ציונות אינה גזענות
מאמר דעה מאת עמיר פוקס בעקבות הקמפיין של שמעון גפסו לראשות עיריית נצרת עילית.
הכשל העיקרי במאמרו של שמעון גפסו ("אני גזען?") נטוע בבלבול בין ציונות, לאומיות וגזענות. מר גפסו ניסה להגן על הקמפיין המזעזע לבחירתו מחדש לראשות עיריית נצרת: "נצרת עילית יהודית לנצח! לא עוד עצימת עיניים, לא עוד התרפקות על החוק המאפשר לכל אזרח לגור היכן שיחפוץ. זהו זמן לשמור על הבית". לטענתו, אם הוא גזען, גם הרצל היה גזען שכן חזה את מדינת היהודים, וכך בן גוריון שהכריז על הקמתה וכן הלאה.
גפסו יוצר למעשה זיהוי של הציונות עם גזענות. אלא שתגובות בשמאל הרדיקלי למאמרו, ולטענות דומות בעבר – מוצאות מידה של צדק בטענתו – ולפיה, לא תיתכן מדינה יהודית ודמוקרטית. הסכנה בקו זה הוא ההסכמה בין הצדדים הקיצוניים במפה הפוליטית – זה טוען שמשום שלא תיתכן מדינה יהודית דמוקרטית – עליה להיות יהודית בלבד או בעיקר – וזה טוען, מאותו סיבות, שעל המדינה להיות מדינת כל אזרחיה.
ולא כך היא. אין סתירה מובנית בין היות מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי ובין היותה מדינה דמוקרטית – גם אם קיים מתח מובנה בין שתי מהויות אלה. בפועל, אכן קיימת מגמה מסוכנת של הסתמכות על אופייה היהודי של המדינה, החותרת תחת אופייה הדמוקרטי. אלא שאין זה הכרח. מדינת לאום יכולה להשאר כזו וגם להיות דמוקרטית. היא יכולה להחיל מדיניות הגירה המעודדת הגירה של אותו לאום (ובענייננו חוק השבות). היא יכולה לכלול המנון, דגל וסמלים הנוגעים לאותו לאום, ולתת מעמד מיוחד לשפתו. ישראל איננה מדינת הלאום הדמוקרטית היחידה בעולם. בכך אין להצדיק אפליה כלפי מיעוטים החיים במדינת הלאום כאזרחים שווי זכויות. בכך נחצה הקו בין מדינת לאום לבין מדינה לאומנית גזענית.
באותה הכרזת עצמאות בה נתלה גפסו כחלק מאותם "גילויי גזענות", היו כלולות גם הפסקאות הבאות: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; ... אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים." ההכרזה היא קריאה ברורה להקמת מדינת לאום דמוקרטית. מדינה בה לא יעלה על הדעת כי ראש עיר יתהדר בקריאותיו להדיר ולהפלות ערבים – חרף שהוא מכיר בכך כי החוק מאפשר לכל אזרח לגור היכן שיחפוץ (שמא הוא מתכוון לחוק יסוד הנוראי "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו"?).
בשולי הדברים, יש לציין שאין להתפלא על מגמה זו. כל עוד עומד בתוקפו חוק ועדות הקבלה, לפיו ביישובים קטנים ומיוחסים בגליל ובנגב מותר לועדה לסנן את התושבים המתקבלים על סמך "חוסר התאמה למרקם החברתי-תרבותי" של היישוב, ירגישו תושבי הערים הסמוכות כמי שמופלים לרעה. משום מה רק עליהם נאסר להיות גזענים?
המאמר פורסם ב"הארץ" בתאריך 12.8.2013