אי־יציבות תעסוקתית בישראל

מחקר זה בוחן את תופעת אי־היציבות התעסוקתית בישראל — שאפיונה חשוב בהיותה מפתח לעיצוב מדיניות של גורמים ממשלתיים וחוץ־ממשלתיים. המחקר בוחן כמה הגדרות אפשריות לתופעה, ועל פיהן הוא ממפה את נטייתן של קבוצות אוכלוסייה שונות להימצא במצב הזה.

במחקר נמצא כי הפסקות עבודה מרובות רווחות יותר בקרב צעירים, בקרב אנשים בעלי השכלה נמוכה, ובקרב מי שבתקופה קודמת היו בעלי הכנסה נמוכה. בהשוואה לגברים, היקף הפסקות העבודה בקרב נשים קשור פחות לרמת ההשכלה. עוד עולה מן המחקר כי ישנם הבדלים ניכרים במעברים בין סטטוסים תעסוקתיים (יציאה משוק העבודה וחזרה אליו), לבין מעברים בתוך שוק העבודה, בין מעסיקים. יוצאי ברית המועצות ויוצאי אתיופיה מאופיינים בהיצמדות חזקה לשוק העבודה לצד מעברים מרובים יחסית בין מעסיקים, ואילו נשים ערביות מאופיינות במיעוט מעברים בין מעסיקים. נוסף על כך, נמצא שההשתייכות לענפים כלכליים היא גורם מפתח במיפוי ההבדלים בין קבוצות מבחינת חוסר היציבות.

המחקר מציע לראות באי־יציבות תעסוקתית, בראש ובראשונה, תופעה הנובעת מגורמים חברתיים־כלכליים השכלתיים שונים או משקפת אותם, ורק במידה מוגבלת הגורם הישיר לתופעות חברתיות־כלכליות אחרות. לאורך המחקר ובסופו מובאות כמה המלצות מדיניות הרלוונטיות למסגרת הדיון באי־יציבות תעסוקתית, לפי ההגדרות השונות של תופעה זו.