המרכז לביטחון ודמוקרטיה

המרכז בוחן וממפה את האתגרים המיוחדים שהמלחמה בטרור מציבה בפני חברות דמוקרטיות, ובעיקר מציאת איזונים נחוצים בין שמירה על זכויות אדם לבין צרכי הביטחון.

מטרת המרכז הנה להציג בפני מקבלי החלטות והציבור הרחב את הפגיעה בערכים דמוקרטיים, הגלומה באמצעים הננקטים במהלך המלחמה בטרור, על מנת שייבחנו חלופות אחרות, פוגעניות פחות, אשר יבטיחו את ההגנה על זכויות אדם גם במסגרת המלחמה בטרור.

  • תמונת ברירת מחדל

    פרופ' יובל שני

    עמית בכיר במרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה

    סגן נשיא למחקר

    קראו עוד

    סגן נשיא למחקר, וחוקר במרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים ובמרכז לביטחון ודמוקרטיה

    פרופ׳ שני כותב, בין השאר, על בתי דין בינלאומיים, על זכויות האדם, דיני מלחמה, משפט וסייבר והיבטים משפטיים של הסכסוך הישראלי־פלסטיני.
    הוא דיקן לשעבר של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ומופקד בה על הקתדרה למשפט בינלאומי פומבי ע“ש הרש לאוטרפכט (Hersch Lauterpach). מאז 2013 הוא מכהן כחבר בוועדת זכויות האדם של האו“ם.

  • תמונת ברירת מחדל

    פרופ' מרדכי קרמניצר

    ראש התכנית (שותף) לביטחון לאומי ודמוקרטיה ע"ש אמנון ליפקין-שחק

    קראו עוד

    ראש המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים והמרכז לביטחון ודמוקרטיה 

    תחומי מומחיות:

    משפט פלילי, משפט ציבורי (חוקתי ומינהלי), משפט צבאי,זכויות אדם, חינוך לדמוקרטיה (אזרחות), ביטחון ודמוקרטיה, יחסי יהודים־ערבים, שחיתות שלטונית, מידתיות.

  • תמונת ברירת מחדל

    אלוף (מיל') עמי אילון

    עמית בכיר בתכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה ע"ש אמנון ליפקין-שחק

    קראו עוד

    אלוף (מיל') אילון היה ראש השב"כ, מפקד חיל הים, שר וחבר כנסת.
    הוא בעל תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד ותואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר־אילן. יו"ר אקי"ם ויו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת חיפה.

  • תמונת ברירת מחדל

    פרופ' עמיחי כהן

    ראש התכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה ע"ש אמנון ליפקין-שחק

    קראו עוד

    פרופ' כהן הוא חבר סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו. בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני ושלישי במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל.

    מחבר הספר “ Israel‘s National Security Law “ (בשיתוף עם סטיוארט כהן). גרסה מעובדת לעברית של הספר יצאה לאור ב־ 2014 בכותרת “יורים ושופטים: ביטחון ומשפט בישראל“. 

    עבודותיו בנושא חקירת חשדות להפרת דיני הלחימה צוטטו בהרחבה בדוח ועדת טירקל וכן בדוח ועדת הבדיקה הבינלאומית של האו“ם שבדקה את מבצע “צוק איתן“.

  • תמונת ברירת מחדל

    ד"ר עידית שפרן גיטלמן

    חוקרת בתכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה על שם אמנון ליפקין-שחק

    קראו עוד

    פוסט דוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ובעלת תואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה. עבודת הדוקטור שלה עוסקת בנושא העדפת קרובים במלחמה.

     

  • תמונת ברירת מחדל

    אל"מ (מיל') עו"ד לירון ליבמן

    חוקר בתכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה על שם אמנון ליפקין-שחק

    קראו עוד

    עו"ד ליבמן שירת בפרקליטות הצבאית כתובע הצבאי הראשי וכראש מחלקת הדין הבינלאומי.
    בתפקידו האחרון התמודד, בין היתר, עם המערכה המשפטית הבינלאומית שלאחר מבצע "עופרת יצוקה" ודו"ח גולדסטון, כמו גם עם אירוע המשט לעזה (ה"מרמרה") והשלכותיו.

את המגמה המסוכנת המסתמנת יש לתאר כך: רתימת הגופים האמונים על שמירת ביטחון המדינה ומאבק בטרור, באמצעות תפיסה מרחיבה של המאבק ב"דה לגיטימציה", לרדיפה פוליטית של מתנגדי מדיניותה של הממשלה הנוכחית

ארבע שנים חלפו מ"יום שישי השחור", שבו נהרגו הדר גולדין, בניה שראל וליאל גדעוני ז"ל ברפיח, לקראת סיומו של מבצע צוק איתן. על פי דיווחים בתקשורת, כוחות צה"ל ירו באותו יום אלפי פגזים וטילים במאמץ למנוע את חטיפתו של הדר גולדין. לפי טענות הפלסטינים, עשרות, ואולי יותר, אזרחים פלסטינים בלתי מעורבים נהרגו מהפגזות אלו. מאז, במשך כמעט ארבע שנים, נחקר המקרה במנגנון הבדיקה המטכל"י. וכעת התיק מצוי בידי הפרקליט הצבאי הראשי לשם קבלת החלטה האם לפתוח בחקירה פלילית

 

זה לא נעים לראות אדם מופשט מבגדיו לעיני כל רק בגין היותו חלק מקולקטיב, אבל זה עדיף מלהתפוצץ עם אותו אדם באוויר. ומחסומים, כן זה נורא לראות אב מושפל לעיני בנו, אבל מה לעשות שהם שולחים מחבלים גם באמבולנס. לא נסכים להשפלה בגין מכירת ביגלה בתשעה באב, אבל ביטחון? זו כבר אופרה אחרת

הנהלת המכון הישראלי לדמוקרטיה על חוק הלאום: "חוק המעגן את זהות המדינה שאינו כולל את המחויבות לשוויון והסכמה רחבה יהיה בכייה לדורות"

המצב הנוכחי, שסביר שלא ישתנה בתקופה הקרובה, מתיימר לשמר את מודל "צבא העם" - אך עושה זאת תוך ערעור היסודות עליהם עומד מודל זה. השאלה האמתית העומדת בפני הכנסת בשעה זו, אם כן, היא מידת יכולתה של מדינת ישראל לשמר את מודל הגיוס שהווה את הערובה לביטחונה בשבעים השנים האחרונות

החלטתו של בית המשפט המחוזי במשפט הזוטא שנתקיים בפרשת דומא הנה מסמך מטריד. היא ממחישה את הבעיה בדבר אמות המידה הרופפות, המיושמות הלכה למעשה לשימוש ב"חקירות צורך", ומהווה תפיסה מרחיקת לכת מאד שמרוקנת מתוכן, במידה רבה, את האיסור בדין הישראלי והבינלאומי נגד עינויים ויחס בלתי אנושי, אכזרי ומשפיל

בשל הקושי למנוע את הפרחת העפיפונים באופן ישיר, נראה שאין מנוס מלתקוף מטרות צבאיות אחרות ויקרות לליבו של חמאס. רק כך חמאס ישתכנע לפעול להפסקת התופעה

על רקע הדיון שנערך בוועדת השרים לחקיקה בנוגע להרחבת הייצוג ההולם של בני האוכלוסייה החרדית, קוראים במכון הישראלי לדמוקרטיה להרחיב את התיקון, שיחול גם על האוכלוסייה הערבית

די ברור שהפרקטיקה של שימוש בפסקאות ספציפיות תיכלל מראש בהסכמים קואליציוניים לנושאים שהם חשובים מספיק למפלגות השונות. משום מה מהלך זה משווק ככזה שלא יפגע, או שיפגע משמעותית פחות, בערכי הדמוקרטיה ובמעמדו וכוחו של בית המשפט העליון, לעומת פגיעתה של פסקת ההתגברות הכללית שהוצעה לאחרונה

על אף שהצעות החוק מנוסחת כהצעה שהיא "בעד" המשרתים בצבא, מבחינה תוצאתית היא תוביל לאפליה לרעה של אוכלוסיות שאינן משרתות – כגון ערבים, חרדים, בעלי מוגבלויות ועוד. באשר לאוכלוסייה הערבית קשה להתעלם מהעובדה לפיה אי-שירותם בצה"ל נובע מהחלטת המדינה שלא לקרוא להם לשירות

מפלגות סקטוריאליות בראי הפוליטיקה בעשורים האחרונים - קרקע פורה לשחיתות או התחשבות בטובת הציבור?

תת אלוף עופר וינטר איננו "סתם" קצין דתי חובש כיפה. שמו של וינטר נקשר עם אג'נדה ברורה של תפיסת הדת כחלק ממורשת קרב המכניסה לצה"ל, במילים פשוטות, יותר דת ממה שהוא מוכן לספוג. אג'נדה שניתן להתווכח האם היא ראויה או לא, אך כך או כך, היא חורגת מגבולות הממלכתיות שצה"ל מבקש לסמן עבורו

חוק ההדחה, המתיר לחברי הכנסת להדיח את עמיתיהם, הינו ביטוי חמור נוסף להיחלשותה של הדמוקרטיה הישראלית. החוק, אשר כונה בגלגוליו הקודמים "חוק חנין זועבי", קובע כי 90 מחברי הכנסת, על בסיס בקשתם של 70 חברי כנסת מכהנים, מתוכם 10 מהאופוזיציה, יוכלו להדיח חבר כנסת אחר, אם מצאו כי הסית לגזענות או הביע תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל

בשיאו של גל הפיגועים שכונה "אינתיפאדת הבודדים", באוקטובר 2015, מוסטפה חטיב, תושב ירושלים בן 17, ביצע פיגוע דקירה בו נפצע קל שוטר מג"ב האם הדבר מצדיק לשלול את רישיון הישיבה בישראל של אמו של המחבל? המוקד להגנת הפרט, שייצג את האם בהליך, רואה בפרקטיקה שנפסלה בערר ענישה קולקטיבית. האמנם ניתן לתאר כך את הניסיון לשלילת מעמד אמו של המחבל?

לפי החקיקה הנוהגת באיחוד האירופי על מדינות חברות להסגיר זו לזו חשודים בפלילים כעניין כבשגרה, וזאת על בסיס עקרון "האמון ההדדי" בין המדינות. ובחזרה אלינו, בכנסת ה-20 הוגשו עד כה 12 הצעות חוק פרטיות המכוונות בבירור או יובילו בהכרח להחלשת בית המשפט העליון

אפשר להביע דאגה בנוגע למידתיות השימוש בכוח על ידי צה"ל, אבל תיאור האירועים כ"הפגנות שלוות" מצביע על ניתוק מוחלט מהמציאות. מה יכולה ישראל לעשות ברמה הבינלאומית בכדי לשמוט את הקרקע מתחת לניסיון לפגוע בלגיטימיות שלה על ידי המועצה? 

העובדה שצד אחד מפר את הכללים אין משמעותה שגם הצד השני פטור מכיבודם, וגם מי שמחזיק בתפיסה הסכמית של חוקי המלחמה, מחויב לעיקרון שיש כללים הומניטריים בסיסיים שאין להפר גם לנוכח הפרתם בידי האויב. אחריות מוסרית איננה משחק סכום אפס, ומהעובדה שיש מי שאחראי לפגיעה לא נלמד שאחרים פטורים מאחריות לאותה פגיעה גם כן 

האם נושאת ממשלת ישראל באחריות מוסרית להרג המתרחש כבר מזה חודש בגבול ברצועה? האם מבחינת האחריות המוסרית הכתובת הייתה כתובה מראש על הקיר?

העמעום בנוגע לאיום שעל הפרק, ההטעיה בנוגע למשמעות של ניסיונות חציית הגבול והצגת המצב כסכנה קיומית יוצרים לגיטימציה ציבורית לשימוש לא מוגבל בכוח. וגם אם בצה"ל נעשים מאמצים כנים לצמצם פגיעה באזרחים, וגם אם לכוחות הביטחון הוגדרו איומים קונקרטיים והוראות הפתיחה באש הוגדרו בהתאם, המספרים שדווחו אתמול מעוררים לכל הפחות חשש כבד שרוח המנהיגים מחלחלת גם למטה למפקדים בשטח

 

כדי לאפשר לעצמה להעביר כל חוק שבא לה, הקואליציה המציאה אגדה שהעליון לקח לעצמו בגניבה את הסמכות לבטל חוקים. רק שהמציאות אחרת

בדיון על פסקת ההתגברות, כדאי להרחיק את המבט ולשאול: כיצד נהגה הכנסת כאשר ביקשה לבצר ערכים חשובים בעיניה מפני רוב מקרי של חברי כנסת? האם מוצדק הפער לפיו אפשר לשלול את זכותו של חבר כנסת ברוב של תשעים חברי כנסת, בעוד שאת זכויותיו של האזרח הפשוט די לשלול ברוב של ששים ואחד חברי כנסת?

החלטת פרקליט המדינה שלא לפתוח בחקירה פלילית, בעקבות הבדיקה שערכה מח"ש, באשר לירי השוטרים שהביא למותו של תושב אום אל חיראן, יעקוב אבו אל קיעאן, באירוע בו נגרם מותו של השוטר ארז שאול לוי ונפצע שוטר נוסף - אינה נותנת מנוח. כדי לבחון את יחסנו הראוי להחלטת פרקליט המדינה מתבקש לערוך כאן תרגיל מחשבתי 

אמש בהחלטה חפוזה, שזכתה לתשומת לב ציבורית מעטה, הצעת חוק המאפשרת לקבינט המדיני-ביטחוני לקבל החלטה על פתיחה במלחמה ובנסיבות קיצוניות, גם בהרכב מצומצם של ראש ממשלה ושר הביטחון.

מי מוסמך בישראל להחליט על יציאה למלחמה? מהו בדיוק תפקיד הקבינט מול הממשלה? ומה תפקידם המדויק של ראש הממשלה ושל שר הביטחון בהקשר זה?

צעדת האזרחים ההמונית שמתכנן החמאס לקיים לעבר הגדר בין עזה לישראל מעוררת את השאלה כיצד יש להיערך אליה ובכלל זה, כיצד ייגזרו הכללים לשימוש בכוח

עלינו, אזרחי ישראל, לשאול את עצמנו- על מי נשליך יהבנו כשמדובר בזכויותינו הבסיסיות? קשה להאמין שלבו של הציבור הישראלי גס בזכויותיו היסודיות, ושטחו עיניו מלראות את הרעה המתרגשת עלינו

אי אפשר לקרוא לאזרחים בהתרגשות להרים ראש, להניף דגל ולהיות גאים במדינה החזקה והעוצמתית שהפכנו להיות, ולהמשיך לפמפם לאוזן השנייה ללא הרף כי אנו אומת אודים מוצלים מאש וכי עלינו לזכור זאת כל העת

play

אם תתקבל הצעה לשלילת סמכותו של בית המשפט העליון תהפוך כנסת ישראל, הנשלטת בפועל על ידי ממשלת ישראל, לאחד המוסדות המחוקקים החזקים ביותר בעולם. בכנסת ישראל לא קיימת אף מגבלה פוליטית על סמכות החקיקה. פגיעה בסמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים משמעותה שכוחה של הכנסת יתחזק כל כך, עד שהיא תהפוך למוסד בעל כוח מעל ומעבר למקובל בכל דמוקרטיה מערבית

עם הקמת צה"ל ופירוק המחתרות בשנת 1948, הוחלט לגייס גם נשים מכוח חוק גיוס חובה, צעד חריג שנבע מהיעדר כוח אדם מספק ולאור התפיסה שניסה להנחיל בן גוריון של "צבא העם". עם הזמן, ובעיקר בעשורים האחרונים, נכנס גם המושג שוויון למשוואה ויותר תפקידים נפתחו לשירות נשים. בעוד ששני השיקולים הראשונים יכולים להשתנות בהתאם לנקודות מבט שונות וצרכים של הצבא, אין ספק כי השיקול המגדרי וערך השוויון, הם הנושא שיש לשים לפתחנו בדיון על סוגיית גיוס הנשים בעת הזו

העובדה שביום אחד של התנגשויות בגבול עזה נהרגו חמישה עשר בני אדם, ככל הידוע לא כולם פעילי חמאס חמושים, מטרידה מאוד. לכן, יש לחקור את האירועים בחקירה ישראלית מדוקדקת. היות שאין מדובר באירוע לחימה מובהק, נדרשת חקירת מצ״ח, בפיקוח הפרקליטות הצבאית, על מנת שהחקירה תעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים הנדרשים. חקירה כזו תידרש לשאלה, מהם הגבולות המותרים לשימוש בכוח במצבים שנוצרו?

 

חצייתה של גדר המערכת עשויה להיות מעשה פלילי ולישראל הזכות לנקוט באמצעים מתאימים למנוע אותה, אך היא אינה מהווה בפני עצמה השתתפות במעשה איבה, אם היא מתבצעת על ידי אזרחים לא חמושים ואינה קשורה באופן ישיר ללחימה פעילה

בואו נודה באמת - ההגדה של פסח היא טקסט שראוי שיעורר אי נחת. הדרת נשים, ענישה קולקטיבית, הטמעת נרטיב קרבני, ומעל הכל - מכת הבכורות שהייתה מהווה היום דוגמא פרדיגמטית לכל מה שאסור ורע

צעדת האזרחים ההמונית שמתכנן החמאס לקיים לעבר הגדר בין עזה לישראל מעוררת את השאלה כיצד יש להיערך אליה ובכלל זה, כיצד ייגזרו הכללים לשימוש בכוח – האם מדיני הלחימה או מהכללים לאכיפת חוק במצבי שגרה?

play

בשבעים שנותיה ידעה הדמוקרטיה הישראלית אתגרים קשים וכואבים, לצד הישגים מופלאים. האירועים שעיצבו את דמותנו כחברה מלמדים אפוא לא רק על שבריריותה של הדמוקרטיה הישראלית אלא גם על חוסנה. אני מקווה שחוויית שער הדמוקרטיה תעצים את האמון של כולנו בחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ובה בעת תחזק בנו את המחויבות העמוקה להמשך קיומה

כדאי להקדיש מחשבה להשפעה של התבטאויות "נגד גיוס נשים", דווקא על הנשים העומדות לפני גיוס. אלו שאת המוטיבציה שלהן לוקחים בצה״ל כמובנת מאליה ולא חוששים מהיום בו תאמרנה ״עד כאן. לא בכל מחיר״.

ייעוץ משפטי ללחימה עשוי לתרום במקום שבו מתקיימים תהליכים של תכנון מבצעי. ככל שמדובר בדרג גבוה יותר, חלקו היחסית של תכנון יום הלחימה הבא והמשך המערכה גדול יותר יחסית לחלק המוקדש לניהול הקרב הנוכחי. ככל שמדובר בדרג בכיר יותר, מטבע הדברים ההשפעות של החלטות מבצעיות רחבה יותר, הן מבחינת תא השטח המושפע והאוכלוסייה הגרה בו והן מבחינת עוצמת האש העומדת לרשותו

דו"ח המבקר מצביע על כך שישראל פועלת בתגובה ללחצים קונקרטיים מצד המשפט הבינלאומי, ובכמה נושאים שבהם הלחץ היה חזק במיוחד, אף הושגה התקדמות ניכרת. אך מול זאת קיימות שורה של בעיות שזיהה המבקר ביישום המשפט הבינלאומי על ידי צה"ל. בעיני – הבעיות שזיהה המבקר מעידות על כך שהלחצים והאיומים הבינלאומיים לא הביאו להפנמה מלאה של הצורך ליישם את המשפט הבינלאומי

דו"ח מבקר המדינה בנושא מבצע "צוק איתן" מפנה שוב תשומת לב ציבורית לאופן בו מנהל צה"ל את הליכי הבדיקה והחקירה של אירועים המתרחשים בעת לחימה המעלים חשד להפרת המשפט הבינלאומי, ובמיוחד לשיהוי הרב בהשלמת הבדיקות והחקירות של חלק מאירועי "צוק איתן". החשש הנו כמובן כי התמשכות הבדיקה והחקירה תפגום באפקטיביות שלה ובלגיטימיות שלה בעיני הציבור, בארץ ובעולם, ובעקרון כי צדק דחוי הוא צדק שנשלל (justice delayed is justice denied)

גם אם קשה לחברה בישראל לקבל זאת, במלחמה חיילים הם בעלי מעמד שונה מאזרחים. טוב יעשו מנסחי הפקודה החדשה לו לצד ההברות על גבולות הסיכון שאליו יש לחשוף את החייל שאת חטיפתו מבקשים למנוע, תודגש החובה לנהוג משנה זהירות כלפי חיי אזרחים. יהא שיכום הלאומי של אלה, אשר יהא.

משרד המשפטים פרסם לאחרונה תזכיר לתיקון חוק יסוד: הממשלה המציע להרחיב את סמכות הממשלה בענין פתיחה במלחמה גם להחלטות היכולות להוביל למלחמה, וכן לאפשר לממשלה לאצול את הסמכות לקבינט המדיני הבטחוני. המאמר דן בהצעות אלו, ובתיקונים נדרשים נוספים בנוגע לסמכויות הממשלה והקבינט ביחס ליציאה לפעולות בטחוניות

הרוב המכריע של אזרחי ישראל, ובתוכם רבים מאד מלומדי התורה ואוהביה, מתקוממים נגד הקביעה כי התמסרות ללימוד תורה היא שוות ערך לשירות צבאי, הכולל סיכון הגוף והנפש ושלילת חירותו של אדם למשך תקופה ניכרת. היומרה להכתיב בכנסת, באמצעות הורדת ידיים פוליטית, חוק יסוד שעומד בסתירה ברורה להעדפות של הרוב המכריע הינה לא פחות ממקוממת

שתי התפתחויות חלו בארץ לאחרונה במסגרת המאבק בעינויים. האחת היא הוראה על פתיחה בחקירה ראשונה כנגד חוקר שב״כ בחשד לשימוש באמצעי חקירה אסורים, והשנייה היא תחילת היישום של המלצת ועדת צ'חנובר בנושא מעקב אודיו-ויזואלי על חקירות שב"כ. מה משמעותן של התפתחויות אלה? האם הן צעדים ראשונים בכיוון הנכון להגבלת חקירות פסולות? ומה יש לעשות כדי לתעל אותן?

בימים האחרונים הולך ומתעצם קרב האיתנים הפוליטי-משפטי-בטחוני סביב חקירת קשרי דונלד טראמפ ואנשיו עם רוסיה בקשר לבחירות 2016

במסגרת הקמפיין נגד פקודת השירות המשותף ירו רבנים ידועים בציונות הדתית כמעט לכל כיוון. מה לא שמענו? שמתרחשת פגיעה במבצעיות הצבא, שנשים לא יוכלו ללדת, שחיילים דתיים נאלצים לפעול בניגוד לאמונתם ונפשם נפגעת. הגיע הזמן שהרוב הדתי השפוי ישמיע את קולו, הגיע הזמן שנשמע גם מהרבנים המתונים ומאנשי הרוח הרבים בחברה הדתית ובחברה הישראלית. אחרי הכל, זה צבא העם ולא צבא הקיצונים 

מבלי להפחית מחשיבותה של ביקורת על החוק והנוהג בנוגע לחקירה, מעצר ודיון פלילי בעניינם של קטינים המעורבים בעבירות ביטחון, דומה שראוי כי חלק, לפחות, מהביקורת בנושא תופנה כלפי התופעה המביאה בכלל קטינים להליכים פלילים והיא, ניצולם של קטינים על ידי הוריהם ומבוגרים אחרים בסביבתם לקידום מאבקים לאומיים ואידיאולוגיים מכל סוג שהוא. ראוי להותיר את הילדים מחוץ למאבקים אלה

פקודת השירות המשותף, שנועדה להסדיר שירות חיילות לצד חיילים ובמיוחד חיילים דתיים, אמנם עודכנה סופית לפני מספר שבועות, אך התבטאויות של נציגי המגזר הדתי-לאומי עליהן דווח השבוע מלמדות כי גם אם הסערה שככה מעט, השקט שלאחריה עוד רחוק מלהגיע

מדינה בת 70 צריכה להחליט מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה, ועליה להבין שהשליטה על גורלה בידיה וכי ההכרעות שיקבלו אזרחי המדינה יקבעו את עתידה הקצר וארוך הטווח. תפקידה של המערכת הדמוקרטית הוא לספק לחברה כלים מתאימים לקבל החלטות כאלה בצורה מושכלת ויעילה, ובאופן אשר יבטיח שמירה על ערכיה של החברה

השבוע דווח כי הנשיא טראמפ ימשיך את הסכם הגרעין עם איראן ולא יחדש את הסנקציות עליה. כזכור, ההסכם מסדיר את פעילות הגרעין של איראן, את המגבלות החלות עליה ואת הפיקוח עליה באמצעות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א-IAEA). אולם, גם תחת ההנחה שההסכם אכן ממומש, האם יש בו די כדי להשיג את מטרתו ולמנוע מאיראן את היכולת לייצר נשק גרעיני בטווח זמן קצר?

שאלת עונש המוות למחבלים עלתה שוב לדיון ציבורי לאחרונה. למרות שהנושא נבחן ונבדק ונפסל, ולמרות שבכירים במערכות הביטחון מתנגדים, נדמה שהנושא לא יורד מסדר היום. דרושה מידה רבה של יוהרה אנושית כדי לבצע פעולה שאין ממנה דרך חזרה, אולם סוגיית עונש מוות למחבלים בישראל סבוכה אף יותר. עונש מוות שתכליתו ההצהרתית היא הרתעתית, צפוי להיות מוחל רק על מחבלים ערבים

בשנים האחרונות אנו עדים לסערות חוזרות ונשנות סביב 'פקודת השירות המשותף' בצה"ל. מדובר בפקודה שבמקור נועדה להסדיר את כלל שירותם המשותף של גברים ונשים בצבא, לאו דווקא בהקשרים דתיים והלכתיים. העימות נוצר בשל שילוב בו-זמני של שני תהליכים חברתיים, שיצרו התנגשות הדדית: מצד אחד, עליית משקלם של החיילים הדתיים בצה"ל, וביניהם גם כאלה המקפידים על הפרדה מגדרית מוחלטת. מנגד, בשני העשורים האחרונים גם עלה בהדרגה ובהתמדה משקלן של הנשים ביחידות הקרביות – אם כמדריכות (ירי, הפעלת כלים וכד'), ואף כלוחמות של ממש

 

 

קריאת פסק הדין שניתן לאחרונה בבג״ץ ואשר דחה עתירה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד חוקרי שב״כ בגין תלונה של נחקר יוצרת תחושה מטרידה של העדר איזון בריקוד העדין הזה

התגובות הקשות שעורר הסרטון בו נראות נערות תוקפות חיילי צה"ל מובנות, אך אינן נכונות. החיילים נהגו כפי שראוי היה לנהוג וכפי שכדאי היה – בהיבט המוסרי, עם כל אי הנוחות, לא נשקפה לחייהם כל סכנה והם אינם נראו כמי שחששו לביטחונם. תמונת חיילים מכים נערות ללא נשק עשויה לגרום לנזק תדמיתי חמור בהרבה ולפגיעה בלגיטימציה בינלאומית שהיא חיונית להצלחת המאבק

בתאריך 12.12.17 נדחתה עתירה שהגיש פעיל חמאס על החלטת היועמ"ש שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד חוקרי שב"כ שהיו מעורבים בחקירתו. בג״ץ זה מספק הזדמנות טובה לחזור ולבחון את האופן בו האיסור נגד עינויים מיושם הלכה למעשה במשפט הישראלי כמעט עשרים שנה לאחר הקביעה בבג"ץ הועד הציבורי נגד עינויים (1999) כי אין לשירותי הביטחון סמכות חוקית להפעיל לחץ פיסי על נחקרים.

לפני כשבועיים פורסמו ברשומות החוקים ליישום ההסכמים בין ישראל לבין יוון וקפריסין בנוגע למעמד כוחותיהם. הסכמים כאלה נועדו להסדיר שורה של סוגיות משפטיות המתעוררות כאשר כוחות צבא של מדינה אחת מצויים בשטחה של מדינה אחרת לצורכי הכשרה, אימונים או שיתוף פעולה מבצעי. מי ישפוט חייל זר שחרג מן השורה? האם מותר לו לשאת נשק? לנהוג ברכב צבאי? מה קורה כאשר נגרם נזק בפעילות של הכוח הזר? כיצד תיחקרנה תאונות קטלניות ואחרות? מה הכללים שיחולו באשר לאבטחת מידע? אלה ושאלות רבות אחרות מיושבות בהסכמים מסוג זה.

הצהרתו של טראמפ - בדבר היותה של ירושלים בירת ישראל - מספקת הזדמנות נוספת לברר מה כוחה של הכרה בינלאומית ומה חשיבותה לקיומה הריבוני של המדינה. טוב יהיה אם תשכיל מדינת ישראל ללמוד מאבני הדרך שאפשרו את כינונה, בין הצהרת בלפור לכ״ט בנובמבר, ולמרות חשדנותה התמידית, תגלה פתיחות כלפי הקהילייה הבינלאומית ותמלא את חלקה כחברה בה

ממשלת ישראל מנהלת מלחמת חורמה נגד "שוברים שתיקה". במסגרת המלחמה עלתה דרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד דובר "שוברים שתיקה", על דברים שאמר באירוע פומבי. שרת המשפטים פנתה בדרישה דומה ליועץ המשפטי לממשלה - פניה שיש בה פוטנציאל מזהם. לאחרונה הפכה הפרקליטות כלי שרת במערכה הזו.

כ-70 קצינים במילואים פנו לשר הביטחון וביקשו "לעצור שילוב בנות בתפקידי לחימה" ולבטל את פקודת השירות המשותף. הם מסבירים כי פתיחת תפקידי לחימה בפני נשים תפגע בתפקוד צה"ל. מאחורי המכתב לא עומדים אלו שדואגים לנשים או לצה"ל: ארגון אחים לנשק שארגן את המכתב שם לו למטרה להילחם בפקודת השירות המשותף ולעודד הפרדה בין נשים לגברים בצה"ל  

החלטת כ"ט בנובמבר שהכירה בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, מהווה גם אבן יסוד בביסוס המדינה כחברה לגיטימית בקהילייה הבין לאומית. גם אם יש קולות המבקשים לערער על חיוניותה של עובדה זו, קשה להטיל ספק מרכזיותה להמשך קיומה של מדינה ישראל וביטחונה, במיוחד במציאות שבה האיום העיקרי על ביטחונה של המדינה הוא מצד ארגוני טרור בעידן של שקיפות וגלובליזציה.

החלטת החלוקה מלמדת כי השאיפה ללגיטימציה בינלאומית אינה מנוגדת לאינטרס הלאומי של מדינת ישראל, אלא היא מהווה חלק מרכזי ממנו. היא אף מלמדת כי לטענות בדבר צדק והגינות יכולה להיות השפעה מכרעת על מתן לגיטימציה בינלאומית.

בסוף החודש שעבר תקף צה"ל מנהרה התקפית שנחפרה על ידי הג'יהאד האסלאמי משטח עזה לשטח ישראל. לאחר התקיפה הודיע צה"ל כי הוא מחזיק בגופות חמישה פעילי טרור ששהו במנהרה. המדינה חזרה והבהירה כי הגופות תוחזרנה רק בתמורה להתקדמות בסוגיית החללים והאזרחים הישראלים המוחזקים ברצועת עזה.
האם פעל צה"ל כדין? אילו חובות מטיל המשפט הבינלאומי במצב כזה ומה ניתן ללמוד מפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים?

לאחר היוודע דבר הפיגוע בהר אדר אמש, מיהר ראש הממשלה, מיד לאחר ששלח את תנחומיו למשפחות הנפגעים, לשלוח מסר לציבור, ולפיו כמה דברים אפשר לומר כעת: ״בית המחבל ייהרס, צה״ל כבר הטיל כתר על הכפר, ושוללים את כל היתרי העבודה של המשפחה המורחבת של אותו מחבל״.

פסילתו של ההסדר החוקי התבססה על פגיעתו בשוויון, המגיעה עד כדי פגיעה בכבוד האדם כזכות חוקתית, ועל אי עמידתו של ההסדר במבחן הראשון של המידתיות, שהוא קשר רציונלי בין תכלית התיקון, שעיקרה קידום השוויון, ובין האמצעים שהוא נוקט. קביעה זו התבססה על מספר נדבכים, שנבחנו בראייה כוללת

מי יכול להחליט על פתיחת מלחמה בישראל? זוהי רק אחת מכמה שאלות מהותיות הנוגעות לקבלת החלטות ביטחוניות בישראל, שהתשובה לה שנויה במחלוקת. הממשלה תפעל בחודשים הקרובים לקדם תיקון ל"חוק יסוד: הממשלה", שיסדיר את מעמד הקבינט כגוף המוסמך לקבל את ההחלטה על פתיחה במלחמה. השאלה היא האם תיקון זה הינו ראוי?

בהחלטה יוצאת דופן הורה בית המשפט המחוזי על שלילת האזרחות של עלאא זיוד, שהורשע בעבירת טרור. האם שלילת אזרחותו של אדם מהווה צעד התרעתי לגיטימי, או שמדובר בסנקציה עונשית קיצונית ופסולה? האם העובדה שמדובר בערבי היא מקרית? ומה ההשלכות של החלטה כזו? 

play

את הדיון בתיק אזריה ראוי לסגור, את הדיון ב"פרשת אזריה" ראוי לפתוח. הסיפור האמתי בפרשה הוא אינו השאלה משפטית - אלא הסוגיה הערכית. העובדה שגם היום, לאחר שבית הדין אמר פעם נוספת את דברו, העיקרון הבסיסי לפיו אין הורגים את מי שאינו מהווה סכנה, רחוק מלהיות מקובל על הציבור או על מנהיגיו - היא זו שצריכה להטריד את מי שביטחון מדינת ישראל יקר לו

בכל מספר שנים עולה שוב בישראל הדיון באשר להחלת עונש מוות למחבלים. הנושא עלה לשולחנה של ועדת השרים לעניני חקיקה של הממשלה הנוכחית (במאי 2016), ובשבוע האחרון אף התבטא לראשונה ראש הממשלה בעניין זה כשאמר כי יש להוציא אל הפועל את האפשרות לגזור עונש מוות על המחבל שדקר שלושה קרובי משפחה בפיגוע בחלמיש. יש לציין כי בדיון מעורבבות הצעות שונות: עונש מוות לרוצחים ממניע טרוריסטי, הצעות לעונש מוות לרוצחים גם במקרים נוספים (כגון רצח ילדים), וכן הצעות העוסקות ספציפית בדין בשטחים. אך חשוב מכך הוא הדיון העקרוני יותר על סוגיית עונש המוות בישראל.

המציאות של המאה ה-21 מתבטאת בטשטוש גבולות בין מלחמה ושלום. רוב הסכסוכים המזוינים בעולם היום אינם בין מדינות בלבד, אלא מערבים ארגונים חמושים שאינם מדינתיים. הגבול בין מלחמת אזרחים לעימות בינלאומי ובין מלחמת אזרחים למהומות והפרות סדר נרחבות אינו תמיד חד. המאבק בטרור הבינלאומי מתנהל לעיתים בו זמנית בכלים של משפט פלילי, מנהלי ובינלאומי. היום לא תמיד ברור מתי מתחילה המלחמה ומתי היא מסתיימת: אין מכריזים על מלחמה ואין היא מסתיימת בהסכם שלום או כניעה. לא ברור היכן מתנהלת הלחימה: שדה הקרב מזמן כבר אינו שדה של ממש מחוץ לעיר ולחימה מתנהלת גם בממדים חדשים, כגון בסייבר. גם האבחנה בין לוחמים לאזרחים מסובכת יותר.

הדיון הסוער והכאוב בנושא פדיון שבויים ושחרור אסירים משקף את המתח בין רגישות החברה בישראל לחיי כל אזרח וחייל לבין החשש משאלת ה"מחיר" יש לגבש עקרונות לחילופי שבויים ועצירים שכוחם דווקא בהיותם גלויים, מוצהרים מראש ומעוגנים באופן שיקשה לסטות מהם

החוק והמוסר מכירים בכך ופגיעה באזרחים עשויה להיחשב מותרת אם היא מתרחשת כתוצר לוואי של התקפה לעבר מטרה צבאית לגיטימית. אולם על מנת שתיחשב כזו, עליה לציית לעקרונות נוספים כמו מידתיות והכרחיות במסגרתם נדרשת המדינה לבחור בפעולה הגוררת את הפגיעה המינימאלית באזרחים, גם אם זו כרוכה בהטלת סיכון על חייליה

כיצד המדינה עושה שימוש במעצרים מינהליים כלפי פלסטינים וכלפי פעילי ימין ומהו זמן מעצר המנהלי המקסימלי המותר בחוק? האזינו לפודקאסט בהשתתפות פרופ' מרדכי קרמניצר ופרופ' יובל שני.

בהנחיית: עמוס הראל, הכתב הצבאי של עיתון הארץ

הסכמים לפדיון שבויים ושחרור אסירים הם סוגיות סוערות וכואבות שמשקפת במידה רבה את הדילמה שבין הסולידריות בחברה בישראל ובין שאלת המחיר. מה ניתן לעשות ואיך זה יחזק את ישראל במשא ומתן עתידי? האזינו לפודקאסט בהשתתפות עו"ד אל"מ (במיל.) לירון ליבמן, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל.

בהנחיית: עמוס הראל, הכתב הצבאי של עיתון הארץ

כיצד למעשה חקירה של חיילים מסייעת לנו מול בית הדין הבינלאומי והאם הפעולה הזו הכרחית בישראל שבה החיילים הופכים "לילדים של כולנו" מרגע ששמים עליהם מדים?

בשבועות האחרונים שבה ועלתה לדיון הציבורי שאלת המחיר שהמדינה צריכה לשלם על מנת להחזיר מהשבי את חייליה, לרבות אלה המוכרזים כחללים. הדיון הפך סוער במיוחד עם ציון שלוש שנים לצוק איתן ולנוכח טענותיהם של משפחות הדר גולדין ואורון שאול זכרם לברכה, על כך שהממשלה לא עושה מספיק כדי להשיב את גופות בניהם ולהביאם לקבורה בישראל

מציאות שבה מדינת ישראל מורה על הריסת בתי מחבלים פלסטינים ודוחה על הסף את דרישת בני משפחתו של מי שנשרף למוות על ידי יהודים לעשות כן לקרובי רוצחיו, היא בלתי נסבלת, והיא זו שראוי שתעמוד לנגד עיניהם של השופטים הדנים בעתירה

במקום לקבוע כי הסנקציה הריסת הבתים של מחבלים חלה גם כלפי טרוריסטים יהודים, ולבסס הבחנה לא משכנעת של הצורך בהרתעה במגזרי אוכלוסייה שונים, ראוי כי בית המשפט העליון יקיים דיון מעמיק בעצם חוקיות הסנקציה ויורה על ביטולה

בית המשפט העליון, השירות המשפטי הציבורי, התקשורת, ארגוני החברה האזרחית ואפילו צה"ל - כולם על המוקד. שלטון של הרוב שאינו מוגבל בצורה משמעותית, יוצר מערכת מעוותת ובלתי צודקת. הוא מאפשר לרוב לשלול את זכויות המיעוט, ומקטין את שוק הרעיונות, שהוא לב-לבו של הרעיון הדמוקרטי

נדמה לי שהמחלוקת העיקרית ביני לבין עו"ד לופט היא אכן בשאלה אם ישראל היא עדיין "המעצמה הכובשת" בעזה ובשל כך חלים עליה דיני הכיבוש של המשפט הבינלאומי ההומניטארי, שתים עשרה שנה לאחר ההתנתקות.

 

הערבות ההדדית היא 'אבן הרישא' עליה בנוי החוסן של החברה הישראלית והידיעה שממשלה בישראל תעשה את כל שניתן על מנת להחזיר חייל שנפל בשבי היא מקרה מבחן על פיה אנחנו בוחנים אותה

האם אנחנו רוצים שזוהי תהיה נקודת המבט של מקבלי ההחלטות? שהטעמים שינחו אותם יהיו זהים לאלה המנחים הורים ששום שיקול לא נכנס למערכת השיקולים שלהם פרט לטובת בנם? האם אנו באמת מעוניינים שהשופט ידון בתיק שלפניו כאילו היה זה בנו על דוכן הנאשמים?

עקרונות לניהול משא ומתן על חילופי שבויים ועצירים שכוחם דווקא בהיותם גלויים, מוצהרים מראש ומעוגנים באופן שיקשה לסטות מהם. היתרון האפשרי בכך הוא האפשרות להשפיע על התנהגות הצד שכנגד

לאורך השבועות האחרונים ציינה ישראל חמישים שנה למלחמת ששת הימים. בין השאר, נידונו התוצאות של המלחמה ובעיקר היבטים שונים השליטה ביהודה ושומרון

ישראל מחויבת לאפשר אספקת חשמל, אין היא מחויבת לממן את אספקת החשמל. מאז השתלטות החמאס על הרצועה, הרשות הפלסטינית המשיכה לממן את תשלומי החשמל לחברת החשמל בישראל ואת אספקת הדלק לתחנת הכוח. החמאס, לעומת זאת, גובה כנראה תשלומים בגין חשמל מתושבי הרצועה ואולם אינו מעביר אותם לרשות הפלסטינית

הידיעה על המידע המודיעיני הרגיש שהעביר הנשיא טראמפ לשר החוץ הרוסי, שלפי דיווחים שונים, מסכן את חיי הסוכן שסיפק אותו, עוררה השבוע מהומה תקשורתית. אולם, לצד חוסר הנוחות שידיעה כזו מעוררת באופן אינטואיטיבי, ראוי ראשית להבין מה בעצם קרה, והאם אמנם כל כך ברור שכצעקתה.

ללא שיתוף פעולה בינלאומי נמרץ, ובלא פיתוח מסגרת משפטית בינלאומית אפקטיבית, יכולתה של מדינה כלשהי להתמודד בצורה יעילה עם האתגר הנובע ממתקפות סייבר, כמו זו שהחלה ביום שישי האחרון היא מוגבלת ביותר

מרכיב חשוב של עוצמה לאומית היא לכידות פנימית, לעומת זאת הפניית משאבים ביטחוניים ומודיעיניים ל"ציד מכשפות" פנימי, פוגע בעוצמה הלאומית

רמת הביטחון כפי שהיא משתקפת בדיון הציבורי בישראל מראה חברה ישראלית חסרת ביטחון ומפוחדת המציבה סימן שאלה על עתידה. זאת, שעה שישראל בשנת 2017 מוגנת יותר מאי פעם בעבר

הביטחון הלאומי אמור להבטיח את העצמאות. גם העצמאות, עם כל חשיבותה אינה יעד סופי. היא הבסיס החיוני לבנייתה של חברת מופת

העימות בסוריה אינו נטול התערבות בינלאומית. טורקיה, איראן, ובעיקר רוסיה התערבו ברמות שונות במלחמת האזרחים בסוריה. אך המלחמה בסוריה מהווה את הדוגמה המובהקת ביותר בשנים האחרונות לכישלונו של מנגנון הביטחון הקולקטיבי שבמרכזו מועצת הבטחון של ארגון האו"ם.

כיצד ניתן לשפר את ההגנה על זכותם של אזרחי ישראל לפרטיות, מבלי לפגוע בבטחון המדינה?

אסור ומסוכן למדינת ישראל לתת גיבוי לדרשת ההמון כי שערה משערות ראשו של חייל יהודי לא תיפול, ולעזאזל כל השאר

לגיטימי לבקר את המצב בשטחים ולגיטימי לחשוב הפוך, אולם בכל מצב, חשוב לדרוש מכל חיילת וחייל לפעול כחוק, באנושיות ובהגינות.

לאחר פסק הדין במשפט אזריה, מהן האופציות המשפטיות העומדות בפני החייל ומשפחתו? מי רשאי להמתיק את עונשו? וכיצד מתבצע תהליך קבלת החנינה מהנשיא?

האם יש בישראל שני סוגי אזרחים- על כריכת הריסת הבתים בעמונה בהגברת האכיפה נגד בניה ללא היתר במגזר הערבי.

הקרב שמנהלת שקד על המינויים הבאים לבית המשפט העליון והמחיר שכולנו משלמים עבור הקרב הוא אמיתי וכואב וילווה את הדמוקרטיה הישראלית הרבה אחרי ששאלות מינויים אישיות כבר ישכחו.

ההתעלמות מהסכנה להעמדה לדין של קציני צה"ל ובכירים ישראלים בהאג- טמינת ראש בחול; המודל הקפריסאי יחייב מתן זכויות פוליטיות לפלסטינים, ביניהן זכות ההצבעה

הצעת החוק תוביל לביטול סיטוני של החלטות קודמות של בית המשפט ולפגיעה משמעותית במעמדו; עומדת בסתירה בוטה לחוק הבינלאומי ולהתחייבויות של מדינת ישראל; תנציח אפליה ותביא לפגיעה חמורה ובלתי חוקתית בזכות הקניין של התושבים הפלסטינים; תספק רוח גבית לפעילי ה BDS ברחבי העולם ותקבע בקהילה הבינ"ל את מעמדה של ישראל כמספחת את השטחים.

הסכם פיוס ישראלי-טורקי יכול לספק הגנה חלקית בלבד על חיילי צה"ל מפני תביעות כספיות ופליליות. הסיבה לכך היא שהקהילה הבינלאומית יצרה מנגנונים משפטיים רבים ומגוונים, אשר השליטה של מדינות בהן הולכת וקטנה. הפיתרון הראוי לעניין זה הוא הפיתרון המוצע על ידי המשפט הישראלי –ועדת טירקל.  

על רקע החלטת שופטי בג"ץ להגביר ההגבלות על הריסת בתים, חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה קוראים לקיים דיון עקרוני במדיניות הריסת בתים, ולבחון אמפירית את יעילותה של מדיניות זו כנגד הטרור.

לקראת הדיון ביום ראשון (6.3.16) בוועדת השרים לענייני חקיקה, בהצעת החוק המבקשת לאסור שימוש במערכת כריזה בבתי תפילה, נשלחה חוות דעת של המכון הישראלי לדמוקרטיה הקוראת לשרים להתנגד לה.

פרשת חקירת החשודים בביצוע הפיגוע בכפר דומא העמידה את השב"כ במרכז השיח. מטבע הדברים, כאשר מדובר בארגון חשאי ככזה, העומד בראשו מקבל את כל האחריות עליו וההתמודדות היא שלו בלבד. 

שנים של "אילוף" של הימין הפוליטי את המערכת המשפטית, שירותי הביטחון והמשטרה, הביאו לכך שהתגובות שלהם אל מול הימין האלים הן רופסות ואינן שוות ערך לאלה שכנגד טרור פלסטיני. המערכת חייבת לעבוד שינוי תפיסתי עמוק שצריך להתחיל בביטול החלוקה על בסיס לאום בשב"כ.

ב-23 ביולי 2014, עוד בטרם הסתיים מבצע צוק איתן, החליטה מועצת זכויות האדם של האו"ם להקים ועדת בדיקה בעניין החשדות להפרת המשפט הבינלאומי במהלך האירועים שקדמו למבצע צוק איתן ובמסגרתו. 

"דף המפקד" שפירסם מפקד חטיבת גבעתי בעיצומו של מבצע "צוק איתן", היווה חריגה מסוכנת מגבולות ההסכמה. לא משום שאסור לדבר בשם ערכים ואמונות – אלא דווקא בשל החובה לדבר בשמם – אך קודם עלינו לברר מה הם. 

בהחלטתה של מועצת הביטחון של האו"ם בנושא מאבק בטרור בכלל ומאבק במדינה במדינה האסלאמית של דאע"ש בפרט, חסרים שני היבטים חשובים אשר מנותחים במאמר שלפניכם.

מועצת זכויות האדם של האו"ם קנתה לעצמה שֵׁם של מי שמחזיק בגישה עוינת כלפי ישראל, כאשר הביקורת המופנית על ידה נגד ישראל אינה עומדת בשום יחס לביקורת המופנית כלפי מדינות אחרות. הוועדה שמונתה חקירת חשדות לביצוע פשעי מלחמה חשודה לכן מלכתחילה שלא האמת תעמוד לנגד עיניה. יתרה מכך, ההחלטה בדבר מינוי הוועדה נוסחה באופן המצביע על חריצת דין בטרם חקירה. 

פעולותיו של דאע"ש הן עליית מדרגה באכזריותם של ארגוני טרור ובמידת האיום על מדינות דמוקרטיות. באילו תנאים צריכה לעמוד הח'ליפות שהקימה דאע"ש כדי להיחשב מדינה בהתאם למשפט הבינלאומי?

יש הסבורים כי חלק מהטענות שישראל הפרה דיני מלחמה במבצע צוק איתן נגועות באנטי-שמיות, אך עם זאת, ניתן להניח כי לפחות חלק מהטענות מבוססות על חששות אמיתיים. מהי הדרך הנכונה להתמודד עם שאלות אלו?

בעיני כישראלי, מערכת "צוק איתן" היא מלחמה צודקת מתוקף הזכות להגנה עצמית והלחימה נעשית תוך הקפדה על כללי הדין הבין לאומי, מול טרור אכזרי. אבל, שעון החול של הצדק הישראלי הולך ואוזל. בכל מתווה של סיום לחימה בעזה, לצד דרישה לפירוז מנשק ומעורבות עמוקה של הרשות הפלסטינאית והקהילייה הבין לאומית במעברים, אנו חייבים ליצור אופק מדיני המספר לעולם את סיפורה של ישראל היהודית דמוקרטית לצד מדינת פלסטין.

במבצע "צוק איתן" מצאו אונר"א רקטות שהוחבאו בבי"ס ריק של הארגון בעזה. אונר"א העביר את הרקטות לממשלת האחדות הפלסטינית החדשה, אך יש חשד שהן הגיעו לידי החמאס. אם אכן כך הרי שמדובר בפשע מלחמה משום שאלה רקטות שמשמשות לירי על אוכלוסיה אזרחית.

על רקע מבצע צוק איתן כתבו מומחים במכון חוות דעת המתייחסת לאתגרים הכרוכים במאבקה של מדינה דמוקרטית בארגון טרור.

מתי בפעם האחרונה ישבתם לשיחה אינטימית עם הפוליטיקאים, העיתונאים ומובילי הדעה הבכירים בישראל? הירשמו למפגש בנושא שלישיית הטלגרם מסכמים את מושב הקיץ של הכנסת עם עקיבא נוביק (ערוץ 10), חיים לווינסון (הארץ) ועמיחי אתאלי (ידיעות אחרונות) ביום חמישי הקרוב בשעה 20:00 בשער הדמוקרטיה הישראלית. לאחר המפגש תוכלו להנות מסיור לילי מודרך בשביל העצמאות.

  • פתוח לקהל

מהן ההשלכות על הדמוקרטיה הישראלית במציאות של תרחיש המדינה האחת או שתי המדינות; מהם השיקולים של מקבלי ההחלטות בבואם להחליט ״מה הצדדים רוצים״?

  • שידור חי
  • למוזמנים בלבד

ערב עיון בשיתוף חבריו לקורס הטיס של רון ארד, בהנחיית ד"ר אילנה דיין, מגישת "עובדה".

כיצד להגביר את המעורבות של קבוצות אוכלוסייה מגוונות בנושאים הקשורים ליחסי החוץ של ישראל?

  • למוזמנים בלבד
default

דיון בעקבות הספר "יורים ושופטים: ביטחון ומשפט בישראל", מאת פרופ' סטיוארט כהן ופרופ' עמיחי כהן. משתתפים מוזמנים בלבד

  • למוזמנים בלבד

הרצאה ודיון עם מר בריאן ג'נקינס ממכון המחקר האמריקני RAND. משתתפים מוזמנים בלבד.

default

השינויים החברתיים, התרבותיים, הדמוגרפיים והאידיאולוגיים שעוברת החברה הישראלית משפיעים על כל היבטי הקיום הישראלי, ובכלל זה גם על הצבא ועל האתוס שמכוחו ולאורו הוא מתפקד. מבצע 'צוק איתן', שחזר והעמיד את צה"ל במרכז תשומת הלב הלאומית, חידד נקודה זו.

  • שידור חי
  • פתוח לקהל

הבלוג ״סיווג ביטחוני״ פועל בחסות המכון הישראלי לדמוקרטיה ומהווה פורום מקוון לניתוח סוגיות העומדות בתפר שבין ביטחון לאומי ודמוקרטיה, ומטרתו לתרום לדיון האקדמי-ציבורי בתחום הביטחון הלאומי מנקודות מבט שונות, ביניהן: משפט, אתיקה ומדעי החברה.

עורכי הבלוג הינם חוקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה, אך הבלוג פתוח למגוון דעות וכותבים מכל התחומים המשיקים לבטחון הלאומי המבקשים ליטול חלק בדיון ענייני, פתוח ופורה בתחום. הדעות המובעות בבלוג הינן של כותביהן בלבד. הן אינן מייצגות את המוסד או הארגון אליו שייכים הכותבים והכותבות או את עמדת עורכי הבלוג או המכון הישראלי לדמוקרטיה. 

 

לבלוג המלא

 

את המגמה המסוכנת המסתמנת יש לתאר כך: רתימת הגופים האמונים על שמירת ביטחון המדינה ומאבק בטרור, באמצעות תפיסה מרחיבה של המאבק ב"דה לגיטימציה", לרדיפה פוליטית של מתנגדי מדיניותה של הממשלה הנוכחית

החלטתו של בית המשפט המחוזי במשפט הזוטא שנתקיים בפרשת דומא הנה מסמך מטריד. היא ממחישה את הבעיה בדבר אמות המידה הרופפות, המיושמות הלכה למעשה לשימוש ב"חקירות צורך", ומהווה תפיסה מרחיקת לכת מאד שמרוקנת מתוכן, במידה רבה, את האיסור בדין הישראלי והבינלאומי נגד עינויים ויחס בלתי אנושי, אכזרי ומשפיל

בשיאו של גל הפיגועים שכונה "אינתיפאדת הבודדים", באוקטובר 2015, מוסטפה חטיב, תושב ירושלים בן 17, ביצע פיגוע דקירה בו נפצע קל שוטר מג"ב האם הדבר מצדיק לשלול את רישיון הישיבה בישראל של אמו של המחבל? המוקד להגנת הפרט, שייצג את האם בהליך, רואה בפרקטיקה שנפסלה בערר ענישה קולקטיבית. האמנם ניתן לתאר כך את הניסיון לשלילת מעמד אמו של המחבל?

ייעוץ משפטי ללחימה עשוי לתרום במקום שבו מתקיימים תהליכים של תכנון מבצעי. ככל שמדובר בדרג גבוה יותר, חלקו היחסית של תכנון יום הלחימה הבא והמשך המערכה גדול יותר יחסית לחלק המוקדש לניהול הקרב הנוכחי. ככל שמדובר בדרג בכיר יותר, מטבע הדברים ההשפעות של החלטות מבצעיות רחבה יותר, הן מבחינת תא השטח המושפע והאוכלוסייה הגרה בו והן מבחינת עוצמת האש העומדת לרשותו

דו"ח המבקר מצביע על כך שישראל פועלת בתגובה ללחצים קונקרטיים מצד המשפט הבינלאומי, ובכמה נושאים שבהם הלחץ היה חזק במיוחד, אף הושגה התקדמות ניכרת. אך מול זאת קיימות שורה של בעיות שזיהה המבקר ביישום המשפט הבינלאומי על ידי צה"ל. בעיני – הבעיות שזיהה המבקר מעידות על כך שהלחצים והאיומים הבינלאומיים לא הביאו להפנמה מלאה של הצורך ליישם את המשפט הבינלאומי

דו"ח מבקר המדינה בנושא מבצע "צוק איתן" מפנה שוב תשומת לב ציבורית לאופן בו מנהל צה"ל את הליכי הבדיקה והחקירה של אירועים המתרחשים בעת לחימה המעלים חשד להפרת המשפט הבינלאומי, ובמיוחד לשיהוי הרב בהשלמת הבדיקות והחקירות של חלק מאירועי "צוק איתן". החשש הנו כמובן כי התמשכות הבדיקה והחקירה תפגום באפקטיביות שלה ובלגיטימיות שלה בעיני הציבור, בארץ ובעולם, ובעקרון כי צדק דחוי הוא צדק שנשלל (justice delayed is justice denied)

גם אם קשה לחברה בישראל לקבל זאת, במלחמה חיילים הם בעלי מעמד שונה מאזרחים. טוב יעשו מנסחי הפקודה החדשה לו לצד ההברות על גבולות הסיכון שאליו יש לחשוף את החייל שאת חטיפתו מבקשים למנוע, תודגש החובה לנהוג משנה זהירות כלפי חיי אזרחים. יהא שיכום הלאומי של אלה, אשר יהא.

משרד המשפטים פרסם לאחרונה תזכיר לתיקון חוק יסוד: הממשלה המציע להרחיב את סמכות הממשלה בענין פתיחה במלחמה גם להחלטות היכולות להוביל למלחמה, וכן לאפשר לממשלה לאצול את הסמכות לקבינט המדיני הבטחוני. המאמר דן בהצעות אלו, ובתיקונים נדרשים נוספים בנוגע לסמכויות הממשלה והקבינט ביחס ליציאה לפעולות בטחוניות

שתי התפתחויות חלו בארץ לאחרונה במסגרת המאבק בעינויים. האחת היא הוראה על פתיחה בחקירה ראשונה כנגד חוקר שב״כ בחשד לשימוש באמצעי חקירה אסורים, והשנייה היא תחילת היישום של המלצת ועדת צ'חנובר בנושא מעקב אודיו-ויזואלי על חקירות שב"כ. מה משמעותן של התפתחויות אלה? האם הן צעדים ראשונים בכיוון הנכון להגבלת חקירות פסולות? ומה יש לעשות כדי לתעל אותן?

בימים האחרונים הולך ומתעצם קרב האיתנים הפוליטי-משפטי-בטחוני סביב חקירת קשרי דונלד טראמפ ואנשיו עם רוסיה בקשר לבחירות 2016

מבלי להפחית מחשיבותה של ביקורת על החוק והנוהג בנוגע לחקירה, מעצר ודיון פלילי בעניינם של קטינים המעורבים בעבירות ביטחון, דומה שראוי כי חלק, לפחות, מהביקורת בנושא תופנה כלפי התופעה המביאה בכלל קטינים להליכים פלילים והיא, ניצולם של קטינים על ידי הוריהם ומבוגרים אחרים בסביבתם לקידום מאבקים לאומיים ואידיאולוגיים מכל סוג שהוא. ראוי להותיר את הילדים מחוץ למאבקים אלה

השבוע דווח כי הנשיא טראמפ ימשיך את הסכם הגרעין עם איראן ולא יחדש את הסנקציות עליה. כזכור, ההסכם מסדיר את פעילות הגרעין של איראן, את המגבלות החלות עליה ואת הפיקוח עליה באמצעות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א-IAEA). אולם, גם תחת ההנחה שההסכם אכן ממומש, האם יש בו די כדי להשיג את מטרתו ולמנוע מאיראן את היכולת לייצר נשק גרעיני בטווח זמן קצר?

בשנים האחרונות אנו עדים לסערות חוזרות ונשנות סביב 'פקודת השירות המשותף' בצה"ל. מדובר בפקודה שבמקור נועדה להסדיר את כלל שירותם המשותף של גברים ונשים בצבא, לאו דווקא בהקשרים דתיים והלכתיים. העימות נוצר בשל שילוב בו-זמני של שני תהליכים חברתיים, שיצרו התנגשות הדדית: מצד אחד, עליית משקלם של החיילים הדתיים בצה"ל, וביניהם גם כאלה המקפידים על הפרדה מגדרית מוחלטת. מנגד, בשני העשורים האחרונים גם עלה בהדרגה ובהתמדה משקלן של הנשים ביחידות הקרביות – אם כמדריכות (ירי, הפעלת כלים וכד'), ואף כלוחמות של ממש

 

 

קריאת פסק הדין שניתן לאחרונה בבג״ץ ואשר דחה עתירה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד חוקרי שב״כ בגין תלונה של נחקר יוצרת תחושה מטרידה של העדר איזון בריקוד העדין הזה

בתאריך 12.12.17 נדחתה עתירה שהגיש פעיל חמאס על החלטת היועמ"ש שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד חוקרי שב"כ שהיו מעורבים בחקירתו. בג״ץ זה מספק הזדמנות טובה לחזור ולבחון את האופן בו האיסור נגד עינויים מיושם הלכה למעשה במשפט הישראלי כמעט עשרים שנה לאחר הקביעה בבג"ץ הועד הציבורי נגד עינויים (1999) כי אין לשירותי הביטחון סמכות חוקית להפעיל לחץ פיסי על נחקרים.

לפני כשבועיים פורסמו ברשומות החוקים ליישום ההסכמים בין ישראל לבין יוון וקפריסין בנוגע למעמד כוחותיהם. הסכמים כאלה נועדו להסדיר שורה של סוגיות משפטיות המתעוררות כאשר כוחות צבא של מדינה אחת מצויים בשטחה של מדינה אחרת לצורכי הכשרה, אימונים או שיתוף פעולה מבצעי. מי ישפוט חייל זר שחרג מן השורה? האם מותר לו לשאת נשק? לנהוג ברכב צבאי? מה קורה כאשר נגרם נזק בפעילות של הכוח הזר? כיצד תיחקרנה תאונות קטלניות ואחרות? מה הכללים שיחולו באשר לאבטחת מידע? אלה ושאלות רבות אחרות מיושבות בהסכמים מסוג זה.

החלטת כ"ט בנובמבר שהכירה בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, מהווה גם אבן יסוד בביסוס המדינה כחברה לגיטימית בקהילייה הבין לאומית. גם אם יש קולות המבקשים לערער על חיוניותה של עובדה זו, קשה להטיל ספק מרכזיותה להמשך קיומה של מדינה ישראל וביטחונה, במיוחד במציאות שבה האיום העיקרי על ביטחונה של המדינה הוא מצד ארגוני טרור בעידן של שקיפות וגלובליזציה.

החלטת החלוקה מלמדת כי השאיפה ללגיטימציה בינלאומית אינה מנוגדת לאינטרס הלאומי של מדינת ישראל, אלא היא מהווה חלק מרכזי ממנו. היא אף מלמדת כי לטענות בדבר צדק והגינות יכולה להיות השפעה מכרעת על מתן לגיטימציה בינלאומית.

בסוף החודש שעבר תקף צה"ל מנהרה התקפית שנחפרה על ידי הג'יהאד האסלאמי משטח עזה לשטח ישראל. לאחר התקיפה הודיע צה"ל כי הוא מחזיק בגופות חמישה פעילי טרור ששהו במנהרה. המדינה חזרה והבהירה כי הגופות תוחזרנה רק בתמורה להתקדמות בסוגיית החללים והאזרחים הישראלים המוחזקים ברצועת עזה.
האם פעל צה"ל כדין? אילו חובות מטיל המשפט הבינלאומי במצב כזה ומה ניתן ללמוד מפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים?

נשאלת השאלה, האם האמצעים עליהם הכריז ראש הממשלה הם בגדר ענישה קולקטיבית והאם ניתן להצדיקם. על הריסת בתי מחבלים כבר נכתב רבות ואמצעי זה מעורר קשיים נוספים, מעבר לסוגיית הענישה הקולקטיבית. על כן, אתמקד בשני האמצעים האחרים: הטלת כתר על הכפר ממנו יצא המחבל ושלילת היתרי העבודה של בני משפחתו המורחבת

לאחר היוודע דבר הפיגוע בהר אדר אמש, מיהר ראש הממשלה, מיד לאחר ששלח את תנחומיו למשפחות הנפגעים, לשלוח מסר לציבור, ולפיו כמה דברים אפשר לומר כעת: ״בית המחבל ייהרס, צה״ל כבר הטיל כתר על הכפר, ושוללים את כל היתרי העבודה של המשפחה המורחבת של אותו מחבל״.

פסילתו של ההסדר החוקי התבססה על פגיעתו בשוויון, המגיעה עד כדי פגיעה בכבוד האדם כזכות חוקתית, ועל אי עמידתו של ההסדר במבחן הראשון של המידתיות, שהוא קשר רציונלי בין תכלית התיקון, שעיקרה קידום השוויון, ובין האמצעים שהוא נוקט. קביעה זו התבססה על מספר נדבכים, שנבחנו בראייה כוללת

בכל מספר שנים עולה שוב בישראל הדיון באשר להחלת עונש מוות למחבלים. הנושא עלה לשולחנה של ועדת השרים לעניני חקיקה של הממשלה הנוכחית (במאי 2016), ובשבוע האחרון אף התבטא לראשונה ראש הממשלה בעניין זה כשאמר כי יש להוציא אל הפועל את האפשרות לגזור עונש מוות על המחבל שדקר שלושה קרובי משפחה בפיגוע בחלמיש. יש לציין כי בדיון מעורבבות הצעות שונות: עונש מוות לרוצחים ממניע טרוריסטי, הצעות לעונש מוות לרוצחים גם במקרים נוספים (כגון רצח ילדים), וכן הצעות העוסקות ספציפית בדין בשטחים. אך חשוב מכך הוא הדיון העקרוני יותר על סוגיית עונש המוות בישראל.

המציאות של המאה ה-21 מתבטאת בטשטוש גבולות בין מלחמה ושלום. רוב הסכסוכים המזוינים בעולם היום אינם בין מדינות בלבד, אלא מערבים ארגונים חמושים שאינם מדינתיים. הגבול בין מלחמת אזרחים לעימות בינלאומי ובין מלחמת אזרחים למהומות והפרות סדר נרחבות אינו תמיד חד. המאבק בטרור הבינלאומי מתנהל לעיתים בו זמנית בכלים של משפט פלילי, מנהלי ובינלאומי. היום לא תמיד ברור מתי מתחילה המלחמה ומתי היא מסתיימת: אין מכריזים על מלחמה ואין היא מסתיימת בהסכם שלום או כניעה. לא ברור היכן מתנהלת הלחימה: שדה הקרב מזמן כבר אינו שדה של ממש מחוץ לעיר ולחימה מתנהלת גם בממדים חדשים, כגון בסייבר. גם האבחנה בין לוחמים לאזרחים מסובכת יותר.

החוק והמוסר מכירים בכך ופגיעה באזרחים עשויה להיחשב מותרת אם היא מתרחשת כתוצר לוואי של התקפה לעבר מטרה צבאית לגיטימית. אולם על מנת שתיחשב כזו, עליה לציית לעקרונות נוספים כמו מידתיות והכרחיות במסגרתם נדרשת המדינה לבחור בפעולה הגוררת את הפגיעה המינימאלית באזרחים, גם אם זו כרוכה בהטלת סיכון על חייליה

כיצד למעשה חקירה של חיילים מסייעת לנו מול בית הדין הבינלאומי והאם הפעולה הזו הכרחית בישראל שבה החיילים הופכים "לילדים של כולנו" מרגע ששמים עליהם מדים?

בשבועות האחרונים שבה ועלתה לדיון הציבורי שאלת המחיר שהמדינה צריכה לשלם על מנת להחזיר מהשבי את חייליה, לרבות אלה המוכרזים כחללים. הדיון הפך סוער במיוחד עם ציון שלוש שנים לצוק איתן ולנוכח טענותיהם של משפחות הדר גולדין ואורון שאול זכרם לברכה, על כך שהממשלה לא עושה מספיק כדי להשיב את גופות בניהם ולהביאם לקבורה בישראל

מציאות שבה מדינת ישראל מורה על הריסת בתי מחבלים פלסטינים ודוחה על הסף את דרישת בני משפחתו של מי שנשרף למוות על ידי יהודים לעשות כן לקרובי רוצחיו, היא בלתי נסבלת, והיא זו שראוי שתעמוד לנגד עיניהם של השופטים הדנים בעתירה

במקום לקבוע כי הסנקציה הריסת הבתים של מחבלים חלה גם כלפי טרוריסטים יהודים, ולבסס הבחנה לא משכנעת של הצורך בהרתעה במגזרי אוכלוסייה שונים, ראוי כי בית המשפט העליון יקיים דיון מעמיק בעצם חוקיות הסנקציה ויורה על ביטולה

נדמה לי שהמחלוקת העיקרית ביני לבין עו"ד לופט היא אכן בשאלה אם ישראל היא עדיין "המעצמה הכובשת" בעזה ובשל כך חלים עליה דיני הכיבוש של המשפט הבינלאומי ההומניטארי, שתים עשרה שנה לאחר ההתנתקות.

 

האם אנחנו רוצים שזוהי תהיה נקודת המבט של מקבלי ההחלטות? שהטעמים שינחו אותם יהיו זהים לאלה המנחים הורים ששום שיקול לא נכנס למערכת השיקולים שלהם פרט לטובת בנם? האם אנו באמת מעוניינים שהשופט ידון בתיק שלפניו כאילו היה זה בנו על דוכן הנאשמים?

עקרונות לניהול משא ומתן על חילופי שבויים ועצירים שכוחם דווקא בהיותם גלויים, מוצהרים מראש ומעוגנים באופן שיקשה לסטות מהם. היתרון האפשרי בכך הוא האפשרות להשפיע על התנהגות הצד שכנגד

ישראל מחויבת לאפשר אספקת חשמל, אין היא מחויבת לממן את אספקת החשמל. מאז השתלטות החמאס על הרצועה, הרשות הפלסטינית המשיכה לממן את תשלומי החשמל לחברת החשמל בישראל ואת אספקת הדלק לתחנת הכוח. החמאס, לעומת זאת, גובה כנראה תשלומים בגין חשמל מתושבי הרצועה ואולם אינו מעביר אותם לרשות הפלסטינית

שני אירועים שהתרחשו החודש הציפו בעוצמה את אחת הדילמות הבסיסיות הנוגעות לגישת המדינה, בוודאי המדינות המפותחות, לנושא הסייבר: עיקרה - המתח המובנה בין מערכי הגנה לכלי תקיפה והצורך בגיבוש תפיסה עקרונית שעל מדינות דמוקרטיות לאמץ על מנת שיוכלו לפעול בצורה נכונה בסביבה דינאמית ומאתגרת זו

הידיעה על המידע המודיעיני הרגיש שהעביר הנשיא טראמפ לשר החוץ הרוסי, שלפי דיווחים שונים, מסכן את חיי הסוכן שסיפק אותו, עוררה השבוע מהומה תקשורתית. אולם, לצד חוסר הנוחות שידיעה כזו מעוררת באופן אינטואיטיבי, ראוי ראשית להבין מה בעצם קרה, והאם אמנם כל כך ברור שכצעקתה.

ללא שיתוף פעולה בינלאומי נמרץ, ובלא פיתוח מסגרת משפטית בינלאומית אפקטיבית, יכולתה של מדינה כלשהי להתמודד בצורה יעילה עם האתגר הנובע ממתקפות סייבר, כמו זו שהחלה ביום שישי האחרון היא מוגבלת ביותר

מרכיב חשוב של עוצמה לאומית היא לכידות פנימית, לעומת זאת הפניית משאבים ביטחוניים ומודיעיניים ל"ציד מכשפות" פנימי, פוגע בעוצמה הלאומית

רמת הביטחון כפי שהיא משתקפת בדיון הציבורי בישראל מראה חברה ישראלית חסרת ביטחון ומפוחדת המציבה סימן שאלה על עתידה. זאת, שעה שישראל בשנת 2017 מוגנת יותר מאי פעם בעבר

הביטחון הלאומי אמור להבטיח את העצמאות. גם העצמאות, עם כל חשיבותה אינה יעד סופי. היא הבסיס החיוני לבנייתה של חברת מופת

בישיבת וועדת החוץ והביטחון שנערכה בחודש יולי האחרון אמר הרמטכ״ל גדי אייזנקוט כי: ״האיום הגדול ביותר על צה״ל, הוא אובדן אמון הציבור״. אייזנקוט לא הסתפק באמירה כללית והפנה אצבע ברורה אל אישי ציבור אשר בהתבטאויותיהם משתלחים בצה"ל ופוגעים בערכיו.

העימות בסוריה אינו נטול התערבות בינלאומית. טורקיה, איראן, ובעיקר רוסיה התערבו ברמות שונות במלחמת האזרחים בסוריה. אך המלחמה בסוריה מהווה את הדוגמה המובהקת ביותר בשנים האחרונות לכישלונו של מנגנון הביטחון הקולקטיבי שבמרכזו מועצת הבטחון של ארגון האו"ם.

כיצד ניתן לשפר את ההגנה על זכותם של אזרחי ישראל לפרטיות, מבלי לפגוע בבטחון המדינה?

אחת הבעיות המרכזיות שזוהו על ידי ועדת אגרנט בניהול מלחמת יום כיפור הייתה עצמאות יתר של ראש הממשלה ושר הביטחון בקבלת ההחלטות בנושאי ביטחון, בלא שיתוף הממשלה ובלא ביקורת על החלטותיהם.