סקירה

המרוץ לנשיאות המדינה יוצא לדרך

| מאת:

המירוץ לבחירות נשיא המדינה ה-11 יצא לדרך באופן רשמי. לאחר ריבוי המועמדים במירוץ שהתקיים לפני 7 שנים, הפעם יתמודדו רק שניים: יצחק הרצוג ומרים פרץ. מרבית המועמדים שהתמודדו לאורך ההיסטוריה לתפקיד נשיא המדינה היו בעלי רקע פוליטי-מפלגתי; רובם גברים, בני שישים פלוס

Flash 90

המירוץ לבחירות נשיא המדינה ה-11 יצא לדרך באופן רשמי. עם תום מועד הגשת המועמדוּת התברר כי רק שניים יתמודדו הפעם: יצחק הרצוג ומרים פרץ. ניתוח של מועמדי העבר מראה כי מרביתם היו בעלי רקע פוליטי-מפלגתי; רובם גברים מבוגרים. מבין עשרת הנשיאים שכיהנו רק אחד היה נטול רקע פוליטי-מפלגתי: הנשיא הרביעי אפרים קציר. מאמר זה סוקר את הרקע ואת המאפיינים (מגדר, מוצא עדתי וגיל) של המועמדים ושל המנצחים בהתמודדויות לנשיאוּת המדינה.

תפקיד ייצוגי-טקסי, מועמדים פוליטיים

אף על פי שתפקיד נשיא מדינת ישראל הוא ייצוגי במהותו ושסמכויותיו אינן רבות, כל נשיאי המדינה, למעט אחד, היו דמויות שהגיעו מהזירה הפוליטית. יש המוצאים בכך טעם לפגם: כיוון שנשיא המדינה אמור להיות תפקיד מאחֵד שעומד מעל הפוליטיקה היום-יומית, עדיף כי ייבחר אדם שיהיה מקובל על שכבות רחבות ככל הניתן, ולא כזה ה"צבוּע" בגוונים של מפלגה זו או אחרת. יתרה מזאת, היות שהגוף הבוחר את נשיא המדינה הוא 120 חברי הכנסת, הליך הבחירה אינו מנותק מהפוליטיקה המפלגתית, ולעתים המרוץ לתפקיד הופך מתוח ולעומתי במקום שיישא אופי מכובד ומלכד. בחינת התמודדויות העבר מעלה כי לרוב התמיכה במועמד זה או אחר הוכתבה לפי קווים מפלגתיים או קואליציוניים. עם זאת, כיוון שהליך הבחירה הוא חשאי היו מקרים שבהם ניתן לחברי הכנסת חופש הצבעה, וגם במקרים שלא הוכרז על כך פורמלית, היו חריגות מהקווים המפלגתיים.

לעומת זאת, יש הטוענים כי אין שום פסול בעובדה שהמועמדים לנשיאוּת מגיעים מהזירה הפוליטית. זה אך טבעי שהזירות הציבוריות המרכזיות – הכנסת והממשלה – יספקו את מאגר המועמדים הגדול ביותר. מלבד זאת, הניסיון ההיסטורי מלמד כי מרגע שנכנס הנשיא הנבחר לתפקידו, הוא נוטה להשיל מעליו את זיקתו המפלגתית ולנהוג בממלכתיות.

בשנים 1949–2014 התמודדו 23 אישים על תפקיד הנשיא. 17 מתוכם הגיעו מהזירה הפוליטית: חברי כנסת מכהנים, חברי כנסת לשעבר או פעילים בזירות אחרות. רק 6 מועמדים לתפקיד הגיעו מחוץ לזירה הפוליטית: הראשון היה פרופ' יוסף קלוזנר שהתמודד ב-1949 מול חיים ויצמן.ויצמן עצמו לא היה פוליטיקאי מובהק, לפחות לא במובן המפלגתי של המילה, אך נחשב אחד ממנהיגיה הבולטים של התנועה הציונית. לזכותו נזקפו עשרות שנים של פעילות בזירה הפוליטית-דיפלומטית. קלוזנר, שנתמך על ידי תנועת החֵרות, היה היסטוריון וחוקר ספרות וממקימי האוניברסיטה העברית בירושלים. שני מועמדים לא פוליטיים התמודדו זה מול זה בבחירות של 1973: המדען פרופ' אפרים קציר היה מועמד מפלגת השלטון, בעוד שפרופ' אפרים אלימלך-אורבך, פילוסוף וחוקר יהדות, היה מועמד מטעם גח"ל והמפד"ל. קציר גבר על אורבך ונבחר לתפקיד הנשיא. הוא היחיד מבין תשעת נשיאי המדינה שהגיע מחוץ לזירה הפוליטית. בבחירות 1978 קידם מנחם בגין – אז כבר ראש ממשלה – את מועמדותו של פרופ' יצחק שווה לתפקיד. שווה, פיזקאי גרעין, היה דמות אלמונית כמעט, והצגת מועמדותו לתפקיד הנשיא עוררה אי-נוחות בקרב רבים מחברי הכנסת, גם בשורות הליכוד. כשלושה שבועות לפני מועד הבחירות הסיר שווה את מועמדותו. חמש שנים לאחר מכן, ב-1983, היה זה פרופ' מנחם אֵלון, היסטוריון ידוע, חוקר משפט עברי ושופט מכהן בבית המשפט העליון, שהתמודד מטעם הקואליציה על תפקיד הנשיא. הוא הפסיד בבחירות צמודות ומתוחות למועמד האופוזיציה חיים הרצוג. מועמדותו של אֵלון הייתה הפעם האחרונה שבה התמודד לתפקיד מועמד מחוץ לזירה הפוליטית עד לבחירות של 2014. בבחירות אלה הציגו את מועמדותם השופטת לשעבר דליה דורנר ופרופ' דן שכטמן, זוכה פרס נובל בכימיה.  

מעניין לציין שחמישה מבין ששת המועמדים הלא-פוליטיים היו אקדמאים. הזירה האקדמית, משמשת אפוא כמאגר השני בגודלו של מועמדים לתפקיד הנשיא, לאחר הזירה הפוליטית.

מועדון של גברים אשכנזים מבוגרים?

ניתוח המאפיינים הדמוגרפיים של 23 המועמדים ושל עשרת המנצחים מלמד שמרביתם חולקים תכונות משותפות: גברים, אשכנזים ומעל גיל 60. מהבחינה המגדרית, לא רק שכל עשרת הנשיאים עד כה היו מהמין הגברי, רק 3 מבין 23 המועמדים היו נשים (קולט אביטל, דליה איציק, דליה דורנר).דליה איציק, מתוקף תפקידה כיו"ר הכנסת ה-17, כיהנה במהלך 2007 כממלאת תפקיד נשיא המדינה, בעקבות הכרזתו של הנשיא משה קצב על נבצרותו מלמלא את תפקידו על רקע החקירות הפליליות נגדו.

שני נשיאים בלבד  – יצחק נבון ומשה קצב – היו ממוצא ספרדי, בעוד השאר היו ממוצא אשכנזי. אם נרחיב את המבט לכלל אוכלוסיית המועמדים, נגלה עוד שלושה מועמדים בלבד ממוצא מזרחי –שאול עמור (1998), מאיר שטרית ודליה איציק (2014). הגיל הממוצע שבו נבחרו אישים לתפקיד הנשיא הוא כ-67. הגיל הממוצע של המועמדים רק מעט נמוך יותר ועומד על 66. שלושה נשיאים בלבד נכנסו לתפקידם בגיל צעיר מ-60: משה קצב (54), אפרים קציר (57) ויצחק נבון (57). הנשיא המבוגר ביותר היה שמעון פרס, בן 84 בהיבחרו.

מאפייניהם של המועמדים* לתפקיד הנשיא ושל הנשיאים הנבחרים**

  מועמדים (N=23) מנצחים (N=10)
בעלי רקע פוליטי 17 9
ללא רקע פוליטי 6 1
גיל בעת התמודדות/ היבחרוּת ראשונה (ממוצע) 66 67
גברים 20 10
נשים 3 0
מוצא אשכנזי  18 8
מוצא ספרדי 5 2

*המועמדים (לפי סדר כרונולוגי): חיים ויצמן, יוסף קלוזנר, יצחק בן-צבי, יצחק גרינבוים, מרדכי נורוק, פרץ ברנשטיין, זלמן שזר, אפרים אלימלך אורבך, אפרים קציר, יצחק נבון, מנחם אלון, חיים הרצוג, עזר ויצמן, דב שילנסקי, שאול עמור, שמעון פרס, משה קצב, קולט אביטל, ראובן ריבלין, דליה איציק, דליה דורנר, מאיר שטרית, דן שכטמן.
**המנצחים: חיים ויצמן, יצחק בן-צבי, זלמן שזר, אפרים קציר, יצחק נבון, חיים הרצוג, עזר ויצמן, משה קצב, שמעון פרס, ראובן ריבלין.