לבתי הספר יש תפקיד חשוב במאבק נגד אלימות בני נוער
מדליקים נרות במקום שבו נרצח ימנו זלקה ז"ל | Photo by Avshalom Sassoni/Flash90
מורה צעירה וחדשה, מחנכת כיתה ז', נכנסה לכיתה לאחר הרצח האכזרי של ימנו בנימין זלקה ז"ל בפתח תקווה כדי לשוחח עם התלמידים על המקרה. היא הגיעה מצוידת בהנחיה הכללית של משרד החינוך, לפיה יש להקדיש לכך שיעור ולשוחח עם התלמידים והתלמידות על אלימות בכלל ועל הסכנות שהיא מביאה עמה. כאשר פתחה בנושא, אמר אחד התלמידים שמי שרצחו היו כנראה שמאלנים. "איך זה קשור?", שאלה המורה, "ואם הם היו ימנים?". על כך ענה תלמיד אחר: "אם הם היו ימנים, כנראה הייתה להם סיבה טובה לרצוח אותו". הקישור בין הרצח הנורא לפוליטיקה לא הגיע רק מצד אחד: ברשתות היו מי ש"האשימו" את הרוצחים בכך שהם "ביביסטים". האלימות הקשה בחברה הישראלית הפכה לעוד כלי בשיח פוליטי מקטב.
כולם הזדעזעו אחרי הרצח האכזרי, ובצדק. מהרצח, מהנסיבות, מהמעורבים, ובעיקר מההבנה שבישראל 2026 היחס לחיי אדם הגיע לשפל חדש. ועדת החינוך של הכנסת התכנסה במאי האחרון לדיון מיוחד בשיתוף הוועדה לזכויות הילד, משרד החינוך הכריז כי יכין הצעה אסטרטגית ארוכת טווח למניעת אלימות, משרדי ממשלה נוספים הסכימו שיש לשלב ידיים ולבנות "תוכנית לאומית כוללת". אכן, חשוב לקדם תוכנית כזו, בעיקר חשוב ליישם אותה, וגם הציבור הישראלי חושב כך.
בסקר מיוחד לקראת פתיחת שנת הלימודים שאלנו מהו הנושא החשוב ביותר שצריכה הממשלה הבאה לקדם בתחום החינוך. בראש הרשימה, הרבה לפני שיפור מעמד המורות והמורים או התאמת מערכת החינוך לעידן ה-AI, הציבו המשיבים את ההתמודדות עם האלימות.
אבל כדי להגשים את תוכניות משרדי הממשלה ואת רצון הציבור, יש להכיר בכך שאלימות היא פוליטית. היא לא אירוע שיש לטפל בו רק במובנים משמעתיים ורגשיים. אלימות בקרב בני הנוער אינה מתרחשת בוואקום, היא קשורה לאלימות בחברה כולה והיא אחד הסימפטומים הקשים של חברה בתהליכי קריסה. בית הספר הוא אמנם לא האחראי היחיד להתמודד עם האלימות, אבל הוא מקום שאפשר וצריך לעשות בו הרבה יותר מאשר רק להגיב לאירוע טרגי מסוים כמו הרצח של זלקה ז"ל.
המאבק באלימות בני הנוער לא יכול להיות מנותק מחשיבה על איך מלמדים ילדים לנהל מחלוקות ולהציג עמדות שונות, ואיך דואגים שערכים כמו כבוד האדם וקדושת החיים יוטמעו במערכת החינוך. איך הנטייה הפוליטית של הרוצח או של הקרבן קשורה לשאלת האלימות, שאלה המורה בתמימות. על פניו היא לא קשורה, אבל השיחה הזאת על האופן שבו מנהלים מחלוקות פוליטיות כלל לא מתקיימת בבתי הספר, לפחות לא באופן קבוע ורציף. גם הציבור הגדול שחושב שאלימות בני הנוער היא הבעיה המרכזית היום בתחום החינוך, צריך להבין שכדי להתמודד איתה באמת, חייבים לאפשר שיח פוליטי בכיתות.
הממשלה הבאה חייבת להתמודד באופן מערכתי עם אלימות בני הנוער, אבל היא צריכה לעשות זאת לא כפרויקט העומד בפני עצמו, אלא כחלק בלתי נפרד מלימוד הידע והמיומנויות הנדרשים לחיים בחברה דמוקרטית. לבתי הספר חייב להיות תפקיד מרכזי בכך, בוודאי בחברה מקוטבת ופצועה כמו החברה הישראלית בעת הזאת.
התפרסם לראשונה בישראל היום
