מצב חירום

ביישוב כרמית שבנגב הוזעקו אזרחים חמושים "לתת מענה" לנוכחות של תושב ערבי מהיישוב וחבריו במגרש הכדורגל. כשהמדינה מחמשת אזרחים אך לא מסבירה להם את גבולות השימוש בנשק, לא רק חיי אדם נמצאים בסכנה, אלא גם מרקם החיים העדין מאוד ממילא.

המכון הישראלי לדמוקרטיה ומרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן מזמינים חוקרים וחוקרות, עיתונאים ועיתונאיות, מורים ומורות, פעילים ופעילות, להגיש מאמרים קצרים בנושא חופש הביטוי במלחמה, העוסקים בהיבטים שונים של חופש הביטוי במלחמת חרבות ברזל בפרט, ובמלחמות בכלל. המאמרים יכולים להתמקד באירוע ספציפי, בסוגיות הקשורות למלחמה הנוכחית, בדיון תיאורטי, השוואתי או היסטורי באשר לחופש הביטוי במלחמה ובחירום.

המאמרים שיתקבלו יאוגדו בקובץ מאמרים בהוצאת שני המכונים.

על רקע הגיוס המזורז של כיתות הכוננות במלחמת "חרבות ברזל" וקיצור ההכשרות למתנדבים, כיצד מתנהל תהליך הגיוס? האם מותר להקים כיתת כוננות שכונתית? כל השאלות והתשובות.

לצד פעילות מבורכת בהיקף נרחב של חלק מהוועדות, בלטה במיוחד חולשת הכנסת מול הממשלה: צמצום ימי הפעילות, החלשת מנגנון השאילתות והשתלטות הממשלה על הליך החקיקה – חקיקת בזק ממשלתית ודומיננטית • 94.5% מהצעות החוק שאושרו היו ממשלתיות, לעומת 65% בתקופת כהונת הכנסת הנוכחית עד תחילת המלחמה • התנהלות הכנסת מדגישה את הצורך לגבש הנחיות ברורות לגבי פעילותה בחירום.

40% מהציבור סבורים שתפקוד הרשויות המקומיות בזמן המלחמה טוב ויעיל מזה של הממשלה, לעומת 8% בלבד הסבורים שתפקוד הממשלה עדיף ו-29% הסבורים שהתפקוד זהה • 60% תומכים בביזור סמכויות לרשויות לאחר המלחמה לעומת 13% מתנגדים.

19 תקנות שעת חירום התקינה הממשלה מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל". שימוש רחב בהן ממשיך את הקו שננקט במשבר הקורונה, פוגע בשלטון החוק ועלול לסכן את הדמוקרטיה. העובדה שהכנסת יכולה לתפקד שומטת את הקרקע מתחת לתקנות ומחייבת את המחוקקים לבצע את תפקידם.

לצד פעילות מבורכת בהיקף נרחב של חלק מהוועדות, בלטה במיוחד חולשת הכנסת מול הממשלה: צמצום ימי הפעילות , החלשת מנגנון השאילתות והשתלטות הממשלה על הליך החקיקה - חקיקת בזק ממשלתית ודומיננטית • 93% מהצעות החוק שאושרו היו ממשלתיות, לעומת 66%-70% במושב הקודם • התנהלות הכנסת מדגישה את הצורך לגבש הנחיות ברורות לגבי פעילותה בחירום.

הקרן תאגם משאבים ממשלתיים עם כספי משקיעים, באופן שייעל את ההוצאה הציבורית על שירותים חברתיים. היא תעסוק בין השאר בשיקום וחוסן נפשי של אוכלוסיות שונות ובחוסן כלכלי.

דווקא בחסות הממשלה שדיברה בהרחבה על משילות מתאפשרים כיום תהליכים שמובילים לכאוס בביטחון הפנים. פעילות הגורמים האזרחיים עלולה להביא לפגיעה ממשית בניהול הביטחון בתוך גבולות ישראל ולכן דרושים הן חיזוק כוחות השיטור ואכיפת החוק במדינה והן מניעת התאגדות אזרחית חמושה עצמאית.

המלחמה, כשעת משבר, מעצימה מבנים ותהליכים חברתיים בתוך הקהילה החרדית. בעוד המנהיגות הרבנית החרדית הקלאסית מנחה את הקהילה לפעולות דתיות כדרך להתמודד עם המצב, במלחמת "חרבות ברזל" התוודענו למודל חדש של תגובה למשבר על ידי ההנהגה הרבנית החרדית החדשה. כיצד נראה מודל זה? מה הוא משקף ביחס לזרמים החרדיים החדשים ומהם עקרונותיו?

רוב הציבור סבור שהתמקדות הממשלה ב"רפורמה המשפטית" השפיעה גם על עיתוי מתקפת חמאס וגם על רמת המוכנות של ישראל • רה"מ נתניהו מוסיף לקבל ציון נמוך מאוד על תפקודו במלחמה, לעומת ציונים גבוהים בהרבה לכוחות הלוחמים, לדובר צה"ל ולראשי הצבא • הדעה השכיחה בציבור היא שאפשר להתחיל מיד במו"מ עם חמאס על שחרור החטופים - אבל אין להפסיק את הלחימה לשם כך.

הדין הבינלאומי מתייחס באופן נוקב וממוקד לעבירות אלימות מגדרית במלחמה ובמקביל עומד על החובה החוקית והמוסרית לשילוב שוויוני של נשים במוקדי קבלת ההחלטות הנוגעות לה. למרות זאת, הגופים הבינלאומיים עודם נמנעים מהצהרות ומצעדים מעשיים לנוכח הפשעים המגדריים שביצעו מחבלי חמאס בנשים ישראליות ב-7.10.

הקלת תהליכים ביורוקרטיים, דיגיטציה מואצת, האצלת סמכויות לשלטון המקומי ומעבר להוראה מקוונת הם כמה מהמהלכים שננקטו בשניים מהמשברים הבולטים של השנים האחרונות. הם ורבים נוספים עשויים להיות רלוונטיים ביותר עבור השירות הציבורי בישראל בזמן "חרבות ברזל".

אמון ציבורי הוא מרכיב יסוד של החוסן הלאומי. רכישת אמון הציבור תלויה במתן ודאות ובעיצוב מדיניות בצורה שקופה, עקבית והוגנת.

בישראל יש תרבות פוליטית מתמשכת של העדר קבלת אחריות על מחדלים, ולנוכח זאת עיצוב מושגי האחריות המיניסטריאלית והאחריות האישית של דרג פוליטי נבחר ודרג מקצועי ממונה נעשה על ידי ועדות חקירה ממלכתיות. אף שחלקן מתחו ביקורת על הדרג הפוליטי, הן הותירו את גורל הפוליטיקאים למשפט הציבור והכנסת. לכן, למרות חשיבותן, לא צריך לחכות להמלצותיהן כדי לתבוע אחריות ממשלתית למחדל.

על ממשלת ישראל להכיר בחשיבותם האסטרטגית של ענפי החקלאות, המזון והתעשייה של מוצרים ביטחוניים להבטחת תפקודו הרציף של המגזר העסקי בזמן המלחמה. מענקי השקעה בחדשנות טכנולוגית לענפי החקלאות והבניה יתרמו לחיזוק החוסן הלאומי ולתפקוד המשק.

לצד ההוצאות הממשלתיות על מלחמת "חרבות ברזל" יידרשו הקצאות תקציביות ניכרות לסיוע לאזרחים. במקום להתעקש על מימוש הכספים הקואליציוניים, המגזריים באופיים, ולשחוק עוד יותר את אמון הציבור בממשלה, על שר האוצר לייעד אותם באופן בלעדי ושקוף למימון המלחמה ולשיקום היישובים שחרבו.

סדר העדיפויות התקציבי של הממשלה חייב להשתנות נוכח "חרבות ברזל": את הכספים הקואליציוניים יש להסיט לכיוונים חיוניים ואת משרדי הממשלה המיותרים יש לפרק. כך ישתחררו סכומי עתק והמדינה תוכל לספק מענה הולם ונדיב למגזר העסקי, לפיצוי וטיפול בנפגעים ולתמיכה במנועי הצמיחה שיסייעו למשק להתאושש.

דחיית לקיחת האחריות עד לאחר בדיקה שתחל רק לאחר סיום המלחמה עשויה לארוך שנים. לא בכדי מקפידים בכירי הדרג המדיני, הזוכים לאמון ציבורי נמוך, לקבל את ההחלטות החשובות ב"קבינט המלחמה", שבו חברים גורמים הנהנים מאמון גבוה יותר וחוששים פחות מחקירה עתידית.

מתן מענה הוליסטי לאזרחים, נגישות למידע ושיתופי פעולה רב-מגזריים הם כמה מהמהלכים שעל המשל"ט החדש לאמץ לצורך פעילותו ב"חרבות ברזל".

ועדות חקירה הן כלי חשוב לשיקום האמון הציבורי ולהפקת לקחים. במקרה של "חרבות ברזל" בירור העובדות והגורמים הקשורים במחדל אף עשוי לסייע בהתמודדות הקוגניטיבית והנפשית עם הטראומה ברמה הלאומית. עם זאת, הציבור הישראלי והכנסת לא צריכים לחכות למסקנות ועדת חקירה כדי לתבוע מהממשלה לקחת אחריות על המחדל.

למרות מתקפת ה-7 באוקטובר, שיעור היהודים האופטימיים לגבי עתידה של ישראל עלה משמעותית, מ-52% ל-65.5%. בציבור הערבי לא חל שינוי.

האמון בממשלה הוא הנמוך ביותר מאז תחילת המדידות ב-2003 ועומד על 18% בלבד. עיקר הירידה באמון היא במחנה הימין: מ-42% ביוני האחרון ל-31% כיום.

מרבית המפונים והמתפנים הם תושבי הדרום וחלקם מהצפון. רוב המפונים משני האזורים זכאים למלון או לבתי הארחה במימון המדינה.

מאז תחילת המלחמה השתמשה הממשלה בסמכויות המוקנות לה במצב חירום והתקינה תקנות שעת חירום במעמד של חקיקה ראשית של הכנסת, המותקנות בלא אישור הכנסת. ניתן להתקינן אם מצב החירום מחייב זאת ואין אפשרות לחקיקה רגילה, אך בהעדר הבלמים הרגילים, הן עלולות לסכן את שלטון החוק ולהעלות חשש לפגיעה מופרזת בזכויות האדם ובמיעוטים.

אילו סמכויות מוקנות לגופי הביטחון ולגורמים נוספים מתוקף ההכרזות על מצב מיוחד בעורף ועל אירוע חירום אזרחי? מי מוסמך לקבל את ההחלטות בנוגע לשני המצבים ולהאריך את תוקפם? כל השאלות והתשובות.

לצד זאת, יש לתקן את ההסדר כדי לרכך את הפגיעה בזכויות אדם ולהבטיח את הזכות להליך הוגן.

תקנות שעת החירום שהממשלה התקינה, לפני שחזרה בה, להחזרת איכוני השב"כ כדי להתמודד עם זן האומיקרון, חושפות שוב את התקלה המשטרית החמורה, הטמונה בהכרזה הביטחונית המתמדת על מצב חירום, אשר נמצאת בתוקף מאז קום המדינה

תזכיר החוק כולל שינויים לטובה בחוק, אך יש לשקול לוותר על שינוי תקופות הארכת תוקף ההכרזה על מצב החירום, וכן יש לבצע חשיבה מחדש על מודל הפיקוח הפרלמנטרי על התקנת תקנות

חוק הקורונה הוא לא כ"כ דמוקרטי ולא פרקטי. אין ספק שמגפת הקורונה דורשת ממשלה בעלת סמכויות, גמישות ומהירות פעולה. אולם העובדה שלא מאשרים מראש את התקנות בכנסת בעייתית מאוד

ההצעה אינה מגשימה את מטרתה, משאירה שיקול דעת רחב מדי בידי הממשלה וגורמי האכיפה, ומעט מדי הסדרה ראשונית ופיקוח בידי הכנסת. הפגם העיקרי הוא הסמכת הממשלה להתקין תקנות באופן רחב, ללא דרישה לאישור מצב החירום המיוחד על-ידי הכנסת, וללא אישור התקנות מראש, אלא רק בדיעבד

המכון הישראלי לדמוקרטיה בחוות דעת על תזכיר חוק הקורונה: המודל חוטא לתכלית התזכיר ומפרק את הכנסת מסמכותה; בתוך כך, יש להאריך את ההכרזה על מצב החירום לזמן קצר בלבד

עם פרוץ משבר הקורונה, הממשלה החלה להתקין תקנות על סמך ההכרזה הביטחונית הכללית על מצב חירום, הנמצאת בתוקף מאז קום המדינה - מבלי לבקש את הסמכתה של הכנסת. מדינת ישראל איננה המדינה היחידה בעולם אשר נדרשה לנקוט אמצעים מיוחדים להתמודדות עם משבר הקורונה, והיא גם לא המדינה היחידה אשר מצאה עצמה חסרה התשתית הנורמטיבית הדרושה להתמודד עם מצב חירום אפידמי מסוג זה. סקירה משווה

תקנות החירום בעת משבר הקורונה מקנות שיקול דעת מקצועי נרחב לשוטרים כדי לשמור על הסדר הציבורי, אולם כשם ששיקול הדעת המשטרתי מוגבר יותר בעת הזו, כך גם אמצעי הבקרה על המשטרה צריכים להיות מוגברים

בעוד ישראל עודנה מתמודדת עם מצב החירום הנוכחי בעקבות משבר הקורונה - כבר עכשיו ניתן להצביע על מספר תיקונים הכרחיים שיסייעו לשמור על הדמוקרטיה ומוסדותיה, גם במצבי חירום עתידיים. בין היתר, חשוב שההכרזה על מצב החירום תהא מפורטת וברורה, כמו גם לשמור על עצמאותן ותפקודן התקין של הכנסת, מערכת המשפט והתקשורת, ועיגון סמכויות חירום מסוימות בחקיקה קיימת

שעת החירום הנוכחית מזמנת הזדמנות לעסוק בסוגיות עקרוניות, חלקן מלוות אותנו או מראשית המדינה. ראוי שבית המשפט לא יחמיץ את השעה לקדם את המשפט הישראלי בנושאים כמו הגדרת מצב החירום המסוים ואת הזכויות בהן הוא מאפשר לפגוע, כמו גם הגורם המוסמך להכריז על מצב חירום כזה

בחסות הקורונה, נוקטת הממשלה בצעדים שנויים במחלוקת במטרה לבטל את מערכת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית, תוך שימוש בסמכויות לשעת חירום. גם מבלי להטיל ספק בנחיצותם, היעדר מנגנוני הבקרה על המהלכים הללו מסוכן, והשלכותיו עלולות להישאר איתנו הרבה אחרי שהקורונה תחלוף