"רשת השיטור" בישראל":

בעקבות אירועי 7 באוקטובר וההתחמשות המואצת בחברה הישראלית התגברה בישראל הפעילות של התארגנויות חמושות אסורות — התארגנויות אזרחיות שפעילותן נועדה למלא בהתנדבות תפקידים בתחום ביטחון הפנים שבעבר יוחדו למשטרה, ושאגב פעילותן שני מתנדבים או יותר מטעמן מחזיקים או נושאים נשק ברישיון, ללא הסדרה חוקית של הפעילות. לעמדתנו, ללא איסור מפורש בחקיקה על ההקמה וההשתתפות בהתארגנויות כאלו, וללא אכיפת האיסור, פעילותן עלולה להביא, בשגרה ובחירום, לכאוס מבצעי וחברתי ולפגיעה קשה בזכויות יסוד.

ואולם כדי להידרש כראוי לתופעה זו, יש לבחון באופן מעמיק את אחד הממצאים העיקריים שהצעה לסדר זו מתארת — מארג ביטחון הפנים בישראל של היום מאופיין במבנה רשתי, שניתן להגדירו "רשת השיטור", ובו פועלים מגוון של שחקנים, מדינתיים ובלתי מדינתיים, פורמליים ובלתי פורמליים, וכן חמושים ובלתי חמושים. בהקשר של שיטור וביטחון פנים, מבנה רשתי כזה יכול להציב סיכונים ניכרים, שאחד הבולטים שבהם הוא אירוע של ירי דו-צדדי בעת פעילות מבצעית ופעילות פסולה למול אוכלוסיות פגיעות במיוחד. ברור כי שלל השחקנים ברשת זו משפיעים, ישירות ובעקיפין, אלה על אלה, ולפיכך נדרשת ראייה כוללת ומתכללת של פעילותם בביטחון הפנים כדי להתוות מדיניות בתחום.

את סוגי הפעילויות האלה במארג ביטחון הפנים חילקנו במחקר זה במודל של רמזור לפי רמות ההסדרה והפיקוח עליהן. במרחב הירוק נמצאות התארגנויות שפעילותן החמושה מוסדרת ומפוקחת, לרבות פעילות בפיקוד משטרת ישראל (למשל, כיתות הכוננות המשטרתיות או המשמר הלאומי), או התארגנויות שמוסדרות בחקיקה ראשית (למשל, חברות אבטחה פרטיות או "השיטור העירוני"). במרחב הצהוב נכללות התארגנויות שפעילותן מוסדרת ומפוקחת באופן חלקי בלבד (ופעמים רבות מתקיימת אף חריגה מההסדרה), והיא המתרחשת ברובה ברשויות המקומיות, אך גם כחלק מפעילות מדינתית חוץ-משטרתית (למשל, מערך "קהילה שומרת" של משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות). במרחב האדום ברמזור נמצאת פעילות שאינה מוסדרת ואינה מפוקחת כלל, בפרט התארגנויות חמושות עצמאיות של אזרחים כמתואר לעיל.

הצעה לסדר זו ממפה את פעילות ההתארגנויות החמושות בביטחון הפנים לאחר 7 באוקטובר בחלוקה לשלושת מרחבי הרמזור האלה. לאחר בחינת ההיבטים המשפטיים והחברתיים המאפיינים כל אחד מהמרחבים, סקירת ההתפתחויות העדכניות והצגת התובנות העיקריות הנוגעות להתארגנויות בכל מרחב, פירטנו המלצות להתמודדות עם המצב הקיים בטווח המיידי והקרוב.

ראשית, אנו ממליצים לאסור במפורש בחקיקה את הארגון וההשתתפות בהתארגנות חמושה בלתי מוסדרת שפעילותה נועדה למלא בהתנדבות תפקידים בתחום ביטחון הפנים (המלצה 1.1), ומציעים לשקול לקבוע בחוק כי כאשר מתבצעות עבירות קיימות בחקיקה כחלק מהתארגנות כזו, תהיה זו נסיבה מחמירה (המלצה 1.2). בתוך כך, אנו קוראים למשטרה להגביר את האכיפה ביחס להתארגנויות חמושות אסורות, בין היתר באמצעות כתיבת נוהל סדור לטיפול בכך (המלצה 1.3). יתרה מכך, אנו ממליצים כי ללא היתר מפורש הקבוע בחקיקה ראשית, לא תהיה הפעלה ופעילות של מתנדבים חמושים במסגרת מדינתית או של השלטון המקומי שהיא חוץ-משטרתית (המלצה 1.4), וקוראים למשרד לביטחון לאומי לעודד התנדבות אזרחית-קהילתית לא חמושה בביטחון הפנים באופן סדור ולפי החוק, בפרט דרך הרשות לביטחון קהילתי (המלצה 1.5).

שנית, אנו סבורים כי יש לשפר את הפיקוח על מחזיקי כלי ירייה ברישיון, בין היתר באמצעות עידוד וניתוב אקטיבי של אזרחים חמושים לפעילות במסגרות מוסדיות, בפרט במסגרת המשמר האזרחי (המלצה 2.1). בנוסף, אנו ממליצים למשרד לביטחון לאומי להבהיר במפורש ברישיונות שהוא מנפק כי השתתפות והובלה של התארגנויות אסורות של מחזיקי כלי ירייה ברישיון הן משום הפרה של הרישיון (המלצה 2.2), הבהרה שנדרשת גם בהכשרת מבקשי הרישיון (המלצה 2.3). בנוסף, אנו ממליצים למשרד לקבוע הכשרה מיוחדת לקבוצות שלא היו זכאיות קודם לכן לרישיון, ובמבט-על מציעים להקים ועדה שתבחן באופן עצמאי את מדיניות התבחינים למתן כלי ירייה פרטי (המלצה 2.5).

שלישית, אנו סבורים שיש להסדיר באופן מקיף יותר את תחום האבטחה החמושה בישראל, באמצעות קידום חקיקה סדורה בנושא, שתכלול התייחסות לגיוס ולהכשרת המאבטח (המלצה 3.1). יתרה מזו, אנו סבורים כי התרחבות הנוכחות של אבטחה חמושה במדינת ישראל מחייבת חשיבה סדורה ודיון ציבורי בנושא, בייחוד בכל הנוגע לסמכויות המאבטח ולתפקידיו (המלצה 3.2).

לבסוף, אנו ממליצים כי בהיעדר סמכות ברורה ומפורשת בחקיקה ראשית, השלטון המקומי לא יפעיל באופן עצמאי סמכויות בתחום ביטחון הפנים (המלצה 4.1). בנוסף, אנו ממליצים לחדד בחקיקה באופן ברור מהם התפקידים והסמכויות של השלטון המקומי בכל הנוגע לפעילות שיוחדה עד כה למשטרת ישראל, ובתוך כך להבהיר בחוק כי כל פעילות עירונית חמושה בתחומי השמירה, האבטחה והסדר הציבורי מחייבת תיאום והנחיה מצד משטרת ישראל, אשר אחראית אחריות כוללת לאבטחה הציבור (המלצה 4.2). בתוך כך, אנו ממליצים שהמשרד לביטחון לאומי ומשרד הפנים יבהירו לציבור אילו סמכויות ניתנות כבר היום לשלטון המקומי בתחום זה (המלצה 4.3), ובמבט-על קוראים לקיים חשיבה סדורה ודיון ציבורי בנושא התרחבות הנוכחות של השלטון המקומי בביטחון הפנים במדינת ישראל (המלצה 4.4).