חוק הנכבה - חוק לא דמוקרטי
ציון יום העצמאות כיום אבל על ידי אזרחי המדינה הוא ללא ספק ביטוי מקומם, לא נעים ומתריס - אך דווקא במתן אפשרות לביטויים כאלה נבחנת מדינה דמוקרטית. קראו את מאמרם של מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס
עבורנו, יום העצמאות הוא יום שמח ומכונן. יום חג על הקמת המדינה היהודית ובינתיים - גם הדמוקרטית. בקרבנו חי מיעוט, שעבור חלק מאנשיו יום הקמת המדינה כולל בתוכו גם כאב וצער, על אסונו של העם הפלסטיני, אשר לכל הדעות, היה הצד המפסיד במלחמת העצמאות.
63 שנים לאחר אותו אירוע היסטורי, מבקשת הכנסת להתערב בדרך שבה מציינים אותו חלק מאזרחי המדינה, באמצעות הצעת החוק - המכונה גם "חוק הנכבה". ההצעה, שתעלה ביום שני לדיון בוועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת, מבקשת לאפשר לשר האוצר, בין היתר, להטיל סנקציות תקציביות על גופים שיציינו את יום העצמאות כיום אבל. גובה הסנקציה עלול לעלות עד 50% מגובה המימון שמקבל הגוף.
הצעת חוק זו, שמחליפה את הצעת "חוק הנכבה" המקורית, שביקשה להפוך את ציון הנכבה לעבירה פלילית, היא ניסיון נוסף להשיג מטרות דומות, אך בדרך הרבה יותר מתוחכמת.
השימוש בכלים תקציביים ולא בעבירה פלילית, לכאורה מרכך את הביקורת על הפגיעה בחופש הביטוי, שכן ההצעה לא אוסרת בחוק קיום ארועים שכאלה. עם זאת, ברור שהסנקציה התקציבית, שגובהה עד 50% מגובה התקציב או התמיכה שהגוף מקבל, עלולה לשתק אותו לחלוטין, ובכך להוות ענישה לכל דבר - ומכאן הפגיעה החמורה בחופש הביטוי.
ציון יום העצמאות כיום אבל על ידי אזרחי המדינה הוא ללא ספק ביטוי מקומם, לא נעים ומתריס - אך דווקא במתן אפשרות לביטויים כאלה נבחנת מדינה דמוקרטית. כמו כן, מתן סמכות לרשות המבצעת להעניש על מעשים מותרים על פי חוק, פסול במדינה מתוקנת המכירה בעקרון הפרדת הרשויות.
מעבר לכך, ההצעה מבקשת לכאורה לתת כלים למדינה, לשם הגנה על עקרונות היסוד שלה. האם באמת חושב מישהו שרגשותיהם של ערבים ישראלים כלפי המדינה ישתנו בגלל חוק שכזה? ומניין למדינה סמכות להתערב בצערו, אבלו או שמחתו של אדם שחי בה? הרעיון שניתן באמצעות סנקציה חקיקתית לדכא "נרטיב" של קבוצה לאומית-אתנית מתאים למדינה טוטליטארית. ניתן להעריך כי פעילות חקיקתית כזו עלולה להשיג את ההיפך - העצמה של "הנרטיב" האמור, והקצנה ביחסי הציבור הערבי כלפי מדינת ישראל.
מציעי החוק יודעים זאת היטב. לכן, סביר יותר שמטרת החקיקה היא אחרת: להכעיס את האוכלוסייה הערבית בישראל, באמצעות חקיקה מתגרה ומתנכרת. באמצעות הפיכת הנרטיב שלהם לבלתי לגיטימי, מבקשת ההצעה לחזק את "מיתוג" הערבים כ"אחרים", וכאויבים שאין לקבלם ויש להיאבק בהם.
בנוסף, הסנקציה התקציבית הרחבה, על גופים ציבוריים כמו מועצות מקומיות, מוסדות חינוך ומתנ"סים - היא הפעלת ענישה קולקטיבית על ציבור ללא כל אבחנה. מה חטאו של ילד הנהנה משרותיו של מתנ"ס, אשר פעילותו תשותק משום שהמתנ"ס ערך עצרת, בה צוין "יום הנכבה"? וכיצד יעלה על הדעת שתקציבו של מוסד חינוכי כבית ספר, המספק שירות ציבורי בסיסי, ייפגע קשות ויספק שירות נחות משמעותית אך משום שקיים אירוע כזה?
ככל שחוק זה, וחוקים אחרים כדוגמתו (חוק ועדות הקבלה, חוק החרם, חוקי הנאמנות ועוד) יעברו, תישאל השאלה - האם המדינה שאת הקמתה אנו חוגגים ביום העצמאות תוסיף להיות "מדינה יהודית ודמוקרטית"?
* המאמר פורסם ב YNET ב 13.3.2011
פרופ' מרדכי קרמניצר הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. עו"ד עמיר פוקס הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.