת" החשוד? גם כשחשוד נותן את הסכמתו לכך (וספק אם זו נובעת מרצונו החופשי), הוא לא מודע לכמות המידע האישי והרגיש שרשויות החוק יכולות לדלות מהמכשיר

האם יכול להיות שמי שאשם באמון הקטן והולך של הציבור במוסדות הדמוקרטיים, הם לא המוסדות עצמם, אלא דווקא התקשורת? ייתכן גם כי מדובר בשילוב של הסיקור התקשורתי, כמו גם המחדלים האחרונים שקרו שם והאצבע המאשימה של הפוליטיקאים

באילו מקרים ניתן להחרים טלפונים ניידים מאזרחים ולדלות מהם מידע אישי? מסתבר שחוק הגנת הפרטיות המיושן אינו בא לטובת האזרחים במקרה הזה, וכדי למנוע מצבים כאלה בעתיד - יש לעדכנו ולהתאימו למאה ה-21

play

מהפכת הבינה המלאכותית מגיעה עם תועלות אדירות – אבל גם עם סיכונים שמחייבים היערכות מוקפדת של קובעי המדיניות

סאגת המצלמות בבחירות האחרונות שיקפה תופעה רחבה הרבה יותר: בעשור האחרון רישתנו את עצמנו לדעת במצלמות. הן בכל מקום - בבתי הספר, המרכולים, בתי החולים, הגנים הציבוריים ונתיבי התחבורה. אולם האם הן אכן ערובה לגילוי האמת?

הפערים בין אלה שנולדו לתוך העולם הטכנולוגי שאנו חיים בו היום, לבין אלו שחוו את המציאות משתנה בזמן אמת, עצומים. כעת, על ה"ילידים הדיגיטליים" לקחת את האחריות על למידת השלכות הטכנולוגיה - הטובות והרעות, בכובד ראש, לכבד את הדור הקודם, שאינו מעורה בה כמוהם, ולהכין את הקרקע לבאים אחריהם

לקראת הדיון הצפוי בתזכיר חוק הבחירות לכנסת- 'תיעוד חזותי ו/או קולי בקלפיות', שיגר המכון הישראלי לדמוקרטיה חוות דעת לחברי הממשלה, לפיה ההצעה מהווה פגיעה בזכות לשוויון בבחירות ובחשאיות הבחירות

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית אסר, ובצדק, על הצבת מצלמות בשטחי הקלפיות. בזכות הטכנולוגיה המתקדמת קיימות היום דרכים נוספות, יעילות יותר, למניעת זיופים ושמירה על טוהר הבחירות

חוק הגנת הפרטיות המיושן לא מתייחס לאופן בו מעובד המידע הנאסף על כולנו. הצעת חוק חדשה של המכון הישראלי לדמוקרטיה יחד עם מומחים מהמגזר הפרטי, האקדמיה, החברה האזרחית והממשלה, מבקשת להתמודד עם האתגרים שמביאה עמה הטכנולוגיה

לקראת הדיון הצפוי בנושא, חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה קוראים ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית שלא להתיר הצבת מצלמות במתחמי הקלפיות ברחבי הארץ. פעולה כזו תפגע בזכות לבחור ולהיבחר, בזכות לפרטיות ובעיקרון חשאיות הבחירות, ועל כן מנוגדת לכמה מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית

אולי קשה לנו היום לעשות את הקשר בין תמונת הסלפי האקראית שאנו מצלמים במכשירים הניידים שלנו, לסיסמה לחשבון הבנק העתידית שלנו, אך לא רחוק היום בו זו אכן תהיה הדרך לבצע פעולות כאלה. לכן, עלינו לחשוב פעמיים לפני שאנחנו משתפים מידע אישי עם אפליקציות מזדמנות

את זה שכל תנועה שלנו ברחבי האינטרנט מתועדת, כולנו כבר יודעים. מה שאנחנו לא יודעים, זה שנעשה שימוש במידע הזה לא רק כדי למכור לנו מוצרים, אלא גם רעיונות ודעות, ובכך לנסות להשפיע על מערכת הבחירות

השימוש בטכנולוגיות מעקב וזיהוי פנים כבר נעשה בשטחים, וכרגע אין מניעה שייעשה גם ברחובות ירושלים ותל אביב. לכן, יש לסגור את הפרצות בחוק הגנת הפרטיות כך שיתאים למאה ה-21 ויוכל להגן על פרטיותנו אל מול טכנולוגיות מתקדמות

טכנולוגיה חדשה לוקחת את הפייק ניוז צעד אחד קדימה, ומאיימת לערער את האבחנה בין אמת לשקר ולשנות את האופן בו אנו תופסים את המציאות. איפה עובר הקו בין טכנולוגיה למוסר, ומי משרטט אותו?

הסיקור הבעייתי של מחאת הקהילה האתיופית העלה את הצורך בסיקור תקשורתי אחראי ומאוזן, בוודאי בסיטואציה מורכבת ונפיצה שנוגעת בעצבים החשופים של החברה הישראלית

לא אחת היכולות הטכנולוגיות המתקדמות שישראל מייצאת למדינות אחרות נמצאות בתחום האפור של המוסר, ולעיתים השפעתן לא יורדת מזו של כלי נשק. כאשר לא מעט יוצאי מערכת הביטחון הישראלית הם אלה העומדים בראש החברות הללו, יש לתת על כך את הדעת

מהן ההשלכות של היוזמה החדשה של פייסבוק להשקת מטבע דיגיטלי? לצד השאלות על ערעור עולם הבנקאות והפגיעה הקשה בפרטיות ובתחרות, יש לתהות גם כיצד ישפיע מהלך כזה על המוסדות הדמוקרטיים המוכרים לנו כיום, ואיך יכולות המדינות להיערך לכך?

בהיעדר רגולציה ופיקוח מספקים על תחומי הריגול העסקי והפיתוח הטכנולוגי, יוצאי מערכת הביטחון הישראלית משתלבים לא פעם בחברות "סייבר התקפי" שפועלות באזורים אתיים בעייתיים

הדיון הציבורי על החלשת בג"ץ כמעט ולא עוסק בשאלת הרגולציה והמגזר העסקי. התוצאה של פעולה כזו לא תתבטא בחיזוק הרשות המבצעת, אלא דווקא בחיזוק המגזר העסקי ובהעצמת שליטתו בממשלה עצמה

דו"ח המבקר הוא כתב אישום כנגד מערכת החקיקה במדינת ישראל. בכל מושב של הכנסת מוגשות מאות הצעות חוק לא חשובות ולא בשלות, אך אין מהלכי חקיקה להסדרת סוגיות טכנולוגיות קריטיות, שישמרו על פרטיותנו ועל המידע האישי שלנו

האם ככל שאנחנו מתקדמים עם הטכנולוגיה, הפרטיות שלנו הולכת ונעלמת? בשאיפה לייעל את השירות לציבור בגביית מסים, מעתה פרטינו האישיים יהיו חשופים לגורמים שלא קיבלו את הסכמתנו לכך, ואנו מסתכנים באיבוד שליטתנו על המידע האישי שלנו

בדיקות הדנ"א הביתיות אמנם יכולות לספק לנו מידע רב אודות הקוד הגנטי שלנו – ובתוך כך על מוצאנו, עתידנו הרפואי והנפשי ומנת המשכל המקסימלית שלנו, אך המידע הזה עלול להיות כלי בידי גורמים חיצוניים ולשימושם. ישראל עוד לא מוכנה לזה, וחייבת לגבש מתווה ברור בחוק להבטחת הזכות לפרטיות ואבטחת המידע

בין אם במטרה לשמור על טוהר הבחירות או לפגוע באחוזי ההצבעה של כ-20% מאזרחי המדינה - הצבת המצלמות בקלפיות במגזר הערבי ביום הבחירות היא מעשה גזעני, חמור ואף פלילי

play

שידורי תעמולת הבחירות חוזרים למסכים השבוע, אך האם בעידן הנוכחי, ולאור העובדה שאנחנו בסבב בחירות שלישי, יש בהם עוד צורך?

ביום שאחרי הבחירות חייבים לתקן את חוקי הגנת הפרטיות ואת דרכי איסוף המידע עלינו. בינתיים, כל אחד מאיתנו חייב לשאול את עצמו כשהוא מקבל מסרון תעמולה: האם מדובר בתעמולה? ממי היא הגיעה? ולמה דווקא אליי?

במכון הישראלי לדמוקרטיה קוראים לציבור להפגין ערנות דיגיטלית ולדווח על הודעות ומסרונים שהתקבלו ללא זיהוי השולח: "הציבור צריך לשאול ממי הוא מקבל מסרים ולמה"

מדוע בחר ראש הממשלה, שאינו מרבה להתראיין לערוצי הטלוויזיה הישראליים, להגיע ולהתראיין דווקא לערוץ החדשות אותו הוא מרבה לתקוף? ייתכן כי הייתה זו ההבנה שעם כל הכבוד לקמפיינים שהוא מנהל במדיה החברתית ובדיגיטל, התקשורת הממוסדת עדיין נתפסת כבמה המרכזית והחשובה ביותר להעברת מסרים

מערכת הבחירות הנוכחית מביאה את האתגרים של השפעה דיגיטלית על הבחירות למקומות חדשים ובעייתיים, אשר עלולים להוות סכנה על ההליך הדמוקרטי. על אף שהכתובת הייתה על הקיר וניתן היה ללמוד מניסיונן של מדינות אחרות – בישראל עוד לא השכילו לפתח אסטרטגיה להתמודדות עם המצב. כעת, נותר להגן על הדמוקרטיה הישראלית ככל הניתן עד לבחירות הקרובות, לעשות בדק בית ולטפל בנושאים הללו מיד לאחריהן

play

זיהיתם "בוט", חשבון מזויף או תעמולת בחירות אנונימית? מנגנון דיווח חדש יזרז את הטיפול מול הרשתות החברתיות

play

מדוע ישראל פגיעה יותר ממדינות אחרות למתקפת סייבר? מיהם הגופים המדינתיים שאחראים להגנה מפני התערבות זרה, ואיך עושים סדר בין גופי הביטחון וועדת הבחירות המרכזית? האזינו לשיחה בין בכירי השב"כ לשעבר, עו"ד אלי בכר ורון שמיר, על האתגר שעלול לפגוע בדמוקרטיה הישראלית. מנחה: סמי פרץ, הפרשן הכלכלי של עיתון דה מרקר

היועמ"ש פרסם את החלטתו בעניין תיקי 1000, 2000 ו-4000, אך מתחת לאפנו חמק תיק גדול לא פחות - מאמציו של ראש הממשלה להצלת ערוץ 20 מפני סגירה. כאן, בניגוד לשאר התיקים, הכל נעשה בגלוי והדיונים עליו נכתבו ותועדו בפרוטוקולים

הפצת פייק ניוז אינה בהכרח קשורה לדעה פוליטית, השתייכות למפלגה מסוימת או לפעילות אינטנסיבית ברשת החברתית, אלא דווקא לגיל. היא נעשית על ידי קומץ אנשים, ולעיתים קרובות היא אפילו לא נעשית בזדון. האוכלוסייה הבוגרת מסתמנת כרגישה ביותר למניפולציות של בחירות ולהפצת פייק ניוז, בין היתר בשל היעדר אוריינות תקשורתית

מבין שורותיו של כתב החשדות של היועץ המשפטי לממשלה עולה תמונה מדאיגה, בה ראש הממשלה פעל בראש ובראשונה למען אינטרס אישי - השגת נקמה בתקשורת שהתנכלה לו, לטענתו, במשך עשרים שנים

אפליקציה תמימה בטלפון החכם שלנו יכולה לספר עלינו הרבה יותר משנדמה לנו, ולספק עלינו מידע שאם נאסף ומוצלב עם נתונים נוספים – יכול לספר על שגרת ואורח חיינו והרגלינו, ובכך לעזור לגופים חיצוניים להפעיל עלינו מניפולציות ולהשפיע על בחירותינו

play

קשה לזהות אותם- הם סמויים, מחופשים, מתוחכמים ומהדהדים לנו את מה שהסביבה הקרובה שלנו חושבת. בתקופת מערכת הבחירות הם בשיא שלהם- בוטים, חשבונות מזויפים, סמסים לא מזוהים - הכל כדי להשפיע על דעת הקהל. חמישה טיפים להתנהלות חכמה ברשת, ובעיקר להתמודדות עם השטף שמטרגט אתכם בכל האמצעים הטכנולוגיים שיש בידיכם

play

יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, הוא הראשון שחתם על האמנה לבחירות הוגנות של המכון הישראלי לדמוקרטיה, המבקשת מהמפלגות לסמן תעמולה באופן ברור ואחיד, לא לעשות שימוש בחשבונות מזויפים ברשת ולהקפיד על סימון בוטים; עוד מתחייבים חותמי האמנה לא לעשות שימוש במידע פרטי של אנשים כדי להשפיע עליהם בעזרת מניפולציה רגשית וכן לאבטח את מידע הקמפיין כולל הצפנת מסרים אישיים ואבטחת מאגרי מידע. בהמשך השבוע צפויים עוד ראשי מפלגות לחתום על האמנה

בעוד אנו מגנים על הציוד האישי שלנו בעזרת מנעולים ואמצעי אבטחה ייעודיים, דווקא על המידע האישי שלנו אנחנו לא מגוננים, ואפילו לא מודעים לכמות המידע שנאספת עלינו באמצעות אפליקציות ומכשירים שונים, ולשימוש שנעשה בו

ההסדרים הקיימים ביחס לביקורת שיפוטית על מעקב מקוון מטעם המדינה בישראל ובעולם, מציג נתונים שמדגימים עד כמה רופפת הבקרה השיפוטית על מעקב מקוון בישראל. אנו מציעים הסדרים חדשים על מנת לאזן בין הפגיעה בפרטיות לבין הצרכים הבטחוניים

התפיסה הצינית לפיה הפרטיות מתה שגויה, ובמובנים רבים יש להתייחס לפרטיות כמלכת זכויות האדם בעולם הדיגיטלי. המאמר מצביע על שלושה היבטים של הזכות לפרטיות שנעשו רלוונטיים במיוחד בעולם הדיגיטלי

הזכות להישכח נולדת מתוך כך שהזיכרון הדיגיטלי אינו שוכח דבר. היא מבוססת על זכותו של אדם להזדמנות שנייה. האם הזכות להישכח מעוגנת בישראל?

התקנות הכלליות של האיחוד האירופי בדבר הגנת מידע (GDPR) נכנסו לתוקפן במאי 2018 ומצביעות על ההכרה האירופית בצורך בשינוי המדיניות של הגנת הפרטיות והתאמתה להתפתחויות הטכנולוגיות. להלן כמה מהחידושים העיקריים בתקנות והשלכותיהן האפשריות על ישראל

שיטת מבחני המיצ"ב אינה חפה מפגמים, ופרסומה לעיני כל יוצר לא פעם העדפה וקטלוג של בתי ספר שתלמידיהם מצליחים יותר במבחנים ואף מחליש את הפיקוח על מוסדות החינוך. ואולם, היעדר שקיפות יגרור היעדר פיקוח ויעכב פיתוח כלים שנועדו לשפר את מערכת החינוך

פריצת הסייבר בגרמניה הציפה את השאלה על מקומן של העיתונות והתקשורת בסוגיות הדלפה ומידע שהגיע בדרכים מפוקפקות. בעידן הדיגיטלי בו ניתן להשיג מידע כמעט על כל אדם ולעשות בו שימוש לרעה, הדילמה העיתונאית נעה בין העניין הציבורי, שעשוי להצדיק פרסום מידע שכזה, לבין פגיעה באמון הציבור במוסדותיו ואף סיכון הדמוקרטיה

התוכנית הלאומית לבריאות דיגיטלית, שאמורה לתרום לניבוי, אבחון ומניעת מחלות, התקבלה הרחק מתשומת הלב הציבורית ואיננה מספקת פתרונות לפרצי האבטחה שעלולים לחשוף את המאגר הרפואי של כולנו לעיני ולשימוש כל. החוק להגנת הפרטיות שאמור לסייע במקרים כאלה, לא מותאם לעולם הדיגיטלי של היום, ומפקיר את החיסיון הרפואי שלנו

ייתכן ששואב האבק החכם שקניתם מרגל אחריכם. בעוד מוצרי האלקטרוניקה החכמים עוזרים לנו לייעל את הרגלינו ובחירותינו, המידע האישי הרב שנאסף באמצעותם נשמר ומועבר לידיים זרות ללא הסכמתנו או ידיעתנו. נתונים על אורח החיים, ההעדפות והרגלי הצריכה שלנו משמשים להתאמת פרסומות, מוצרים ואף תוכן פוליטי, באופן שרומס בבוטות את זכותנו לפרטיות

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק הפורנו: "כל אתר פורנו מסחרי יחויב להציג התראה לגולשים אודות התכנים וגיל הגלישה; על אתרים שיעברו על החוק יוטלו סנקציות כגון מניעת שירותי סליקה, פרסום וחסימה לגולשים הישראלים"

אל מול שפע התכנים המוצעים ברשת האינטרנט – חלקם פוגעניים ומיניים – עומדים הורים נבוכים ומערכת חינוך שאינה יודעת לתת מענה מספק. בהצעת החוק החדשה של ח"כ מיקי זוהר מוצע פתרון לכך, אך יש לצמצם אותו ולהגביל את הגישה לפורנו באמצעות חובת אימות גיל לאתרים מסוימים, כדי להגן על ילדינו ועל זכותנו לפרטיות באופן אפקטיבי

העיכוב בהחלטה על המיזוג בין ערוץ 10 ל'רשת' הציף בעיה רחבה עוד יותר - הנטל הרגולטורי הנובע מהיעדר שיתוף הפעולה בין הרשויות השונות בישראל, מקשה על תפקוד מהיר ויעיל שלהן ופוגע במשק. הסדרת תחומי הסמכות והאחריות של כל רשות בחוק וקיום שיח להעברת מידע ביניהן, יפתחו את התרבות הבין-ארגונית הנחוצה לשם כך

העלייה באמון הציבור הישראלי בתקשורת אינה בהכרח תוצאה של בדק בית עצמאי בקרב התקשורת הישראלית, אלא חלק ממגמה עולמית שנקשרת בירידת האמון ברשתות החברתיות, עלייה במודעות על האופן בו הן משמשות כלי בידי הפוליטיקאים ובחזרה ל"מבוגר האחראי"

אם צריך לסכם את הר התובנות וההמלצות בדו"ח המנסה להסביר את ההצלחה הצרפתית בהתמודדות עם הפצה המונית של מניפולציית מידע מוכוונת פוליטית, אלה יהיו ארבעה דברים – מודעות, שיתוף פעולה, שקיפות ואומץ כלכלי-פוליטי

מחאות חברתיות שמתעוררות ברשתות החברתיות נמדדות בהצלחה שלהן לעבור לעולם האמיתי

המכון הישראלי לדמוקרטיה למועצת הרשות השניה על רקע סערת מיזוג רשת-עשר: "דרוש הליך מהיר לאישור המיזוג. כזה שישמור על האינטרס הציבורי"

החטאים הדיגיטליים, שהכניסו לחיינו האינטרנט והרשתות החברתיות, ידרשו מאיתנו בשנה החדשה לטפל בהן ולהעניק להם פתרונות כציבור, ולא רק כפרטים

דליפת פרטי המועמדים לשירות ביטחון, שנעשתה לכאורה, על פי הפרסומים באמצעות כנופית אזרחים וחיילים שהייתה להם גישה למידע, נעשתה ככל הנראה למטרות מסחריות. מה אפשר וצריך לעשות? קודם כל, חייבים לצמצם למינימום את המידע שלנו שנאסף על ידי גורמים פרטיים ועל ידי הרשויות. בכל פעם שמבקשים מכם מידע שיקלו זאת בכובד ראש ואל תהססו לסרב למסור מידע שנראה לכם שאינו הכרחי

בשנים האחרונות המדינה לוקחת לעצמה עוד ועוד סמכויות ניטור, מעקב ואיסוף חומרים על האזרחים. לעיתים יש בכך צורך ביטחוני, אך לעיתים פוטנציאל הנזק לפרטיות עולה על התועלת, בייחוד כשניתן להגדיל את הפיקוח ולהקטין את היקפי השימוש בסמכויות אלו.

המכון הישראלי לדמוקרטיה למובילי חוק הפייסבוק: "הצעת החוק משקפת גרעין של אמת אך התנפחה לממדים המשקפים פגיעה רחבה בחופש הביטוי"

המכון הישראלי לדמוקרטיה ועמותת הצלחה לרשות להגבלים עסקיים: "להתנות את מיזוג רשת וערוץ 10 בשמירה על איכות התוכן החדשותי והיקף ההשקעות בו"

חוק נתוני תקשורת שנחקק לאחר דיונים לא מעטים בכנסת ואף נדון בבג"ץ מאפשר למשטרה ולרשויות חקירה נוספות בישראל לקבל מחברות הסלולר ומספקיות האינטרנט מידע אישי על כל אדם. אבל, בניגוד למה שמבקש החוק הנוכחי לקבוע, קבלת המידע מותנית באישור בית משפט. נשאלת השאלה- מדוע מבקשים ליצור מנגנון עוקף להליך זה? אם אין מדובר במקרה חירום מדוע הצעת החוק מבקשת להימנע מהצורך לפנות לבית המשפט?

מברכים את רה"מ בנימין נתניהו על בלימת חוק הפייסבוק. ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, מסבירה כי החוק קובע סמכות להסרת תוכן בשל ביצוע של כל עבירה פלילית- מהעלבת עובד ציבור או קריאה לחרם מיסים, ועד הסתה לרצח או לטרור. אם החוק יושלם, אנו עלולים לחזור לימי פקודת העיתונות של תקופת המנדט, בחסות המאה ה-21

האם נכון שחברה המספקת שירותי גלישה וטלוויזיה תתמזג עם חברת כרטיסי אשראי? האם נכון שחברה השולטת במיטות חכמות ויודעת לנטר את דפוסי העייפות שלי תשלוט גם במידע אודות תרופות שאני נוטלת? 

play

למערך הסייבר סמכויות לגשת לחומרי מחשב, לאסוף ולעבד מידע, והכל לצורך זיהוי של פגיעות אבטחת סייבר. הצעת החוק אמנם מזכירה את הצורך להתחשב בזכות לפרטיות, אבל אין מגבלות מספקות על השימוש במידע שנלקח – לכמה זמן מותר לשמור אותו? האם אפשר להעביר אותו ממערך הסייבר אל המשטרה? אל גורמים נוספים? האם יש צורך בכל המידע הזה,? על כל דבר שאנחנו עושים במרחב המקוון, והאם הוא לא ישמש, בעתיד, כדי ליצור פרופילים התנהגותיים עלינו האזרחים, ולהפנות אותם נגדנו?

 אם מתבוננים קצת יותר לעומק אפשר לשאול מה יהיה עומק ורוחב המידע שהחברה המאוחדת הזאת תוכל לצבור בידיה? עם מי דיברתי בטלפון? מהיכן ומתי? מהי היסטוריית הגלישה שלי באינטרנט? לאן בדיוק נכנסתי ולכמה זמן?  מה קניתי באמצעות הארנק החכם? 

האם מי שכה התגאה במהלך פיצול ערוץ 2 אך לפני כמה חודשים, ייקח עכשיו אחריות על הכישלון שתוצאתו היא שפלורליזם בשוק החדשות – אין, שחקנים עם מודל עסקי יציב – גם אין, ונשארנו רק עם מעורבות פוליטית בלתי נגמרת באסדרת השוק. וזו כנראה רק ההתחלה

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בהכפפת תקציב השידור הציבורי לדרג הפוליטי: "ניסיון ליצור מנגנון של שליטה פוליטית בניגוד לרפורמה שנערכה- כך שבעל המאה הוא בעל הדעה"

 

ללא פעילותם של ארגונים חברתיים, היה חוק חופש המידע נשאר בגדר אות מתה בספר החוקים

לפי מחקר שנעשה באוניברסיטת בן גוריון אחרי מבצע "שובו אחים" וחטיפת הנערים בקיץ 2014 הראה שיותר מארבעים אחוז ממשתמשי הוואטסאפ בישראל נחשפו לפחות לשמועה לא נכונה אחת במהלך ימי המבצע.  בתקופה האחרונה הולך ומתברר שחלקן של הרשתות החברתיות בהפצת דיס-אינפורמציה, עשוי להוות איום של ממש על יכולתנו לתפקד כחברה ועל מימושו של הליך דמוקרטי תקין, במיוחד בתקופות של בחירות

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק הפייסבוק: "טוב שהועברה הסמכות להסרת תכנים לבית המשפט המחוזי אך ההחלטות עדיין יתקבלו במעמד צד אחד; ספק רב אם ההצעה יעילה בעולם הדיגיטלי שבו ישנן פלטפורמות אינסופיות"

פרשת פייסבוק וקיימברידג' אנליטיקה מצביעה על סכנה ממשית וברורה וחייבת לשמש כקריאת השכמה לכולנו. לפי החשד, החברה שנשכרה על ידי אנשי הנשיא טראמפ במהלך קמפיין הבחירות, עשתה שימוש במידע אישי של כ-50 מיליון ממשתמשי פייסבוק לניתוח התנהגות הבוחרים האמריקנים בניסיון להבין כיצד ניתן להשפיע על השקפתם הפוליטית

עידן הרשתות החברתיות, ווטסאפ ופייסבוק בראשן, מעמיד למבחן את שיטת צווי איסור הפרסום בה משתמשים בתי המשפט באופן קבוע. כמות הפעמים בהן תוך פחות מיממה ידעה כל המדינה במי מדובר בפרשיה התורנית האחרונה - ספורטאי, ידוען או מנכ"לית - מוכיחה שדרושים לנו שופטים שמבינים במידע. שופט שנותן היום צו איסור פרסום ליותר מאשר 24 שעות הוא שופט בעל הבנה דיגיטלית ברמה נמוכה

גוגל פייסבוק אמזון ואפל, ארבע המעצמות שצברו כוח בלתי מוגבל, יכולות להפוך לגורם מדינתי שיודע עלינו כמעט הכל. ד״ר תהילה שוורץ-אלטשולר על הענקיות החדשות, האם ובאיזה אופן הן בולמות חדשנות וכיצד עלינו להתנהל בעולם שבו הכללים משתנים כל הזמן.

בהנחיית: סמי פרץ, הפרשן הכלכלי של דה מרקר

מבקר המדינה כבר התריע על שורת ליקויים באבטחת המאגר הביומטרי המתעתד להצטרף לחיינו. ספק אם המדינה והאזרחים, התומכים כמו גם המתנגדים, ירדו לחקר הסכנות הטמונות בכל היבטיו של מאגר ביומטרי שיכיל כמות מידע שלא תסולא בפז לאינספור גורמים שונים. צריך לעצור את יזומת המאגר הביומטרי - לפני שיהיה מאוחר מדי 

יש הבדל מהותי בין פרשת מוזס לבין ענייני ערוץ 10 ואפילו חוק ישראל היום - ההבדל בין עניינים הנדונים מתחת לשולחן לבין אלה הנדונים מעליו. שוק העיתונות המודפסת הוא שוק שאין עליו רגולציה. אין צורך ברישיון כדי להקים עיתון. דווקא ללא רגולציה, השוק הופך להיות יותר מושפע מאינטרסים פוליטיים ויותר מושחת

מיפוי מצלמות במרחב הציבורי, צילומי וידיאו "שתי וערב", שימוש בחיישני קול ומפות חום, כל אלו האמצעיים שהמשטרה משתמשת לצורך מעקב ומלחמה בפשיעה. אך זו רק ההתחלה, שימוש במערכות בינה מלאכותית תהיה לבצע ניתוח רב ממדי של כמויות המידע האדירות שהמשטרה צוברת כל העת באמצעות המצלמות והחיישנים, וליצור מהן תובנות חדשות ובהמשך אפילו לחזות פשעים

המכון הישראלי לדמוקרטיה ועמותת "הצלחה" לקראת הדיון על חוק אסדרת הערוצים הייעודיים: "חקיקה המתנהלת בהליך לא תקין וללא עבודה רצינית"

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת ההצבעה על חוק אסדרת הערוצים הייעודיים: "תהליך חקיקה חפוז שיביא ל"פייק ניוז" ופגיעה בפלורליזם התקשורתי"

לקראת ההצבעה הצפויה בממשלה על חוק ההסדרים, חוות דעת מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה ועמותת הצלחה, קוראת לנתק את הרפורמה בתקשורת מנוסח החוק

 

"מהלך חפוז שלא מבוסס על מודל כלכלי, הנועד לדרוס את הרגולטור; במקום פלורליזם בתקשורת נקבל שוק שבו הרבה שחקנים חלשים שאינם יכולים למלא את תפקידם"

play

"הרגילו אותנו לחשוב שהתקשורת צריכה להיות אובייקטיבית, אבל האובייקטיביות מתה. ככל שהתקשורת תהיה שקופה יותר, כך נוכל לחזור להאמין בה". ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר חושבת שאובדן אמון הציבור בתקשורת הוא לא בהכרח דבר רע

בשנה שעברה הצביע מדד הדמוקרטיה, על שפל של כל הזמנים באמון הציבור בתקשורת. לעומת זאת, בשנת 2017 נראה שהמגמה נבלמה ומתחילה מגמה הפוכה. האמון של הציבור הישראלי במוסד התקשורת עלה ב-4% ועומד השנה על 28% לעומת 24% בשנה החולפת

לקראת הדיון מחר ב"חוק הפייסבוק" המבקש להקנות למדינה סמכויות להסרת תכנים מהרשתות החברתיות, חוות דעת של המכון מסבירה כי מדובר בחוק תקדימי ולא אפקטיבי, הפותח פתח לסכנת צנזורה מטעם המדינה.

חוסר האמון בתקשורת נובע גם מידע רחב יותר שצבר הציבור בזכות הרשתות החברתיות וכלי תקשורת שהחלו לבקר אחד את השני. הקהל לא קונה יותר את האוביקטיביות ולכן, אם רוצים לשפר את אמון הציבור בתקשורת, הדרך לפעול היא ליצור שקיפות, אמינות וגיוון כפי שמציע הקוד האתי החדש של תאגיד השידור הציבורי.

תאגיד השידור הציבורי "כאן", בתור ערוץ ממלכתי-ציבורי, נדרש לניסוח תקנון אתיקה ופעילות לאור התנאים וההגדרות המיוחדים השזורים בהקמתו. לאחר הקשיים שליוו את התחלת פעילותו וכן לאור ההתנגדות של גורמים שונים לפתיחתו, הוחלט על ניסוח תקנון אתיקה לפיו יפעל הערוץ. "כאן" פנו לחוקרת המכון הישראלי לדמוקרטיה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר במטרה לעזור לתאגיד לנסח תקנון זה, אשר יוחל על ענייני התוכן החדשותי כמו גם התוכן הפרסומי והיומיומי שישודר בערוץ.

רשת האינטרנט והרשתות החברתיות מהוות ערוץ מרכזי להחלפת רעיונות, להעברת מידע ולמימוש חופש הביטוי. ברור, עם זאת, כי הרשת אינה שטח ריק משפטי, וכי הביטויים הנמצאים בה כפופים, כמו ביטויים אחרים, למגבלות משפטיות, לרבות לאיסורים על הסתה לאלימות או טרור. מה הדרך הנכונה לפקח על התכנים המועלים? של מי האחריות? כיצד ניתן למצוא דרך לפקח על התכנים בלי לפגוע בחופש הביטוי?

לפי החלטת בג"ץ, בבחירות הבאות יוכלו מפלגות או תומכיהן לעשות שימוש כמעט ללא הגבלה בפרסום באינטרנט. הפיקוח יחול על ידיעות אחרונות ומעריב אך לא על ynet ו"וואלה!". בטלוויזיה יוקרנו סרטונים באופן מוגבל ולפי הקצאה. ובפייסבוק, ללא הגבלה. כבר כשנתיים יושבת על המדוכה ועדה האמורה לעסוק בעניין – והמלצות סופיות אין

play

ערוץ 20 בחר אסטרטגית שלא לבקש רישיון לערוץ ברודקאסט – מה שהיה מאפשר לו לשדר חדשות כאוות נפשו, אבל היה מחייב אותו בעמידה בסט של מחוייבויות וסטנדרטים שעולים הרבה כסף. עכשיו, כשהם נדרשים לשלם על פי חוק את המחיר על מעשיהם מגיע הבכי ומישהו חייב לומר: הפרידו בין צנזורה במובן האמיתי שלה, לבין הצורך בכפיפות לכללים מוסכמים ועמידה במחויבויות – כספיות או תוכניות

play
play

את מוסד הצנזורה הצבאית, שאין לו אח ורע באף מדינה דמוקרטית בעולם, צריך להעביר מן העולם ואת סמכויותיו לבטל. הסמכות לעצור מידע שהכרחי שלא יתפרסם צריכה לעבור לבתי משפט ולשופטים שיצוידו בידע מתאים

ניגוד העניינים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ביחס לחברת בזק אינו עניין חדש. הוא גרם לכך שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע לו שלא יוכל להמשיך לכהן כשר התקשורת. גם מבקר המדינה עמד על כך בדו"ח מהשבוע שעבר. החידוש של המבקר היה, שגם מנכ"ל משרד התקשורת, בהיותו מינוי של אמון מצד נתניהו, משקף את ניגודי העניינים שבהם נמצא ראש הממשלה

חוק הגנת הפרטיות בישראל תוקן בשנת 2007 ולא נראה שהמחוקקים צפו את תדירות הפגיעות בפרטיות והפיכת דרישת "ההסכמה" לפארסה. כך, למשל, מי שהתקין אפליקציית פנס חינמית בסלולרי, "הסכים" על הדרך להתקנת תוכנת ריגול על מכשיר הנייד שלו

נימוק ההגנה על הפרטיות אינו נותן לנו את הזכות לדכא ביקורת על השלטון. כשאנחנו משתיקים את מי שמנסים להסב את תשומת לבנו לדברים שאנו מעדיפים לא לראות, אנו בעיקר פוגעים בעצמנו כחברה

play

היום יכנס לתוקף חוק המאגר הביומטרי, עוד הוכחה לכך שבכל הנוגע לפרטיות, יד ימין בממשלה לא יודעת מה עושה יד שמאל

"נזק היסטורי בלתי הפיך- החוק החדש יביא לקיצוץ של שליש בתקציב החדשות בשל גחמות פרסונליות"

לקראת ההצבעה במליאת הכנסת על חוק תאגיד השידור המחודש חוות דעת של המכון קוראת לשרים וחברי הכנסת לא לתת יד למסע הנקם ולחקיקה פרסונלית בלתי ראויה

אם חוק בא לעולם, ואז מחוסל או משתנה לפי גחמת השליט ובתמיכת שריו וח"כיו, וכל זאת משיקולים פסולים, ללא הצדקה עניינית ותוך רמיסת טובת הציבור, מדוע ראויים חוקי המדינה בכלל לכבוד?

ביום חופש המידע שמצוין היום (16 במרץ) חשוב להבין מדוע עלינו להמשיך ולהגן על השקיפות וחופש המידע, גם אם זה לא תמיד פשוט ונוח לנבחרי הציבור שלנו.

האם מידע אישי על הרגלי הצריכה וההתנהגות שלנו יועבר על ידי הרשויות ויגיע לחברות מקצועיות? כשמדברים על ערים חכמות ומודרניות חובה לחשוב גם על הפרטיות שלנו האזרחים.

ועדת שרים לענייני חקיקה אינה דנה בסודות מדינה. בדמוקרטיה במאה ה-21, חובה לאפשר לציבור לדעת כיצד הצביעו נבחריו.

בפרשת אזריה התוודענו לשינוי בסיקור התקשורתי וביחס הפוליטיקאים למקרה בהתאם לרוח שנשבה ברשתות החברתיות.

מדוע במקום יחידות חדשנות, יש להגדיל את השקיפות ואת ההבנה הדיגיטלית של אנשי המגזר הציבורי.

מכתב תמיכה מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה לביטול פקודת העיתונות המנדטורית לקראת ישיבת ועדת שרים לחקיקה בנושא.

ההחלטה להשהות את נוהל השקיפות מהווה פתח לשחיתות ומערערת את מעמד כנסת בכסות יעילות כלכלית

מדובר בחוק בלתי ישים, העלול ליצור צנזורה בלתי מידתית בהליך משפטי בלתי תקין ובלי תקדים בעולם.

ככל ששוק התקשורת המסחרית יהיה משוכלל יותר, כך יהיה תפקיד התקשורת הציבורית מהודק יותר וברור יותר מבחינת הצרכים שהוא בא לספק. לשם כך יש צורך בתקשורת ציבורית עצמאית ובלתי תלויה בשלטון, עד כמה שהדבר אפשרי כשמדובר בכספי ציבור. חוק תאגיד השידור הציבורי משקף איזון סביר מהסוג הזה.

חוות דעת חריפה נגד היוזמה של ח"כ ביטן לחסל את תאגיד השידור הציבורי החדש  "כאן", שנשלחה לחברי הכנסת וראשי סיעות הקואליציה.

משרד האוצר פרסם מסמך מפורט בשם "חזון דיגיטלי", המעודד ומתמרץ גופים לעבור לעידן הדיגיטלי ומפרט פעולות רבות אשר טומנות בחובן פגיעה בפרטיות של כולנו. עד שהאיזון בין הזכות לפרטיות לחדשנות כלכלית לא יוסדר בחוק, נמצא את עצמנו שוב ושוב עם מופעים מביכים כמו זה.

מדינת ישראל נמצאת בחזית הפיתוח הטכנולוגי בתחומי הבינה המלאכותית, למידה עמוקה על ידי מכונה וניתוח אלגוריתמי של ביג דאטא. עבור תעשיית ההיי טק, פתיחת מאגרי מידע היא צינור חמצן כלכלי. אולם, אי אפשר לחשוב על המהפכה הדיגיטלית רק במשקפי כלכלה, תעשיה וחדשנות.

הבעיה הפוליטית הכי חשובה של הזמן הזה איננה רק חופש העיתונות. עם כל חשיבותה, היא נגזרת משאלה רחבה יותר:  איך להתאים את הדמוקרטיה הנכבדה שלנו לתאוצה של עידן המידע. 

המהלכים הממשלתיים האחרונים בשוק התקשורת לא נועדו לשרת את הימין, אלא משהו אחר. התהליך ברשות השידור הוא חשוב והיסטורי. כישלון שלו ילמד לקח שהוא רחב עשרת מונים מהסיפור של השידור הציבורי.

הניסיון להצמיד בין המהפכה הטכנולוגית למהלכים פוליטיים אינו פועל בצורה חד ערכית. הרשתות החברתיות אינן אמצעי התקשורת החופשי ביותר שידעה האנושות- יש להן מגבלות הנובעות מעצם האלגוריתם שמפעיל אותם, מהאינטרסים המסחריים שעומדים מאחוריהן, ומטבעה של הפעילות האנושית. בעת הזו, חשובים יותר מתמיד ההגנה על חופש ביטוי, חופש עיתונות וההתנגדות לצנזורה – בתקשורת הממוסדת וברשת כאחת.  

המכון הישראלי לדמוקרטיה והתנועה לזכויות דיגיטליות, מבקשים מהשרים להתנגד להצ"ח של ח"כ רויטל סוויד (מחנ"צ), הנוגעת להסרת פרסום הסתה ברשת החברתיות, שכן מדובר בהצעה לא אפקטיבית ולא דמוקרטית המבקשת לעשות מיקור חוץ של עבודת האכיפה והשיפוט ולהעבירה לידי גורמים מסחריים היושבים בחו"ל. 

התפיסה שעומדת ביסוד האיסור לשדר את הכרעת הדין של נוחי דנקנר בפרט ומבית המשפט בכלל, היא החשש מפני המהירות, הישירות והמסר הלא מתווך שיגיע אל הציבור.

בשבועות הקרובים יתנהלו בכנסת שני הליכי חקיקה שבהם חברי הכנסת נמצאים בניגוד עניינים ממשי בין העניינים הפרטיים שלהם לבין טובת הציבור - ובמה הם בחרו?

פילוח ההצבעה לפי משתנה קריאת העיתונים מצביע כי העיתונות הטבלואידית הבריטית, עדיין משפיעה על דעת הקהל וסדר היום. יתרה על כך, הפיצול בין הדיעות כפי שהשתקף בתקשורת המסורתית וברשתות החברתיות בבריטניה, מסוכן לקיומה של חברה דמוקרטית מתפקדת.

המכון הישראלי לדמוקרטיה קורא לערוך מספר תיקונים מהותיים בנוסח החוק ולבטל את סעיף "הביזוי", המבקש להגביל את תכני הערוץ המבקרים את הכנסת.

קבוצת פייסבוק שיש בה מאה אלף חברים, גם אם היא מכונה "פרטית", אינה שונה ממועדון, מסעדה או פארק מים. היכולת להפלות דווקא מתעצמת בעולמות דיגיטליים ועל כן יש להחיל את החקיקה האוסרת הסתה, פגיעה בזולת או אפליה בכניסה לקבוצות במרחב הציבורי הדיגיטלי.

מחקר בדקה עם ד"ר תהילה שוורץ - אלטשולר- הצנזורה הצבאית בעידן הדיגיטלי
play

האם בישראל של 2016 ובעידן הדיגיטלי נכון להחזיק מערך של צנזורה צבאית? ד"ר תהילה אלטשולר מסבירה על הרפורמה הנדרשת במערך הצנזורה בישראל במסגרת פרויקט מחקר בדקה של המכון הישראלי לדמוקרטיה

נתניהו מבין שהדבר הכי טוב שקרה לו זו המהפכה הדיגיטלית שם הוא מדבר ישירות אל הקהל, ללא תיווך וללא שאלות קשות. לא פחות מזה, בין ראש הממשלה וחלק מאמצעי התקשורת קיימת מערכת יחסים שדומה לקרב סכינים, שם הנפגע העיקרי הוא הציבור.  

המכון הישראלי לדמוקרטיה תומך בהצעת החוק של חה"כ מיקי רוזנטל פ/2159, לעגן ברגולציה פרסום סמוי שכן כזה אינו מסומן, משחית את המעשה התקשורתי וגורם להטעיה מכוונת של הצרכנים. כמו כן, היותו רכיב מרכזי במודל העסקי של כלכלת התקשורת, מדגיש את הצורך לאסדרה רוחבית של עניין זה.

סקירת סוגיות עיקריות שעלו בחופש העיתונות בישראל 2015

תקנות הצנזורה הצבאית בישראל הם ישנות ואנטי דמוקרטיות. מחקר זה ממליץ על שורה של רפורמות הכרחיות לפני שהצנזורה תהפוך לפוגענית יותר או שתאבד מכוחה בצורה משמעותית. 

הצעת החוק מציגה כשל מהותי בנוגע לעקרונות היסוד של חוק תאגיד השידור הציבורי. זאת בא ליד ביטוי במעורבות משרד התקשורת בתהליך ובהתניית המיתוג החדש של מערך החדשות בהפסקת השידורים במתכונתם הנוכחית.

תהילה שוורץ אלטשולר ואלעד מן על החוק הארכאי שמעניק לצנזורה הצבאית את הסמכות לדרוש מכולנו להגיש לעיונה כל דבר אותו אנחנו מעוניינים לפרסם.

לקראת הצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה על התיקון לחוק תעמולת הבחירות ביוזמת חברי הכנסת יואב קיש וחיליק בר, נשלחה חוות דעת בנושא מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה המבקשת לתמוך בהצעה. 

לקראת הדיון היום (ג') בהצעת החוק להסדרת מעמד החטיבה להתיישבות שלח המכון הישראלי לדמוקרטיה חוות דעת דחופה בה הוא מתריע, כי הצעת החוק הופכת דה-פקטו את החטיבה להתיישבות לרשות ממשלתית תוך האצלת סמכויות מהממשלה לחטיבה, מבלי לחייב אותה בכללי המשפט הציבורי.

לפני כשנה וחצי, כתבה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, ראש הפרויקט לרפורמות במדיה ביחד עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל ותא העיתונאיות, קוד אתי שמטרתו להתוות כללי הצגה של עבירות מין בתקשורת – ומאז הם פועלים להטמעתו באמצעי התקשורת השונים.

ממש לנגד עינינו הופכות הרשתות החברתיות מאמצעי התקשורת החופשי ביותר שידעה האנושות לתשתית טרור עבור המון מוסת, לכלי להסלמת שנאה ורוע במקום לכלי להחלפת דעות וניהול ויכוח, לכלי למיצוי רווחים של חברות מסחריות וציניות במקום לנכס חברתי. יש כאן אינתיפאדה באינסטגרם. אולי בעתיד יקראו לה אינסטיפאדה.

חוות דעת שנשלחה לראש הממשלה ושר התקשורת מר בנימין נתניהו, שרת המשפטים, הגב' איילת שקד וחברי וועדת השרים לחקיקה

חוות דעת של ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר שנשלחה לוועדת המשנה לדיון בהצעת חוק תאגיד השידור הציבורי התשע"ד 2014, בראשות ח"כ צחי הנגבי ולחברי הוועדה על הכשלים המהותיים בנוסח החדש של חוק רשות השידור: לוח הזמנים המוצג ברפורמה לא ריאלי, לא מנתק את המעורבות הפוליטית ואינו נותן מענה לרשות השידור הזמנית ועובדיה.

 

שקיפות של מעשי השלטון, בכל הדרגים, היא בלם הכרחי מפני שחיתות, ניגודי עניינים ושימוש לרעה במשאבי הציבור ובכסף שלטוני. שקיפות היא גם תנאי מוקדם והכרחי לאמון הציבור ביושרתן של מערכות השלטון. 

מדובר בהצעת חוק פרסונלית הפוגעת קשות בחופש הביטוי והעיתונות והמכוונת, ישירות, להתמודד עם עיתון אחד מסוים – "ישראל היום". למעורבות של חברי כנסת ופוליטיקאים באסדרה ישירה של אמצעי תקשורת קונקרטי יש השפעה הרסנית על הזכות לחופש ביטוי ועיתונות, והיא מסוכנת לדמוקרטיה השברירית שלנו.

גזר הדין של ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני מעורר שוב את השאלה מדוע ראשי רשויות בישראל נמצאים תדיר בחדרי חקירות בעיקר בעבירות של שחיתות?. מאז תחילת שנות האלפיים לא יורד המשבר הכלכלי והייצוגי ברשויות המקומיות מסדר היום הציבורי. 

על "הגנת העיתונאות האחראית", על אמת לשעתה, על עיתונאי לשעתו ועל מותה של האתיקה העיתונאית.

המלצות המשטרה להעמיד לדין את גבי אשכנזי מעלות בין היתר שאלות קשות בנוגע לחקירות עיתונאים בכירים ולשאלת דריסת החיסיון העיתונאי על ידי רשויות השלטון. קראו את המאמר שהתפרסם בעת פרסום הפרשה בתקשורת. 

לשכת ראש הממשלה הודיעה כי דיוני וועדת השרים לחקיקה יישארו סגורים לציבור להבדיל מוועדות מינויים או דיונים שבהם מדובר על מדיניות שנמצאת בשלביה הראשונים, דיוני וועדת השרים לחקיקה אינם מקימים שום סיבה אמיתית לחיסיון. 

רשות השידור הנוכחית הגיעה למצב של תת תפקוד' יש בה בזבוז עצום של משאבי עתק ציבוריים וחוסר יכולת להבריא. חלק ניכר מכספם של אזרחי ישראל המיועד לשידור ציבורי, איננו מגיע לנתיב של שימוש ראוי. 

פסק הדין בעניין פלוני נגד פולנית, הופך את הלכת אבנרי נגד שפירא וקובע כי יש לאמץ גישת "סור מרע ועשה טוב", שמשמעה מניעת פגיעה בפרטיות תחילה ומימוש חופש היצירה אחר-כך. במובן הזה מדובר בפסק דין מהפכני, לא פחות. 

כולנו מייחלים לשלומם של שלושת הנערים החטופים ולחזרתם לביתם בשלום. הפעולה הטרוריסטית מזכירה שוב את הצורך לאזן בין אינטרסים בטחוניים, לפעמים כאלה הכרוכים בהצלת חיי אדם ממש, לבין אינטרסים של עיתונות חופשית וחופש ביטוי. 

רשות השידור הנוכחית תסגר ותוחלף בגוף חדש. האם יהיה יעיל וטוב יותר מהגוף הקיים ויצדיק את המחיר הכרוך בשינוי? מה יקרה לשידור הציבורי והאם בכלל צריך אותו?

המכון הישראלי לדמוקרטיה ימשיך לתמוך בקולות רבים ככל האפשר בשוק התקשורת, אבל המשימה המרכזית היא לתבוע שקיפות וגילוי של אינטרסים כלכליים ופוליטיים שעומדים מאחורי הסיקור העיתונאי, ובצידה – לעודד צריכה ביקורתית של תקשורת.

משטרת ישראל הוציאה צו שדורש מעיתונאים להעביר אליה צילומים מההפגנות נגד מתווה פארוור שהתקיימו ביום שבת. צעד מסווג זה עלול לפגוע אנושות ביכולת לקיים עיתונות חוקרת מתפקדת.

בזמן בו הופכות הרשתות החברתיות לזירה חשובה מאי פעם לפעילות פוליטית, וקמפיין מתוזמר היטב בפייסבוק וביוטיוב יכול להשפיע אף יותר מאשר קמפיין בטלוויזיה. חוסר האיזון בין הרגולציה הקיימת על אמצעי התקשורת הממוסדת לבין היעדר ההסדרה של תכנים זהים הנמצאים ברשת, הינו לא פחות מאשר פצצת זמן.

לאחרונה אישרה ועדת שרים לחקיקה את הצעת חוק פקודת העיתונות שהגיש השר מאיר שיטרית. המאמר שלפניכם מבקר ומעריך את הצעת החוק החדשה על פי שלושת העקרונות המרכזיים בהצעה: סגירת עיתון, הדחת עורך או בעל שליטה בעיתון רב תפוצה שהורשע בפלילים, הטלת חובת שקיפות על תאגידי עיתונים.

דיון בנושא אסדרת תעמולת בחירות דיגיטלית והאתגרים הנובעים מהאסדרה החלקית לקראת הבחירות הקרובות בישראל.

  • שידור חי

שולחן העבודה יעסוק בסיכום הלקחים הנובעים ממערכת הבחירות שחלפה ובהתבוננות בנושאים ובהסדרים שיש מקום להציע שינוי ושיפור שלהם. יו"ר ועדת הבחירות, כבוד השופט חנן מלצר, יפתח את הדיון, ובשולחן ישתתפו נציגי ועדת הבחירות, וכן מוזמנים מומחים מן האקדמיה, יושבי ראש ועדת בחירות לשעבר, אנשי החברה האזרחית ועותרים ציבוריים וכן נציגי משרד המשפטים והייעוץ המשפטי של הכנסת

  • למוזמנים בלבד
default

כנס בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה ובית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית

  • שידור חי
  • פתוח לקהל בהרשמה מראש

על האיזון שבין חופש הביטוי ובין מניעת הפצת שיח שנאה, הסתה, אנטישמיות והכחשת שואה ברשתות החברתיות

  • למוזמנים בלבד
  • שידור חי

default

בשנים האחרונות מתקיים בישראל דיון ער בסוגיות הכרוכות בהשתתפות המדינה בתקציבי פעולות תרבות ואמנות ומוסדות תרבות ואמנות. הדיון ניזון בין היתר מגישה המבקשת להבחין בין חופש הביטוי, לרבות חופש הביטוי האמנותי, לבין שיקול הדעת הנתון לממשלה בבואה לתמוך בפעילות תרבות ואמנות

  • למוזמנים בלבד

דיון מיוחד בהשתתפות נציגי פייסבוק אירופה וישראל, נציגים מארגוני החברה האזרחית ואנשי אקדמיה על תפקידן של הרשתות החברתיות בהקשרים של צנזורה על מידע פוגעני, חסימת מידע, מנגנוני שקיפות ובקרה, אל מול החקיקה האמורה להגביל את התוכן ברשתות החברתיות.

  • למוזמנים בלבד

השימוש ההולך וגובר במחשב בכל תחומי החיים משפיע על תחומים רבים. שכיחות השימוש במחשב מניע רשויות רגולציה בעלות סמכויות אכיפה לדרוש הרחבת סמכויותיהם גם לעריכת חיפוש במחשב (בכלל זה טלפוניים ניידים). דיון למוזמנים בלבד.

  • למוזמנים בלבד

  • שידור חי
  • פתוח לקהל בהרשמה מראש

במלאת 25 שנה ל"הלכת ציטרין" ועם פרסום שתי החלטות של בית המשפט העליון לאחרונה, עולה הצורך לבחון את גבולות החיסיון העיתונאי בישראל.

  • פתוח לקהל בהרשמה מראש
default