אלימות

העלייה החדה בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית מציבה אתגר חברתי ולאומי מהמורכבים ביותר בישראל. נתוני מקרי הרצח, תחושת הפחד והפער בין הציפיות מהמדינה לבין המציאות מעלים שאלות על מדיניות, אכיפה ומשילות.

בפרק מיוחד של "סדר חדש" מכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה בנצרת בשיתוף קבוצת בוקרא, משוחחים יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי-שחם עם מאזן גנאים, פרופ' מונא חורי-כסאברי וברווין עזב מחאמיד על הגורמים לזינוק בפשיעה, על יחסי המגזר הערבי עם המשטרה, על תפקיד החברה האזרחית ועל האפשרויות לשינוי. הפרק בוחן האם מדובר בכשל מערכתי מתמשך, ומהם הצעדים הנדרשים כדי להשיב תחושת ביטחון אישי לערבים אזרחי ישראל.

12 במרץ 2026

כאשר כל צעיר ערבי שלישי לא עובד, לא לומד, ומרגיש שהוא שקוף מול המוסדות – האלימות הופכת לדרך הקלה ביותר להשיג תחושת ערך. כדי לשנות את זה, צריך להחליף את הייאוש וחוסר האונים בכלים אזרחיים המעניקים תחושת שותפות ויכולת השפעה.

19 בפברואר 2026

ממצאי הסקר הוצגו ביום העיון של תוכנית החברה הערבית בישראל בשיתוף עם קבוצת "בוקרא": "החברה הערבית בישראל על פרשת דרכים – אתגרים והזדמנויות".

10 בפברואר 2026

11 בינואר 2026

41% סבורים שיש להעניק לו חנינה כדי שיוכל למלא את תפקידו בלי הפרעה ● מעל למחצית מהציבור סבורים שהנהגת המדינה מושחתת; פערים בין המחנות הפוליטיים: 93% בשמאל, 83% במרכז, 44% בימין ● 71% מהציבור צופים עימות צבאי עם חיזבאללה בשנה הקרובה, 69% צופים עימות עם איראן ו-53% מאמינים שתיפתח מערכה נוספת מול חמאס ● מחצית מכלל הציבור מעידים שאירועי השנתיים האחרונות השפיעו לרעה על מצבם הנפשי, 45% מעידים שמצבם הכלכלי נפגע. בציבור הערבי: יותר מ-80% מדווחים על פגיעה נפשית או כלכלית, כמעט כפול מבציבור היהודי.

9 בדצמבר 2025

הידרדרות בביטחון האישי ובנגישות לצדק: ישראל יורדת למקום ה־83 מתוך 181 מדינות במדד הבוחן את מצבן של נשים. לצד העלייה ברצח נשים והחלשת המוסדות שמגנים על זכויותיהן, מתרחבת גם מגמה של אלימות מילולית וצמצום מקומן של נשים בזירה הציבורית.

25 בנובמבר 2025

קרוב למחצית מכלל הציבור חושבים שכוחות הביטחון ורשויות האכיפה נוקטים יד רכה מדי בתגובה לאלימות מתנחלים נגד צה"ל ונגד פלסטינים בגדה המערבית/יו"ש, רק כרבע סבורים שמדובר ביד קשה מדי ● רוב גדול בציבור היהודי סבורים שבהתחשב בנסיבות הלחימה ישראל עושה מאמצים ניכרים למנוע סבל מיותר מהפלסטינים בעזה; בציבור הערבי הרוב סבורים שגם בנסיבות הנוכחיות ישראל הייתה יכולה להפחית משמעותית את סבל הפלסטינים.

05 באוגוסט 2025

בעיצומו של גל אלימות חסר תקדים בחברה הערבית, המדינה ממשיכה להימנע מפעולה אמיתית: במקום לגבש מדיניות כוללת ולשתף פעולה עם ההנהגה המקומית, היא מסייעת לטפח מעגל של עוני, פחד ופשיעה.

רצף מקרי הרצח האחרונים אינם "גל אלימות" רגעי, אלא תוצאה ישירה של קריסת מדיניות ממושכת. ממשלת ישראל הזניחה ביודעין תוכניות לאומיות למאבק בפשיעה, והותירה את אזרחיה – בעיקר בחברה הערבית – חשופים לאלימות מתמשכת ולמשילות מתפוררת.

בעיתוי תמוה במיוחד, דווקא כאשר השירותים שהיא מספקת חיוניים מתמיד ותקציב המשרד לביטחון לאומי הכפיל את עצמו – בוחרת הממשלה לסגור את הרשות לביטחון קהילתי, הגוף היחיד שמתמודד עם בעיות של אלימות וסמים בקהילה. התוצאה? פגיעה בביטחון של כולנו.

לא הדאגה לזהות היהודית של המדינה מניעה את מתנגדיה, אלא דאגה לזהותה הפטריארכלית. מדינה החוגגת 74 שנות עצמאות לא יכולה להפנות עורך למאבק באלימות נגד נשים

אם ישראל לא תצטרף לאמנה, שנחשבת לאמת המידה המתקדמת ביותר למחויבות מדינות למאבק בתופעת האלימות נגד נשים, ייפגעו משמעותית המאמצים למניעתה.