כך נמנע השתלטות עוינת על מפלגות

המפלגות בישראל הפכו בשנים האחרונות למוסד מושמץ. בכדי להפוך את המגמה, לעודד מעורבות אזרחית חיובית בפוליטיקה גם בין בחירות לבחירות ולבחור לעצמנו מנהיגים וחברי כנסת שישרתו אותנו נאמנה ויעמדו בקנה המידה הערכי של המפלגה, יש לבזר את שיטת הבחירה.

במפלגת הליכוד מודאגים מהליכודניקים החדשים המאיימים לשיטתם על אופי המפלגה ויו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן, אף יוזם מהלך שיאפשר לערוך "ועדות קבלה" למתפקדים "חשודים". מבלי להיכנס לוויכוח הפנימי בליכוד האם הליכודניקים החדשים הם ברובם "מסתננים" משורות השמאל או ליכודניקים אמיתיים מבית מדרשם של ז'בוטינסקי ובגין כפי שטוענים מנהיגיהם, נראה שבליכוד מחפשים כעת פתרון לבעיות אמיתיות בשיטת בחירת המועמדים בישראל. די אם נזכיר את פייגלין שהביא לליכוד מתפקדי יש"ע מיישובים שבהם מספר המתפקדים למפלגה קטן ממספר המצביעים בבחירות או את מפקדי הארגזים שראינו בשנות התשעים במפלגת העבודה. ועדיין, יש לזכור כי הפריימריז הם שיטת התמודדות דמוקרטית יותר, המעודדת מעורבות ציבורית פוליטית ובמקרים מסוימים אף יכולה להרים מפלגה מהקרשים, כפי שראינו בהתמודדות האחרונה במפלגת העבודה שקפצה בכ-10 מנדטים בסקרים יממה לאחר ההתמודדות וזכתה לסיקור תקשורתי רב ולשיח ער ברשתות במהלכה. 

אין שיטה מושלמת לבחירת מועמדים, אך בניגוד להלך הרוח שיש רק שתי שיטות - פריימריז ומנהיג הבוחר את כלל המועמדים, קיים מגוון רחב של שיטות בחירה. ואם ברוב הדברים בחיים מומלץ לפשט תהליכים, בנושא בחירת מועמדים במפלגות המתכון הוא דווקא להפוך את ההליך למורכב יותר ולהוציא את הכוח מידי גוף אחד - בין אם הוא מנהיג המפלגה כמו ביש עתיד או כולנו, חברי המפלגה כמו בליכוד ובעבודה או חברי המרכז כמו במרצ. איך ניתן לעשות זאת?

ראשית, יש להרכיב גוף מפלגתי שיצמצם את רשימת המועמדים מטעם המפלגה לכנסת כך שתכלול, בערך מספר מועמדים כפול ממספר המקומות של המפלגה בכנסת. גוף זה צריך להיות מורכב מוותיקי התנועה הנמצאים בקונצנזוס או באמצעות בחירה אקראית של פאנל מתוך חברי המפלגה (או שילוב של השניים). את החלטותיו של גוף זה יאשרר ואף יוכל לתקן בצורה מוגבלת ומבוקרת מרכז המפלגה. לבסוף יחליטו חברי המפלגה או אף כלל תומכיה (״פריימריז פתוחים״) מי מבין חברי הרשימה יזכה במקום ריאלי ברשימה לכנסת. נראה שהעובדה שלא קיימים גופי סינון שכאלו במפלגות היא כמעט תמוהה, היות שכך נהוג במפלגות רבות בעולם הדמוקרטי . גוף כזה לא רק ייתר תופעות של התפקדות גורמים שאינם מאמינים בערכי המפלגה משום שהמועמדים מטעמם כלל לא יורשו להתמודד, הוא יביא גם לחשיפת קופות שרצים הנושאים על גבם מועמדים כבר בשלבים המוקדמים וכך אולי נקבל חברי כנסת טובים, מקצועיים וערכיים יותר.

חלופה נוספת היא לבזר את הבחירה בין גופים בוחרים. ניתן להקצות מינוי של מספר מועמדים בכל עשיריה ליו״ר המפלגה, לאפשר למרכזי המפלגות לבחור מספר מועמדים המייצגים אזורים גיאוגרפים או סקטורים בחברה הישראלית, ולבחור את יתר המועמדים בפריימריז בקרב כלל חברי המפלגה. ניתן להוסיף על נדבך זה, גם קיום פריימריז פתוחים שבהם משקלם של חברי המפלגה הקבועים יהיה גדול יותר משל המצביעים בקהל הרחב או להוסיף את הפריימריז הפתוחים כשלב נוסף שבו יבחרו מחצית מהמועמדים. שילוב כזה עשוי להפיק את הטובים מכל גוף בוחר. עוד רעיון אותו ניתן ליישם ברמת המדינה הוא מתן אפשרות לכל מצביע של מפלגה לסמן במהלך ההצבעה ביום הבחירות מספר שמות של מועמדים (או לאשר את רשימת המועמדים שכל מפלגה קבעה בדרכה). אלו שיקבלו מכסת קולות קבועה מראש יבחרו לכנסת גם אם מוקמו במקום נמוך יחסית ברשימה.

המפלגות בישראל הפכו בשנים האחרונות למוסד מושמץ. במדד הדמוקרטיה האחרון הן מוקמו בתחתית רשימת האמון במוסדות עם 14% אמון בלבד. נמוך מהתקשורת, מהמשטרה, מהכנסת ומהממשלה. בהתאם, צנח מספר החברים במפלגות לסביבות ה-5% מכלל הבוחרים ואיכותם באותה העת לא השתפרה. בכדי להפוך את המגמה, לעודד מעורבות אזרחית חיובית בפוליטיקה גם בין בחירות לבחירות ולבחור לעצמנו מנהיגים וחברי כנסת שישרתו אותנו נאמנה ויעמדו בקנה המידה הערכי של המפלגה, יש לבזר את שיטת הבחירה.

פורסם לראשונה ב-ynet.