• למוזמנים בלבד
מדד הדמוקרטיה הישראלית

מדד הדמוקרטיה הישראלית 2016

ביום שני 19.12.2016 הוגש מדד הדמוקרטיה לנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין. השנה עסק המדד בין השאר ביכולת ההשפעה של האזרחים על החלטות הממשלה, באמון במוסדות המדינה השונים, אופי המדינה, סובלנות וקבלת האחר, חופש הביטוי ושוויון אזרחי, יחסי יהודים-ערבים, וכיצד ישראל מתמודדת עם טרור. את המדד הגישו לנשיא המדינה נשיא המכון יוחנן פלסנר ופרופ' תמר הרמן, מנהלת מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון.

לא מאמינים במוסדות השלטון: השנה נרשמה ירידה משמעותית באמון במרבית המוסדות שנבדקו ביחס לשנה שעברה וביחס לממוצע המשוקלל של האמון בהם החל מ-2003. בתחתית הרשימה נמצאים המוסדות הפוליטיים: אמון הציבור בכנסת עומד על 26.5% (לעומת 35% אשתקד), האמון בממשלה עומד על 27% (לעומת 36% אשתקד) ואילו האמון במפלגות עומד על פחות מ-14% (לעומת 19% אשתקד).

גם במוסדות נוספים שנבדקו חלה ירידה: האמון במשטרה עומד על 40% (לעומת 42.5% אשתקד), האמון בבית המשפט העליון עומד על 56% (לעומת 62% אשתקד), האמון בנשיא המדינה עומד השנה על 61.5% (לעומת 70% אשתקד) ובאמון הציבור בתקשורת חלה ירידה משמעותית והוא עומד על 24% בלבד (לעומת 35.5% אשתקד). המוסד היחיד השומר על רמת האמון הגבוהה בקרב הציבור, הוא צה"ל שזוכה לאמון בקרב 90% מהציבור היהודי (לעומת 93% אשתקד) ו-82% בציבור הכללי.

הפוליטיקאים והציבור: רוב הישראלים סבורים שהפוליטיקאים בישראל מנותקים מהבעיות והצרכים של הציבור (75%) ורק שליש מהציבור סבור שחברי הכנסת עובדים קשה ומבצעים את תפקידם כראוי. 79% סבורים שפוליטיקאים דואגים יותר לאינטרסים האישיים שלהם מאשר לאינטרסים של הציבור שבחר בהם ו-47% סבורים שאין בישראל מפלגה שמייצגת את השקפותיהם בצורה טובה (ירידה של 10% בהשוואה לשאלה זהה שנשאלה במדד 2012). רוב (61%) מהערבים מסכימים שהמנהיגים הערבים דואגים בעיקר לבעיות של הפלסטינים בגדה ובעזה ופחות מדי לבעיות של הערבים הישראלים. 42% מהישראלים סבורים שבכדי להתמודד עם הבעיות של ישראל יש צורך במנהיג חזק שלא יתחשב בכנסת, בתקשורת ובדעת הקהל

מצב האומה: חרף חוסר האמון במוסדות הפוליטיים, רוב אזרחי המדינה גאים בהיותם ישראלים (86% מהיהודים ו-55% מהערבים). כבעבר, הערכת מצבה הכללי של ישראל נוטה גם השנה לחיוב: 36% מהישראלים סבורים שמצבה הכללי של המדינה טוב, 40% סבורים שהוא "ככה-ככה" ו-23% סבורים שהוא רע ורוב משמעותי. בנוסף, (78% מהיהודים ו-60.5% מהערבים) סבורים שמצבם האישי טוב. כמו כן, שני שליש מהישראלים אופטימים לגבי עתידה של ישראל. רוב היהודים (71%) מסכימים עם הקביעה שישראלים תמיד יכולים לסמוך על ישראלים אחרים שיעזרו להם בעת צר . הציבור הערבי חצוי בשאלה זו (42% מסכימים עם האמירה ו-44.5% אינם מסכימים איתה).

דמוקרטיה וזכויות אדם: ברמת העיקרון, רוב הציבור מסכימים כי מדינת ישראל חייבת לשמור על אופיה הדמוקרטי בכדי להתמודד עם אתגריה (85%). רוב (60%) גם סבורים שיש להבטיח חופש ביטוי גם לאנשים שמתבטאים נגד המדינה. ואולם, התרגום לשפת מעשה מעיד על בעיות בהפנמת ערכים דמוקרטיים מרכזיים ועל רמה נמוכה של סובלנות לדעות ביקורתיות: למשל, 71% מהיהודים (אך רק 23% מהערבים) סבורים שארגוני זכויות האדם והאזרח גורמים נזק למדינה, עליה של 15% משנה שעברה. מעבר לכך, למעלה ממחצית (52.5%) מהציבור היהודי סבורים שיש לשלול את זכות ההצבעה בבחירות ממי שלא מסכים להצהיר שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.

יחסי יהודים-ערבים: יותר ממחצית (53%) מהיהודים סבורים שאזרחי ישראל הערבים מקופחים לעומת היהודים. ובכל זאת, קרוב למחצית מהיהודים (44.5%) תומכים בכך שישראל כמדינה יהודית תזרים יותר תקציבים ליישובים יהודים מאשר לערבים. כמו כן רוב יציב בציבור היהודי (השנה 59%) מתנגדים לצירוף מפלגות ערביות לממשלה ולמינוי שרים ערבים. זאת בניגוד לרוב (72%) מהערבים התומכים בהצטרפות של מפלגות ערביות לממשלה ומינוי שרים ערבים. עם זאת, הסקר העלה נכונות ניכרת לקרבה חברתית (שכנות, חברות, עבודה משותפת) בין יהודים לערבים, למעט נושא הנישואין שהוא בבחינת טאבו בשני הציבורים.

חיים במתח: 53% מהישראלים סבורים שהמתח החזק ביותר בחברה הישראלית הוא המתח בין יהודים וערבים, עליה של %6 לעומת אשתקד. זאת בהשוואה ל-24% סבורים שהמתח החזק ביותר הוא בין ימין לשמאל, 10.5% החושבים שהמתח החזק ביותר הוא בין דתיים לחילונים ורק 1.5% בלבד הסבורים שהמתח בין מזרחים לאשכנזים הוא החזק ביותר בחברה הישראלית. רק כרבע (26%) בכלל הציבור סבורים שקיים איזון בין המרכיב היהודי למרכיב הדמוקרטי בישראל של היום. 45% סבורים שהרכיב היהודי חזק מדי ו-23% שסבורים שהרכיב הדמוקרטי חזק מדי).

טרור ודמוקרטיה: 72% מהיהודים חושבים שהחלטות גורליות בנושאי שלום וביטחון צריכות להתקבל ברוב יהודי בלבד. 62.5% מהיהודים סבורים שבמלחמה בטרור אין מקום לשיקולי מוסר ומותר להשתמש בכל האמצעים כדי למנוע פיגועים ו-51% סבורים שאם השב"כ, המשטרה או הצבא חושדים במישהו שהוא מעורב בטרור, צריך לתת להם את הסמכות המלאה לנהל את החקירה בלי שום מגבלות חוקיות.

אנחנו והעולם: על פי מדדים בינלאומיים, מיקומה בעולם של הדמוקרטיה בישראל אינו גרוע, אם כי בתחומים מסוימים יש מקום רב לשיפור. מתוך 12 מדדים בינלאומיים שהורכבו על ידי גופים בני סמכא בעולם(הבנק העולמי, יחידת ההערכה של האקונומיסט ועוד), ישראל ממוקמת ברבעון העליון במדדי ההשתתפות הפוליטית, תפקוד הממשלה, שלטון החוק, תפיסת השחיתות, איכות הרגולציה והפיתוח האנושי; ברבעון השני בזכויות פוליטיות ואזרחיות, חופש העיתונות (בו ירדה ישראל מדירוג של "חופשי" ל"חופשי באופן חלקי"), ייצוג ואחריותיות וסיכון פוליטי. במדדי הזכויות האזרחיות נמצאת ישראל ברבעון השלישי בלבד ובמדד היציבות הפוליטית והיעדר אלימות וטרור ממוקמת ישראל ברבעון התחתון.

הורידו את חוברת הממצאים העיקריים עם אינפוגרפיקה

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין: "המבנה החברתי הישראלי, והאתגרים המדיניים הישראליים הם ייחודים. החלוקה למגזרים שונים, כמו גם החיים בתוככי מרחב גיאוגרפי לא דמוקרטי, ההתמודדות עם אויבים מבחוץ, מתקפות טרור ומדינות עוינות מציבות את הדמוקרטיה הישראלית במבחנים מורכבים פעם אחר פעם. הדמוקרטיה הישראלית עמדה במבחנים קשים ויכלה להם ואנחנו צריכים לגייס את כל הכוחות כדי להצליח להתמודד עם האתגרים הנוכחיים. נשמת אפה של הדמוקרטיה היא קיומן של אלטרנטיבות מדיניות ורעיוניות והנכונות לאפשר סביבה פלורליסטית, מוגנת, שתעודד את הביקורת, את האתגר, ואת המחלוקת. אסור לנו לאפשר מצב שבו מי שאינו אני, מי שחושב אחרת ממני, מסומן, מתויג והופך לאויב מולו אני מנהל מלחמה. לצערנו היום עצם השייכות למחנה פוליטי מסוים, נחשבת מילת גנאי. האמירה שיריב פוליטי הוא סמולני בסמ"ך כמובן, או ימני, מספיקה היום כדי לקעקע את הלגיטימיות שלו. זה שיח איום שלא מגן על הפלורליזם ועל הצמיחה של אלטרנטיבות פוליטיות, אלא מנסה לחנוק אותם. נקודה נוספת שעלינו להתמודד אתה, נוגעת לחוסר האמון של הציבור במוסדות הדמוקרטיים. המדדים הנמוכים של אמון הציבור מטרידים מאד, ומוטל על כל הגופים לעשות בדק בית ולבחון מה צריך לעשות כדי שהציבור ימשיך להאמין שהמוסדות הדמוקרטיים שלנו משרתים אותו והוגנים כלפיו".

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה: "הירידה הדרמטית של אמון הציבור במוסדות השלטון- הכנסת, הממשלה והמפלגות, משקפת מגמה עולמית של היחלשות המוסדות הפוליטיים. כמובן שלישראל יש את המאפיינים הייחודיים לה, שחלקם נעוצים בשיטת הממשל המתאפיינת בחוסר יציבות פוליטי, וחלקם קשורים לחוסר היכולת של הכנסת לפקח על עבודת הממשלה. הציבור הישראלי לא מאמין לפוליטיקאים שפונים יותר ויותר לסקטורים צרים וקיצוניים המייצרים נרטיב וסדר יום של הכאן והעכשיו. גם במדדים הבינלאומיים המגמה הזו באה לידי ביטוי- ישראל מקבלת ציונים נמוכים וממוקמת ממש בתחתית הסולם במדד היציבות הפוליטית. עלינו לזכור- מדינה שאזרחיה אינם נותנים אמון במוסדותיה תתקשה לגייס אותם למאמצים קולקטיביים והמשטר בה יאבד בהדרגה את הלגיטימיות הציבורית שלו".

פרופ' תמר הרמן, מנהלת מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה שעמדה בראש צוות המחקר: "נתוני המדד מצביעים על תהליך שעוברת ישראל במסגרתו נחלשת בקבוצת הרוב היהודית התמיכה במודל הדמוקרטי הליברלי, השם במרכז את זכויות הפרט והאזרח ללא הבדל גזע מין ודת וגוברת התמיכה במודל דמוקרטי אחר, המדגיש את האינטרסים והערכים של הלאום היהודי. אם כי עדיין קיימת תמיכה עקרונית רחבה בעקרונות היסוד הדמוקרטיים, הרי שכשהדבר מגיע לשפת מעשה, מסתמנת נכונות גוברת להדרה של אוכלוסיות שאינן שייכות לקבוצת רוב, ובעיקר של המיעוט הערבי, שמצדו שואף אמנם להשתלב בישראליות, אך מערער כיום בשיעורים גבוהים על זכותה של ישראל להגדיר עצמה כמדינת הלאום של העם היהודי. ממצאי המחקר מורים גם על ניכור גובר של כלל האזרחים מן המוסדות העיקריים של הדמוקרטיה כמו הממשלה, הכנסת והמפלגות, תופעה הניכרת בדמוקרטיות רבות בעולם היום. גם הערכת התפקוד של המדינה בתחומים שונים היא שלילית, למעט בתחום הביטחון שבו הערכת התפקוד היא חיובית. למרות האמור לעיל, רוב הציבור לנגזרותיו מביע גאווה בישראליותו ומעריך מצבו האישי בחיוב ואת מצבה של המדינה כסביר.

תייגו את עצמכם

לחצו כאן וענו על השאלות מתוך המדד וראו איפה אתם ממוקמים ביחס לתוצאותיו!