ציונות דתית

דווקא בתקופה הנוכחית יש להשקיע מאמץ רציני ומתמשך להפחית את הזעם והשנאה בשיח הציבורי. פרובוקציות וביטויים של שנאה וסלידה לא יובילו ליצירת חברה טובה, סובלנית ושוויונית יותר, אלא רק יגבשו ויחזקו את המחנה של תומכי הממשלה הנוכחית.

אירועי יום כיפור תשפ"ד מעוררים תחושות קשות גם בקרב הקבוצה המתונה בציונות הדתית. פגיעה ובחלקים נרחבים בציבור המסורתי המתון בישראל, עלולה להיות בעלת השלכות קשות על המאבק במהפכה המשפטית. אם אכן יהפוך המאבק במהפכה למלחמת תרבות כוללת, הרי שקבוצות אלה ייאלצו לבחור בחירה טרגית בין עמדותיהן ביחס לדמוקרטיה לבין זהותן הדתית, באופן שיסכן את הצלחת המאבק כולו.

אחרי לא מעט טלטלות פוליטיות, השבוע האחרון סימן כנראה את סוף דרכה הפוליטית מגזרית של הציונות הדתית. אולם כבר ברגע שהציבה לעצמה את יעד ההשתלבות בחברה הישראלית, אי אפשר היה להניח שהתהליך הזה יתקיים בכל התחומים, אך יפסח על המערכת הפוליטית

כיצד איבדו מפלגות הציונות הדתית מכוחן? התשובה טמונה דווקא בהצלחתה של הציונות הדתית, שאנשיה חיים בדילמה זהותית תמידית: מחד, יצר השתלבות בחברה הישראלית, ומצד שני גאוות יחידה מגזרית, ורצון ליצור את ההשתלבות דווקא מתוך המגזר ובשמו

המתקפות שנשמעות בתקופה האחרונה, וביתר שאת במהלך מערכת הבחירות, כנגד הציונות הדתית, עושות עוול לקבוצה משמעותית, ויתר על כן – לחברה הישראלית כולה

דרישת מפלגת איחוד מפלגות הימין לקיים מסלול ייחודי עבור חיילים בני הציונות הדתית, שיהיה נפרד לחלוטין מנשים, היא דרישה אחת יותר מדי. הגיע הזמן שבצה״ל יאזרו אומץ ויגידו לנציגי הציונות הדתית: עד כאן

קרוב לשליש מחברי הכנסת הבאה צפויים להיות דתיים, אך הדבר אינו בהכרח מעיד על הדתה בשורות הכנסת. אם יירתמו הפוליטיקאים הדתיים הדוגלים בהשתלבות הציבור הדתי-ציוני בחברה להסדרת נושאי דת ומדינה בכנסת הקרובה – תהיה זו הצלחה

בזמן שהזיקה של הציבור הדתי לישראל גדלה, אמונם בדמוקרטיה ובמוסדותיה המרכזיים הולך ונשחק. התוצאה: לאומיות גוברת עם פחות ופחות עכבות דמוקרטיים. על כן, נדרש טיפול שורש מעמיק להנחלת ערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק בקרב ציבור זה, וחלחול המסר לפיו ערכי הדמוקרטיה אינם סותרים או מתנגשים עם היהדות

האיחוד בין מפלגת הבית היהודי לעוצמה יהודית מעיד, יותר מכל, על מגמה מדאיגה של התפוררות האמון במערכת המשפט ובדמוקרטיה שמתרחשת בקרב ציבור הציונות הדתית. התמיכה במינוי חבר עוצמה יהודית בוועדה לבחירת שופטים היא רק אבן דרך במה שנראה כמו הכיוון החדש אליה פונה המפלגה

האיחוד בין הבית היהודי לעוצמה לישראל נועץ את המסמר האחרון בזיקה שבין הבית היהודי לציונות הדתית. הבית היהודי, שייצגה את הזרם המרכזי בציונות הדתית, כרתה ברית קיצונים עם נציגים ששוללים לא פעם את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית

בעוד הפוליטיקה מצריכה מהעוסקים בה להתפשר ולהגמיש את עקרונותיהם מעת לעת, הדת וההלכה אינן מאפשרות גמישות שכזו. לכן, מעבר של רב מפסיקות הלכה לעמידה בראש מפלגה עלולה להיות טעות אסטרטגית שיכולה להתברר כמכשול בפני יכולתה של המפלגה להוביל במדינת ישראל

האם המפלגות הציוניות-דתיות עדיין רלוונטיות? בשונה מהחרדים או מהערבים, ששואפים להתבדל מהחברה הישראלית ולתחזק את זהותם בנפרד, הציונות הדתית שואפת, ומצליחה, להשתלב. שילוב של מנהיגים ציונים-דתיים בכלל המפלגות, במקום במפלגות סקטוריאליות, ייטיב עם הציבור ויפתח לו אופקים חדשים

מפלגת הימין החדש מחזירה את השרים בנט ושקד לנקודת ההתחלה של מסעם הפוליטי: הקמת מפלגת ימין דתית-חילונית חדשה. מעניין יהיה לראות האם יבלטו אך ורק בניסיון לאגף מימין את הליכוד או שיציעו גם משנה ליברלית יותר בתחומי דת ומדינה. על גילגולה של תנועת המפד"ל, ודפוסי ההצבעה של הציונות הדתית

מבין כל חלקי החברה הישראלית, נראה שהדתיים מרכיבים משקפיים שונים מהשאר, ורואים את המציאות הנשקפת מהם בהתאם: מצב הדמוקרטיה מצוין, חברי הכנסת ממלאים את תפקידם כראוי ואפילו השחיתות איננה משמעותית בעיניהם. בין אם זו אופטימיות הנובעת מאמונתם או מהבולטות ההולכת וגדלה שלהם בזירה הציבורית – יש לתעל אותה לכוח בונה ומאחד, ולא קיצוני ומפלג

ממדד הדמוקרטיה לשנת 2018 עולה תמונה מדאיגה, לפיה הדתיים והחרדים בישראל רואים בדמוקרטיה כאויב, ומעוניינים לחזק את הרכיב היהודי של המדינה על פני זה הדמוקרטי. דווקא בגלל זה, חשוב להבין ולזכור שעקרונות הדמוקרטיה מבוססים על ערכי היהדות, ואינם סותרים לה

צריך להודות: לא רק החרד"לים הקצינו. במידה רבה, הקצנתם היא תגובה להקצנה הליברלית של העשורים האחרונים. אבל טעות להילחם בהקצנה באמצעות הקצנה נגדית. אם החרד"לים יצליחו במאבק גורף כנגד המודרנה הליברלית, הם יסיגו לאחור את כלל המגזר הדתי-לאומי, ואולי גם את החברה הישראלית כולה

לפני כעשרים שנה פרש הרב טאו מישיבת מרכז הרב יחד והקים את ישיבת 'הר המור'. הישיבה חרטה על דגלה את המאבק הלא מתפשר בתרבות המערב וכל מופע שלה בציבוריות הציונית דתית והישראלית. הגטואיזציה הרוחנית, האינטלקטואלית והיומיומית מבית מדרשם של הרב טאו ותלמידיו, זרה לרוח היהודית בכלל ולציונות הדתית בפרט

פעם "דתיי הרצף" היו נאלצים להסתפק בהגדרה "דתל"ש" או "חילוני". אך כיום הם אינם מוכנים להכניס את עצמם לאחת מההגדרות הבינאריות הללו, ומעוניינים להציג את עצמם כנמצאים על הרצף שבין הדתי לחילוני.

מלחמת ששת הימים היא נקודת המפנה העקרונית ביותר בדיאלקטיקה זו של הזהות היהודית במאות האחרונות

בתקופת הניתוק הארוכה מההיסטוריה הפוליטית הריבונית שנכפתה על העם היהודי, זכינו ב'פריוילגיה' מפוקפקת שלא להתמודד עם דילמות מוסריות הכרוכות בשלטון וכוח

משהו רע עובר על המכינה בעלי בתקופה האחרונה, משהו שעלול להעיד על משבר ביחס בין כמה מקיצוני המנהיגים הרוחניים של הציונות הדתית ובין המדינה

מה הדרך שתאפשר לציבור הדתי להיות מחויב לחוקי וערכי המדינה מבלי לפגוע בתפיסתו הדתית וההלכתית?

המאבק החרד"לי הופך למלחמת דת עם השלכות מרחיקות לכת. בזירה הפנימית מדובר במאבק על נפשה של המדינה. איזו מדינה תהיה מדינת ישראל? האם היא תהיה מדינה דמוקרטית ויהודית בעלת אופי ליברלי ופלורליסטי, או יהודית ודמוקרטית, שבה הדמוקרטיה פורמלית, שערכים ליברליים מוקצים בה מחמת מיאוס. שבציבוריות שלה שלטת שמרנות דתית, וגרסה חרדית של היהדות.

80 שנה למותו של הרב קוק, שתורתו התבססה על מתן משמעות וערך דתי לציונות, לצד הקפדה הלכתית שאינה נופלת מזו החרדית. גם מבחינה תרבותית כללית הרב קוק הביא עימו מהפך – מתרבות שעיקר המודל שלה היה המודל הישראלי-חילוני לתרבות שהמודל שלה היה במידה רבה המודל הדתי-חרדי. מדוע התרחש המהפך, ומה קרה ברבות השנים לתפיסת הרב קוק?

סוגיית גיוס הבנות הדתיות נמצאת בקידמת הבמה של הציבוריות הדתית, ואפילו הישראלית. הרב בן-דוד טוען כי הציונות הדתית בשלה לפעול בתוך המרחב הישראלי המגוון, ולא רק בתוך מסגרות מגזריות צרות.

הרבנות הראשית, מייסודו של הראי"ה קוק, נכבשה לפני עשרים שנה על ידי השקפת העולם החרדית. השבוע התברר שהשליטה החרדית תמשך גם בעשור הבא. זהו כשלון משולש: פוליטי, דתי ותרבותי.

רוב הציבור היהודי הלא-חרדי תומך בחלוקה הקיימת כיום לשני זרמים בחינוך, הממלכתי והממלכתי-דתי. אך כשמוצגת בפניו האפשרות של מהלך שלטוני למזג בין שני הזרמים, השיעור הגבוה ביותר מדווח שיבחר בוודאות לשלוח את ילדיו לבית-ספר משולב ממלכתי וממלכתי-דתי. בבית ספר כזה ילמדו יחדיו דתיים וחילונים. בכיתות יוכלו ללמד הן מורים דתיים והן מורים חילונים ותהיה בו תכנית לימודים חדשה, הממזגת בין זו שבממלכתי לבין זו שבממלכתי-דתי.

הרוב השקט במגזר חייב לגבש עמדה רוחנית־דתית חלופית לעמדה החרד"לית. המאבק על אורח חייו של הדור הבא עדיין פתוח.

הצוערים שהחרימו את שירת הנשים והעיתונאים שהתפטרו בגלל הטייקונים. יאיר שלג על שני סקנדלים מהשבוע שעבר שמאירים שתי סוגיות עקרוניות חשובות.

פרשת הרב ליאור מביאה לשיא את המתח בין הציבור החילוני לזה הדתי-לאומי בישראל. כדי ליצור מכנה משותף ובסיס ערכי איתן למדינה על הציבור החילוני לא לייחס את עמדות הקצה לכלל הציבור הדתי ועל החברה הדתית לקבל את הערכים ההומניסטיים האמורים להיות משותפים לכולנו, גם כאשר היא כועסת על העוינות כלפיה. 

מכתב הרבנים אוסר למכור או להשכיר דירות לנכרים בישראל ומסתמך לשם כך על שני איסורים מהתורה. אליעזר חדד מבקר את יצירת הקשר בסוגיה זו בין האיסור לבין ההלכה וטוען שנדמה כי המגמתיות שבמכתב פוגעת בהלכה, שהיא – דווקא – קשובה למורכבות של המציאות. קראו את מאמרו.
עוד על נושא זה בכנס מכתב הרבנים – ערעור החברה והדמוקרטיה?, ב-18 בינואר 2011.

"פורום תקנה" הוקם לפני שנים אחדות במטרה לטפל בהטרדות ובמעשים מיניים של בעלי מרות בציבור הדתי-לאומי. פעילותו של הפורום מעוררת כל מיני ספקות, הן במישור המשפטי ובהתנגשות כביכול עם רשויות האכיפה של המדינה, והן במישור הציבורי, בשאלות דוגמת "מי שמכם?"

האם נכון שהציבור הדתי מתנגד התנגדות מהותית לרעיון החוקה? שוחחנו עם ד"ר עמיחי רדזינר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן ועם שוקי פרידמן דוקטורנט למשפטים בפקולטה על פרויקט המחקר 'היסטוריה חוקתית' בהנחייתו של העמית הבכיר פרופ' ידידיה צ. שטרן.

העיסוק בפוליטיקה דתית, הפיצול לתת-מגזרים, הדגלים שהציונות הדתית בוחרת להרים ואלו שלא, והאם יש סיכוי שיום אחד יכהן כאן ראש ממשלה חובש כיפה סרוגה. הפגשנו את הרב אורי שרקי, שרה העצני-כהן והפרופ' ידידיה שטרן לשיחת חתך - ממשה שפירא ועד נפתלי בנט

הרוב הישראלי, כולל הימין הרך, מוכן לוותר על חלק גדול מהשטחים אם תקום אי-פעם מנהיגות פלסטינית אמינה, שתחתום על הסדר שלום בר-קיימא