משק האנרגיה והכלכלה הישראלית בעידן שאחרי הקורונה

להלן עיקרי הדברים:

ד"ר יובל שטייניץ, שר האנרגיה: "לשמש יש יתרונות פנטסטיים, אבל גם מגבלות. באמצעות אגירה, השמש תיתן לנו חשמל גם עד שמונה בלילה, אבל עוד אין יכולת לאגור חשמל למדינה שלמה לשבוע מעונן בחורף. לכן, נחתור להיות באחד המקומות הראשונים בעולם עם השמש שיש לנו, אבל שרלטנים שמדברים על אנרגיות מתחדשות בכוונה לנגח ומשווים אותנו למדינות עם סכרים ונהרות ענקיים, כמויות עצומות של רוח או שטחים אדירים שאין לנו- זו השוואה לא מדעית ומקוממת שמטעה את הציבור. עלינו להיות ריאליסטיים.
בוועידת פריז, ישראל התחייבה ליעדים כלליים, אבל גם בסקטורים שונים - התחבורה, האנרגיה, החקלאות והטיפול בפסולת. בסקטור האנרגיה לא רק עמדנו ביעדים, אלא הקדמנו אותם. בסקטור התחבורה והטיפול בפסולת, לעומת זאת, לא הייתה ירידה, להיפך. אם ישראל עומדת ביעדים שהתחייבה בוועידת פריז, זה רק בזכות מה שקרה במשק האנרגיה והחשמל. לכן, אני לפעמים מתפלא לראות שרה מסוימת מטיפה לי מוסר על כך שאנחנו בסקטור האנרגיה לא דואגים ליעדי פריז ולהתחממות הגלובלית. נורא נוח לנגח, אבל לפני שקובעים יעדים לא ריאליים ובאים עם סיסמאות גדולות- על המשרדים האחרים, למשל משרד איכות הסביבה שאחראי על הפסולת, לדאוג קודם כל שנעמוד ביעדי פריז שנקבעו לפני 5 שנים, כמו שאנחנו עושים, ולא לצאת בסיסמאות פופוליסטיות".

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה: "רוב הציבור סבור שהאנושות בסכנה בשל שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית, מה שאומר שיש רוח גבית משמעותית למהלכים בתחום. מעבר לערך הסביבתי ולצורך הברור בהנחת המשק על נתיב של שינוי בתחום האנרגטי, יש כאן גם הסכמה גורפת בקרב ארגונים רחבים שמרבית הצעדים שיש לנקוט במסגרת תהליך המעבר לכלכלה דלת פחמן, יקדמו צמיחה כלכלית גם בטווח הבינוני והארוך".

דפנה אבירם ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה: "לישראל יש אינטרס גדול להפחית פליטות בשל כושר התחרות של המשק. אם כל העולם הולך לכיוון הזה והופך להיות ירוק, ונקבעים סטנדרטים להשקעות ומסחר עסקי בהתאם, בקרוב חברות ישראליות לא יוכלו לזכות במכרזים בינ"ל אם לא יעמדו בתקנים הללו. כל שרשרת הערך תושפע מזה. אם נרצה להישאר חלק מהמשחק הגלובלי, המגזר העסקי חייב להתאים את עצמו".

יפתח רון טל, יו"ר דירקטוריון חברת חשמל: "היעד שמשרד האנרגיה הציב לנו, להפסיק את הפחם עד סוף 2025, הוא על גבול הבלתי אפשרי למימוש, אבל אני אומר את זה כאן - הוא ימומש באופן מלא. כמו כן, נכון להיום, 60% מהחשמל המיוצר במדינת ישראל הוא חשמל פרטי, השאר מגיע מחברת החשמל. חברת החשמל איננה מונופול יותר בייצור חשמל, ובהמשך גם לא תהיה מונופול באספקת החשמל. היא תישאר מונופול טבעי והגיוני בהולכתו וחלוקתו. בסופו של דבר, במימוש המהפכות האלה, משק האנרגיה יהיה כלי מרכזי לצמיחה במדינת ישראל ולהורדת יוקר המחייה".

פרופ' איתן ששינסקי, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "למתווה הגז ישנן השפעות חיוביות לא קטנות - מכירה של שני המאגרים, כריש ותנין, לחברה יוונית, שהביאה להורדת מחירים, ותחנות הכוח הפרטיות שמספקות היום את מרבית החשמל במשק, ולכן ההסכמים הללו חשובים ביותר לאזרחים".

אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה: "אפשר לקבוע יעדים ולא צריך להיות לזה מחיר כלכלי אם נעשה את זה נכון, להיפך, זו הזדמנות כלכלית. אבל לקבוע היום יעד שמראש מגדיר שנגיע לשם רק באמצעות השמש, זו בעינינו טעות גורלית. לכן אנחנו אומרים, יעד שאפתני מאוד ל-2050 שמבוסס על הרבה מאוד אנרגיית שמש, שהיקפה ייקבע בהתאם ליכולת שלנו".

פרופ' קרנית פלוג, סגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "אמנם ההתכווצות של הפעילות הכלכלית אצלנו הייתה מתונה ביחס למקומות אחרים, אבל היא הייתה מאוד לא שוויונית ואנחנו נכנסים לשלב של ההתאוששות עם פגיעה מאוד גדולה בעיקר באוכלוסיות חלשות, עצמאים, נשים, צעירים מאוד ומבוגרים מאוד, בעלי השכלה נמוכה, ועם רמת אבטלה מאוד גבוהה. זה האתגר העצום של המדיניות לשנים הבאות. העובדה שאין לנו כרגע תקציב מוכוון לדברים אלה היא מחדל נוראי".

שולי נזר, סמנכ"לית בכירה לתעשיות, המשרד להגנת הסביבה: "עשינו מהפכה, קפצנו מפחם לגז, אבל אנחנו לא יכולים להישאר בגז. הסיכון שהמדע מציב בפנינו דורש הרבה יותר. בנוסף, חשוב לקבוע יעדים הולכים וגוברים לאנרגיה מתחדשת. אי אפשר להישאר עם יעד של 30% ל-2030. עלינו לייצר איתות ברור למשק שאנחנו הולכים ומגדילים את כמות האנרגיות המתחדשות. זה קשור לצורך בהשקעות שיאפשרו את זה. עלינו להימנע מהשקעות בתשתיות גז שיקבעו אותנו, דבר שיקשה על קרבוניזציה, ונשלם עליו מחירים כלכליים מיותרים".

ניצן משה, יו"ר איגוד הכימיה והפרמצבטיקה, התאחדות התעשיינים: "המגזר העסקי תומך ביעדים ריאליים ארוכי טווח, עם אבני דרך להפחתת פליטות גזי החממה. חלק גדול ממנו כבר אימץ מדיניות וולונטרית ושאפתנית, בעיקר במעבר לאנרגיית שמש. זה ילך רק עם אגירת האנרגיה שהשר שטייניץ דיבר עליה. המגזר העסקי הוא שמביא את הפתרונות הטכנולוגיים, אבל אנחנו צריכים את התשתיות המתאימות לכך".

פרופ' נתן זוסמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "ייצור אנרגיה בביזור מייצר הרבה מאוד תעסוקה, זהו ענף עתיר תעסוקה שחיוני למשק בשלב החילוץ ממשבר הקורונה. בשעת יציאה ממשבר, יש מכפילי תעסוקה מאוד גדולים בכל הקשור לאנרגיות מתחדשות".

יוסי רוזן, יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה: "אני מציע למקבלי ההחלטות במשרד האנרגיה ובמשרד להגנת הסביבה לקבוע את יעדי ההפחתה של גזי החממה, ולא להכתיב טכנולוגיות מראש. מדיניות כזאת רק מזיקה, מכיוון שיש התפתחות מתמדת בעולם בנושאים שונים. תשאירו לשוק לקבוע את הטכנולוגיה, אתם תקבעו את המדיניות. הסקטור העסקי ישמח לשתף פעולה בתנאי שהוא יודע לאן הוא הולך ובתנאי שהרגולציה היא מידתית".