אלימות מתנחלים באיו"ש ואוזלת היד של הממשלה – כרסום ביסודות הדמוקרטיה שלנו וסכנה לעתיד ישראל
פורעים יהודים סמוך לכפר אבו פאלח, אוקטובר 2026 | Photo by Flash90
גם השנה, עונת מסיק הזיתים ביהודה ושומרון מלווה באירועים קשים של אלימות נגד פלסטינים וגרימת נזק כבד לרכושם מצד מתנחלים קיצוניים. גורמים בממשלה ובהנהגת המתנחלים מבקשים להקטין את חומרת התופעה, בהתייחסות אל העבריינים כ"נוער שוליים" שמשווע ליד מחנכת, ואל התופעה כאירועי "חיכוך" מקומיים. בפועל, מדובר באלימות ובעבריינות מאורגנת של קבוצות קיצוניות (שהנמנים עמן מכונים לעיתים "נוער הגבעות"), המופנית נגד פלסטינים ונגד ישראלים וזרים המסייעים להם, בכל ימות השנה ובאזורים נרחבים ביהודה ושומרון.
האלימות החמורה ואוזלת היד שמגלים מולה ממשלת ישראל וגופי הביטחון, פסולות ומסוכנות משורה של טעמים:
ראשית, המעשים מהווים לא רק עוול מוסרי אלא גם עבירות על החוק. לו היו מבוצעים בישראל היו זוכים לתגובה חריפה מצד רשויות אכיפת החוק. לא ייתכן כי מעשים אלו יזכו למשיכת כתף בלבד כאשר הם מתבצעים בשטחים, מה גם שלישראל חובה מכוח המשפט הבינלאומי להגן על תושביהם הפלסטינים. מדיניות זו היא חתירה תחת ערכיה של מדינת ישראל. מדינת חוק אינה יכולה, חוקית ומוסרית, לאפשר קיומן של "מובלעות" של הפרת חוק בשטחים שנמצאים תחת שליטתה. אכן, מסקר שערכנו לאחרונה במכון הישראלי לדמוקרטיה עולה, כי רוב הציבור היהודי בישראל סבור כי אירועי האלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים פוגעים בערכיה של מדינת ישראל.
שנית, טועה מי שסובר שניתן יהיה לתחום את האלימות רק ליהודה ושומרון ורק כלפי פלסטינים. מי שהתרגל לכפות את עמדתו האידאולוגית באלימות כלפי פלסטינים, יעשה זאת בהדרגה כלפי כלל מתנגדיו, גם בתוככי מדינת ישראל. כבר כיום נרשמים אירועים בהם מופנית אלימות ביהודה ושומרון נגד מפקדים בצה"ל. נורמות של הפקרות ושל זלזול בחוק פוגעות בתשתית הדמוקרטיה הישראלית עצמה.
שלישית, האלימות כלפי פלסטינים גם מביאה לפגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל. בעוד שבישראל היא זוכה לתשומת לב תקשורתית מצומצמת יחסית – סיקור הפגיעה בסוף השבוע האחרון בצלמת עיתונות אמריקנית ובדיפלומטים אירופאים הם החריג שמעיד על הכלל – בעולם תופעת האלימות ביהודה ושומרון ואוזלת היד של הממשלה וגופי הביטחון בישראל זוכות לתשומת לב רבה. הן פוגעות קשה בלגיטימיות הבינלאומית של מדינת ישראל וביכולתה לקדם אינטרסים לאומיים שלה. פגיעה ביכולת של ישראל לרכוש אמצעי לחימה מעבר לים וביצואנים ישראלים כבר ניכרת, וחרמות בתחומי התרבות, האקדמיה והספורט הולכים ומתממשים מול עינינו. בסקר שהוזכר למעלה כמעט שני שלישים מהציבור היהודי בישראל (ורוב מקרב תומכי הימין) סבורים כי האלימות כלפי פלסטינים פוגעת בלגיטימציה הבינלאומית של ישראל.
רביעית, יש סימנים לכך כי גופי הביטחון – צה"ל, משטרת ישראל והשב"כ – אינם מפעילים את מלוא יכולותיהם למיגור התופעה. נראה שחלק מהמגבלות נובעות מלחץ פוליטי. כך למשל, הורה שר הביטחון להפסיק את השימוש בכלי המעצרים המנהליים כלפי מתנחלים קיצוניים. אך נראה כי גם גופי הביטחון עצמם נמנעים מלהפעיל באופן אפקטיבי את מלוא יכולותיהם. משטרת ישראל מקשה על הגשת תלונות כנגד מתפרעים וגוררת רגליים בחקירת אירועים, קל וחומר במיצוי הדין עם העבריינים. צה"ל, שלו אחריות כוללת לביטחון ביהודה ושומרון, נמנע מלממש אחריות זו, ומועלות טענות קשות, חלקן מתועדות, על מקרים של שיתוף-פעולה של לובשי מדים עם הפורעים. חשוב להדגיש – יכולתו של צה"ל לפעול כצבא העם מבוססת על מערכת ערכים משותפת. תמיכה של חיילים ומפקדים בפעילות הפורעים חותרת תחת יכולת זו, ותפגע באמון הציבור בצה"ל. מטבע הדברים קשה יותר להעריך את תפקודו של השב"כ ביחס לאירועים ביהודה ושומרון, אך הדיווחים התקשורתיים לגבי גישתו של ראש הארגון לתופעה מעוררים דאגה.
אם ממשלת ישראל וגופי הביטחון שלה לא יתעשתו, עלולה האלימות של קבוצה קטנה של מתנחלים להשפיע על אינטרסים לאומיים רחבים. מדינת ישראל כבר הוכיחה בעבר שהיא יודעת לפעול בתקיפות נגד אלימות יהודית מאורגנת בהינתן רצון פוליטי. יש לעשות זאת באותה נחישות ואפקטיביות שבה נלחמים בטרור הפלסטיני.
