האם להפסד של אורבן יש משמעות מעבר להונגריה?

חגיגות בבודפשט לאחר ניצחון האופוזיציה בבחירות, 12 באפריל 2026 | Photo by SIPA USA via REUTERS

התבוסה שנחלו ויקטור אורבן ומפלגתו בבחירות שנערכו ביום ראשון בהונגריה חורגת בהרבה מטלטלה פוליטית פנימית. מדובר באירוע משמעותי: נפילתו של אחד האדריכלים המשפיעים ביותר של הפופוליזם בתצורתו המודרנית, ומכה סמלית למודל פוליטי שזכה לחיקוי במספר דמוקרטיות, כולל בישראל, בעשור האחרון. 

אורבן הפך לשם נרדף לתהליך של נסיגה דמוקרטית. במהלך 16 שנות שלטונו הרצופות הדרדרה הונגריה ממעמד של דמוקרטיה ליברלית ל"אוטוקרטיה אלקטורלית" במדדי דמוקרטיה בינלאומיים. מדובר במדינה שבה עדיין מתקיימות בחירות חופשיות-למדי (כפי שראינו בבחירות הנוכחיות) אך כזו שמגרש המשחקים בה מוטה באופן שיטתי – באמצעות לחץ על התקשורת החופשית, שחיקה של עצמאות מערכת המשפט, פגיעה במקצועיות של שירות המדינה ובפוטנציאל הביקורתי של מוסדות אקדמיים. במשך שנים שימש המודל של אורבן כדוגמא עבור מנהיגים פופוליסטיים במקומות אחרים של איך ניתן לפרק דמוקרטיה ליברלית בהדרגה, באופן חוקי, ותוך תמיכה ציבורית. 

אורבן לא לבד בהפסדו. בעת האחרונה רמזו כמה אירועים פוליטיים על מגמה אירופית של מה שניתן לכנות מעין "תגובת נגד" לפופוליזם. באיטליה ספגה ג’ורג’יה מלוני הפסד במשאל עם שנתפס כמדד לתמיכה בממשלתה. בצרפת הימין הקיצוני השיג תוצאות מאכזבות למדי בבחירות המקומיות, ולא הצליח לתרגם ציפיות גבוהות להישגים מכריעים. ובסלובניה גברה (אם כי בקושי) הקואליציה הליברלית של רוברט גולוב על הפופוליסט יאנז יאנשה. 

ביחד, התפתחויות אלו עשויות להתפרש כמשקפות מגמה של בלימת הגל הפופוליסטי. ישנם אף פרשנים שמכנים את הרגע הזה כמעין “תגובת-נגד טראמפיסטית” (Trumplash): מענה פוליטי לסגנון ולמורשת של דונלד טראמפ, שהפופוליזם שלו והקיטוב המתלווה אליו העניק השראה למנהיגים כמו אורבן. 

עדיין, מוקדם להספיד את הפופוליזם ולהכריז על חזרה מנסיגה דמוקרטית. קל יותר להרוס דמוקרטיה מאשר לשקם אותה. התיקון של 16 שנות שלטון אורבן לא יהיה מהיר ולא פשוט. הממשלה הנכנסת תעמוד בפני משימה מאתגרת: שיקום עצמאות המוסדות ובניית אמון הציבור מחדש, בתוך מערכת שעשויה עדיין להיות מוטה מבנית נגדה ורוויה בנאמני המשטר הקודם. מספיק להביט במה שקורה בפולין כדי להבין את גודל האתגר. הממשלה הליברלית של דונלד טאסק שהחליפה בסוף 2023 ממשלה פופוליסטית, מתקשה מאוד לתקן שנים של שחיקה מוסדית. החלשת בתי המשפט, הפוליטיזציה של התקשורת החופשית ושל שירות המדינה – כל אלה אינם מתהפכים בן לילה. המורשת המוסדית של שלטון פופוליסטי עלולה להימשך זמן רב לאחר הפסד בבחירות.

מעניין לציין גם שמפלגות פופוליסטיות עיצבו מחדש את הדינמיקה של התחרות הפוליטית בין המפלגות ובכך הטביעו את חותמן גם על מי שדוחק את מעמדן. במדינות בהן הפופוליזם התחזק, התחרות הפוליטית המרכזית אינה עוד בין שמאל מתון לימין מתון. תחת זאת, המאבק הנוכחי הוא בין ימין פופוליסטי לבין ימין מתון ממלכתי או לכל היותר מרכז. כך, המנצחת בבחירות בהונגריה אינה מפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית כלשהי, אלא מפלגת מרכז-ימין בשם TISZA; ואילו בצרפת המאבקים הבולטים בשנים האחרונות הן בין המרכז, בראשות עמנואל מקרון, והימין הקיצוני בהנהגת לה-פן. גם בגרמניה שתי המפלגות הגדולות כיום הן ימניות, ובהולנד הקואליציה הנוכחית, זו שגברה על חרט וילדרס הפופוליסט, מורכבת ממפלגות מרכז וימין.

גם בישראל מתרחש בעשור האחרון תהליך מואץ של נסיגה דמוקרטית שמשתקפת היטב במדדים בין-לאומיים הבודקים את רמות הדמוקרטיה והחופש במדינות העולם: במדד של Freedom House הידרדרה ישראל מציון של 81 במדד שהתפרסם בשנת 2014 לציון של 73 במדד שהתפרסם לאחרונה; ובמדד V-Dem מוגדרת ישראל מאז 2023 כדמוקרטיה אלקטורלית, לאחר שבמשך חמישים שנה הוגדרה כדמוקרטיה ליברלית.

מחקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה התחקו אחר הדמיון בתהליכים המתרחשים בהונגריה ובישראל: מתקפות על “אליטות” ודה-לגיטימציה של יריבים פוליטיים, ניסיונות לערער את הלגיטימיות של תקשורת עצמאית ולשלוט בה, מתקפה על הרשות השופטת, הגבלות על הממסד האקדמי,  מתקפות על השירות הציבורי, ומינויים פוליטיים של "נאמנים" לשורותיו.

גם במישור של עיצוב התחרות הפוליטית אפשר לראות את הדמיון למתרחש בישראל: בבחירות הקרובות מצד אחד ניצבת הקואליציה של נתניהו שנקטה בשנים האחרונות בקו פופוליסטי, ומן הצד השני מתגבשת חלופה שבין מנהיגיה דמויות מן הימין כגון נפתלי בנט ואביגדור ליברמן – המייצגים פוליטיקה ימנית, ולעיתים אף ניצית ולאומית, אך עם רטוריקה שמחויבת לנורמות ליברליות ולריסונים ובלמים של הכוח השלטוני, ולצידם מנהיגי מרכז או מרכז-שמאל כמו יאיר לפיד, גדי אייזנקוט ויאיר גולן.

קשה להקיש מתוצאות הבחירות בהונגריה והמגמה באירופה על מה שעשוי להתרחש בישראל. סדר היום הפוליטי בישראל ייחודי וכולל עמדות בסוגיות חוץ ובטחון ומחלוקות ציבוריות סביב חוק הגיוס, תקציבים יחודיים, ואחריותיות ציבורית למחדל השבעה באוקטובר. לכן כל התרחישים אפשריים ל"יום שאחרי": ממשלת שינוי, ממשלת אחדות או מבוי סתום פוליטי, שיוביל לממשלת מעבר ובחירות נוספות.

יש להמתין ולראות האם להפסדו של אורבן יהיו גלי הדף מעבר לגבולות הונגריה.

עם זאת אפשר לומר שתוצאות הבחירות בהונגריה בוודאי מעידות על כך שהציבור במדינות דמוקרטיות משווע לשינוי, והן עשויות לבשר על האפשרות להחיות מחדש את הדמוקרטיה הליברלית, אם כי זו חייבת להיות דמוקרטית ליברלית אמיתית כזו שמבטיחה שוויון, חירות, בטחון ורווחה – וגם מקיימת. הציבור לא יסתפק בפחות.