קורונה ושמירה על ערכים דמוקרטיים
להלן עיקרי הדברים:
ח"כ איילת שקד, יו"ר סיעת ימינה, על השימוש בשב"כ לצורך מעקב אחר אזרחים כחלק מהמאבק בקורונה: " השימוש בכלי של השב"כ חייב להיעשות, כי כרגע אין כלי אפקטיבי שקוטע את שרשרת ההדבקה. נכון להפעילו תחת פיקוח הדוק של הכנסת, וכחברת אופוזיציה אצביע בעניין הזה יחד עם הקואליציה. במציאות שאנו נמצאים בה היום, אי אפשר לחזור לסגרים נוספים. נדרשת מרה"מ ומהשרים אחריות ולהגיד לשב"כ שאנחנו צריכים אתכם. העיקר שמידע של אנשים לא יהיה בידי חברות פרטיות, כי זה הכי מסוכן. מצד שני, אני מבינה את החשש העיקרי של השב"כ, שיפתחו את החוק לדיון ויגבילו חלק מסמכויותיו".
על תפקיד הכנסת בשעת חירום: "תפקיד הכנסת הוא לפקח על הממשלה ולא להחליף אותה. זהו התהליך הנכון. בתקופת חירום, כשההחלטות צריכות להילקח במהירות, המודל החדש לפיו הכנסת מאשרת בדיעבד, הוא הנכון. כשהכנסת מרימה דגל אדום, הממשלה קשובה לזה".
על מינויים פוליטיים: "דרג מקצועי צריך להיות מקצועי, אבל מינוי פוליטי זו לא מילת גנאי. העבודה של פרופ' סדצקי ומנכ"ל משרד הבריאות בר סימן טוב נגמרת במקום שבו ראש הממשלה ושר הבריאות אומרים להם שהיא נגמרת. הם מביעים את דעתם המקצועית, אבל ההחלטה צריכה להיות של קובעי המדיניות. אם הפוליטיקאים חלשים, הם לפעמים מסתתרים מאחורי הדרג המקצועי".
על החלת הריבונות: "יש כאן הזדמנות היסטורית להחיל ריבונות בחלק משטחי C, אך צריך יהיה להציע תושבות או אזרחות לאנשים שיושבים באותו השטח. בכל מקרה, הכוונה היא להחיל ריבונות על השטחים בהם יש התיישבות ישראלית, ולא כאלה עם תושבים פלסטינים, ככל האפשר".
עו"ד רז נזרי, המשנה ליועמ"ש: "תפקידנו הוא לא לקבוע מדיניות, אלא להתוות את גבולות הדין, ולא אחת אנחנו גם מציבים קו אדום. זה נכון בשגרה, ועל אחת כמה וכמה בשעת חירום. המענה המשפטי שניתן בזמן אמת היה במסגרת התקש"ח. חזרנו ואמרנו שהכלי הזה של תקנות שעת החירום הוא כלי חריג ביותר, ולכן השימוש בו נעשה מתוך ההבנה הזו. חשוב להבין שמתוך 90 התקנות שתוקנו במסגרת הזו – שרבות פגעו בחופש תנועה, חופש הפולחן, והובילו לסגירת עסקים ומקומות עבודה – כל אחת נדונה לעומק. הצלחנו לייסד מעין נוהל חירום, לפיו גם בשעת חירום הייעוץ המשפטי לממשלה עשה את תפקידו והעניק את הכלים הנדרשים. לא שכחנו את תפקידנו. לדוגמה, כשהממשלה רצתה לעסוק בנושא ההפגנות, הגענו ללא מעט ישיבות ממשלה והסברנו מדוע זה לא נכון שהממשלה תיגע בנושא הזה – גם אם מתוך כוונה טובה, וכך הצלחנו לשמור על הזכות להפגין".
על מעקבי השב"כ: "לא שמחנו על כך שהשב"כ נכנס לאירוע כזה, והיה ניסיון למצוא חלופות אחרות. אולם הבנו שלצערנו למדינת ישראל לא היה אז, וכנראה שגם אין כיום, פתרון אחר למניעת שרשרת ההדבקה. משעה שהדבר הובן, לא היה מנוס והיועמ"ש הכשיר זאת. ובכל זאת, ככל שהייתה כוונה לעשות שימוש בכלי הזה לאורך זמן- היה חשוב לעגן את הדבר במסגרת החוק, ולאחר מכן כחקיקה ראשית. נכון שיש כאן פגיעה בפרטיות, אבל היא מינימלית".
פרופ' מרדכי קרמניצר, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "הממשלה יכולה להחליף את המחוקק, רק כאשר המחוקק איננו יכול לפעול. הפכנו למכורים למצב חירום תמידי, ומשום שכך, האינסטינקט שלנו היה להישען על תקנות שעת החירום. אבל המשבר לימד שזה לא תקין ולא נכון, ולכן החוק נועד להסדיר זאת. מעתה, יהיה זה המחוקק שיקבע את המסגרת הנורמטיבית הכללית. עם זאת, החוק עדיין פגום משום שהוא לא לוקח ברצינות מספקת את סמכות המחוקק לקבוע בעצמו את האיזונים, מעביר סמכויות רבות מדי לממשלה ולא מתנה את תוקף התקנות באישור הכנסת.
ברור שכחלק מההתמודדות עם המשבר, הסכנה היא שהממשלה תנקוט צעדי יתר בדמות פגיעות מוגזמות בכלכלה ופגיעות לא מוצדקות בזכויות אדם. אחת הדרכים החשובות לרסן את זה היא באמצעות הכנסת. לכן, אחד התפקידים החשובים שממלא בית המשפט הוא לא להגן באופן ישיר על זכויות האדם - אלא להגן על הכנסת, להבטיח את פיקוחה ולוודא שהיא לא תרוקן מתוקף ומסמכות על ידי הממשלה".
ד"ר יהודה בן מאיר, המכון למחקרי ביטחון לאומי: "הממשלה פעלה באופן סביר, ורוב הדברים שנעשו עמדו במבחן הסבירות הדמוקרטיים. כך, למשל, הפעילה אמנם הממשלה את הצבא במתווה לא שגרתי, אפילו בפרופיל נמוך יחסית, והדבר עמד בכל הקריטריונים המקובלים במדינות דמוקרטיות ולא נוצרה בעיה. דוגמה נוספת היא הפעלת השב"כ: כביכול, הוא לא אמור לפעול מול אזרחים שומרי חוק, אולם השימוש בו היה בגבול הסבירות. אם הברירה הייתה לתת את כל המידע על האזרחים בידי חברות פרטיות- הייתי מעדיף לתת אותו לשב"כ בעשרות מונים. השב"כ הוא גורם ממלכתי, פועל על פי חוק, ופיקוח נפש דוחה הכל. זו הייתה הבחירה הנכונה".