יאיר שלג

בשנתיים האחרונות הייתה החברה הישראלית עדה לכמה מופעים בוטים במיוחד של דיבור שקרי ומעוות בשמם של אידאלים נעלים. זה קרה בעיקר ביחס לתהליך הפלילי המנוהל כנגד ראש הממשלה, כאשר כל הטענות הערכיות הנעלות ביותר כנגד התנהלות ציבורית פסולה נטענו כדי להכתים את ההליכים המשפטיים השונים

ההחלטה לאפשר כמה שידורים חיים מדיוני בית המשפט היא מהחשובות בתולדות מערכת המשפט הישראלית, אולם צריך לקוות שהצעד הזה אינו בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי

לאף יחיד ולאף מגזר אסור שיינתנו מעכשיו פטורים מהאחריות המשותפת של כלל החברה. שיח הזכויות חייב להיכנס למסגרת ולמגבלות של שיח האחריות, כך שהנהגת המדינה והחברה יידרשו להבטיח את הזכויות של כלל הקבוצות, באיזון נכון ומידתי ביניהן, כחלק מאחריותן המנהיגותית

מאפייניה של החברה החרדית דומים מאד לאלה של הציבור הערבי, אולם בעת המשבר הנוכחי - מתבלטים ההבדלים. בעוד החברה החרדית החליטה, עד שלב מתקדם יחסית של המגפה, להישמע להנחיות הרבנים ולהטיל ספק באלה הבאות מהמדינה, הציבור הערבי ביקש להיות שותף מלא במאבק

השבועות שחלפו מאז בחירות מועד ג' הוכיחו שהחברה הישראלית נמצאת בעיצומו של משבר עמוק, קרע ההולך ומתרחב בין שני אדני זהותה של מדינת ישראל, היהודית והדמוקרטית. כעת נחוצה ממשלת אחדות שתבלום את התהליך המסוכן הזה

ממשלה צרה לא יכולה להתמודד עם הסוגיות הדרמטיות העומדות לפתחה של מדינת ישראל, בייחוד לאור העובדה שעצם הלגיטימיות הציבורית של ראש הממשלה נתונה בערעור קשה מצד מחצית מהציבור. על חברי גוש הימין לדרוש מנתניהו הקמת ממשלת אחדות, שלא תחלץ אותו מצרותיו האישיות, אבל יכולה לתרום הרבה לחילוצה של המדינה מבעיותיה

איך זה שמגזר, שנוכחותו בכל תחומי החיים בישראל רק הולכת ונעשית דומיננטית יותר ויותר, משיג תוצאות עלובות כל כך כשמדובר בתחום הפוליטי?

אחרי לא מעט טלטלות פוליטיות, השבוע האחרון סימן כנראה את סוף דרכה הפוליטית מגזרית של הציונות הדתית. אולם כבר ברגע שהציבה לעצמה את יעד ההשתלבות בחברה הישראלית, אי אפשר היה להניח שהתהליך הזה יתקיים בכל התחומים, אך יפסח על המערכת הפוליטית

דבריו של הרב הראשי יצחק יוסף משקפים את עומק המתח שנפער בעידן המודרני בין שני פניה של הזהות היהודית - הלאומי והדתי

על כפות המאזניים עומדות בימים אלה שתי סכנות שונות לאובדן האמון הציבורי במי שאמורים לשרתו: מצד אחד- ראש הממשלה, ומהצד השני- מערכות אכיפת החוק. את נתניהו צריך להעמיד לדין, ללא מורא וללא משוא פנים, אך גם הפרקליטות ומערכת המשפט מצדן זקוקות לניעור

כיצד איבדו מפלגות הציונות הדתית מכוחן? התשובה טמונה דווקא בהצלחתה של הציונות הדתית, שאנשיה חיים בדילמה זהותית תמידית: מחד, יצר השתלבות בחברה הישראלית, ומצד שני גאוות יחידה מגזרית, ורצון ליצור את ההשתלבות דווקא מתוך המגזר ובשמו

נוער הגבעות איננו נוער אידאולוגי, אלא מנותק, שמביע את הניתוק הזה באמצעות אלימות פוליטית. לפיכך, ההתמודדות מולם במישור הפלילי חשובה, אך לא מספיקה, ולצדה נדרש גם היבט טיפולי, בכלים המקובלים בהתמודדות עם נוער מנותק בנסיבות אחרות

הלוויותיהם של שני אישים, השופט מאיר שמגר והרב נסים קרליץ, התקיימו באותו היום. לכל אחד מהם מורשת משלו, אך בעוד תפיסת העולם הליברלית, בה דגל שמגר, הייתה מאפשרת לכל אחד לחיות את חייו כרצונו, התפיסה בה דגל קרליץ הייתה נוטלת מחלקים גדולים מהאוכלוסייה את זכויותיהם הבסיסיות

חשוב לנצל את תשעה באב להתבוננות במשמעות החורבן והגלות בעידן שהוא כבר עידן של ריבונות, ולהבין שניסיון להשליט נורמות דתיות על ציבור שברובו לא מזדהה איתן, רק ירבה מחלוקת ושנאה, וסופו שיחליש את ה"יחד" הלאומי במקום לחזקו

השינוי שחל בחודשים האחרונים בתפיסה לגבי שילוב אנשי עוצמה יהודית ברשימת הימין המאוחד – מהסברים מצטדקים ומתנצלים לנחרצות והצדקה אסטרטגית, וכן ההחלטה על מתן פרס על מפעל חיים בספרות תורנית לרב יצחק גינזבורג, הם חלק מהתהליך ההדרגתי של שחיקת הנורמות הערכיות שעובר על חלקים בחברה הישראלית

אחרי שלוש קדנציות ועשר שנים רצופות כראש ממשלה, נראה כי הבחירות הקרובות סובבות בעיקר סביב השאלה האם הציבור רוצה שנתניהו ימשיך לכהן, או לא. ואולם, גם מחנה הימין צריך לעשות חשבון נפש ולבחון האם הוא תומך בהרס הממלכתיות והדמוקרטיה הישראלית שאפיינו את הקדנציה האחרונה, או יוצא להגנתן

על המצדדים בהחלת יותר היבטים מההלכה על החיים המודרניים להבין, שעד שערכי העולם המודרני-ליברלי, חופש הפרט ושוויון הזכויות, לא יהיו חלק אינטגרלי מההלכה, כל אזכור שכזה עלול להיתקל בחשדנות וברתיעה

מפלגת הימין החדש מחזירה את השרים בנט ושקד לנקודת ההתחלה של מסעם הפוליטי: הקמת מפלגת ימין דתית-חילונית חדשה. מעניין יהיה לראות האם יבלטו אך ורק בניסיון לאגף מימין את הליכוד או שיציעו גם משנה ליברלית יותר בתחומי דת ומדינה. על גילגולה של תנועת המפד"ל, ודפוסי ההצבעה של הציונות הדתית

לא לחינם פחד דוד בן-גוריון, מייסד המדינה ומייסדו של צה"ל, מיחידות בעלות אופי הומוגני. יחידות כאלה מעוררות מיידית את שאלת הנאמנות הכפולה. ההתנגשות השבוע בין חיילי הנח"ל החרדי לחיילי מג"ב צריך לחדד שתי מסקנות: חידוד הזהירות מיחידות הומוגניות, וחידוד ההתנגדות הרעיונית ללאומיות שאיננה ממלכתית

החברה החרדית עוברת תהליך ישראליזציה, אך ההשפעה אינה יכולה להיות חד צדדית בלבד. על הדור שלנו מוטלת האחריות לאחד בין שני הציבורים הללו, זה הדתי וזה הישראלי, וליצור זהות אחידה – יהודית ישראלית

ירושלים היא המיקרוקוסמוס העתידי של ישראל, כשטיב היחסים בין ארבע האוכלוסיות המרכזיות שבה, ובעיקר בין חרדים ללא-חרדים, עתיד לשקף את טיב היחסים ביניהן בכל המדינה. לכן, קיום מפגשים חיוביים להמעטת העוינות והגברת הסובלנות בין קבוצות אלו, חיוני להמשך שגשוגה של החברה הישראלית כולה

החתונה המתוקשרת של העיתונאית לוסי אהריש והשחקן צחי הלוי עוררה מחדש את שאלת הנישואים המעורבים, בין יהודים ולא יהודים, ואת האפשרות שהנה, גם בישראל, כמו בארה"ב ובשאר התפוצות, יתחיל תהליך התבוללות

צריך להודות: לא רק החרד"לים הקצינו. במידה רבה, הקצנתם היא תגובה להקצנה הליברלית של העשורים האחרונים. אבל טעות להילחם בהקצנה באמצעות הקצנה נגדית. אם החרד"לים יצליחו במאבק גורף כנגד המודרנה הליברלית, הם יסיגו לאחור את כלל המגזר הדתי-לאומי, ואולי גם את החברה הישראלית כולה

השמאל והחילונים יקצינו את עמדותיהם, הימין והדתיים יקצינו בתגובה, והתוצאה המובטחת תהיה מסלול התנגשות מסוכן, עד כדי מלחמת אחים. אדרבה, דווקא מול הקצנה של היריב צריך לשמור מכל משמר על העמדה הראויה מלכתחילה, העמדה המאוזנת. רק עמדה כזו גם תצדיק תביעה מהיריב להגיב באופן דומה, וגם תמנע את הפיצוץ בין המחנות

לא במקרה רובנו נרגשים כל כך בימי עצמאות, במיוחד בשנים של תאריכים עגולים להקמת המדינה, כמו השנה. הקמת המדינה אכן נתפסת, גם אצל החילונים שבינינו, כ'נס'. אבל טיבו של נס הוא שאינו מובן מאליו, ומכיוון שכך, יש לשמור עליו מכל משמר, פן ייסוב לאחור

העיסוק בפוליטיקה דתית, הפיצול לתת-מגזרים, הדגלים שהציונות הדתית בוחרת להרים ואלו שלא, והאם יש סיכוי שיום אחד יכהן כאן ראש ממשלה חובש כיפה סרוגה. הפגשנו את הרב אורי שרקי, שרה העצני-כהן והפרופ' ידידיה שטרן לשיחת חתך - ממשה שפירא ועד נפתלי בנט

הצבא מוכן להתחשב באמונות הפרטיות של החיילים הדתיים, אבל הוא הולך ומצמצם את סובלנותו כלפי ניסיונות להשליט על כלל המערכת הצבאית את אמונותיהם. דומה שזה המפתח שצריך להנחות את הצבא גם בעתיד, לעימותים שמן הסתם עוד יבואו: התחשבות מקסימלית באמונות ותפישות החייל הדתי, כל עוד אלה אינן פוגעות בשאר חבריו וחברותיו ליחידה – לצד התנגדות מוחלטת לכך שאותן אמונות יכתיבו את הנורמה הכלל-צה"לית

בשנים האחרונות אנו עדים לסערות חוזרות ונשנות סביב 'פקודת השירות המשותף' בצה"ל. מדובר בפקודה שבמקור נועדה להסדיר את כלל שירותם המשותף של גברים ונשים בצבא, לאו דווקא בהקשרים דתיים והלכתיים. העימות נוצר בשל שילוב בו-זמני של שני תהליכים חברתיים, שיצרו התנגשות הדדית: מצד אחד, עליית משקלם של החיילים הדתיים בצה"ל, וביניהם גם כאלה המקפידים על הפרדה מגדרית מוחלטת. מנגד, בשני העשורים האחרונים גם עלה בהדרגה ובהתמדה משקלן של הנשים ביחידות הקרביות – אם כמדריכות (ירי, הפעלת כלים וכד'), ואף כלוחמות של ממש

שמירת השבת במוסדות המדינה היא אחת השאלות ההלכתיות החשובות מאז הקמת המדינה. משבר עבודות הרכבת בשבת והתפטרותו של שר הבריאות, השמה את שלמות הקואליציה בסכנה, יעידו על כך. כשמדובר במוסדות כמו צה"ל והשב"כ, קל להתיר פעילות בנימוק הקלאסי של 'פיקוח נפש'. אבל מוסדות המדינה אחראים גם, למשל, לשירות חוץ בכל ימות השבוע ולשירותי תיירות עבור תיירים שאינם יהודים

הוויכוח שהתפתח באחרונה סביב סוגיות רגישות בחברה הישראלית הפך לשיח של חירשים. אין צורך להתנגד לכל דבר מתוך עיקרון, ומצד שני יש להתחשב גם בתפיסתם של אחרים

היום צפינו בפרק נוסף בעלילה הקשה של המחלוקת סביב הכותל. בג"ץ שלח לממשלה מסר לפיו ההחלטה על הקפאת מתווה הכותל היא צעד בעייתי ולא מובן.

מה הדרך שתאפשר לציבור הדתי להיות מחויב לחוקי וערכי המדינה מבלי לפגוע בתפיסתו הדתית וההלכתית?

ערכי הציונות הדתית אינם מאפשרים לה להיות ריאליסטית ולהימנע מתהליך של "תיקון עולם". לכידות חברתית היא הדלק שמאפשר גישה לאומית וניצית. אנשים המרגישים זנוחים מבחינה חברתית וכלכלית, לא ילחמו למען החברה שזנחה אותם.

השאלה "מיהו יהודי" – מי יוגדר "בפנים", כחבר במשפחה היהודית המורחבת, ומי יישאר בחוץ – לא יורדת מסדר היום הישראלי, במיוחד מאז החל גל העלייה מברה"מ לשעבר, במהלכו עלו לישראל כ-350 אלף איש. רובם המכריע מזדהה ותופס את עצמו כיהודים, אך הם אינם מוכרים ככאלה על-ידי ההלכה, ולפיכך גם לא על-ידי המדינה.

הפער בין תנאי הגלות ותנאי הריבונות הוא כל-כך דרמטי, עד שנדרשות תכונות כמעט הפוכות לקיום רציף בשתי המציאויות הללו, אבל מסוכן מאוד לנסות ולשמר את הדגש הדתי גם בחזרה לתנאי ריבונות, הזקוקים דווקא את הדגשת המרכיב הלאומי. 

המכון הישראלי לדמוקרטיה על חוק המקוואות: "הצעה המנוגדת לערכים הדמוקרטיים והאנושיים שתפגע בערכים הלאומיים של מדינת ישראל כמדינת כל העם היהודי"

סוגיית השבת לא יורדת מהפרק: בשעה שבירושלים מתקוטטים על פתיחת בתי קולנוע ומרכולים, ההתאחדות לכדורגל מאיימת להשבית את כל הליגות אם תאומץ הקביעה של בית הדין לעבודה, שלפיה אין הצדקה חוקית למשחקים בשבת בשל החוק הקובע את השבת כיום המנוחה ליהודים. 

80 שנה למותו של הרב קוק, שתורתו התבססה על מתן משמעות וערך דתי לציונות, לצד הקפדה הלכתית שאינה נופלת מזו החרדית. גם מבחינה תרבותית כללית הרב קוק הביא עימו מהפך – מתרבות שעיקר המודל שלה היה המודל הישראלי-חילוני לתרבות שהמודל שלה היה במידה רבה המודל הדתי-חרדי. מדוע התרחש המהפך, ומה קרה ברבות השנים לתפיסת הרב קוק?

"רפורמת הגיור" שבוטלה השבוע ממילא לא הייתה מספקת. מה שנדרש הוא רוויזיה יסודית בכל שאלת הזהות היהודית, בהתחשב בתהליכי החילון והקמת המדינה. 

מערכת הבחירות הזו מתאפיינת בבריחה מהבעיות המהותיות של המדינה לטובת עיסוק אישי במועמדים. לעומת זאת, נושא אחד בולט בהיעדרו: סוגיות דת ומדינה, שלמעשה מזמן כבר הפכו לסוגיות דת וחברה. וזה פצצה מתקתקת.

ההתקפות הגורפות על עצם התגברות הנוכחות הדתית בצבא, או כנגד כל נוכחות של סממן דתי בזירה הציבורית, גורמות גם למתוני המחנה הדתי להגיב במגננה גורפת, שמתפרשת אצל התוקפים כהוכחה לטענתם המקורית. מחשבות בעקבות השולחן העגול על 'אתוס הלחימה של צה"ל'.  

המחיר הגבוה הכרוך בחיים בישראל הופך את שאלת האמון בהנהגה לסוגיה הרת גורל: השחיתות עלולה לגרום, וכנראה כבר גורמת, ליותר ויותר צעירים לחוש שאינם רוצים לשלם מחיר זה כשההנהגה אינה ראויה לאמונם. 

יהודים אמריקנים רבים מבקשים להחיל את המודל האמריקני של הפרדה מלאה בין דת ומדינה, גם על החיים הדתיים בישראל. הסירוב הישראלי לכך מתקבל כפגיעה אנושה בזכויות הפרט, ובעצם תפישתה של ישראל כמדינה מערבית-ליברלית.

יום כיפור מושך כל-כך, למרות שאין בו שום עונג גופני, משום שהוא מתמצת את חוויית העמידה בפני האלוהים. והחוויה הזו, במשמעותה האוניברסלית - עמידה בפני הכוחות העל-אנושיים המעצבים את חיינו - היא החוויה האנושית היסודית והעוצמתית ביותר.

לרבנות הראשית שלושה תפקידים מסורתיים: ייצוג ממלכתי של היהדות, ניהול שירותי הדת, ופסיקת הלכה ברוח ממלכתית. בשל הכשלון המתמשך במילוי שני התפקידים האחרונים, ראוי לבזר אותם ולהשאיר בידיה רק את התפקיד הייצוגי.

'רנסנס היהדות' הבולט כיום בחברה הישראלית הוא בעל חשיבות כשהוא מנסה לרומם את הזהות הישראלית מבחינה תרבותית ורוחנית, אבל הוא מסוכן כשהוא מנסה להחליף אותה - מתוך געגוע סמוי לגלות. הרהורים בעקבות פטירתו של הסופר יורם קניוק ופרישתו של העיתונאי דורון רוזנבלום.

יום הזיכרון לרצח רבין צריך להיות מצוין כיום של חשבון נפש של הדמוקרטיה הישראלית – לא כיום זיכרון לאיש רבין, ואפילו לא לתהליך אוסלו. החברה הישראלית צריכה הייתה לציין ביום זה את הפגיעה הנוראה, חסרת התקדים, בחיים הדמוקרטיים, שמבטאים למעשה את עצם יכולתנו לקיים חברה משותפת. 

מי שמבקר כיום צעדים אנטי-דמוקרטיים מימין צריך להכיר בחטאי העבר של השמאל בתחום זה, ולדאוג לכך שלא יישנו גם בעתיד.

התרחיש המעשי הראלי הוא שגם אם יאומץ דו"ח פלסנר, המדינה עצמה תרצה לפטור את רוב החרדים משירות צבאי. המאבק הנוכחי בכל זאת חשוב למען עתידו של "צבא העם".

במאמרו "על פינוי ראוי ובלתי ראוי" טוען יאיר שלג כי פינוי המתיישבים בגבעת האולפנה ובמגרון, שבג"ץ לא אישר לעכבו, אינו ראוי. עמיר פוקס חולק על כמה מההנחות ומהקביעות המשפטיות והעובדתיות שמעלה שלג וכן על טיעונו המרכזי. קרא שתי דעות שונות במכון. 

הפטור החרדי משירות צבאי הוא עוול וחילול השם שאין כמותם. ההצדקה היחידה היא הפער המהותי בין אורח החיים החרדי לנורמות השירות הצבאי. החרדים רשאים לבקש הכרה בפער זה, אבל לא לתבוע אותה בהתרסה. ויש צורך גם לקבוע תמורה לוויתור על שירותם הצבאי: או שירות חלופי הולם, או ויתור מצדם על הטבות שהמדינה נותנת לצעיריה.

המחקר החדש של מרכז גוטמן מחדד שוב את הזיקה שבין עמדות דתיות לבין עמדות אנטי-דמוקרטיות. שורש הבעיה נעוץ בתפיסת הזהות היהודית באופן נגטיבי: את מי ואת מה היא מגבילה ולא אילו ערכים היא נועדה לשרת.

המתח בין זכויות הנשים לזכויות הדתיים לא צריך להיות מוגדר כמתח בין תפישת כור ההיתוך לתפישה רב-תרבותית, אלא כמתח בין שני ביטויים של ערך 'כבוד האדם'. רק כך אפשר יהיה לתבוע שגם כשמתקבלת הכרעה עקרונית לטובת זכותם של דתיים לשמור על זהותם, היא תוגבל בפועל לאופנים המצמצמים למינימום את הפגיעה בנשים. וחוץ מזה, צריך שכל צד יפעל לריסון הקצוות במחנהו לפני שהוא תובע זאת מהזולת.

יאיר שלג על הנסיבות שהביאו לאירועי השבוע שעבר בשומרון: התהליכים הפוליטיים והאידאולוגיים בקרב המתנחלים, וגם המשבר הכללי במעמד הסמכויות, וסמכות שלטון החוק בפרט, בחברה הישראלית.

התיקון המוצע לחוק לשון הרע בעייתי מאוד, אבל כך גם אחדות מהתגובות נגדו; היועץ המשפטי לממשלה נותן לרב שמואל אליהו פטור מהעמדה לדין דווקא על התבטאותו החמורה ביותר; הנאבקים נגד הטרדות מיניות מרחיבים את הגדרת המושג באופן היוצר זילות לעצם העברה. יאיר שלג מבקש ראייה מורכבת קצת יותר על כמה מסערות הימים האחרונים.

עתירתו של יורם קניוק להירשם כחסר דת מעוררת דיון מסקרן על אודות האופן שבו הגדרת זהותו של אדם בישראל נמדדת אך ורק לפי מוצאו הביולוגי בלי להתחשב כלל בזהותו האמיתית. קראו את מאמרו של יאיר שלג.

הדילמות סביב שחרורו של גלעד שליט והשיח הפופוליסטי בסוגיית המתמחים. יאיר שלג על שתי הפרשות שהסעירו אותנו בשבועות האחרונים.

על דו"ח ועדת טרכטנברג, פעולות "תג מחיר", חנן פורת, הימים הנוראים ומשמעותם בציבוריות הישראלית. יאיר שלג מסכם את השבוע החולף.

הצוערים שהחרימו את שירת הנשים והעיתונאים שהתפטרו בגלל הטייקונים. יאיר שלג על שני סקנדלים מהשבוע שעבר שמאירים שתי סוגיות עקרוניות חשובות.

השיח החדש שנוצר, עקבות השיח המגזרי הישן, הוויכוח הפנימי בין המנהיגים והעימות התקשורתי סביבה. מבט על מה שכבר קרה למחאה החברתית בקיץ האחרון, ומה רצוי שיקרה לה.

הוא היה הלוחם מספר אחת למען זכויות ניצולי השואה – ישיר, עממי, תמיד עם להט ותמיד ענייני. יאיר שלג על נח פלוג ז"ל, שהלך השבוע לעולמו.

מדוע בישראל אין אלימות חברתית כמו בבריטניה, ומה עלול לגרום לכך שתתפרץ אלימות כזו. יאיר שלג על לקחי לונדון, שעלולים לחכות גם לנו.

למה התפרצה המחאה החברתית דווקא עכשיו, מדוע מתנגד הימין הדתי למחאה ולמה הוא טועה בכך, ומהן הסכנות האורבות לפתחה של המחאה.יאיר שלג בנסיון לנתח כמה מהשאלות המרכזיות מסביב לתופעה הכי לוהטת בקיץ 2011.

פרשת הרב ליאור מביאה לשיא את המתח בין הציבור החילוני לזה הדתי-לאומי בישראל. כדי ליצור מכנה משותף ובסיס ערכי איתן למדינה על הציבור החילוני לא לייחס את עמדות הקצה לכלל הציבור הדתי ועל החברה הדתית לקבל את הערכים ההומניסטיים האמורים להיות משותפים לכולנו, גם כאשר היא כועסת על העוינות כלפיה. 

ערעור על זכויות הציבור הערבי בישראל הינו ערעור של ערכיה של המהותיים של הדמוקרטיה. יאיר שלג מציע לרבנים ואינטלקטואלים לא לבחון את המציאות בכלים תיאורטיים והלכתיים חד-מימדיים, אלא להביט בה במבט מורכב ופתוח.

יאיר שלג מציג תפיסה הרואה באזרחות בישראל מעין חברוּת שוַות זכויות וחובות במועדון מכובד. הוא מציע להעשיר את הזהות הישראלית האזרחית המשותפת לכל אזרחי ישראל בד בבד עם המשך קיום זהותה הלאומית היהודית של המדינה.

הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" שהפך בשנים האחרונות כמעט למנטרה מקודשת בקרב חוגים דתיים וציוניים כאחד, אך הוא נתפס כמדיר את ערביי ישראל. יאיר שלג סבור שיש להבהיר את כוונתו של הביטוי באופן שיתקבל בברכה בקרב רוב הציבור היהודי והערבי גם יחד, וברוח עקרונות מגילת העצמאות.

בימים אלו של חשבון נפש אין מנוס מלהודות: החברה הישראלית שרויה בעיצומו של גל עכור המאיים לפגוע בערכים דמוקרטיים בסיסיים - החופש האקדמי, זכויות אזרחי ישראל הערבים ואפילו המשטר הדמוקרטי עצמו. יאיר שלג טוען כי שורשן של התופעות הללו הוא ניצולה לרעה של הדמוקרטיה בידי אנשי ממסד וקבוצות לחץ למיניהן. הוא מזהיר שאם הדמוקרטיה תוסיף להיות מנוצלת לרעה, עלול הציבור למאוס בה לחלוטין.

לא שפר גורלה של ועדת החקירה לעניין הטיפול במפוני תוכנית ההינתקות: אירועי המשט לעזה, שקדמו לפרסום הדוח הסופי שלה והעימות עם החרדים בפרשת עמנואל יומיים לאחר הפרסום, השכיחו במהירות רבה מדי את הדוח. 

תקציר העלילה (למען הקוראים שהחמיצו, ובתקווה שאני הצלחתי להבין אותה לאשורה לנוכח שלל הגרסאות בסוגיה): בבית הספר החרדי לבנות "בית יעקב" שביישוב עמנואל קמה קבוצת הורים המזוהה עם חסידות סלונים והחלה לתבוע יתר החמרה בנורמות החברתיות וההלכתיות המקובלות בבית הספר. כך למשל הם לא היו מרוצים מן העובדה שבבתיהן של אחדות מהבנות יש טלוויזיה, או שבנות באות לבית הספר בלבוש "לא מספיק צנוע" בכל הנוגע למספר הכפתורים הרכוסים בחולצה או אורך השרוולים. לפיכך הם הקימו במקום מגמה מחמירה, המכונה "המגמה החסידית", ואף חומה הקימו בינה ובין אותו חלק במתחם בית הספר שבו לומדות שאר הבנות, ב"מגמה הכללית", כדי שבנותיהם לא יושפעו חלילה מ"הנורמות הקלוקלות" של האחרות. ההורים לא הסתפקו בחומה הפיזית, אלא קבעו לשני סוגי הבנות תלבושות נפרדות (עניין מזעזע כשהוא לעצמו, בהתחשב ברגישות האמורה להיות ליהודים לאכיפת "לבוש מיוחד"), שעות הפסקה נפרדות וכדומה. גם אם נימוק ההפרדה המקורי היה עניינים של הקפדה דתית, ברור שלאפליה היו גם מאפיינים עדתיים. כך למשל בנות מזרחיות אמנם התקבלו ל"מגמה החסידית" (מתוך שמירת ה"מכסה" המרבית של 30%, הנהוגה בכלל החינוך החרדי האשכנזי), אבל רק לאחר שהתחייבו בין היתר לקבל על עצמן תפילה בהברה אשכנזית, לא רק בבית הספר, אלא גם בבתיהן, וכן שלא יתארחו אצל קרובי משפחה שאינם דתיים (עניין הרלוונטי בעיקר לחרדים מזרחים).

המכון הישראלי לדמוקרטיה ואתר וואלה! מסכמים את העשור הראשון של האלף השלישי בישראל. מה השתנה באמון האזרחים במדינה? מה חדש ביחסי הדת והמדינה? האם יש לתקן את שיטת המשטר הנהוגה? מומחי המכון הישראלי לדמוקרטיה ווואלה! בפרויקט מיוחד. קראו את מאמר סיכום העשור של יאיר שלג. 

שאלת הגיור אינה יורדת מסדר היום הלאומי מאז החל גל העלייה מברה"מ המועצות לשעבר, שהביא אתו מאות אלפי עולים שאינם יהודים לפי ההלכה. יאיר שלג מציע פתרון מהפכני לסוגיה: שינוי הקריטריון של ההצטרפות לעם היהודי - מקבלה מלאה של תרי"ג מצוות להסתפקות באימוץ עקרוני של הדת היהודית, על מועדיה ועל מחזור החיים שלה.

לקראת אפשרות של החלטה על פינוי ישובים ביו"ש, יאיר שלג מציע מודל חדש לפינוי. לא עוד פינוי אישי ואקטיבי של כל אחד מהתושבים, אלא פינוי המתבסס על מודל הפינוי של צרפת מאלג'יריה: עזיבת זרועות הממשל הישראלי תוך השארת התושבים לעזוב בעצמם. בשונה מאלג'יריה, מודל הפינוי מיו"ש יצטרך להתבצע בשני שלבים: בשלב ראשון – הוצאת השירותים האזרחיים בלבד והשארת הצבא להגן על התושבים שיישארו. כעבור חודשים אחדים – פינוי אקטיבי של המיעוט שיישאר.

בימים אלו רואה אור האנציקלופדיה 'זמן יהודי חדש - תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי'. יאיר שלג, חוקר בכיר במכון, חיבר את הערך הסתגלות החברה הדתית בישראל למודרניזציה כאחת משש נקודות מבט שנתנו לערך זה באנציקלופדיה. הערך ניתן באדיבות זמן יהודי חדש - תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי, עורך ראשי: ירמיהו יובל, יוזם מנהל ועורך: יאיר צבן, עורך כללי: דוד שחם. כתר הוצאה לאור, 2007.