המרכז לביטחון ודמוקרטיה

המרכז בוחן וממפה את האתגרים המיוחדים שהמלחמה בטרור מציבה בפני חברות דמוקרטיות, ובעיקר מציאת איזונים נחוצים בין שמירה על זכויות אדם לבין צרכי הביטחון.

מטרת המרכז הנה להציג בפני מקבלי החלטות והציבור הרחב את הפגיעה בערכים דמוקרטיים, הגלומה באמצעים הננקטים במהלך המלחמה בטרור, על מנת שייבחנו חלופות אחרות, פוגעניות פחות, אשר יבטיחו את ההגנה על זכויות אדם גם במסגרת המלחמה בטרור.

  • תמונת ברירת מחדל

    פרופ' יובל שני

    עמית בכיר במרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה

    סגן נשיא למחקר

    קראו עוד

    ראש המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים והמרכז לביטחון ודמוקרטיה 

    תחומי מומחיות:

    פרופ׳ שני כותב, בין השאר, על פעולתם של בתי דין בינלאומיים, על תפקידן של זכויות האדם במאבק בטרור ועל היבטים משפטיים של הסכסוך הישראלי־פלסטיני.
    דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וחוקר בקתדרה למשפט בינלאומי פומבי ע“ש הרש לאוטרפכט (Hersch Lauterpach). מאז 2013 מכהן כחבר בוועדת זכויות האדם של האו“ם.

  • תמונת ברירת מחדל

    פרופ' מרדכי קרמניצר

    ראש התכנית (שותף) לביטחון לאומי ודמוקרטיה ע"ש אמנון ליפקין-שחק

    קראו עוד

    ראש המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים והמרכז לביטחון ודמוקרטיה 

    תחומי מומחיות:

    משפט פלילי, משפט ציבורי (חוקתי ומינהלי), משפט צבאי,זכויות אדם, חינוך לדמוקרטיה (אזרחות), ביטחון ודמוקרטיה, יחסי יהודים־ערבים, שחיתות שלטונית, מידתיות.

  • תמונת ברירת מחדל

    אלוף (מיל') עמי אילון

    ראש התכנית (שותף) לביטחון לאומי ודמוקרטיה ע"ש אמנון ליפקין-שחק

    קראו עוד

    אלוף (מיל') אילון היה ראש השב"כ, מפקד חיל הים, שר וחבר כנסת.
    הוא בעל תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד ותואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר־אילן. יו"ר אקי"ם ויו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת חיפה.

  • תמונת ברירת מחדל

    פרופ' עמיחי כהן

    ראש התכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה ע"ש אמנון ליפקין-שחק

    קראו עוד

    פרופ' כהן הוא חבר סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו. בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני ושלישי במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל.

    מחבר הספר “ Israel‘s National Security Law “ (בשיתוף עם סטיוארט כהן). גרסה מעובדת לעברית של הספר יצאה לאור ב־ 2014 בכותרת “יורים ושופטים: ביטחון ומשפט בישראל“. 

    עבודותיו בנושא חקירת חשדות להפרת דיני הלחימה צוטטו בהרחבה בדוח ועדת טירקל וכן בדוח ועדת הבדיקה הבינלאומית של האו“ם שבדקה את מבצע “צוק איתן“.

  • תמונת ברירת מחדל

    ד"ר עידית שפרן גיטלמן

    חוקרת בתכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה על שם אמנון ליפקין-שחק

    קראו עוד

    פוסט דוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ובעלת תואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה. עבודת הדוקטור שלה עוסקת בנושא העדפת קרובים במלחמה.

     

  • תמונת ברירת מחדל

    אלוף משנה (מיל') עו"ד לירון ליבמן

    חוקר בתכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה על שם אמנון ליפקין-שחק

    קראו עוד

    עו"ד ליבמן שירת בפרקליטות הצבאית כתובע הצבאי הראשי וכראש מחלקת הדין הבינלאומי.
    בתפקידו האחרון התמודד, בין היתר, עם המערכה המשפטית הבינלאומית שלאחר מבצע "עופרת יצוקה" ודו"ח גולדסטון, כמו גם עם אירוע המשט לעזה (ה"מרמרה") והשלכותיו.

  • תמונת ברירת מחדל

    פרופ' מתיתיהו (מתי) שטיינברג

    עמית מחקר בתכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה על שם אמנון ליפקין-שחק

    קראו עוד

    ד"ר שטיינברג שימש יועץ לראשי שירות הביטחון הכללי.
    כמזרחן לימד באוניברסיטאות פרינסטון והיידלברג ולאחר מכן בפקולטה למזרח תיכון באוניברסיטה העברית בירושלים.
    מחבר הספר “עומדים לגורלם“, העוסק בתודעה הלאומית הפלסטינית.

שתי התפתחויות חלו בארץ לאחרונה במסגרת המאבק בעינויים. האחת היא הוראה על פתיחה בחקירה ראשונה כנגד חוקר שב״כ בחשד לשימוש באמצעי חקירה אסורים, והשנייה היא תחילת היישום של המלצת ועדת צ'חנובר בנושא מעקב אודיו-ויזואלי על חקירות שב"כ. מה משמעותן של התפתחויות אלה? האם הן צעדים ראשונים בכיוון הנכון להגבלת חקירות פסולות? ומה יש לעשות כדי לתעל אותן?

בימים האחרונים הולך ומתעצם קרב האיתנים הפוליטי-משפטי-בטחוני סביב חקירת קשרי דונלד טראמפ ואנשיו עם רוסיה בקשר לבחירות 2016

מבלי להפחית מחשיבותה של ביקורת על החוק והנוהג בנוגע לחקירה, מעצר ודיון פלילי בעניינם של קטינים המעורבים בעבירות ביטחון, דומה שראוי כי חלק, לפחות, מהביקורת בנושא תופנה כלפי התופעה המביאה בכלל קטינים להליכים פלילים והיא, ניצולם של קטינים על ידי הוריהם ומבוגרים אחרים בסביבתם לקידום מאבקים לאומיים ואידיאולוגיים מכל סוג שהוא. ראוי להותיר את הילדים מחוץ למאבקים אלה

פקודת השירות המשותף, שנועדה להסדיר שירות חיילות לצד חיילים ובמיוחד חיילים דתיים, אמנם עודכנה סופית לפני מספר שבועות, אך התבטאויות של נציגי המגזר הדתי-לאומי עליהן דווח השבוע מלמדות כי גם אם הסערה שככה מעט, השקט שלאחריה עוד רחוק מלהגיע

מדינה בת 70 צריכה להחליט מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה, ועליה להבין שהשליטה על גורלה בידיה וכי ההכרעות שיקבלו אזרחי המדינה יקבעו את עתידה הקצר וארוך הטווח. תפקידה של המערכת הדמוקרטית הוא לספק לחברה כלים מתאימים לקבל החלטות כאלה בצורה מושכלת ויעילה, ובאופן אשר יבטיח שמירה על ערכיה של החברה

השבוע דווח כי הנשיא טראמפ ימשיך את הסכם הגרעין עם איראן ולא יחדש את הסנקציות עליה. כזכור, ההסכם מסדיר את פעילות הגרעין של איראן, את המגבלות החלות עליה ואת הפיקוח עליה באמצעות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א-IAEA). אולם, גם תחת ההנחה שההסכם אכן ממומש, האם יש בו די כדי להשיג את מטרתו ולמנוע מאיראן את היכולת לייצר נשק גרעיני בטווח זמן קצר?

שאלת עונש המוות למחבלים עלתה שוב לדיון ציבורי לאחרונה. למרות שהנושא נבחן ונבדק ונפסל, ולמרות שבכירים במערכות הביטחון מתנגדים, נדמה שהנושא לא יורד מסדר היום. דרושה מידה רבה של יוהרה אנושית כדי לבצע פעולה שאין ממנה דרך חזרה, אולם סוגיית עונש מוות למחבלים בישראל סבוכה אף יותר. עונש מוות שתכליתו ההצהרתית היא הרתעתית, צפוי להיות מוחל רק על מחבלים ערבים

בשנים האחרונות אנו עדים לסערות חוזרות ונשנות סביב 'פקודת השירות המשותף' בצה"ל. מדובר בפקודה שבמקור נועדה להסדיר את כלל שירותם המשותף של גברים ונשים בצבא, לאו דווקא בהקשרים דתיים והלכתיים. העימות נוצר בשל שילוב בו-זמני של שני תהליכים חברתיים, שיצרו התנגשות הדדית: מצד אחד, עליית משקלם של החיילים הדתיים בצה"ל, וביניהם גם כאלה המקפידים על הפרדה מגדרית מוחלטת. מנגד, בשני העשורים האחרונים גם עלה בהדרגה ובהתמדה משקלן של הנשים ביחידות הקרביות – אם כמדריכות (ירי, הפעלת כלים וכד'), ואף כלוחמות של ממש

 

 

קריאת פסק הדין שניתן לאחרונה בבג״ץ ואשר דחה עתירה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד חוקרי שב״כ בגין תלונה של נחקר יוצרת תחושה מטרידה של העדר איזון בריקוד העדין הזה

התגובות הקשות שעורר הסרטון בו נראות נערות תוקפות חיילי צה"ל מובנות, אך אינן נכונות. החיילים נהגו כפי שראוי היה לנהוג וכפי שכדאי היה – בהיבט המוסרי, עם כל אי הנוחות, לא נשקפה לחייהם כל סכנה והם אינם נראו כמי שחששו לביטחונם. תמונת חיילים מכים נערות ללא נשק עשויה לגרום לנזק תדמיתי חמור בהרבה ולפגיעה בלגיטימציה בינלאומית שהיא חיונית להצלחת המאבק

בתאריך 12.12.17 נדחתה עתירה שהגיש פעיל חמאס על החלטת היועמ"ש שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד חוקרי שב"כ שהיו מעורבים בחקירתו. בג״ץ זה מספק הזדמנות טובה לחזור ולבחון את האופן בו האיסור נגד עינויים מיושם הלכה למעשה במשפט הישראלי כמעט עשרים שנה לאחר הקביעה בבג"ץ הועד הציבורי נגד עינויים (1999) כי אין לשירותי הביטחון סמכות חוקית להפעיל לחץ פיסי על נחקרים.

לפני כשבועיים פורסמו ברשומות החוקים ליישום ההסכמים בין ישראל לבין יוון וקפריסין בנוגע למעמד כוחותיהם. הסכמים כאלה נועדו להסדיר שורה של סוגיות משפטיות המתעוררות כאשר כוחות צבא של מדינה אחת מצויים בשטחה של מדינה אחרת לצורכי הכשרה, אימונים או שיתוף פעולה מבצעי. מי ישפוט חייל זר שחרג מן השורה? האם מותר לו לשאת נשק? לנהוג ברכב צבאי? מה קורה כאשר נגרם נזק בפעילות של הכוח הזר? כיצד תיחקרנה תאונות קטלניות ואחרות? מה הכללים שיחולו באשר לאבטחת מידע? אלה ושאלות רבות אחרות מיושבות בהסכמים מסוג זה.

הצהרתו של טראמפ - בדבר היותה של ירושלים בירת ישראל - מספקת הזדמנות נוספת לברר מה כוחה של הכרה בינלאומית ומה חשיבותה לקיומה הריבוני של המדינה. טוב יהיה אם תשכיל מדינת ישראל ללמוד מאבני הדרך שאפשרו את כינונה, בין הצהרת בלפור לכ״ט בנובמבר, ולמרות חשדנותה התמידית, תגלה פתיחות כלפי הקהילייה הבינלאומית ותמלא את חלקה כחברה בה

ממשלת ישראל מנהלת מלחמת חורמה נגד "שוברים שתיקה". במסגרת המלחמה עלתה דרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד דובר "שוברים שתיקה", על דברים שאמר באירוע פומבי. שרת המשפטים פנתה בדרישה דומה ליועץ המשפטי לממשלה - פניה שיש בה פוטנציאל מזהם. לאחרונה הפכה הפרקליטות כלי שרת במערכה הזו.

כ-70 קצינים במילואים פנו לשר הביטחון וביקשו "לעצור שילוב בנות בתפקידי לחימה" ולבטל את פקודת השירות המשותף. הם מסבירים כי פתיחת תפקידי לחימה בפני נשים תפגע בתפקוד צה"ל. מאחורי המכתב לא עומדים אלו שדואגים לנשים או לצה"ל: ארגון אחים לנשק שארגן את המכתב שם לו למטרה להילחם בפקודת השירות המשותף ולעודד הפרדה בין נשים לגברים בצה"ל  

כולם מדברים על חוק ההמלצות אבל השבוע הצביעו על חוק משמעותי נוסף, העברת הסמכות לפתיחה במלחמה או פעילות צבאית משמעותית לקבינט. יוזמה מבורכת אך הביצוע חייב להשתפר באמצעות מתן יותר כלים לחברי הקבינט, ובמקביל לוותר על הרעיון לצמצם את מספר מקבלי ההחלטות, ללא דיון ציבורי רחב.

החלטת כ"ט בנובמבר שהכירה בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, מהווה גם אבן יסוד בביסוס המדינה כחברה לגיטימית בקהילייה הבין לאומית. גם אם יש קולות המבקשים לערער על חיוניותה של עובדה זו, קשה להטיל ספק מרכזיותה להמשך קיומה של מדינה ישראל וביטחונה, במיוחד במציאות שבה האיום העיקרי על ביטחונה של המדינה הוא מצד ארגוני טרור בעידן של שקיפות וגלובליזציה.

החלטת החלוקה מלמדת כי השאיפה ללגיטימציה בינלאומית אינה מנוגדת לאינטרס הלאומי של מדינת ישראל, אלא היא מהווה חלק מרכזי ממנו. היא אף מלמדת כי לטענות בדבר צדק והגינות יכולה להיות השפעה מכרעת על מתן לגיטימציה בינלאומית.

בסוף החודש שעבר תקף צה"ל מנהרה התקפית שנחפרה על ידי הג'יהאד האסלאמי משטח עזה לשטח ישראל. לאחר התקיפה הודיע צה"ל כי הוא מחזיק בגופות חמישה פעילי טרור ששהו במנהרה. המדינה חזרה והבהירה כי הגופות תוחזרנה רק בתמורה להתקדמות בסוגיית החללים והאזרחים הישראלים המוחזקים ברצועת עזה.
האם פעל צה"ל כדין? אילו חובות מטיל המשפט הבינלאומי במצב כזה ומה ניתן ללמוד מפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים?

לאחר היוודע דבר הפיגוע בהר אדר אמש, מיהר ראש הממשלה, מיד לאחר ששלח את תנחומיו למשפחות הנפגעים, לשלוח מסר לציבור, ולפיו כמה דברים אפשר לומר כעת: ״בית המחבל ייהרס, צה״ל כבר הטיל כתר על הכפר, ושוללים את כל היתרי העבודה של המשפחה המורחבת של אותו מחבל״.

פסילתו של ההסדר החוקי התבססה על פגיעתו בשוויון, המגיעה עד כדי פגיעה בכבוד האדם כזכות חוקתית, ועל אי עמידתו של ההסדר במבחן הראשון של המידתיות, שהוא קשר רציונלי בין תכלית התיקון, שעיקרה קידום השוויון, ובין האמצעים שהוא נוקט. קביעה זו התבססה על מספר נדבכים, שנבחנו בראייה כוללת

מי יכול להחליט על פתיחת מלחמה בישראל? זוהי רק אחת מכמה שאלות מהותיות הנוגעות לקבלת החלטות ביטחוניות בישראל, שהתשובה לה שנויה במחלוקת. הממשלה תפעל בחודשים הקרובים לקדם תיקון ל"חוק יסוד: הממשלה", שיסדיר את מעמד הקבינט כגוף המוסמך לקבל את ההחלטה על פתיחה במלחמה. השאלה היא האם תיקון זה הינו ראוי?

בהחלטה יוצאת דופן הורה בית המשפט המחוזי על שלילת האזרחות של עלאא זיוד, שהורשע בעבירת טרור. האם שלילת אזרחותו של אדם מהווה צעד התרעתי לגיטימי, או שמדובר בסנקציה עונשית קיצונית ופסולה? האם העובדה שמדובר בערבי היא מקרית? ומה ההשלכות של החלטה כזו? 

play

את הדיון בתיק אזריה ראוי לסגור, את הדיון ב"פרשת אזריה" ראוי לפתוח. הסיפור האמתי בפרשה הוא אינו השאלה משפטית - אלא הסוגיה הערכית. העובדה שגם היום, לאחר שבית הדין אמר פעם נוספת את דברו, העיקרון הבסיסי לפיו אין הורגים את מי שאינו מהווה סכנה, רחוק מלהיות מקובל על הציבור או על מנהיגיו - היא זו שצריכה להטריד את מי שביטחון מדינת ישראל יקר לו

בכל מספר שנים עולה שוב בישראל הדיון באשר להחלת עונש מוות למחבלים. הנושא עלה לשולחנה של ועדת השרים לעניני חקיקה של הממשלה הנוכחית (במאי 2016), ובשבוע האחרון אף התבטא לראשונה ראש הממשלה בעניין זה כשאמר כי יש להוציא אל הפועל את האפשרות לגזור עונש מוות על המחבל שדקר שלושה קרובי משפחה בפיגוע בחלמיש. יש לציין כי בדיון מעורבבות הצעות שונות: עונש מוות לרוצחים ממניע טרוריסטי, הצעות לעונש מוות לרוצחים גם במקרים נוספים (כגון רצח ילדים), וכן הצעות העוסקות ספציפית בדין בשטחים. אך חשוב מכך הוא הדיון העקרוני יותר על סוגיית עונש המוות בישראל.

המציאות של המאה ה-21 מתבטאת בטשטוש גבולות בין מלחמה ושלום. רוב הסכסוכים המזוינים בעולם היום אינם בין מדינות בלבד, אלא מערבים ארגונים חמושים שאינם מדינתיים. הגבול בין מלחמת אזרחים לעימות בינלאומי ובין מלחמת אזרחים למהומות והפרות סדר נרחבות אינו תמיד חד. המאבק בטרור הבינלאומי מתנהל לעיתים בו זמנית בכלים של משפט פלילי, מנהלי ובינלאומי. היום לא תמיד ברור מתי מתחילה המלחמה ומתי היא מסתיימת: אין מכריזים על מלחמה ואין היא מסתיימת בהסכם שלום או כניעה. לא ברור היכן מתנהלת הלחימה: שדה הקרב מזמן כבר אינו שדה של ממש מחוץ לעיר ולחימה מתנהלת גם בממדים חדשים, כגון בסייבר. גם האבחנה בין לוחמים לאזרחים מסובכת יותר.

הדיון הסוער והכאוב בנושא פדיון שבויים ושחרור אסירים משקף את המתח בין רגישות החברה בישראל לחיי כל אזרח וחייל לבין החשש משאלת ה"מחיר" יש לגבש עקרונות לחילופי שבויים ועצירים שכוחם דווקא בהיותם גלויים, מוצהרים מראש ומעוגנים באופן שיקשה לסטות מהם

החוק והמוסר מכירים בכך ופגיעה באזרחים עשויה להיחשב מותרת אם היא מתרחשת כתוצר לוואי של התקפה לעבר מטרה צבאית לגיטימית. אולם על מנת שתיחשב כזו, עליה לציית לעקרונות נוספים כמו מידתיות והכרחיות במסגרתם נדרשת המדינה לבחור בפעולה הגוררת את הפגיעה המינימאלית באזרחים, גם אם זו כרוכה בהטלת סיכון על חייליה

כיצד המדינה עושה שימוש במעצרים מינהליים כלפי פלסטינים וכלפי פעילי ימין ומהו זמן מעצר המנהלי המקסימלי המותר בחוק? האזינו לפודקאסט בהשתתפות פרופ' מרדכי קרמניצר ופרופ' יובל שני ובהנחיית עמוס הראל, הכתב הצבאי של עיתון הארץ

הסכמים לפדיון שבויים ושחרור אסירים הם סוגיות סוערות וכואבות שמשקפת במידה רבה את הדילמה שבין הסולידריות בחברה בישראל ובין שאלת המחיר. מה ניתן לעשות ואיך זה יחזק את ישראל במשא ומתן עתידי? האזינו לפודקאסט בהשתתפות עו"ד אל"מ (במיל.) לירון ליבמן, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל ובהנחיית עמוס הראל, הכתב הצבאי של עיתון הארץ

מהן ההשלכות על הדמוקרטיה הישראלית במציאות של תרחיש המדינה האחת או שתי המדינות; מהם השיקולים של מקבלי ההחלטות בבואם להחליט ״מה הצדדים רוצים״?

  • שידור חי
  • למוזמנים בלבד

ערב עיון בשיתוף חבריו לקורס הטיס של רון ארד, בהנחיית ד"ר אילנה דיין, מגישת "עובדה".

כיצד להגביר את המעורבות של קבוצות אוכלוסייה מגוונות בנושאים הקשורים ליחסי החוץ של ישראל?

  • למוזמנים בלבד
default

דיון בעקבות הספר "יורים ושופטים: ביטחון ומשפט בישראל", מאת פרופ' סטיוארט כהן ופרופ' עמיחי כהן. משתתפים מוזמנים בלבד

  • למוזמנים בלבד

הרצאה ודיון עם מר בריאן ג'נקינס ממכון המחקר האמריקני RAND. משתתפים מוזמנים בלבד.

default

השינויים החברתיים, התרבותיים, הדמוגרפיים והאידיאולוגיים שעוברת החברה הישראלית משפיעים על כל היבטי הקיום הישראלי, ובכלל זה גם על הצבא ועל האתוס שמכוחו ולאורו הוא מתפקד. מבצע 'צוק איתן', שחזר והעמיד את צה"ל במרכז תשומת הלב הלאומית, חידד נקודה זו.

  • שידור חי
  • פתוח לקהל

הבלוג ״סיווג ביטחוני״ פועל בחסות המכון הישראלי לדמוקרטיה ומהווה פורום מקוון לניתוח סוגיות העומדות בתפר שבין ביטחון לאומי ודמוקרטיה, ומטרתו לתרום לדיון האקדמי-ציבורי בתחום הביטחון הלאומי מנקודות מבט שונות, ביניהן: משפט, אתיקה ומדעי החברה.

עורכי הבלוג הינם חוקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה, אך הבלוג פתוח למגוון דעות וכותבים מכל התחומים המשיקים לבטחון הלאומי המבקשים ליטול חלק בדיון ענייני, פתוח ופורה בתחום. הדעות המובעות בבלוג הינן של כותביהן בלבד. הן אינן מייצגות את המוסד או הארגון אליו שייכים הכותבים והכותבות או את עמדת עורכי הבלוג או המכון הישראלי לדמוקרטיה. 

 

לבלוג המלא

 

שתי התפתחויות חלו בארץ לאחרונה במסגרת המאבק בעינויים. האחת היא הוראה על פתיחה בחקירה ראשונה כנגד חוקר שב״כ בחשד לשימוש באמצעי חקירה אסורים, והשנייה היא תחילת היישום של המלצת ועדת צ'חנובר בנושא מעקב אודיו-ויזואלי על חקירות שב"כ. מה משמעותן של התפתחויות אלה? האם הן צעדים ראשונים בכיוון הנכון להגבלת חקירות פסולות? ומה יש לעשות כדי לתעל אותן?

בימים האחרונים הולך ומתעצם קרב האיתנים הפוליטי-משפטי-בטחוני סביב חקירת קשרי דונלד טראמפ ואנשיו עם רוסיה בקשר לבחירות 2016

מבלי להפחית מחשיבותה של ביקורת על החוק והנוהג בנוגע לחקירה, מעצר ודיון פלילי בעניינם של קטינים המעורבים בעבירות ביטחון, דומה שראוי כי חלק, לפחות, מהביקורת בנושא תופנה כלפי התופעה המביאה בכלל קטינים להליכים פלילים והיא, ניצולם של קטינים על ידי הוריהם ומבוגרים אחרים בסביבתם לקידום מאבקים לאומיים ואידיאולוגיים מכל סוג שהוא. ראוי להותיר את הילדים מחוץ למאבקים אלה

השבוע דווח כי הנשיא טראמפ ימשיך את הסכם הגרעין עם איראן ולא יחדש את הסנקציות עליה. כזכור, ההסכם מסדיר את פעילות הגרעין של איראן, את המגבלות החלות עליה ואת הפיקוח עליה באמצעות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א-IAEA). אולם, גם תחת ההנחה שההסכם אכן ממומש, האם יש בו די כדי להשיג את מטרתו ולמנוע מאיראן את היכולת לייצר נשק גרעיני בטווח זמן קצר?

בשנים האחרונות אנו עדים לסערות חוזרות ונשנות סביב 'פקודת השירות המשותף' בצה"ל. מדובר בפקודה שבמקור נועדה להסדיר את כלל שירותם המשותף של גברים ונשים בצבא, לאו דווקא בהקשרים דתיים והלכתיים. העימות נוצר בשל שילוב בו-זמני של שני תהליכים חברתיים, שיצרו התנגשות הדדית: מצד אחד, עליית משקלם של החיילים הדתיים בצה"ל, וביניהם גם כאלה המקפידים על הפרדה מגדרית מוחלטת. מנגד, בשני העשורים האחרונים גם עלה בהדרגה ובהתמדה משקלן של הנשים ביחידות הקרביות – אם כמדריכות (ירי, הפעלת כלים וכד'), ואף כלוחמות של ממש

 

 

קריאת פסק הדין שניתן לאחרונה בבג״ץ ואשר דחה עתירה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד חוקרי שב״כ בגין תלונה של נחקר יוצרת תחושה מטרידה של העדר איזון בריקוד העדין הזה

בתאריך 12.12.17 נדחתה עתירה שהגיש פעיל חמאס על החלטת היועמ"ש שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד חוקרי שב"כ שהיו מעורבים בחקירתו. בג״ץ זה מספק הזדמנות טובה לחזור ולבחון את האופן בו האיסור נגד עינויים מיושם הלכה למעשה במשפט הישראלי כמעט עשרים שנה לאחר הקביעה בבג"ץ הועד הציבורי נגד עינויים (1999) כי אין לשירותי הביטחון סמכות חוקית להפעיל לחץ פיסי על נחקרים.

לפני כשבועיים פורסמו ברשומות החוקים ליישום ההסכמים בין ישראל לבין יוון וקפריסין בנוגע למעמד כוחותיהם. הסכמים כאלה נועדו להסדיר שורה של סוגיות משפטיות המתעוררות כאשר כוחות צבא של מדינה אחת מצויים בשטחה של מדינה אחרת לצורכי הכשרה, אימונים או שיתוף פעולה מבצעי. מי ישפוט חייל זר שחרג מן השורה? האם מותר לו לשאת נשק? לנהוג ברכב צבאי? מה קורה כאשר נגרם נזק בפעילות של הכוח הזר? כיצד תיחקרנה תאונות קטלניות ואחרות? מה הכללים שיחולו באשר לאבטחת מידע? אלה ושאלות רבות אחרות מיושבות בהסכמים מסוג זה.

החלטת כ"ט בנובמבר שהכירה בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, מהווה גם אבן יסוד בביסוס המדינה כחברה לגיטימית בקהילייה הבין לאומית. גם אם יש קולות המבקשים לערער על חיוניותה של עובדה זו, קשה להטיל ספק מרכזיותה להמשך קיומה של מדינה ישראל וביטחונה, במיוחד במציאות שבה האיום העיקרי על ביטחונה של המדינה הוא מצד ארגוני טרור בעידן של שקיפות וגלובליזציה.

החלטת החלוקה מלמדת כי השאיפה ללגיטימציה בינלאומית אינה מנוגדת לאינטרס הלאומי של מדינת ישראל, אלא היא מהווה חלק מרכזי ממנו. היא אף מלמדת כי לטענות בדבר צדק והגינות יכולה להיות השפעה מכרעת על מתן לגיטימציה בינלאומית.

בסוף החודש שעבר תקף צה"ל מנהרה התקפית שנחפרה על ידי הג'יהאד האסלאמי משטח עזה לשטח ישראל. לאחר התקיפה הודיע צה"ל כי הוא מחזיק בגופות חמישה פעילי טרור ששהו במנהרה. המדינה חזרה והבהירה כי הגופות תוחזרנה רק בתמורה להתקדמות בסוגיית החללים והאזרחים הישראלים המוחזקים ברצועת עזה.
האם פעל צה"ל כדין? אילו חובות מטיל המשפט הבינלאומי במצב כזה ומה ניתן ללמוד מפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים?

נשאלת השאלה, האם האמצעים עליהם הכריז ראש הממשלה הם בגדר ענישה קולקטיבית והאם ניתן להצדיקם. על הריסת בתי מחבלים כבר נכתב רבות ואמצעי זה מעורר קשיים נוספים, מעבר לסוגיית הענישה הקולקטיבית. על כן, אתמקד בשני האמצעים האחרים: הטלת כתר על הכפר ממנו יצא המחבל ושלילת היתרי העבודה של בני משפחתו המורחבת

לאחר היוודע דבר הפיגוע בהר אדר אמש, מיהר ראש הממשלה, מיד לאחר ששלח את תנחומיו למשפחות הנפגעים, לשלוח מסר לציבור, ולפיו כמה דברים אפשר לומר כעת: ״בית המחבל ייהרס, צה״ל כבר הטיל כתר על הכפר, ושוללים את כל היתרי העבודה של המשפחה המורחבת של אותו מחבל״.

פסילתו של ההסדר החוקי התבססה על פגיעתו בשוויון, המגיעה עד כדי פגיעה בכבוד האדם כזכות חוקתית, ועל אי עמידתו של ההסדר במבחן הראשון של המידתיות, שהוא קשר רציונלי בין תכלית התיקון, שעיקרה קידום השוויון, ובין האמצעים שהוא נוקט. קביעה זו התבססה על מספר נדבכים, שנבחנו בראייה כוללת

בכל מספר שנים עולה שוב בישראל הדיון באשר להחלת עונש מוות למחבלים. הנושא עלה לשולחנה של ועדת השרים לעניני חקיקה של הממשלה הנוכחית (במאי 2016), ובשבוע האחרון אף התבטא לראשונה ראש הממשלה בעניין זה כשאמר כי יש להוציא אל הפועל את האפשרות לגזור עונש מוות על המחבל שדקר שלושה קרובי משפחה בפיגוע בחלמיש. יש לציין כי בדיון מעורבבות הצעות שונות: עונש מוות לרוצחים ממניע טרוריסטי, הצעות לעונש מוות לרוצחים גם במקרים נוספים (כגון רצח ילדים), וכן הצעות העוסקות ספציפית בדין בשטחים. אך חשוב מכך הוא הדיון העקרוני יותר על סוגיית עונש המוות בישראל.

המציאות של המאה ה-21 מתבטאת בטשטוש גבולות בין מלחמה ושלום. רוב הסכסוכים המזוינים בעולם היום אינם בין מדינות בלבד, אלא מערבים ארגונים חמושים שאינם מדינתיים. הגבול בין מלחמת אזרחים לעימות בינלאומי ובין מלחמת אזרחים למהומות והפרות סדר נרחבות אינו תמיד חד. המאבק בטרור הבינלאומי מתנהל לעיתים בו זמנית בכלים של משפט פלילי, מנהלי ובינלאומי. היום לא תמיד ברור מתי מתחילה המלחמה ומתי היא מסתיימת: אין מכריזים על מלחמה ואין היא מסתיימת בהסכם שלום או כניעה. לא ברור היכן מתנהלת הלחימה: שדה הקרב מזמן כבר אינו שדה של ממש מחוץ לעיר ולחימה מתנהלת גם בממדים חדשים, כגון בסייבר. גם האבחנה בין לוחמים לאזרחים מסובכת יותר.

החוק והמוסר מכירים בכך ופגיעה באזרחים עשויה להיחשב מותרת אם היא מתרחשת כתוצר לוואי של התקפה לעבר מטרה צבאית לגיטימית. אולם על מנת שתיחשב כזו, עליה לציית לעקרונות נוספים כמו מידתיות והכרחיות במסגרתם נדרשת המדינה לבחור בפעולה הגוררת את הפגיעה המינימאלית באזרחים, גם אם זו כרוכה בהטלת סיכון על חייליה

כיצד למעשה חקירה של חיילים מסייעת לנו מול בית הדין הבינלאומי והאם הפעולה הזו הכרחית בישראל שבה החיילים הופכים "לילדים של כולנו" מרגע ששמים עליהם מדים?

בשבועות האחרונים שבה ועלתה לדיון הציבורי שאלת המחיר שהמדינה צריכה לשלם על מנת להחזיר מהשבי את חייליה, לרבות אלה המוכרזים כחללים. הדיון הפך סוער במיוחד עם ציון שלוש שנים לצוק איתן ולנוכח טענותיהם של משפחות הדר גולדין ואורון שאול זכרם לברכה, על כך שהממשלה לא עושה מספיק כדי להשיב את גופות בניהם ולהביאם לקבורה בישראל.

מציאות שבה מדינת ישראל מורה על הריסת בתי מחבלים פלסטינים ודוחה על הסף את דרישת בני משפחתו של מי שנשרף למוות על ידי יהודים לעשות כן לקרובי רוצחיו, היא בלתי נסבלת, והיא זו שראוי שתעמוד לנגד עיניהם של השופטים הדנים בעתירה

במקום לקבוע כי הסנקציה הריסת הבתים של מחבלים חלה גם כלפי טרוריסטים יהודים, ולבסס הבחנה לא משכנעת של הצורך בהרתעה במגזרי אוכלוסייה שונים, ראוי כי בית המשפט העליון יקיים דיון מעמיק בעצם חוקיות הסנקציה ויורה על ביטולה

נדמה לי שהמחלוקת העיקרית ביני לבין עו"ד לופט היא אכן בשאלה אם ישראל היא עדיין "המעצמה הכובשת" בעזה ובשל כך חלים עליה דיני הכיבוש של המשפט הבינלאומי ההומניטארי, שתים עשרה שנה לאחר ההתנתקות.

 

האם אנחנו רוצים שזוהי תהיה נקודת המבט של מקבלי ההחלטות? שהטעמים שינחו אותם יהיו זהים לאלה המנחים הורים ששום שיקול לא נכנס למערכת השיקולים שלהם פרט לטובת בנם? האם אנו באמת מעוניינים שהשופט ידון בתיק שלפניו כאילו היה זה בנו על דוכן הנאשמים?

עקרונות לניהול משא ומתן על חילופי שבויים ועצירים שכוחם דווקא בהיותם גלויים, מוצהרים מראש ומעוגנים באופן שיקשה לסטות מהם. היתרון האפשרי בכך הוא האפשרות להשפיע על התנהגות הצד שכנגד

ישראל מחויבת לאפשר אספקת חשמל, אין היא מחויבת לממן את אספקת החשמל. מאז השתלטות החמאס על הרצועה, הרשות הפלסטינית המשיכה לממן את תשלומי החשמל לחברת החשמל בישראל ואת אספקת הדלק לתחנת הכוח. החמאס, לעומת זאת, גובה כנראה תשלומים בגין חשמל מתושבי הרצועה ואולם אינו מעביר אותם לרשות הפלסטינית

שני אירועים שהתרחשו החודש הציפו בעוצמה את אחת הדילמות הבסיסיות הנוגעות לגישת המדינה, בוודאי המדינות המפותחות, לנושא הסייבר: עיקרה - המתח המובנה בין מערכי הגנה לכלי תקיפה והצורך בגיבוש תפיסה עקרונית שעל מדינות דמוקרטיות לאמץ על מנת שיוכלו לפעול בצורה נכונה בסביבה דינאמית ומאתגרת זו

הידיעה על המידע המודיעיני הרגיש שהעביר הנשיא טראמפ לשר החוץ הרוסי, שלפי דיווחים שונים, מסכן את חיי הסוכן שסיפק אותו, עוררה השבוע מהומה תקשורתית. אולם, לצד חוסר הנוחות שידיעה כזו מעוררת באופן אינטואיטיבי, ראוי ראשית להבין מה בעצם קרה, והאם אמנם כל כך ברור שכצעקתה.

ללא שיתוף פעולה בינלאומי נמרץ, ובלא פיתוח מסגרת משפטית בינלאומית אפקטיבית, יכולתה של מדינה כלשהי להתמודד בצורה יעילה עם האתגר הנובע ממתקפות סייבר, כמו זו שהחלה ביום שישי האחרון היא מוגבלת ביותר