המרכז ללאום, דת ומדינה

המרכז ללאום, דת ומדינה שם לו למטרה להבנות את היחסים בין יהדות ודמוקרטיה ובין דת ומדינה; לחדש את התשתית הרעיונית לממלכתיות ולציונות יהודית-דמוקרטית בדורנו; לפתח דרכים לשילוב החרדים בחברה ובמשק, מתוך הכרה בייחודם; ולטפח מכנה משותף אזרחי וערכי לחברה בישראל.

קיומה של מדינת לאום יהודית ודמוקרטית במזרח התיכון הוא אתגר - פנימי וחיצוני - מתמשך. האתגר הפנימי הוא בעיצוב מתמשך של מדינה, חברה ומרחב ציבורי שבהם מתקיימים זה בצד זה מאפייני זהות יהודיים פרטיקולאריים (לאום ודת) עם מאפייני זהות דמוקרטיים-ליבראליים, תוך איזון ביניהם. האתגר החיצוני הוא שימור הלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית מול שיח ליבראלי ביקורתי שמנסה לקעקע אותה. שני האתגרים שלובים זה בזה.

לשם התמודדות עם אתגרים אלו פועל המרכז: להבנות את היחסים בין יהדות ודמוקרטיה (שהם מרכיבי ההגדרה החוקתית של מדינת ישראל); לרכך ולהסדיר את המתח הלא פתור בין הדת והמדינה בישראל ולתמוך בעיצוב מרחב ציבורי בעל מאפייני תרבות יהודיים; לחדש את התשתית הרעיונית לציונות יהודית-דמוקרטית בדורנו ולהתמודד עם קריאת התיגר על זהותה היהודית של המדינה מבית ומחוץ; לפתח דרכים לשילוב החרדים בחברה ובמשק, תוך הכרה בייחודם וטיפוח מכנה משותף אזרחי בחברה הישראלית; וליצור תשתית אינטלקטואלית לעיצוב שיח זכויות האדם במדינת לאום יהודית.

  • תמונת ברירת מחדל

    ד"ר שוקי פרידמן

    מנהל המרכז

    קראו עוד

    ד"ר פרידמן הוא חבר סגל בפקולטה למשפטים במרכז האקדמי פרס. שימש מזכיר ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון, יו“ר ועדת הסנקציות נגד איראן בישראל וראש תחום משפט בינלאומי במשרד ראש הממשלה.

  • תמונת ברירת מחדל

    פרופ' ידידיה שטרן

    סגן נשיא אחראי; מנהל אקדמי (שותף) של התכנית לזכויות אדם והיהדות

    קראו עוד

    ראש המרכז ללאום, דת ומדינה והמרכז לממשל וכלכלה
    תחומי מומחיות: דת ומדינה, משפט והלכה, משפט חוקתי, מערכת המשפט, דיני תאגידים, רכישת ומימון חברות, משטר ומבנה תאגידי.

  • תמונת ברירת מחדל

    פרופ' חנוך דגן

    מנהל אקדמי (שותף) של התכנית לזכויות אדם והיהדות

    קראו עוד

    פרופ‘ דגן פרסם עד כה מעל 70 מאמרים ו־ 6 ספרים בתחומי המשפט הפרטי והתאוריה המשפטית, בין השאר בהוצאות אוקספורד וקיימברידג‘. הוא מופקד הקתדרה לחדשנות ותאוריה משפטית ע“ש סטיוארט וג‘ודי קולטון בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחבר ב־ American Law Institute וב־ International Academy of Comparative Law . כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות ייל, קולומביה, מישיגן, UCLA , קורנל וטורונטו
    חנוך סיים את עבודתו במכון בחודש יולי 2018.

  • תמונת ברירת מחדל

    פרופ' שחר ליפשיץ

    מנהל אקדמי (שותף) של התכנית זכויות אדם והיהדות

    קראו עוד

    פרופ‘ ליפשיץ הוא דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן. נחשב חוקר מוביל בדיני המשפחה ומי שעיצב את החשיבה האזרחית בתחום זה. יוזם רעיון ברית הזוגיות, שאותו הגה במסגרת הפרויקט “חוקה בהסכמה“ של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

  • תמונת ברירת מחדל

    ד“ר גלעד מלאך

    ראש התכנית לחרדים בישראל

    קראו עוד

    ד“ר מלאך הוא מחבר תכנית האב לתעסוקת חרדים (בשיתוף עם רו“ח דורון כהן וד“ר חיים זיכרמן).
    היה מנהל המטה ליישום אמנת גביזון־מדן ומנהל התוכן בוועדה לקידום השילוב והשוויון בנטל בכנסת ה־ 18.
    עבודת הדוקטור שלו בנושא מדיניות ציבורית לפי החרדים זכתה בפרס הדוקטורט המצטיין של האגודה הישראלית למדע המדינה לשנת 2014.

  • תמונת ברירת מחדל

    יאיר שלג

    חוקר

    קראו עוד

    שלג הוא חוקר, עיתונאי, סופר ופובליציסט ומלווה זה שנים את העולם הדתי־לאומי. שימש כתב בעיתון “נקודה“ והיה חבר מערכת עיתון “הארץ“.  
    היום הוא חבר מערכת עיתון “מקור ראשון“ ובעל טור שבועי קבוע. בשנת 2000 יצא לאור ספרו “הדתיים החדשים“ (בהוצאת כתר), המתעד תהליכים מרכזיים בחברה הדתית לגוניה.

  • תמונת ברירת מחדל

    עו"ד עדנה הראל – פישר

    חוקרת

    קראו עוד

    עדנה הראל – פישר מובילה במכון את מחקר המדיניות בנושא מימון תרבות, ממלכתיות וחופש הביטוי.

  • תמונת ברירת מחדל

    ד"ר איתן רגב

    עמית מחקר בתכנית חרדים בישראל

    קראו עוד

    תחומי מומחיות: כלכלת עבודה, כלכלת המגזר החרדי, כלכלת בריאות, יוקר המחיה, מיסוי אופטימלי.

אחד מן הסיפורים המכוננים של פרשת בראשית, המוקדשים לשאלת ראשית העולם והאדם, הוא בריאת האדם בצלם אלוהים: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" (בראשית א, כז). מי שמורגל בתורה משחר ימיו עלול לקרוא פסוק זה כדבר המובן מאליו, ולהחמיץ את עוצמת החידוש הגלום בו. אולם על רקע תרבויות העת העתיקה, תפיסה זו היא מהפיכה של ממש

זה שני עשורים החברה הישראלית עסוקה בערעור אמינותו של המערכת המשפט. בעבר, היה זה בעיקר הימין שנשב צינה כלפי בית המשפט. כיום, במהלך שאין לטעות בזיהויו, השמאל פועל בצורה דומה

אחריותה של המדינה לרווחת תושביה יכולה להיות מעוגנת בשתי שפות. בעולם של דוברי שפת הזכויות, דנים בזכותם של מעוטי יכולת כלפי המדינה לקבלת התנאים הדרושים לקיום בכבוד, בזכות לדיור בר-השגה, בזכות לחינוך חינם וכדומה. לעומת זאת, בעולם של דוברי שפת החובות, עוסקים בחובתה של המדינה להבטיח כי למעוטי היכולת יהיו התנאים הדרושים לקיום בכבוד, בחובת המדינה להבטיח קורת גג לכל אזרח, בחובת המדינה לספק חינוך שוויוני לכל וכדומה

בניגוד למשפט הפלילי, שתכליתו להכריע בין קוטב האשמה לקוטב החפות, יום הכיפורים מציג אפשרות שלישית: אחריות

play

במסורת היהודית מקובל כי תהליך התשובה עשוי שלבים: ראשיתו בהכרת החטא, הבנת הכשל ההתנהגותי; המשכו בנטילת אחריות, שמשמעה חרטה; וסופו בקבלה לעתיד. זהו מסע פסיכולוגי שראוי ליישמו גם בהקשר הכלל ישראלי

בחגים הקרובים, כשבבית הכנסת שלנו (כך יש לקוות) יעמדו לצדנו, לתקיעות של ראש השנה, לתפילת נעילה, או בהקפות של שמחת תורה, אותם מסורתיים ישראלים, מלבד מקום לתפילה, ראוי שנתן להם מקום של כבוד בלב

עוד שבוע עד הבחירות, ובהינתן גודלו של הגוף הבוחר, זה מספיק זמן להשפיע. זו ההזדמנות לכל אלו שמצווחים על עוולותיה של הרבנות הראשית השכם והערב לשנס מותניים ולהתערב ולהשפיעו על הרכב המועצה, שיכול להיות פתוח ורלבנטי יותר, או קפוא, ולא רלבנטי או אפילו מזיק

הענישה נתפסת תמיד כאילוץ שבלית ברירה. בפרשת "כי תצא", מופיעה לכאורה ההצדקה למקרים בהם יש להעניש בהלקאה אדם, אך למעשה, בין הפסוקים מתגלות מגבלות הענישה, והצורך לעשותה רק כשהדבר הוא הכרח 

צריך להודות: לא רק החרד"לים הקצינו. במידה רבה, הקצנתם היא תגובה להקצנה הליברלית של העשורים האחרונים. אבל טעות להילחם בהקצנה באמצעות הקצנה נגדית. אם החרד"לים יצליחו במאבק גורף כנגד המודרנה הליברלית, הם יסיגו לאחור את כלל המגזר הדתי-לאומי, ואולי גם את החברה הישראלית כולה

במאבק סביב מעמדם של הלהט"בים והזכויות שצריכות להינתן להם נחצו קווים אדומים, ונשפכו, במובן של הלבנת פנים, דמים. כשפוליטיקאים או אישי ציבור מתבטאים באופן פוגעני, הם חוטאים לתפקידם ולשולחיהם, כשרבנים עושים זאת בשם שמיים הם עלולים לחללו. במאבקים הללו, ולו מתוך שיקול ענייני, מצווה לומר דברים נשמעים ובאופן שיישמע על ידי כלל הציבור וירבה אהבת תורה ולא להיפך

במקום לחזק את הרגש הלאומי - חוק הלאום יביא להחלשתו. סאגת החוק הפכה את המוסכמה המקובלת על הרוב המכריע של היהודים בישראל לעניין שהוא נושא לוויכוח

השמאל והחילונים יקצינו את עמדותיהם, הימין והדתיים יקצינו בתגובה, והתוצאה המובטחת תהיה מסלול התנגשות מסוכן, עד כדי מלחמת אחים. אדרבה, דווקא מול הקצנה של היריב צריך לשמור מכל משמר על העמדה הראויה מלכתחילה, העמדה המאוזנת. רק עמדה כזו גם תצדיק תביעה מהיריב להגיב באופן דומה, וגם תמנע את הפיצוץ בין המחנות

מהו המסר של תשעה באב הרלבנטי לחיינו במדינה ריבונית? האם ההכרה של ארה"ב בירושלים כבירת ישראל הופכת את יום האבל על "העיר האבלה והחרבה והבזויה והשוממה" לאנכרוניסטי ומיותר?

על מה בדיוק אנחנו מתאבלים בתשעה באב? נכון, בהר הבית יש מסגד ולא מקדש יהודי. המציאות עדיין לא מושלמת, אבל איפה המציאות העכשווית ואיפה ירושלים הריקה וההרוסה המתוארת בקינות של תשעה באב? האם לא הגיע העת לפקוח עיניים ולהביט מחדש במציאות, ולשנות את מנהגי האבל של הימים הללו? ואולי אפילו לבטל את צום תשעה באב?

האפליה בחוק הפונדקאות מביאה לחוסר שוויון באופן המנוגד לערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, ואף לערכים הרווחים בקרב רוב מרכיבי החברה הישראלית

אזרחי ישראל עסוקים בהורדת ידיים מתמשכת בין השבטים השונים בנוגע לשאלות של זהות המדינה וחזונה. ביטוי דרמטי לכך, בעיצומם של שלושת שבועות האבל המציינים את התוצאות הטרגיות של המחלוקת שקרעה אותנו בסוף תקופת בית שני, נגול מול עיננו בדיון המתמשך בכנסת לקראת חקיקת "חוק יסוד: מדינת ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי"

כיצד זוגות צעירים חרדים מתמודדים עם מציאות משבר הדיור? נתוני רכישת הדירות מן התקופה האחרונה – מצביעים על שינוי מגמה בהגירה הפנימית החרדית, שינוי מגמה זה, הוא אתגר והזדמנות, מה על המדינה לעשות בעניין?

אף שהחוק מיותר במובן המהותי - שהרי קיימת הסכמה רחבה מאד, מקומית ובינלאומית, כי ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי - ניתן היה להצדיק את חקיקתו כמהלך סמלי, חגיגי, שמנסח גם ברמה הנורמטיבית את תעודת הזהות הקולקטיבית של המדינה

בשבוע אחד קרו ביחסי ישראל ויהדות ארה"ב והתפוצות שני ארועים לא קשורים לכאורה: בחירתו של בוז'י הרצוג ליו"ר הארגון מעל ראשו של ראש הממשלה, על ידי ועד הנאמנים של הסוכנות, ושתי שרות בכירות נמלטו מנטילת אחריות על הרחבת רחבת התפילה המשותפת לתועלת הקונסרבטיבים והרפורמים, מה הקשר?

חוק הלאום, שהוא חוק מיותר ובעייתי כשלעצמו, שובר בנוסח העדכני שלו שיא נוסף כשהוא מוותר למעשה על יהדות התפוצות. עם אישור החוק, גם במסמך חוקתי, ישראל הולכת ומוותרת על יהדות התפוצות. ישראל המסורתית והלאומנית של השנים האחרונות היא כבר פחות בית ליהודים רבים בעולם

הנהלת המכון הישראלי לדמוקרטיה על חוק הלאום: "חוק המעגן את זהות המדינה שאינו כולל את המחויבות לשוויון והסכמה רחבה יהיה בכייה לדורות"

מדוע אנשים שיהודיות המדינה היא מרכיב מעצב של הווייתם, כמוני, מתנגדים לה? אם החוק תמים, מדוע הקואליציה צריכה למתוח את שריריה – עוצר יציאות לחו"ל ואיסור על קיזוזים – כדי להעביר הצהרה שאין בה כל חידוש? האם מדינת ישראל, המתיימרת להיות אור לגויים, מוכנה להיות מדינת הלאום הדמוקרטית היחידה שאיננה מבטיחה שוויון לכלל אזרחיה? 

המצב הנוכחי, שסביר שלא ישתנה בתקופה הקרובה, מתיימר לשמר את מודל "צבא העם" - אך עושה זאת תוך ערעור היסודות עליהם עומד מודל זה. השאלה האמתית העומדת בפני הכנסת בשעה זו, אם כן, היא מידת יכולתה של מדינת ישראל לשמר את מודל הגיוס שהווה את הערובה לביטחונה בשבעים השנים האחרונות

תזכיר חוק הקולנוע הממשלתי: התערבות פוליטית וממשלתית שעלולה ליצור חשש לתלות, צנזורה עצמית, והגבלת חופש הביטוי

חשיבותו של תחום התרבות למימוש חופש הביטוי בחברה דמוקרטית ולאפשרות הגשמה אישית וקבוצתית בחברה מחייבת כי גיבוש מדיניות תרבות תלווה בדיון ציבורי פתוח מתמיד, מעמיק ומבוסס עובדתית

הנחת ההצעה על שולחן הכנסת יכולה להיות צעד ראשון לקידום השוויון בנטל, אך בשלב זה צעד מהוסס מדי. נדמה שהמתח בין בית המשפט העליון המשקף במקרה זה את עמדת מרבית הציבור הדורש שרוב החרדים יתגייסו לשירות צבאי לבין העמדה החרדית המתנגדת לכך בתוקף איננו ניתן לפתרון

 מה קורה עם אוכלוסיות וקהילות אשר בכוונת מכוון אינן מעוניינות להיטמע בקבוצת הרוב? האם זו הפרדה מגדרית? האם ניתן ורצוי לכפות על אוכלוסיות וציבורים שלמים לימודים גבוהים או לימודים אחרים ללא הפרדה מגדרית המייחדת ומאפיינת ציבור מסוים? 

על פי חוק לרבנות הראשית יש מונופול מוחלט על נישואין וגירושין של יהודים בישראל. למי שאינם רוצים בנישואין ברבנות, או שמסיבה הלכתית לא יכולים להינשא נישואין דתיים ('פסולי חיתון') אין דרך להינשא בגבולות מדינת ישראל

מדוע הקנס על אי עמידה בגיוס צריך להיות מושת על אברך כולל בן 40 שאיננו נדרש לשירות? ולחלופין, מדוע שקנס שרובו יופעל על אברכים מבוגרים יגביר את המוטיבציה לשירות אצל הצעירים? מתי אנו רוצים שהם יצאו להכשרה מקצועית או לתעסוקה? האם התועלת המשקית והתועלת לפרט החרדי הטמונה בצעד זה איננה ברורה?

לקראת הדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט, בחוק המואזין, קוראים במכון הישראלי לדמוקרטיה לחברי הוועדה להסיר את החוק מסדר היום שכן אין בו כל צורך מעשי. חוקרים במכון מעלים את השאלה, מדוע בכלל סבורים מגישי הצעות החוק שהחוק החדש יאכף, אם לכאורה לא נאכף חוק הרעש עד כה ממילא?

ברור מדוע בג"ץ דן בנושא גיוס חרדים לא פחות מעשר פעמים. ממשלות נפלו, מאות אלפים הפגינו, ושני חוקים של הכנסת בוטלו בגין המחלוקת על הגיוס. והנה, השבוע, משרד הביטחון הגיש הצעה חדשה למתווה חוק גיוס שאמורה להידון בכנסת. האם ההצעה מצליחה לאזן בין האינטרסים והערכים המתנגשים?

איך הגענו למצב, שמחצית מהישראלים בגיל הגיוס, אינם משרתים בצה"ל? עקב הגידול הדמוגרפי במספר החרדים, שיעור הלא משרתים עתיד לגדול ואנו לא רחוקים מהיום שבו למרות חוק גיוס חובה, רוב אזרחי ישראל לא יתגייסו לשירות צבאי

מתווה הגיוס החדש שפורסם, רך מדי וספק אם יגשים את יעדי הגיוס וצרכי הצבא. במצב עניינים זה, מדובר על מתווה שספק רב אם יאפשר למנוע בטווח הרחוק את התפרקותו של מודל צבא העם

יגדיר כל אחד את זהותו כרצונו ואם חפצה נפשו בגיור, יעשה זאת בהליך על פי בחירתו. כיוון שהגיור משנה סטטוס משפטי של אדם, אין להפקיד אותו בידי פורום פרטי, גם אם כוונותיו נאצלות. נמצאת המדינה מפקידה את הסמכות לקבוע מי רשאי להגר לישראל ולקבל אזרחות מקומית בידי גופים פרטיים, על פי שיקול דעתם. נדרשת, אם כן, הסדרה בחוק של דרכי הגיור המוכר בישראל.

הביקוש לכשרות בישראל גדול. מדובר בשוק שמצד אחד מתנהל כמונופול, בו שולטת הרבנות הראשית, ומצד שני מתקיימת בו תחרות בין גופי כשרות פרטיים הפועלים לפי סטנדרטים מחמירים יותר ומעניקים כשרות נוספת על זו של הרבנות הראשית. המבנה הזה הוא המקור לכפל הכשרויות המגלגל על הצרכנים גם כפל עלויות שמוערך בכ-600 מיליון שקלים בשנה

הכללים שנחשפו להכרה בבתי דין בחו"ל הקובעים קריטריונים נוקשים להכרה בבתי דין רבניים בחו"ל, בעייתיים ביותר ועשויים להיות בעלי השלכות סמליות, זהותיות ואופרטיביות על מיליוני יהודים החיים בתפוצות

המתגיירים הקדומים הצטרפו בתודעתם אל היהדות במובנה הכפול, שהוא אחד: דת-לאום. כיום, לעומת זאת, רבים תופסים את היהדות כלאום או כתרבות. אם ניתן להיות יהודי חילוני, מדוע קיום מצוות ההלכה – אורתודוקסית או אחרת – הוא מדד רלוונטי להצטרפות ליהדות ומדוע יש להפקיד את מפתחות הלאום בידי רבנים?

כמה אזרחים יהודים בישראל יודעים מי הוא רב העיר שלהם? כמה מבני הקהילה הדתית יודעים מי איך קוראים לו? כמה מהם שאלו את רב העיר שאלה או שמעו ממנו שיעור בשנה האחרונה? אי פעם? הכשלים הללו יכולים להוביל למסקנה שאין מקום לתפקיד של רב עיר, אבל גם למסקנה שאפשר אחרת. רבני עיר יכולים להפוך ולהיות משמעותיים יותר, להנהיג את עדתם ביושר, להשפיע, לעשות ולהפוך חלק משמעותי מהמרקם הרוחני של העיר. אבל כדי שזה יקרה, צריך לעשות שני שינויים משמעותיים

מדינת ישראל היא סיפור הצלחה יוצא דופן במישורים רבים – ביטחון, כלכלה, מדע, חברה. ואף על פי כן, בתודעה הסובייקטיבית של רבים מהאזרחים, המדינה נתפסת כמדשדשת. ענן סמיך של ספקות מרחף מעל חיינו הלאומיים. מהי הסיבה לקיומו של פער זה?

כיום עם שבעה מנדטים בלבד בכנסת, ש"ס מדשדשת ברחוב ומקרטעת בסקרים עם שורה של משברים ומאבקים מבית ומחוץ, עולות כעת השאלות כיצד תוכל המפלגה להשתקם? והאם, בעצם, לא סיימה את תפקידה ההיסטורי?

play

המועצות הדתיות הוקמו עוד טרם קמה המדינה, ומאז הן מעניקות שירותי כשרות, קבורה, רישום נישואין ועוד. למעשה קיימים כשלים משמעותיים בהיבטים רבים של התנהלות המועצות הדתיות. המבנה הקיים של מתן שירותי דת באמצעות מועצות דתיות פשט את הרגל. ברור לכל כי הצידוק האמיתי היחיד להמשך קיומן הוא זה הפוליטי. איזה איש שררה ירצה לוותר על כר נרחב למינויים של מאות מקורבים בפונקציות שונות ומשונות? 

play

במדינת ישראל קיימות 131 מועצות דתיות שמגלגלות 760 מיליון ₪. המועצות האלו רלבנטיות לכל אחד ואחת מאתנו, ולא רק לדתיים. הן אחראיות גם על סוגיות כמו נישואין, כשרות וקבורה. דוח מבקר המדינה שפורסם היום מצא שוב שהן סובלות מכשלים קריטיים בשל התלות בדרג הפוליטי- ג'ובים, גירעונות, היעדר שקיפות, חריגה מתקנים ואי מינוי מחצית מהמועצות בשל צרכים פוליטיים של שר הדתות!

על רקע פרסום דו"ח מבקר המדינה המצביע על ליקויים חמורים במינוי חברי המועצות הדתיות ורבני הערים, קוראים במכון הישראלי לדמוקרטיה להפוך את המועצות הדתיות למחלקה המספקת שירותי דת, הממונה על ידי מועצת העיר

נהוג לגנות את תרבות הסמוך, אך היא ראויה ליחס מורכב יותר. מצד אחד היא ביטוי לחוסר משמעת, ליהירות, להעדר מקצועיות ולחפיפיות . אבל מהצד השני תרבות הסמוך יוצרת מרחב המאפשר מימוש של יתרונות יחסיים וכישרונות שמאפיינים את הישראלים

האם תהליכי השינוי שחווה לאחרונה החברה החרדית מגיעים מן השוליים או מן הגרעין? האם שינויים אלו מייצגים את המגמה בכלל המגזר, או שמא הם רק מנת חלקן של קבוצות שוליים אשר אינן מייצגות את הגרעין החרדי?

יאיר אטינגר וד"ר ניסים ליאון על הספר החדש שחיברו- "באין רועה" המתאר את השינויים דרמטיים שעוברים על החרדיות המזרחית האקטיביסטית- מתנועה מהפכנית ישראלית למגזר אתני בתוך החברה החרדית

בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, נקבע לפני למעלה משנים וחצי עשורים כי ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, אבל הקביעה הזו לא פתרה את הסכסוך שקדם להקמת המדינה, ונמשך עד היום: מהי מדינה דמוקרטית? ומהי יהודית?

יש הקוראים להפרדה מלאה בין הדת והמדינה. אחד מהטיעונים של המצדדים בכך, הוא שהדבר רק יועיל לדמותה היהודית, ויאפשר ליצור מרחב יהודי ציבורי מבחירה ולא מכפיה. אלא שלהפרדה מלאה בין דת ומדינה יש גם מחיר כבד בכמה מהתחומים, שהבולטים שבהם, נישואין וגיור. מה אם כן שביל הזהב? 

האם ישראל, בת השבעים, הינה הצלחה מסחררת? או שמא המדינה על סיפו של תהום? מי צודק?

עם הקמת צה"ל ופירוק המחתרות בשנת 1948, הוחלט לגייס גם נשים מכוח חוק גיוס חובה, צעד חריג שנבע מהיעדר כוח אדם מספק ולאור התפיסה שניסה להנחיל בן גוריון של "צבא העם". עם הזמן, ובעיקר בעשורים האחרונים, נכנס גם המושג שוויון למשוואה ויותר תפקידים נפתחו לשירות נשים. בעוד ששני השיקולים הראשונים יכולים להשתנות בהתאם לנקודות מבט שונות וצרכים של הצבא, אין ספק כי השיקול המגדרי וערך השוויון, הם הנושא שיש לשים לפתחנו בדיון על סוגיית גיוס הנשים בעת הזו

גם בשנת השבעים למדינה נרשמו דפים בתולדות מלחמות הדת ומדינה בה. יותר משבעים שנה לאחר שהתגבש הסטטוס קוו בנושא של דת ומדינה, הוא עדיין מצוי בלב השיח הציבורי, והשאלה אם פעולה, חוק או פסק דין משנים אותו נתונה שוב ושוב לוויכוח

נראה שהממשלה נחושה לשנות את האיזון הקיים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת. הכנסת היא הגוף הנבחר המייצג את הרצון הקולקטיבי של האזרחים. אל לו לבית המשפט להעיז פנים, להתנשא, ולפסול מה ש"העם" מעוניין בו באמצעות נציגיו הנבחרים

שבעים שנה הן הרף עין בהיסטוריה של העם היהודי, שבשלושת אלפי שנותיו חווה רק רגעים קצרים של ריבונות מלאה ושגשוג לאומי. זיכרון השואה, והפרספקטיבה ההיסטורית, צריכים לטעת בנו לאורך מאות שנים ארוכות את תחושת האיום מפני הסכנה לקיומו של העם היהודי

לא במקרה רובנו נרגשים כל כך בימי עצמאות, במיוחד בשנים של תאריכים עגולים להקמת המדינה, כמו השנה. הקמת המדינה אכן נתפסת, גם אצל החילונים שבינינו, כ'נס'. אבל טיבו של נס הוא שאינו מובן מאליו, ומכיוון שכך, יש לשמור עליו מכל משמר, פן ייסוב לאחור

מה המחיר של פציעת ערבי? מה שווה ערבי? לא צריך דמיון  כדי להעריך כיצד מרגיש כול ערבי השומע כיצד מדינת החוק הישראלית מתייחסת להתקפה קבוצתית. תולדות הענישה בישראל כוללות מקרים לא מעטים בהם נגזרו על יהודים עונשים מגוחכים לקולא בגין פגיעות בערבים, לרבות גרימת מותם, שלא ניתן להבינם אלא כהפליה בוטה בין גוף לגוף, בין דם לדם

שיעבוד מצרים והיציאה ממצרים, הביאו לעולם כמה ערכים שיכולים להיות מכנה משותף ולא בסיס למחלוקת למחשבה היהודית וההומניסטית ולהפוך את זהותה – היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל להרמונית יותר

play

בשבעים שנותיה ידעה הדמוקרטיה הישראלית אתגרים קשים וכואבים, לצד הישגים מופלאים. האירועים שעיצבו את דמותנו כחברה מלמדים אפוא לא רק על שבריריותה של הדמוקרטיה הישראלית אלא גם על חוסנה. אני מקווה שחוויית שער הדמוקרטיה תעצים את האמון של כולנו בחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ובה בעת תחזק בנו את המחויבות העמוקה להמשך קיומה

play

מטריד שמרבית ההצעות שעל סדר היום הציבורי להגברת השוויון בנטל מנסות לרבע את המעגל, בכל פעם מכיוון אחר, כשהכישלון ידוע מראש. הצעות שמתמקדות בהשגת שוויון ובעמידה במבחן בג"ץ באמצעות מכסות גיוס וענישה פלילית זכו להתנגדות רבתי במגזר החרדי כמו חוק הגיוס משנת 2013. הכל ידעו גם שאין בכוונת משטרת ישראל לפשוט על רחובות בני ברק, מודיעין עלית ו"מאה שערים" כדי לכלוא את כל החרדים החייבים בגיוס, ולכן החוק היה לא ריאלי ליישום בטווח הרחוק.

העיסוק בפוליטיקה דתית, הפיצול לתת-מגזרים, הדגלים שהציונות הדתית בוחרת להרים ואלו שלא, והאם יש סיכוי שיום אחד יכהן כאן ראש ממשלה חובש כיפה סרוגה. הפגשנו את הרב אורי שרקי, שרה העצני-כהן והפרופ' ידידיה שטרן לשיחת חתך - ממשה שפירא ועד נפתלי בנט

play

חוק הלאום אושר במחטף בוועדה מיוחדת בכנסת, וצפוי לעלות היום להצבעה בקריאה ראשונה במליאה. כן, זה אותו חוק לאום שפירק את הקואליציה הקודמת, והפעם ללא הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית ברוח הכרזת העצמאות" שהיה בכל הנוסחים הקודמים.

אינך צריך להיות אדמו"ר, גם לא תלמיד חכם, כדי לדעת בוודאות שחוק הגיוס במתכונת שדורשים החרדים לא יעבור. אם כן מדוע הם מבקשים את מה שאין סיכוי שיקבלו?

לא משנה מתי תתרחש, למערכת הבחירות הקרובה יכולה להיות השפעה מכרעת על דמותה הערכית של המדינה. אם הפרהסיה והסדרי דת ומדינה בישראל ינועו לצלילי החליל החרדי, רוב אזרחי ישראל ימצאו את עצמם חיים במדינה שאינם מזדהים עם דמותה היהודית

נדמה כי עוד רחוקה הידיעה בדבר נכונות אשמתו של ראש הממשלה בדבר המיוחס לו, אך תוצר לוואי של הפרשיות הוא הרס אמון הציבור בכוחו של שלטון החוק. דווקא בימים אלו יש לשוב ולהזכר כי מערכת המשפט בישראל היא המערכת המקצועית, האמינה והישרה ביותר מכל מערכות השלטון. יש לשים בה מבטחנו ולוודא כי היא תישאר טהורה, למען כולם 

בעוד נחקרת מידת אשמתו הפלילית של ראש הממשלה בנימין נתניהו בגין המעשים המיוחסים לו, אשמתו המוסרית אמורה להיות גלויה לעיני רבים - ללא קשר לדעותיהם הפוליטיות - ובראשם רבני הציבור הדתי-לאומי. היהדות מבקשת מהרבנים להיות קול ומדריך בנוגע לדרכו הישרה של אדם, אולם דווקא בעניין זה נרשמת שתיקה ארוכה מצדם

הרוב המכריע של אזרחי ישראל, ובתוכם רבים מאד מלומדי התורה ואוהביה, מתקוממים נגד הקביעה כי התמסרות ללימוד תורה היא שוות ערך לשירות צבאי, הכולל סיכון הגוף והנפש ושלילת חירותו של אדם למשך תקופה ניכרת. היומרה להכתיב בכנסת, באמצעות הורדת ידיים פוליטית, חוק יסוד שעומד בסתירה ברורה להעדפות של הרוב המכריע הינה לא פחות ממקוממת

לאט-לאט מוקמים עוד ועוד גופים, המגיעים מחלקים שונים ונרחבים של היהדות, שקוראים תיגר על המונופול שיש לרבנות על חיי היהודים בישראל. בחסות החלטת בג"ץ, הודיע ארגון רבני "צהר" על הקמת גוף פיקוח כשרות פרטי שיפעל במקביל לפיקוח של הרבנות. מדובר במהלך מבורך שיחליש את כוחה של הרבנות, לה יש בלעדיות על תחומים רבים בדת בישראל, ויקדם הפרדת דת ומדינה 

בשבועות האחרונים הגיע לשיא מאבק של שורת רבנים מהמיעוט החרד"לי נגד שירות נשים בצבא. במאבק הזה הרבנים 'לא לוקחים שבויים'. השפה חריפה והמתלהמת, וקריאות נחרצות ולא מותירות מקום לספק באזני המאזינים כי מדובר בסוגיה חמורה מאין כמוה.  עיון בדברי הרבנים מגלה שהצעקות נגד גיוס נשים לצבא הן רק מתלה לקידום אג'נדה עקרונית וכללית יותר, לפיה תפקידה של האישה בבית

במסגרת הקמפיין נגד פקודת השירות המשותף ירו רבנים ידועים בציונות הדתית כמעט לכל כיוון. מה לא שמענו? שמתרחשת פגיעה במבצעיות הצבא, שנשים לא יוכלו ללדת, שחיילים דתיים נאלצים לפעול בניגוד לאמונתם ונפשם נפגעת. הגיע הזמן שהרוב הדתי השפוי ישמיע את קולו, הגיע הזמן שנשמע גם מהרבנים המתונים ומאנשי הרוח הרבים בחברה הדתית ובחברה הישראלית. אחרי הכל, זה צבא העם ולא צבא הקיצונים 

העיסוק התקשורתי ההולך וגובר בחברה החרדית על גווניה מייצג מגמת שינוי שהולכת ומתחזקת במגזר זה בשנים האחרונות. עליה דרמטית במספר הסטודנטים החרדים, השתלבות הולכת וגדלה בשוק התעסוקה וגידול מהיר בגיוס לצה"ל הן כמה דוגמות לכך. אם פעם רק תושבי ירושלים ובני ברק נפגשו עם חרדים, היום יותר ויותר אנשים באים באינטראקציה עימם. צריך רק להיזהר מהאפקט הפופוליסטי של התקשורת 

מושג ה"עמיות" התפתח בשיח שבין הקהילות היהודיות בארץ ובחו"ל ויצר כמה כלים חדשים לשיח הנורמטיבי על היהדות, אבל ספק אם הוא הצליח לפרוץ את מעגל הפעילים והעסקנים בתחום אל היהודים שברחוב. כדי למסגר מחדש את היחסים בין הקהילות היהודיות ואת הזיקה בין בני העם יהודי, אני מבקש להציע את השימוש במושג הישן כחדש: אחווה

הרב אבינר קרא לא לשרת ביחידות שמשרתות בהן נשים, והרב אליהו הרהיב לקרוא לראש הממשלה לפטר את הרמטכ"ל בשל הרחבת השירות המשותף, והארץ רעדה. אבל ההתבטאות הזו, כמו עוד התבטאויות קשות, קיצוניות ולפעמים הזויות של רבנים ציוניים מדי פעם, מחדדת את השאלה - את מי מעניינים הרבנים? 

על פי התפיסה הנוצרית, שאמנם לא תמיד עומדת במבחן המציאות, צריך להפריד בין דת ומדינה. האפיפיור גלסיוס ה-I ניסח זאת במכתב 'שתי החרבות' שלו, בו הוא מציע הפרדה בין חרבו של האל, אותה אוחזים כהני הדת, וחרבו של הקיסר, אותה אוחז השלטון במדינה. לעומת הנצרות, היהדות שואפת להסדיר את מלא המציאות ולהתוותה בכלים משפטיים-הלכתיים את הנהגותיו של הפרט כמו גם את חיי המדינה

הממשלה הנוכחית הצליחה, בישיבה אחת בלבד, לפגוע בשבעה תחומים אסטרטגיים כבדי משקל. ההתנהלות חסרת הפלורזליזם בכותל המערבי בראשם, לצד ההתרפסות לחברה החרדית ועירוב דת ומדינה. דו"ח אמריקאי אף מגנה את התנהלות הממשלה, ומאחר ובוושינגטון יושב נשיא פרו-ישראלי מובהק - אין ספק שמדובר בשיא חדש

play

החלטת ממשלה שהתקבלה לאחרונה תאפשר לחרדים להשתלב ביתר קלות בשירות המדינה. ההחלטה קובעת כי האוכלוסייה החרדית תהיה אחת מהאוכלוסיות המיוחדות הזכאיות להעדפה מתקנת וייצוג הולם בשירות המדינה. בעקבות כך, הושמעו טענות לגבי אי-כשירותם של חרדים לשירות המדינה, לנוכח היעדר השכלת יסוד וכן עולה שוב הצורך "להגמיש" את הקריטריונים עבורם. זו תהיה טעות קשה

צבא ההגנה לישראל מוסיף ללכת לקראת פקודיו הדתיים בשנים האחרונות. בשנים האחרונות נוסחו כמה וכמה גרסאות של 'פקודת השירות המשותף', שביקשו להסדיר את האופן שבו יוכלו נשים וגברים דתיים לשרת בכל זאת אלו לצד אלו. אולם זה לא מספיק לרבני הציונות הדתית, ולכן הוקדם הוקם במסגרת הרבנות הצבאית 'ענף תודעה יהודית'. יש לדאוג שאמונות אלה לא יכתיבו את הנורמה הכלל-צה"לית

בדיקתו ה"הלכתית" של אריה דרעי, האם ניתן לאלץ את חבר הכנסת יהודה גליק להצבעה על חוק המרכולים - שעות ספורות לאחר ששכל את אשתו, היא שפל חדש בפרקטיקות של שר הפנים המכהן. דרעי טען שזה למען מניעת חילול שבת, אך חוק המרכולים שלשמו המטרה מקדשת את כל האמצעים לא קשור בכלום לשמירת שבת. לעתים, כשפוליטיקאים דתיים פועלים 'לשם שמים' אין להם אלוהים

play

הנשים החרדיות מתחתנות בגיל צעיר, ומנהלות משק בית בתנאים כלכליים לא פשוטים. אך במקביל יותר ממחציתן ניגשות לבגרות ושיעורי התעסוקה שלהן זינק תוך קצת יותר מעשור. מגמת הפתיחות לצד השימור, חייבת להיתמך במדיניות עדכנית של הממשלה

הרב שטיינמן זצ"ל, שהובא לקבורה החודש בגיל 104, הנהיג קהילה מהצעירות בעולם: מחצית החרדים נולדו במאה העשרים ואחת. היחס כלפיהם הוא סטריאוטיפי, וסטריאוטיפים – חיוביים או שליליים - הם מכשלה לפיתוח שותפות בין החרדים לבין שאר הישראלים. לפיכך יש חשיבות גדולה לחשיפת העובדות על החרדים, כפי שנעשה בשנתון החברה החרדית בישראל 2017

החברה החרדית צועדת לעתיד ישראלי יותר, מודרני יותר, ובמקביל שומרת על המובלעת החרדית. תהליכי השילוב המהירים, הם תוצאה של עלייה במחירי הדיור וביוקר המחיה, חדירת האינטרנט ושינויים בשוק העבודה המחייבים התמקצעות ואקדמיזציה

play

השירות הצבאי של האוכלוסיה החרדית בישראל לא רק זירה המחברת בין החרדים לחברה הישראלית הוא גם משמש כמקפצה להשתלבות בשוק העבודה. אסף מלחי, חוקר בתכנית לחרדים בישראל, מספר על היחסים בין הצבא לבין האוכלוסיה החרדית

79% מהחילונים בארץ סבורים כי הדתיים כובשים את מדינת ישראל ממש עוד רגע. אין ספק כי אלו פירות הביאושים של קמפיין 'ההדתה' הצובע כל סממן יהודי במרחב הציבורי, בצבא ובמערכת החינוך בצבעים שחורים ומאיימים

לכתו של הרב שטיינמן מעלה תהייה לאן מועדות עתה פניה של ההנהגה החרדית בכלל והליטאית בפרט. הרב אדלשטיין צפוי להמשיך להוביל קו מתון ושמרני ממש בדומה לקודמו. התוצאה של הפיצול, היעדר הנהגה סוחפת ומותו של הרב שטיינמן הנה הנהגה ליטאית חלשה יותר, שלא מצליחה להשליט את מרותה על מאות אלפי בני הציבור הליטאי באופן אחיד

חוק המרכולים של דרעי הוא בלוף. במצב בו מאות אלפי יהודים עובדים בשבת, חלק ניכר מהם באופן לא חוקי, גם אם החוק הזה יעבור הוא לא ישנה כלום. הוא יהיה עוד חוק שגם אותו לא יאכפו, והמסחר והפעילות הכלכלית בשבת ימשיכו לפרוח. כפייה כוחנית של עוד חוק חסר תוחלת תשיג בדיוק את ההפך

החברה החרדית עוברת זה כ-20 שנה תהליכי מודרניזציה וישראליזציה מהירים. התעצמות החברה החרדית מגבירה את ביטחונה העצמי ביכולתה לשמור על ייחודיותה למרות תהליך ההתקרבות לכלל החברה הישראלית. הגברת הזיקה לחברה הכללית תוך שמירה על הייחודיות החרדית ניכרות היטב במגוון מסגרות חרדיות שהוקמו בשנים האחרונות לשילוב החרדים בצבא ובשירות האזרחי, בהכשרה אקדמית ומקצועית ובעולם התעסוקה

play

חוק המרכולים שהפך לסמל הנוכחי של המאבק בענייני דת ומדינה, מבקש לקבוע שרשות מקומית שתחוקק חוק עזר עירוני המאפשר הפעלת בתי עסק בשבת, תזדקק לאישורו של שר הפנים. סקירה המבוססת על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעלה כי כ 400,000 יהודים עובדים בכל שבת, רק כשליש מתוכם מרוויח פחות מעשרת אלפים שקלים בחודש

חרדים וערבים, שתי האוכלוסיות המובדלות ביותר בישראל, ימנו ע"פ התחזיות, בעוד 40 שנה, מחצית מאזרחי ישראל. במהלך המחאה החברתית של קיץ 2011 אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי, "בניכוי ערבים וחרדים, מצבנו הכלכלי מצוין". האמנם? ד"ר גלעד מלאך, ראש התכנית חרדים בישראל ונסרין חדאד חאג'-יחיא, ראש התכנית ליחסי יהודים- ערבים- שניהם חוקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה, על מצבם הכלכלי- חברתי של שני המגזרים.

בהנחיית: סמי פרץ, הפרשן כלכלי של דה מרקר

רב יוצא כנגד הפלייה בין בנים. ההפליה זורעת קנאה ושנאה המובילה לתוצאות איומות המתרחבות הרבה מעבר ליחסים הפנימיים של האחים. למעשה, כל שיעבוד מצרים הוא תוצאה של הפלייה זו. ייתכן אף שתוצאה זו היא אינהרנטית להפלייה בכלל, שיוצרת קנאה, קנאה יוצאת שנאה, ושנאת אחים יוצרת מאבק של המופלים לרעה כנגד בעל זכויות היתר

הרב אהרן לייב שטיינמן היה מנהיג המגזר הליטאי מאז פטירת קודמו, הרב יוסף שלום אלישיב (2012-1910), כחמש שנים קודם לכן. בזמנו, ניתחתי את ההתמודדות בין הרב שטיינמן לבין הרב אלישיב. ויש בין השניים הבדל מכריע: הרב אלישיב היה האיש של "האליטות הישנות" במגזר הליטאי ואילו הרב שטיינמן היה האיש של "האליטות החדשות". מיד אבהיר מדוע זה אכן הבדל מכריע לדעתי

לפני כעשרים שנה פרש הרב טאו מישיבת מרכז הרב יחד והקים את ישיבת 'הר המור'. הישיבה חרטה על דגלה את המאבק הלא מתפשר בתרבות המערב וכל מופע שלה בציבוריות הציונית דתית והישראלית. הגטואיזציה הרוחנית, האינטלקטואלית והיומיומית מבית מדרשם של הרב טאו ותלמידיו, זרה לרוח היהודית בכלל ולציונות הדתית בפרט

הרב שטיינמן, מנהיג היהדות החרדית הליטאית, הלך לעולמו בגיל 104. בתקופת הנהגתו הקצרה, כשש שנים בלבד, עבר המגזר הליטאי תהליך מכאיב של פיצול ובו נטש הפלג המכונה "הירושלמי" את המחנה והקים עיתון ומוסדות משלו בראשות הרב אוירבך. עתה נשאלת השאלה - לאן מועדות פניו של הציבור הליטאי? 

השיחה הישראלית רוויה ביקורת עצמית נוקבת על "המצב". מוסיקת הרקע לחיינו הציבוריים היא מהז'אנר הדיכאוני; סימפוניה מתמשכת של "תוגת הישראליות". על רקע זה, מפתיע לקרוא את מדד הדמוקרטיה 2017: מתברר, שבמענה לשאלה מהו מצבה של ישראל, רק מיעוט קטן סובר שהמצב "רע" או "רע מאד". כשליש משיבים "ככה ככה", וכמחצית האזרחים מעריכים כי המצב "טוב" או "טוב מאד"

הפרדה בין המינים במרחב האקדמי עלולה לזלוג גם למרחבים אחרים כמו תחבורה ציבורית, מוסדות בריאות, מופעים ציבוריים, ובעצם כל מקום שבו כולנו מהלכים יחדיו

שמירת השבת במוסדות המדינה היא אחת השאלות ההלכתיות החשובות מאז הקמת המדינה. משבר עבודות הרכבת בשבת והתפטרותו של שר הבריאות, השמה את שלמות הקואליציה בסכנה, יעידו על כך. כשמדובר במוסדות כמו צה"ל והשב"כ, קל להתיר פעילות בנימוק הקלאסי של 'פיקוח נפש'. אבל מוסדות המדינה אחראים גם, למשל, לשירות חוץ בכל ימות השבוע ולשירותי תיירות עבור תיירים שאינם יהודים

ההגדרה החוקתית של ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" מסמלת את הרצון לשלב בחיינו הלאומיים השפעות משני מקורות שונים: היהודי-מסורתי והדמוקרטי-ליברלי. לעיתים, נשמעת טענה בציבור האמוני כי המרכיב הדמוקרטי-ליברלי הוא בבחינת "סוכן זר", האומנם? האם ה"חוץ" הוא בהכרח התייוונות אסורה?

כל עוד המחנה המרכזי לא יתעשת, והיה מוכן 'להתאבד' פוליטית גם על סוגיות דת ומדינה נעמוד מול וטו חרדי שיסדיר אותן לפי אמונותיו

המחלוקות באשר לטיב היחסים בין הדת והמדינה, או במילים אחרות, באשר לאופיה היהודי של המדינה התחילו עוד טרם קום המדינה ומלוות אותנו עד היום. שאלות כמו כיצד תראה השבת במרחב הציבורי, איזה גיור יוכר בישראל באופן מלא, כיצד יראה שוק הכשרות, מה יהיה היחס ללימוד התורה של בני הישיבות, איזה אופי יהיה לשירותי הדת, מהדהדות כולן בחלל הציבורי כל הזמן. אבל בשנה הזו, דומה שסוגיות אלו התפוצצו לכדי מחלוקות חריפות ברעש גדול. הגיעה העת לחשב מסלול מחדש.הגיעה העת לחשב מסלול מחדש.

בהשוואה לאזרחי ישראל הערבים, אנו מתייחסים ליהדות התפוצות כבשר מבשרנו, אך כשהדבר נוגע להתנגשות בינה ובין השבט החרדי, אנו מתנכרים לה. האנחנו האזרחי במדינה חייב לכלול את הערבים, והאנחנו הסמלי והאנחנו המשפחתי חייב לכלול את יהודי התפוצות.

למרות הטענות החוזרות ונשנות על שלטון אפרטהייד בשטחי יהודה ושומרון, הלכה למעשה יש הבדל גדול בין שלטון אפרטהייד כמו זה שהתקיים בדרום אפריקה, או הגדרתו של אפרטהייד במשפט הבינלאומי, למצבם של הפלסטינים בשטחים. אבל צריך לומר בכנות: הפועל היוצא של המציאות הזו הוא במקרים רבים פגיעה בזכויותיהם של הפלסטינים, שאין חולק שמגיעות להם כבני אדם. 

הוויכוח שהתפתח באחרונה סביב סוגיות רגישות בחברה הישראלית הפך לשיח של חירשים. אין צורך להתנגד לכל דבר מתוך עיקרון, ומצד שני יש להתחשב גם בתפיסתם של אחרים

היעדרותו של נתניהו מכנס הפדרציות היהודיות בארה"ב מסמלת קרע בין ישראל לקהילה היהודית השניה בגודלה

מי הם אותם צעירים המתגייסים לצה"ל ומה מביא אותם להתגייס? האם גיוס החרדים לצה"ל מסייע בהכרח לחיזוק 'צבא העם'?

הדמיון בין היהדות לאסלאם, יכול להוות יסוד יציב לבנית גשר בין מאמיניהן. שיח בין-דתי בין מנהיגים דתיים ומאמינים בני שתי הדתות יכול להתגלות כפורה ורב משמעות. החיים מתוך קיום הלכה יכולים לתרום ליכולת של מאמינים להבין ולקבל זה את האחר. שיח בין-דתי כזה מתקיים כבר היום אבל יש מקום להרחיבו מאוד

פרויקט המשפט העברי איננו עוסק בהדתה, אלא בטיפוח וביצירה של תרבות. לא בקבלת עול מצוות ההלכה, אלא בבחירה סלקטיבית של עקרונות (להבדיל מנורמות קונקרטיות) שראוי לקבל מהם השראה עבור שיטה משפטית מודרנית הומניסטית של מדינת לאום יהודית

במהלך כל השנה מוקד התפילות ועבודת המקדש, או כיום עבודת ה' של עם ישראל מכוונת פנימה ומבקשת לפעול בציר שבין אדם למקום ובין עם ישראל לאלוקיו. כך בחגים וכך ביומיום. סוכות הוא החג היחיד המבקש מעובדי ה' לגלות אחריות לעמים אחרים. במקדש הוקרבו לשם כך שבעים פרים. היום, דומה, האחריות הזו נשכחה. הגיע העת לחדשה.

מיהי הציונות הדתית? האם יש לה עתיד כקהילה אחת או שדינה להתפזר לקהילות נבדלות ומפולגות? בשנת ה-70 למדינה, הגיעה הזמן שהציונות הדתית תדע לקבל את מגוון הדעות בה, המהוות פסיפס מרתק, ולראות בבניה משפחה ולא נספחים. רק כך, היא תוכל להמשיך ולקחת חלק בהובלת הישראליות לטובה.

וידוי, במהותו, הוא אקט של חשיפה, ולכן בעל אופי פרטי במיוחד. ברגיל, אדם אינו מפיץ דיבתו רעה והווידוי נאמר בחביון התפילה הפרטית. אבל, כמה מפתיע, הווידוי שבתפילה מנוסח דווקא בלשון רבים: אנחנו אשמנו. הדבר משקף תודעה קבוצתית של המתוודה. החטא של האחד נזקף גם לחובת חברו – בבחינת ערבות הדדית או אחריות מיניסטריאלית של בני הקבוצה למעשים של הפרט. ימים נוראים לפנינו, והאחריות המשותפת הצרובה במסורת היהודית, היא מסודות ההצלחה של מדינת ישראל

יהודי שחי בישראל ונותן ליום הכיפורים לחלוף כסתם יום של חול, מחמיץ החמצה גדולה. מדינה שעוצרת ליום אחד אבל לא מפיקה מכך משמעות מפספסת. ברמה האישית, זו הזדמנות למבט פנימי במובן הכי פשוט. ברמה הלאומית זו הזדמנות לריסטרט של הטון בדיון הציבורי.

המשפטנים ד"ר עמיר פוקס וד"ר אביעד בקשי על המשמעויות האופרטיביות של חוק הלאום. האם המשך למגילת העצמאות או פגיעה באיזון שבין הרוב למיעוט?

בהנחיית: יהונתן ליס, הכתב הפרלמנטרי של עיתון הארץ

ד"ר שוקי פרידמן ומוחמד דרוואשה על זכויות המיעוט הערבי ויחסו למדינת הלאום

בהנחיית: יהונתן ליס, הכתב הפרלמנטרי של עיתון הארץ

יוחנן פלסנר נשיא המכון ושני סגניו למחקר, פרופ' מרדכי קרמניצר ופרופ' ידידיה שטרן, על השלכות החוק בנוגע לאופיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

בהנחיית: יהונתן ליס, הכתב הפרלמנטרי של עיתון הארץ

כמדי שנה יתפרסמו היום או בערב יום כיפור סקרים שיעידו שלרוב היהודים בישראל יש זיקה ליהדות. בין אם הזיקה היא לפרקטיקות או לתפיסות יסוד דתיות, רובם יעידו שהם קשורים בדרך כלשהי למסורת היהודית. רבים מאלו שמגדירים את עצמם חילונים שותפים לפרקטיקות ולתפיסות עולם יהודיות-דתיות באופן מובהק. מזרחים או אשכנזים, רובם המוחלט הם בני דור שלישי לישראלים. מדובר בזהות חדשה שמתהווה לנגד עיננו: מסורתיות ישראלית.

הדרמה סביב אי גיוס בני הישיבות שוברת כל שיא אפשרי. רוב החרדים אינם מתנגדים למדינה או לצבא. הנושא הפך לפצצת זמן מתקתקת על השולחן הלאומי שהמשפט לא יכול לפרק אותה. יש לאמץ מתווה גיוס המכיר בחשש החרדי מפני פגיעה בזהות, איננו כופה גיוס על הפרט, אך מעודד גיוס רחב היקף מתוך שימוש בתמריצים כלכליים – חיוביים ושליליים

בעקבות פסיקת בג"ץ, בעל עסק יוכל מעתה להכריז על עצמו ככשר. האם פסיקה זו משנה באופן דרמטי את חוקי המשחק של הרבנות כמונופל?

יוחנן פלסנר: "במקום לתקוף את בג"ץ, הגיע הזמן שהפוליטיקאים יפשילו שרוולים, ויחוקקו חוק ראוי ואפקטיבי שיגביר את השוויון ויענה על צרכי הצבא. חוק שיתבסס על תמריצים כלכליים ויכלול רפורמה עמוקה במסגרות השירות האזרחי, אשר בניגוד לצה"ל, אינן קרובות לעמוד ביעדי האיוש שלהן"

play

בעשורים הקרובים תתרחש עליה משמעותית בשיעור החרדים שיתגוררו בפריפריה הצפונית והדרומית בישראל. כיום, נשלט המרחב החרדי על ידי שתי ערי ראשה (בני ברק וירושלים) המצויות דווקא במרכז החברתי והפוליטי של מדינת ישראל. לכן, על המדינה להתחיל ולהיערך לפיזורם במרחב של מאות אלפי חרדים. בכדי שתהליך זה יקרה בהצלחה, יש ליצור תשתית מתאימה

ללא הון אנושי והשכלה רלוונטית, מתקשים גברים חרדים רבים להשתלב בשוק העבודה האיכותי. גם אלו שמשלימים את פערי הידע שנוצרו במהלך תקופת לימודיהם התורנית בישיבה, משלמים מחיר אישי, חברתי וכלכלי. לחלק משמעותי מהגברים החרדים ישנן יכולות ומיומנויות גבוהות וייחודיות, וחובה להתחיל בחיזוקן כבר במסגרת הישיבות עצמן, כאשר לצעירים אלו יש משאבי זמן ואנרגיות לכך

היום צפינו בפרק נוסף בעלילה הקשה של המחלוקת סביב הכותל. בג"ץ שלח לממשלה מסר לפיו ההחלטה על הקפאת מתווה הכותל היא צעד בעייתי ולא מובן.

עם השנים צברנו יכולות פוליטיות ודיפלומטיות, תקשורתיות ומודיעיניות, טכנולוגיות וצבאיות. על מדינת ישראל מוטלת החובה לעשות בהן שימוש אקטיבי ונחוש כדי ללחום באנטישמיות באשר היא. זוהי אחת המשמעויות החשובות של היותנו מדינת הלאום של העם היהודי, ולא רק מדינת אזרחיה

למרות העליה הקבועה באחוזי המתגייסים לצה"ל מהמגזר החרדי, צה"ל לא מצליח לעמוד ביעדי הגיוס. מחקר חדש מסביר את הקשר שבין המניעים הכלכליים שמעודדים חרדים להתגייס לבין קירוב הלבבות בין חרדים לחילוניים בזכות המגמה הזו

איך גורמים לשילוב רחב יותר של צעירים חרדים בצבא? באיזו מידה השירות הצבאי מגדיל את הסיכוי להשתלב בשוק העבודה הכללי? ומה על המדינה לעשות כדי לעודד את החרדים להתגייס לצבא?

איננו יכולים בלי הלוויתן. תומס הובס, שכינה כך את השלטון, הבהיר את נחיצותו של כוח מרכזי לשם תפקודה של חברה מתוקנת שמקיימת סדרים שמבטיחים לנו יציבות, יעילות ובטחון. גם חז"ל, מפי חנניא סגן הכהנים, מבטאים רעיון דומה: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו"

הרבנות הראשית לישראל הופכת להיות הרבנות הראשית העולמית. למהלך הזה שהולך ומתגבש לנגד עיננו יכולות להיות השלכות הרות גורל לשלמותו של העם היהודי. גם בתוך מדינת ישראל, הגישה ההלכתית המחמירה של הרבנות מפלגת ומדירה. להחלתה על כלל יהודי העולם תהינה השלכות קשות

מצד אחד חרדים וחרדים לאומיים פועלים לעיצוב הסדרי דת ומדינה על בסיס מדיניות הלכתית מחמירה. מהצד השני, דום שתיקה. הרוב היהודי, מנהיגיו הציבוריים ונציגיו בכנסת מגלים אדישות לא מובנת, חוסר עניין וחוסר נכונות להשקיע תשומות פוליטיות בנושאי דת ומדינה

מדינת ישראל מסבה שוב כתף קרה לזרמים הדתיים הלא-אורתודוקסיים בניגוד לכל הגיון, היא החליטה לתקוע אצבעות בעיניה של הנהגת יהדות התפוצות כאשר "הקפיאה" את מתווה הכותל זאת לאחר שהצליחה להביא את הצדדים להסכמה על מתווה סביר

לא ניתן להקל ראש בטיעונים הערכיים של הדרת מרצות. אך חשוב לציין שהפגיעה הינה תיאורטית כיוון שכשני שליש מן הסטודנטים החרדים הן נשים

הרוב הישראלי, כולל הימין הרך, מוכן לוותר על חלק גדול מהשטחים אם תקום אי-פעם מנהיגות פלסטינית אמינה, שתחתום על הסדר שלום בר-קיימא

הלומדים בטקסי תיקון ליל שבועות מנהלים שיחה עם העבר והעתיד באמצעות איגרת אוהבים - ה"תורה" במשמעותה הרחבה - המועברת מיד ליד במרוץ שליחים רב דודי

צעדים ריאליים של מתן גזרים יוכלו לייצב את מסלול העלייה בעבודת חרדים וליצור תשתית לצמיחתו בעתיד

הדרך היחידה לשנות מן היסוד את מערך הכשרות ולתת לצרכני הכשרות שירותי כשרות אפקטיביים, יעילים ואמינים יותר, היא לסגור את מערך הכשרות הקיים ולהפריט את שוק הכשרות בישראל

play

על רקע פרסום דו"ח מבקר המדינה בנושא תפקוד מערך הכשרות בישראל, אומרים במכון הישראלי לדמוקרטיה כי מדובר בהוכחה נוספת שישנה בעיה מערכתית אינהרנטית בתפקוד מערך הכשרות בישראל

איך שוברים את מונופול הרבנות בנושא הכשרות? מדוע רפורמת הרבנות הראשית היא קוסמטיקה בלבד? האזינו לפרופ' ידידיה שטרן וד"ר שוקי פרידמן על הצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה למתווה עצמאי ובלתי תלוי במערך הכשרות. כזה שיחסוך לכולנו בזבוז כספי ציבור

התכנית עשויה להגביר את הכדאיות של האוכלוסייה החרדית לפנות ללימודים אקדמאיים ולהגביר את כניסתם למעגל התעסוקה

בשנים האחרונות אנחנו עדים לתהליך מסוכן, הלאומיות היהודית, החילונית באופיה הולכת ונכבשת על ידי האגף הימני של הציונות הדתית

סיפור יציאת מצרים לימד עם ששועבד כיצד לנהוג בזר ובגר. עלינו להפנים את הלקח הזה גם כיום

בעיני רבים מערביי ישראל הוויכוח על זכויות על קרקע ומשאבים אינו שאלה של שוויון אזרחי אלא סוגיה לאומית

סיפורו של המשכן הוא סיפור של גבולות שיש למתוח; איזונים שיש לחוות; בקרה הדדית של כוחות מנוגדים.

מסתבר שהליברליות המערבית היא ציפוי דק שממהר לקרוס בעתות מצוקה. האם אנחנו, הישראלים, שונים?

מה פשר המהפך התודעתי שעבר העם, תוך ארבעים יום, מהמעמד נורא ההוד של הר סיני אל מעשה העגל? דומה שקיים קשר פנימי בין שני המאורעות, המהווים יחדיו מהלך פסיכולוגי-חינוכי אחד. במסגרת זו אציג שני סוגים של קשר: האחד, עוסק במתח שבין המוחשי למופשט; השני, במתח שבין כפיה לחינוך.

אנו רגילים לחשוב על המשכן כעל המקום שבו בא לידי ביטוי כוח היצירה האומנותי היהודי. הפסוקים בפרשה מלמדים אותנו אחרת.

play

מה הדרך שתאפשר לציבור הדתי להיות מחויב לחוקי וערכי המדינה מבלי לפגוע בתפיסתו הדתית וההלכתית?

עשרת הדיברות מממשים את הייעוד של הזהות היהודית, לכונן ממלכת כוהנים וגוי קדוש. אך מדוע הם מנוסחים בלשון יחיד?

אין פתרון אחד למצוקת הדיור החרדית בדמות עיר או שכונה מעורבת. בכדי לספק את צרכי החברה החרדית והחברה הישראלית כולה, יש להציג מגוון פתרונות משולבים- במרכז ובפריפריה, בערים מעורבות ובערים נפרדות.

הניסיון במרה מנחית את עם ישראל מהגבהים של שירת הים אל השגרה היבשה, שבה החוק והמשפט הם ששולטים. בכך מתחיל תהליך הגמילה של העם מניסים

 

בשמאל צריכים לחוש אמפתיה לסבל המתיישבים בעמונה ובימין צריכים לשמוח על ניצחון שלטון החוק שהוא ערך לאומי ראשון במעלה, המחזק את הממלכתיות.

ערכי הציונות הדתית אינם מאפשרים לה להיות ריאליסטית ולהימנע מתהליך של "תיקון עולם". לכידות חברתית היא הדלק שמאפשר גישה לאומית וניצית. אנשים המרגישים זנוחים מבחינה חברתית וכלכלית, לא ילחמו למען החברה שזנחה אותם.

סדרת מאמרים של פרופ' ידידיה שטרן על פרשות השבוע. פרשת "בא ערב רב"- על משמעות הביחד של עם ישראל והאחריות שבאה עם הזהות.

סדרת מאמרים של פרופ' ידידיה שטרן על פרשות השבוע. פרשת שמות- על ניסים ותפקידם.

סדרת מאמרים של פרופ' ידידיה שטרן על פרשות השבוע

סדרת מאמרים של פרופ' ידידיה שטרן על פרשת השבוע מהעיתון מקור ראשון. פרשת וארא- על ניסים ותפקידם.

מכתב הרבנים הקוראים לבוא לעמונה ולהתנגד לפינוי מחייב זהירות יתרה בשל תפקידם בחברה הדתית ואחריותם כלפי ציבור המאמינים.

עיריית תל-אביב מבקשת לשנות את התקנות העירוניות ולאפשר לה לפתוח באופן חלקי 160 מרכולים בשבת. הממשלה מסרבת לקבל החלטה וכך שוב מתגלגלת השבת לפתחו של בג"ץ ולא להכרעת נבחרי הציבור.

בית הדין הרבני הגדול שוקל לבטל גט שניתן לעגונה שבעלה הפך לצמח לפני 3 שנים. אם אכן יבוטל הגט, יהיה מדובר בקרע גדול בין הממסד הדתי לאזרחי המדינה.

הסטטוס קוו קרס. הגיע הזמן לחקיקה מחודשת בנושא השבת בישראל.

מהו מסמך הסטטוס קוו? מהי הרלוונטיות המשפטית שלו? ואיך הוא מיושם בפועל? סקירה נרחבת אודות המסמך המקורי והמצב החוקי כיום.

לפי נתוני מדד הדמוקרטיה לשנת 2016, החרדים הם ישראלים הגאים במדינה ומרגישים חלק ממנה. עם זאת, בקרב רוב החרדים קיימות בעיות בהפנמת הערכים הדמוקרטים וקבלת המיעוט הערבי.

 

הצבא הוא מיקרוקוסמוס של החברה והרכבו האנושי משתנה. השינויים הללו יוצרים אתגרים אבל הדרך להתמודד עם זה אינו מאבק על 'דמותו של הצבא'.

בין בחירת טראמפ, הברקזיט, ההפתעה בבחירת נתניהו וההתחזקות של הימין הקיצוני באירופה, עובר קו ישר אחד. קוראים לו השיבה ללאומיות.

במשך שנים מתלבט המחוקק בישראל האם לעגן את הזכויות החברתיות בחוק יסוד. מה ניתן ללמוד על שאלה זו מעיון במקורות המשפט העברי? 

הציבור הדתי-לאומי, התופס את עצמו כאליטה משרתת, חייב להוביל מהלך היסטורי של קואליציה כלל-ישראלית למען שבת ייחודית, גם אם לא הלכתית. 

המשבר האחרון סביב עבודת הרכבת בשבת ממחיש עד כמה הסטטוס קוו בעניין השבת מת.
להתחייבות הכללית של בן גוריון מ- 1947 שהשבת תהיה יום מנוחה, נוצק תוכן רשמי דל, ועד היום אין חוק שמסדיר את שמירת השבת בישראל ברמה הלאומית.
אבל השבת לא אבודה. במדינת ישראל יש רוב שרוצה את השבת שלו אחרת. יהודית, אבל לא דתית-הלכתית, נשמרת, אבל מאפשרת.

סקר פלסטיני-ישראלי משותף, של פרופ' הרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה וד"ר שקאקי מהמרכז הפלסטיני לחקר מדיניות ולסקרים, שהתפרסם השבוע, חושף עובדה מרתקת: ערביי ישראל, מבחינת עמדותיהם כלפי "הסכסוך" והיחסים בין ישראל והפלסטינים, מהווים קבוצת מרכז מובהקת. מהן השאיפות ארוכות הטווח של הפלסטינים כלפי ישראל? והפחד מהזולת באשר הוא?

השבטיות במדינת ישראל של היום, הפיצול לזרמים ותתי זרמים אידיאולוגיים, השבר החברתי, שנאת האחר, וחוסר היכולת להסכים על שום דבר כמעט, מסכנת את החברה. חובה על קברניטי המדינה, ומערכת החינוך בפרט לפעול לצמצום מספר הזרמים ותתי הזרמים. לפעול להאחדה ולא לסגרגציה נוספת. ליצור מכנה משותף אם לא על ספסל הלימודים, לפחות בליבת תכניות הלימודים. 

אנחנו משוחחים את עצמנו לדעת במונולוגים ללא דיאלוגים, בטיעונים מקבילים שלעולם לא ייפגשו, בפרצופים פעורי פה ונעדרי אוזניים. מחליקים מטה במדרון שסופו חורבן. 

נציבות הביקורת הוקמה כדי לקדם את התנהלותה המקצועית, הבלתי-תלויה, השקופה וההגונה של התביעה, וזאת כדי לשמר את אמון הציבור בה. לכן, על הנציב להיות חזק דיו ולקבל סמכויות שיאפשרו לו למלא את תפקידו. מן הראוי שגם נציב בירור תלונות הציבור ימונה באמצעות ועדת איתור מקצועית-ציבורית, ושהאפשרות של העברתו מתפקידו צריכה להיות מצומצמת בעילותיה ולא תלויה ברצונו הטוב של שר כזה או אחר.

האירופים יכולים למצוא בישראל דרכים אפשריות לבניית האיזון בין זהות לאומית לערכים גלובאליים- דמוקרטיים. מדינות אירופה מגיעות לאתגר הזה לא מוכנות. קצת כמו מדינת ישראל לפני עשרות שנים, הן צריכות להגדיר מחדש את הלאומיות, לקבוע מחדש את גבולותיה ולכונן באופן אחר את יחסיהן (הערכיים) עם העולם.  

כבר עשורים ארוכים השבת היא סלע מחלוקת מרכזי שבמקום לאחד מפלג את החברה בישראל. אנו מבקשים ליצור שבת אחרת, שבת שיש לה ניחוח יהודי-ישראלי מיוחד. שבת שלא תהיה כיום חול, אבל תאפשר לכל אחד ולכל קהילה לעצב לעצמו את שבתו.

אכיפת נורמות דתיות באמצעות שוט משפטי בלבד היא לכל היותר אייטיז או ניינטיז. היא לא מתאימה למדינת ישראל של היום, ולא תעבוד. אם הרבנות הראשית תמשיך להתעקש על מדיניות הלכתית מחמירה, ותפסיד גם את טיפות האמון האחרונות של רוב הציבור, לא תהיה לה תקנה.

איומים בעזרת השד ההדתי זו הדרך הקלה של פוליטיקאים ואנשי תקשורת לצעוק ולהתריע, לאחד שורות ולהסתתר יחדיו מאחוריו. המחיר הוא גבוה- ביטול כל יכולת לקיים דיון ציבורי מעמיק ופתוח במקומה של הדת במדינה וביחסים בין היהודית לדמוקרטית.

לקראת שבועות ובעקבות יום הגיור בכנסת, עומד פרופ' ידידיה שטרן על אתגרי מערך הגיור הממלכתי בישראל והדרכים לפתרון מצוקתם של מאות אלפי ישראלים והבעיה הגדולה שיוצר תהליך הגיור בין היהודים בישראל ליהדות התפוצות

נדרשת אסטרטגיה לאומית לקידום נושא הגיור יחד עם הצבת יעדים ומסגרת זמנים ברורה. קיימים מספר צעדים נדרשים כדי לקדם הנושא תוך הבנה ושיתוף פעולה של מערך הגיור הממלכתי בתהליך. 

סדרת המאמרים "הלכה ציונית" - על הדיסוננס שבין העמדה ההלכתית לבין מציאות החיים במדינת ישראל הריבונית. 

לצד פטריוטיותו העמוקה והאומץ הציבורי של האלוף גולן הוא שגה בהתבטאותו שגיאה קשה בכמה רבדים. כל קצין בכיר חייב להסס בטרם יתבטא בדרך שתקלע את הצבא, בעל כורחו, לתוך עין הסערה של המחלוקת הציבורית בישראל.

יום העצמאות ה-68 של המדינה משכיח את "תוגת הישראליות" ושם באור הזרקורים את המגמות החברתיות והכלכליות החיוביות שפוקדות את עמנו. אין ספק כי בימים אלו, ישראל מדורגת במקום הראשון במדד האושר היהודי של כל הדורות כולם.

פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון ולשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, מביע במאמר בידיעות אחרונות עמדת נחרצת נגד ההחלטה שלא לאפשר שירת נשים במוסד בטקס יום השואה. לפי פרופ' שטרן: "הדרת נשים משפילה ומבזה אותן ופוגעת בכבוד האדם שלהן. 

החלטת בג"ץ מחזקת משמעותית את האלטרנטיבות לגיור אל מול הרבנות הראשית ואפשר להגיד כי זו איבדה את המונופול שהיה ברשותה. רק שינוי דרמטי יצדיק את היערכות בתי הדין הרבניים ככוח הכלכלי והפוליטי שהיווה פעם.

האיום הסכינאי האמיתי טמון בשיבוש המצפן המוסרי שלנו. נדרשת מנהיגות אחראית שלא תיכנע לרוח הרעה אלא תכניע אותה. אסור להניח למושכלות יסוד הומניסטיות, שמבדילות אותנו מאויבינו, להפוך לשק חבטות של פחדים ושל אינטרסים פוליטיים.

השבועות האחרונים מדגימים את בלבול המערכות שאנו חיים בו בשלוש זירות ענק: כלכלה, צבא ודת. כל אחת מהזירות מציפה שבר עומק, כרוני, בחברה הישראלית: השבר החוקתי, השבר המוסרי והשבר הדתי. 

ד"ר שוקי פרידמן סוקר את מגרעות "חוק המקוואות" אשר הועבר ע"י הממשלה. את החוק יזמה סיעת "יהדות התורה" כתגובה להחלטת בג"ץ שהורה לפתוח את שירותי המקוואות לכלל הציבור.  

80 שנה למותו של הרב קוק, שתורתו התבססה על מתן משמעות וערך דתי לציונות, לצד הקפדה הלכתית שאינה נופלת מזו החרדית. גם מבחינה תרבותית כללית הרב קוק הביא עימו מהפך – מתרבות שעיקר המודל שלה היה המודל הישראלי-חילוני לתרבות שהמודל שלה היה במידה רבה המודל הדתי-חרדי. מדוע התרחש המהפך, ומה קרה ברבות השנים לתפיסת הרב קוק?

ימי מלחמת השבת כימיה של מדינת ישראל ומאז הקמתה מתנהל מאבק על אופיה של שמירת השבת. המאבק מתנהל במישור הנורמטיבי, על הסדרת שמירת השבת בחוק, ובשטח, על שמירת השבת. אך המאבקים האלה לא צולחים. אך מה כן ניתן לעשות? 

מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל אישרה את כהונתו של ח"כ הרב יעקב ליצמן כשר הבריאות לאחר 63 שנים שבהם לא כיהן בממשלה שר חרדי אשכנזי. זהו צעד סמלי המבטא שינוי שמתרחש זה מכבר בחברה החרדית ובמערכת הפוליטית שלה ובו תהליך מתקדם של שילובן בכלל החברה הישראלית, תוך שמירה על מאפייניהן הייחודיים.

בירושלים יושבים הרבנים הראשיים לישראל, שעומדים בפני החלטה היסטורית. האם להשלים עם התהליך ולהיות קברניה של הרבנות הראשית, או להיות מציליה. האם לוותר, או לנצל את נשימותיה האחרונות, ובמהלך היסטורי, שמשמעותו גם הפניית עורף לציבור החרדי שממנו באו, לחולל מהפכה שתחזיר אותה לחיים וללבם של היהודים בישראל. ימים יגידו.

"רפורמת הגיור" שבוטלה השבוע ממילא לא הייתה מספקת. מה שנדרש הוא רוויזיה יסודית בכל שאלת הזהות היהודית, בהתחשב בתהליכי החילון והקמת המדינה. 

סיפור הכשרות הוא סימפטום. הבעיה המהותית היא תפיסתה של הרבנות הראשית את תפקידה. במקום לטייב את מערך הכשרות ולזכות באמון הציבור, היא מעדיפה לבצר את חומת האכיפה ולאנוס את האזרחים הנזקקים לשרותיה. כך בכשרות וכך גם בנושאים אחרים.

נייר מדיניות זה דן בהעדפה מתקנת ככלי אפשרי לשילוב חרדים בשירות המדינה ובדרכי הפעולה הנגזרות מן השימוש בו. מחבריו ממליצים על העדפה מתקנת אך במישור המינהלי ולא בחקיקה ומציגים תוכנית מקיפה להרחבת הנגישות של אוכלוסיה חרדית לעבודה בשירות המדינה. 

הר הבית היה מאז ומתמיד מקור של געגועים ומושא תפילותיהם של יהודים בכל רחבי העולם היהודי. סוגיית העלייה להר מורכבת מאד, הן לאור היסטוריית הפסיקה ההלכתית בנושא והן לאור הרגישויות שהנושא מעורר וההשלכות שלו על המצב באזור. סגן נשיא המכון, פרופ' ידידיה שטרן מנתח את סוגיית עליית היהודים להר הבית. 

ברכיב שמיטת הכספים שבשנת השמיטה טמון פוטנציאל כמקור השראה לחזון יהודי מודרני של התמודדות עם ההיבטים החברתיים הבעייתיים של עולם האשראי. 

יום הזיכרון לרצח יצחק רבין ז"ל יכול למלא את החסר אם יהפוך להיות "יום הדמוקרטיה הישראלית". סדר היום הישראלי, העשיר והכאוטי, מדגיש את ההבדלים בינינו. החוויה הדמוקרטית יכולה להיות עשירה ונדרשת מחשבה יצירתית שתדגיש את צבעיה וגווניה. הגאווה המוצדקת שלנו, בהיותנו הדמוקרטיה היחידה באזור, צריכה להיחגג ביום הדמוקרטיה בכל מקום: תכניות לימודים וטקסים ייחודיים, שידורים חגיגיים, תפילות בבתי הכנסת ובמסגדים.

ההתקפות הגורפות על עצם התגברות הנוכחות הדתית בצבא, או כנגד כל נוכחות של סממן דתי בזירה הציבורית, גורמות גם למתוני המחנה הדתי להגיב במגננה גורפת, שמתפרשת אצל התוקפים כהוכחה לטענתם המקורית. מחשבות בעקבות השולחן העגול על 'אתוס הלחימה של צה"ל'.  

כיצד נקיים צבא ממלכתי שחייליו מגיעים מחברה רב-תרבותית, מרובת מחלוקות וחזונות מתחרים? בן-גוריון פירק את הפלמ"ח וטיבע את אלטלנה כדי לבסס את ממלכתיות הצבא. מהו המעשה המקביל עבור דורנו?

עיקר העניין בהצעת חוק הגיור הוא ברצון להבטיח אחדות בהליכי הגיור בישראל, אך לא אחידות. האחדות מבטאת את הממלכתיות הישראלית ואת הרגישות להשלכות הלאומיות של הגיור, ואילו אי-האחידות מבטאת את התבלין החריף, העשיר והמעשיר של ההלכה היהודית: כבוד הדדי בין בעלי מחלוקת שהיא לשם שמים.

מתי בפעם האחרונה ישבתם לשיחה אינטימית עם הפוליטיקאים, העיתונאים ומובילי הדעה הבכירים בישראל? הירשמו למפגש בנושא שלישיית הטלגרם מסכמים את מושב הקיץ של הכנסת עם עקיבא נוביק (ערוץ 10), חיים לווינסון (הארץ) ועמיחי אתאלי (ידיעות אחרונות) ביום חמישי הקרוב בשעה 20:00 בשער הדמוקרטיה הישראלית. לאחר המפגש תוכלו להנות מסיור לילי מודרך בשביל העצמאות.

  • פתוח לקהל

דיון לרגל צאתו לאור של קובץ המאמרים "גיור ישראלי" בעריכת ידידיה שטרן ונתנאל פישר

  • פתוח לקהל
  • שידור חי

זהו מסע מרתק בשלל נושאים מגוונים אל תוך הלילה. בארוע הייחודי הזה משתתפים 18 פילוסופים ואינטלקטואלים צרפתים, גרמנים, אוסטרים וגם פילוסופית אמריקאית אחת, כולם בעלי שם עולמי, יחד עם יותר מ-80 עמיתים ישראליים. בלילה הזה נקשיב, נחשוב, ונתווכח יחד על נושאים בוערים שמעסיקים את העולם בכלל והחברה הישראלית על כל חלקיה בפרט

  • פתוח לקהל

מדיניות תרבות אשר נותנת ביטוי לעקרונות של רב-תרבותיות והטרוגניות חברתית, עולה בקנה אחד עם עקרונות וגישות של ליברליזם, הומניזם וגלובליזציה. שלחן עגול במכון הישראלי לדמוקרטיה יעסוק בגישות ליישומה של מדיניות תרבות כזו, וכן בקשיים ובמורכבויות הנלווים לכך. תוך שימת דגש על נסיונן של חברות המתמודדות עם יחסי רוב-מיעוט ומתח לאומי

  • שידור חי

התוכנית "חרדים בישראל" משיקה ספרים חדשים: באין רועה: ש"ס וההנהגה החרדית-מזרחית אחרי עידן הרב עובדיה יוסף; שנתון החברה החרדית בישראל 2017; מדריך לחברה החרדית: אמונות וזרמים.

  • פתוח לקהל

הזירה הציבורית בישראל, הרוויה בקולות רמים ופופוליסטיים, זקוקה גם לקולות אינטלקטואלים ומעמיקים יותר. גם כיום נוכחים בשיח הציבורי כמה אינטלקטואלים מובילים, אך דומה שקולם נשמע פחות. בכנס זה נבחן את דמותו וייעודו של האינטלקטואל הציבורי בישראל, בפרספקטיבה היסטורית ועכשווית. נוסף על כך ייבחנו דרכים שונות להצמחת אינטלקטואלים ציבוריים.

  • פתוח לקהל

במרוצת השנתיים החולפות, התקיימה במכון הישראלי לדמוקרטיה סדנה בנושא מדינת הלאום היהודית, אשר בחנה את ההיבטים התאורטיים וכמה מההיבטים הפרקטיים של מדינת לאום יהודית במאה ה-21. בסדנה השתתפו חוקרים בכירים לצד אישי ציבור. בארבעת הסמסטרים שחלפו, עסקה הסדנה, בין השאר, בשאלות העקרוניות שמעלה מדינת לאום יהודית; בשאלת מדינת הלאום היהודית והמיעוט הערבי; ובשאלת מדינת הלאום היהודית והדת. כנס זה יסכם את דיוני הסמסטר האחרון שהעמיק בסוגיה מרכזית ואקטואלית: מדינת הלאום היהודית ויהדות התפוצות

  • שידור חי
  • פתוח לקהל

בעקבות הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה

  • פתוח לקהל

המכון הישראלי לדמוקרטיה והמרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה באוניברסיטת תל-אביב מזמינים את הציבור למפגש מס' 6 בסדרה "יהדות במחלוקת" שיוקדש לנושא "הר הבית בידינו? ירושלים – חמישים שנה אחרי"

  • פתוח לקהל

כנס מיוחד על שחיקת הסטטוס קוו שהיווה ניסיון לעצב חברה יהודית- ישראלית בעלת מכנה משותף זהותי; האם ניתן לעצב, בעידן הנוכחי, הסדר חלופי להסדר הסטטוס קו; והלכה מעשה- מהם ההסדרים הרצויים בתחום שירותי הדת

  • שידור חי

על היוזמות והמרחבים בהם פועלים המנהיגים האזרחים החרדיים, בין ביקורת על פניה של החברה החרדית לבין רקימת חזון עתידי לקהילה וניסיונות להגשמתו

  • שידור חי

מהו יחסו של המיעוט הערבי למדינה? מהו מעמדו בה כפרטים וכקבוצת לאום? התשובות לשאלות אלו מושפעות, בין היתר, גם מפועלה של המנהיגות הפוליטית של המיעוט הערבי בישראל. הכנס, בשיתוף מרכז אינג'אז, יבקש למקד מבט במנהיגות זו ולבחון את מרקם היחסים בינה ובין המדינה והאזרחים הערבים.

  • פתוח לקהל
  • שידור חי

יום עיון בהשתתפות מומחים מהארץ ומהעולם, שיעסוק בסוגיות השונות הקשורות לזהות היהודי, כגון: שאלת דרכי ההצטרפות לעם היהודי, היחס לנישואים מעורבים, עידן ריבוי "הסוגים" השונים של היהדות ועוד.

קולאז' של מגן דוד

המכון הישראלי לדמוקרטיה וביה"ס ע"ש פדרמן למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית מזמינים אותך ליום עיון משותף שיעסוק בהיבטים החברתיים והכלכליים של תכנית החומש ובסוגיות ההפרדה המגזרית והמגדרית הנגזרות ממנה.

אירוע השקת תכנית אב להעסקת חרדים, שנכתבה ע"י צוות מומחים והוגשה למשרדי הממשלה העוסקים בכך.

  • שידור חי
  • למוזמנים בלבד
default

דיון משותף למרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה באוני' ת"א ולמכון הישראלי לדמוקרטיה. הנכם מוזמנים!

  • פתוח לקהל

הכנס יעסוק במעמדה של האישה החרדית בתוך המכלול החברתי שמייצרות שלוש זירות אלו, כיצד תופסות הנשים החרדיות את תפקידן בשלוש הזירות הנתונות, כיצד בא לידי ביטוי מערך הדילמות, הקשיים והאתגרים בכל אחת מהזירות וכיצד משתנה בהן מעמדן.

כינוס לרגל צאת הספר "שְׁנַיִם יַחְדָּו: מורה דרך לחינוך יהודי ודמוקרטי" מאת אדר כהן.

לאחר 20 שנה, רצח רבין עדיין נתפס כפרשת דרכים לגבי מקומה ומעמדה של הציונות הדתית בחברה הישראלית. הכנס יבחן את ההשלכות האידאולוגיות והסוציולוגיות של הרצח בציבור הדתי-לאומי.

  • שידור חי

עשרים שנה לרצח רה"מ יצחק רבין | שת"פ של מרכז רבין, 'יסודות' והמכון הישראלי לדמוקרטיה | לקהילת מחנכי ומורי אזרחות בישראל

אנו מבקשים להציב את שיח זכויות האדם של אנשים עם מוגבלויות במרכז הדיון הציבורי. זוהי חובתנו הדמוקרטית והיהודית.

  • שידור חי
  • פתוח לקהל
default
default

ערב עיון ושיח לציון ערב תשעה באב, המשותף למינהל קהילתי גינות העיר, מכון שלום הרטמן והמכון הישראלי לדמוקרטיה.

  • פתוח לקהל
default

מהו היחס של המקורות היהודיים, הדתיים והלאומיים, לאזרח שאיננו בן הלאום היהודי, הן כפרט הן כקבוצה? כנס מיוחד שמטרתו בחינה חיובית של האופן שבו התייחסו הוגים יהודים במהלך הדורות לסוגיה, בד בבד עם הערכה, או עם ביקורת נורמטיבית של העמדות הללו.

  • למוזמנים בלבד
default

בחוקי היסוד של 1992 הוגדרה ישראל "מדינה יהודית ודמוקרטית". כיום מונחות על שולחן הכנסת שתי הצעות חוק יסוד: "ישראל כמדינת הלאום היהודי" ו"מתן תוקף של חוק יסוד מגילת העצמאות". האם יש צורך בעיגון חוקתי שכזה? אם כן, איזה צביון הוא צריך ללבוש? אילו הסדרים צריכים להיכלל בו? הכנס פתוח לקהל הרחב.

  • פתוח לקהל
default

'לפי דעתו של בן אביו מלמדו'. ערב לימוד בנושא שילוב ילדים עם מוגבלות שכלית במשפחה ובקהילה. בשיתוף ביה"כ רמב"ן וקרן משפחת רודרמן.

  • פתוח לקהל
default

על שולחן הכנסת הונחו לאחרונה הצעות חוק-יסוד: ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, והצעת חוק לתת תוקף של חוק-יסוד להכרזה על הקמת המדינה. האם יש צורך בעיגון חוקתי כזה? איזו צורה הוא צריך ללבוש? מה צריכים להיות ההסדרים הכלולים בו?

default

מה ההבדל בין בעיית העגונות ומסורבות הגט שבאחריות המדינה, לעומת מוסדות אחרים? מהם ההיבטים החוזיים, הקהילתיים, הפנים דתיים והבין-לאומיים, המובילים ליצירת הבעיה ולפתרונה? יום עיון בהשתתפות ארגוני נשים וזכויות אדם, אקדמאים, אנשי רוח, רבנים ואנשי שטח, העוסקים בתחום העגונות. המטרה: חיפוש אחר כלים הלכתיים לפתרון בעיית העגונות ומסורבות הגט.

default

מנגנונים להבטחה והגנה על זכויות אנשים עם מוגבלויות במסגרות דיור ובמוסדות.

default

שולחן עגול שעסק במגמה של היחלשות המנהיגות הרבנית הריכוזית ובקושי של ציבור רחב להכתיר "גדול דור" אחד שלפיו יישק דבר. הדיון התקיים לאחר לכתו של מר"ן.

  • שידור חי
  • פתוח לקהל

מפגש ייחודי, שבו אזרחים מכל קצוות החברה הישראלית יחברו יחדיו כדי להיות שותפים למהלך היסטורי שתכליתו הנחת היסודות לתשתית הערכית המשותפת לכלל החברה שבמרכזה יעמוד הערך של כבוד האדם.

  • למוזמנים בלבד

המקורות היהודיים עוסקים רבות ובפירוט בסוגיות חברתיות וכלכליות, אבל איזו תאוריה עומדת מאחוריהן? בכנס נבחן אם אפשר לסייע בהפיכת המקורות הללו לשותפים פעילים בדיון המתנהל על דמותו הרצויה של הצדק החלוקתי.

  • שידור חי
  • למוזמנים בלבד
default

סדרת מפגשים שבועיים של הרב ד"ר בנימין לאו, במסגרת הפרויקט "זכויות אדם והיהדות בשטח".

  • פתוח לקהל
default

סדרת מפגשים שבועיים של הרב ד"ר בנימין לאו, במסגרת הפרויקט "זכויות אדם והיהדות בשטח".

  • פתוח לקהל
default

סדרת מפגשים שבועיים של הרב ד"ר בנימין לאו, במסגרת הפרויקט "זכויות אדם והיהדות בשטח".

  • פתוח לקהל
default

סדרת מפגשים שבועיים של הרב ד"ר בנימין לאו, במסגרת הפרויקט "זכויות אדם והיהדות בשטח".

  • פתוח לקהל
default

בליל הסדר מתכנס כל העם לחגוג את חירותו. האם אנשים בעלי מוגבלויות מוזמנים גם הם באותה מידה של חירות? כיצד עלינו לשלבם בחיים הפרטיים והציבוריים על פי תפיסת עולם יהודית־דמוקרטית?

  • פתוח לקהל
default

שולחן עגול שעסק בפעילות המפלגות הדתיות והחרדיות לצד הגידול במספר חברי הכנסת הדתיים הנבחרים מטעם המפלגות הלא מגזריות. הדיון בחן את התחרות קשה על הקול הדתי ועל הקול החרדי בין שני סוגי המפלגות.

  • שידור חי
  • פתוח לקהל
default