ערבים אזרחי ישראל

יחסו העוין של הציבור הישראלי כלפי חברי הכנסת הערבים לא הוגן, בעיקר לאור יחסו האוהד כלפי מנהיגי העולם, חלקם נגועים בעמדות אנטישמיות מובהקות

פיתוח כלכלי איכותי של האוכלוסייה הערבית תלוי לא רק בהשקעה כספית, אלא גם בפיתוח המשאב האנושי. לצד התקציבים הייעודיים, חשוב גם להגדיל את ייצוג הערבים בשירות המדינה, ובפרט בסגל הבכיר, על מנת לסייע לשילובם במשק ובמדינה

חוק הלאום, דה-לגיטימציה ואפליה - כך נראה העשור האחרון בראי החברה הערבית בישראל. האוכלוסייה הערבית היא חלק בלתי נפרד מהמדינה, והגיע הזמן שתהיה לה גם נציגות ראויה בשירות הציבורי ובמוקדי קבלת ההחלטות

אחוזי ההצבעה בציבור הערבי היו גבוהים מהמצופה, והערבים אזרחי ישראל הוכיחו שהם רוצים להיות חלק מהמשחק הפוליטי - והחברה הישראלית. אולם היעדר ההתנגדות דווקא מקרב היהודים להתבטאויות האחרונות של ראש הממשלה כלפי חברי הכנסת הערבים, מעבירה את הכדור הדמוקרטי לידיהם

מערכת היחסים בין יהודים לערבים בישראל היא מורכבת, רבת פנים ומשתנה עם הזמן. היא טעונה מאוד היסטורית, פוליטית, דתית, כלכלית, וחברתית ומשום כך רוויית רגשות. אבל שנאה, על פי הנתונים שבידינו, אינה הרכיב הדומיננטי בה

בעוד רק שליש מהיהודים סבורים שהערבים מרגישים חלק מהחברה הישראלית, בפועל מעל למחצית מהערבים מדווחים שהם מרגישים שייכות. הפערים נובעים מתפיסות מוטעות של הציבור היהודי כלפי הערבים בישראל, וככל שנכיר בכך, ניתן יהיה לשקול מחדש את העמדות הישנות והסטראוטיפים, ובכך לתת גם רוח גבית לנבחרי הציבור לפעול יחד, גם בזירה הפוליטית

מחקר חדש של מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה: רוב הערבים במדינה גאים להיות ישראלים- השיעור הגבוה שנמדד מאז 2003; רוב גדול של הערבים בישראל תומכים בהצטרפות המפלגות הערביות לממשלה, אך גם אינם מכירים בזכותה של ישראל להגדיר עצמה כמדינת הלאום של העם היהודי

אחרי שבבחירות באפריל האחרון הגיע אחוז ההצבעה בחברה הערבית לשפל, הפעם נרשמה עלייה של כ-10%. כמו כן, קולות הערבים העניקו לכחול לבן מנדט, עם למעלה מ-80% מהדרוזים שהצביעו למפלגות יהודיות. מרצ, לעומת זאת, איבדה כמעט שני שלישים מכוחה בקרב הציבור הערבי

הגורמים לשפל באחוזי ההצבעה בקרב הציבור הערבי רבים, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שגם קמפיינים הממומנים על ידי המדינה, שהיו אמורים לעודד הצבעה בקרב הצעירים הערבים – לא תוקצבו כראוי ולא הותאמו לאוכלוסיית היעד

שיעור ההצבעה הנמוך בקרב הציבור הערבי מאותת על תחושה בקרב הערבים כי הקול שלהם בקלפי אינו בעל השפעה. כדי לשנות את זה, יש ליצור מתווה לשיתוף פעולה פוליטי בין מפלגות יהודיות וערביות על בסיס מכנה משותף רחב. אגב, מתווה כזה כבר קיים עם קבוצה אחרת - החרדים

הסיפור האמיתי בבחירות אפריל 2019 התרחש מחוץ לקלפיות. בציבור הערבי פעלה במאורגן "התנועה הלאומית להחרמת הבחירות לכנסת". מדובר בתנועה עממית, לא-ממוסדת, שהסתמכה על צעירים וסטודנטים ערבים. הללו היו פעילים ברשתות החברתיות ובתקציב זעום הנהיגו קמפיין אפקטיבי עם מסר פשוט וקליט: "ההחרמה – רצון העם". המסר עמד בניגוד גמור לסיסמת בחירות 2015 – "הרשימה המשותפת – רצון העם"

"רוב הציבור הערבי מעוניין בשלושה דברים: חינוך, כלכלה וביטחון פנים", האמנם? משנתו של נתן אשל על הציבור הערבי שטחית ופטרונית, ומתעלמת מהצורך בצמצום פערים, החלת שוויון על פי ערכי מגילת העצמאות והפסקת הדמוניזציה כלפיו

שלושה אירועים שונים שהתרחשו בעת האחרונה במספר רשויות מקומיות, מאיימים על המרקם העדין של מגוון הזהויות המתקיימות במדינה. הכוח שלנו כחברה טמון ביכולת לפתור את הסוגיה על דרך רב תרבותיות, לפני שהאיזון יתפורר

שיעור ההצבעה הנמוך בקרב האוכלוסייה הערבית עלול ליצור מצג לפיו זו מסרבת או נמנעת לקחת חלק ולהשפיע על עיצוב פניה של המדינה. זוהי תמונה לא מדויקת שאינה משקפת את רצון הערבים לקחת חלק פעיל בתהליך קבלת ההחלטות בחברה הישראלית, בין היתר דרך שירות המדינה

הערבים נוהרים לקלפיות? אחוזי ההצבעה בבחירות בקרב האזרחים הערבים נמצאת בשפל של שני עשורים, ועומד על 49.2% בלבד שהשתתפו בבחירות לכנסת ה-21. סקירה מקיפה אודות דפוסי ההצבעה בקרב הציבור הערבי

הציבור הערבי הולך ומדיר את רגליו מההליך הדמוקרטי, בין היתר בגלל שאיבד אמון במנהיגיו. המפלגות הערביות יצטרכו לעשות חשבון נפש ולהיערך מחדש לקראת הבחירות הבאות ואולי, דווקא על רקע הכישלון המהדהד של המפלגות, בחירות 2019 עשויות לבשר על ראשיתה של תקופה חדשה בפוליטיקה הערבית בישראל

חקיקת חוק הלאום אותתה לאזרחי המדינה הערבים שהם אינם שווים בין שווים, וכי מדינת ישראל אינה מדינתם. על כן, אין זה מפתיע שהם בחרו להדיר רגליהם מהקלפיות ולא להשתתף במשחק הדמוקרטי. בתור התחלה, יש לבטל, או לכל הפחות לשנות, את חוק הלאום, כך שיאפשר להם להרגיש אזרחים מן השורה

הפערים בנקודות הפתיחה בין יהודים לערבים ניכרים כבר ברגע שהם יוצאים מחדר הלידה – החל ממקום המגורים, דרך מערכות החינוך הנפרדות וכלה בשוק העבודה. ואולם, ישנן כמה אבני דרך בהן יכולים להתקיים מפגשים משמעותיים בין שתי האוכלוסיות, אך גם שם ישנו פער גדול בשל היעדר חלוקת תקציבים הוגנת ושוויונית

למרות השאיפה לצמצום פערים חברתיים, המיזם לקורס הכנה חינמי לבחינה הפסיכומטרית של המשרד לשוויון חברתי מתעלם מ-20% מהאוכלוסייה בישראל, ואינו כולל גרסה בשפה הערבית. הדבר רק מעמיק את הפערים, שממילא קיימים, ומרחיק את השוויון החברתי המיוחל

חודש לאחר פרישת תע"ל מהרשימה המשותפת, עתידה של הרשימה המשותפת עדיין לוט בערפל. אם לא תימנע התפרקותה של הרשימה המשותפת ברגע האחרון, 4 מפלגות ערביות שונות יתחרו על קולם של 950 אלף מצביעים. בשל החשש מירידה באחוז ההצבעה בקרב הערבים, על המפלגות הערביות לשלב כוחות ולפתור את המשבר כדי לזכות מחדש באמון הציבור הערבי

המבחן האמיתי של הפוליטיקה הערבית הוא חיזוק אמון הציבור בבחירות לכנסת בכלל וברשימות הפוליטיות הערביות בפרט. עם פרישתו של ח"כ אחמד טיבי, עתידה הפוליטי של 'הרשימה המשותפת' מותנה ביכולתה לשמור על לכידות פנימית ולשכנע את הציבור הערבי להשתתף בבחירות ולהביע במפלגה אמון מחודש

האם יש הבדל במגזר הערבי בין מבוגרים לבין גילאי הביניים והצעירים בתחושת השייכות לזהות הישראלית? האם יש הבדל בין המוסלמים והנוצרים? נתונים מהעשור האחרון מציגים את השינויים במגזר הערבי

אף שקיים יעד ממשלתי לשילוב ערבים בשירות המדינה, ייצוגו של הציבור הערבי במשרדים הממשלתיים נמוך משמעותית מחלקו היחסי בחברה הישראלית. הדבר מקשה על יכולתו לקבל את התקציבים שהוקצו לו, ולצמצם את הפערים שנפערו עם השנים אל מול האוכלוסייה היהודית

מגמת המעבר של משפחות ערביות לערים מעורבות בהן חיים יהודים וערבים התרחבה בשנים האחרונות, אך מה שהיה אמור להיטיב עם המשפחות הערביות בשל הזדמנויות תעסוקה רבות יותר, בעיקר לנשים, נתקל בקשיים כאשר לצד מגוון עבודות רחב, העובדים הערבים משתכרים פחות מאלה היהודים. אם פערי השכר הללו לא יצומצמו, מגמת המעבר עלולה להיבלם, ואיתה גם הפוטנציאל הגלום בערים מעורבות

מאישור מתווה הגז, דרך פרשת אלאור אזריה, ביקור הנשיא טראמפ בישראל, ועד סוגיות דת ומדינה שגרמו לא פעם למשברים והביאו חלק מהפוליטיקאים לשבור את הכלים- הכנסת היוצאת ידעה עליות וירידות רבות, עד ההכרזה על הקדמת הבחירות לאפריל 2019. חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה בסקירה על האירועים הבולטים במהלך כהונת הכנסת ה-20, שהחזיקה מעמד כמעט קדנציה שלמה

קשה להאמין שהממשלה היוצאת, זו שאישרה תוכנית חומש לפיתוח כלכלי של יישובים ערביים בתחילת דרכה, היא אותה ממשלה שבחודשים האחרונים חוקקה את חוק הלאום, שמפלה לרעה את הציבור הערבי בישראל. אמנם ההיבט הכלכלי חשוב, אך בבחירות הקרובות על הציבור לשאול - מה שווה פיתוח כלכלי ללא שוויון אזרחי?

הייצוג החסר של האוכלוסייה הערבית בוועדות הפרס של משרד התרבות והספורט מצביע על בעיה רחבה הרבה יותר - הדרה ארגונית ומערכתית של עשרים אחוזים מהאוכלוסייה מהמשרד שאמון על תקצוב ושימור התרבות של כלל אזרחי המדינה

לצד ההתפתחויות והמגמות החיוביות שעברה מערכת החינוך הערבי בישראל, ישנם עדיין מספר אתגרים העומדים לפתחה, כמו גם פערים שיש לצמצם - הן ביחס למערכת החינוך היהודי, והן ביחס לצורכי האוכלוסייה הצומחת - כדי להביא לשילוב מיטבי של האוכלוסייה הערבית בחברה ובכלכלה בישראל

הציבור היהודי בישראל מביע הסתייגות מקשר בין-אישי עם ערבים וחלקו אף מוטרד מריבוי הערבים המועסקים בתחום הרפואה

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בהרחבת חוק ועדות הקבלה: "חקיקה שנובעת מגזענות, בדלנות וניסיון של "מיוחסים" להגדיל את הערך הכספי של נכסיהם"

שני אזרחים ישראלים נחלו הישגים גדולים בזמן האחרון והביאו למדינה גאווה גדולה, אולם בעיני רבים מהציבור הישראלי הם עדיין נחשבים לאזרחים סוג ב'. למה? כי הם לא יהודים

פוליטיקה בצד, מקומות עבודה המעסיקים יהודים וערבים מפתחים את היצירתיות והחדשנות בקרב העובדים, מסייעים להפחתת הניכור בין שתי האוכלוסיות ותורמים למשק. הדרך לעולם תעסוקה אידאלי ושוויוני עוד ארוכה, וכוללת הירתמות של המדינה ושל החברה כולה

שיעור התעסוקה וההשתתפות בכוח העבודה של אזרחי ישראל הערבים נמוך בהרבה מהשיעור בקרב שאר האוכלוסייה ועומד על 56.6% וכמחצית מהם חיים מתחת לקו העוני. אם נוסיף למציאות הזו את השינויים בשוק העבודה שמתקדמים בקצב מסחרר ואת עשרות המקצועות שנעלמים וימשיכו להיעלם, יש פתרון אחד מרכזי שיגדיל את השוויון- רכישת השכלה אקדמית

על רקע מערכת הבחירות המוניציפליות, מצאו עצמם אזרחי המדינה, שלא בטובתם, כקהל שבוי בשורה הראשונה הצופה בקרבות התגוששות מכוערים בין מועמדים. לצד הטלת הרפש הבין - אישית, בחרו מספר מועמדים ורשימות להסית במסגרת הקמפיין גם כנגד קבוצות באוכלוסייה. חוט השני המקשר בין הקמפיינים הגזעניים הוא ניסיון לסמן את קבוצת המיעוט כאיום קיומי על שאר תושבי העיר

דבר אחד הוא להוביל אג'נדה, לקחת חלק בניסוח טיוטת חוק יסוד, להתווכח עם האידיאולוגיה ההפוכה, לגייס את התמיכה הפוליטית ולהעבירה בכנסת. וזאת עשה ישראל הראל, יחד עם אחרים, באשר לחוק הלאום, ובהצלחה. דבר אחר הוא להציג בצורה צינית, מופרכת ושגוייה את טענות מתנגדיו, לטעון בשמם טיעונים שלא טענו וזאת בכדי לעשות להם דה לגיטימציה.

במקום לחזק את הרגש הלאומי - חוק הלאום יביא להחלשתו. סאגת החוק הפכה את המוסכמה המקובלת על הרוב המכריע של היהודים בישראל לעניין שהוא נושא לוויכוח

מדד השלום החודשי מצא, כי קרוב לשני שליש מהישראלים תומכים בהוספת המחויבות לשוויון מלא בין אזרחי המדינה. עוד נמצא, כי רוב הציבור היהודי סבור שהחוק לא ישפיע רבות על מחויבותה של העדה הדרוזית כלפי המדינה

הנהלת המכון הישראלי לדמוקרטיה על חוק הלאום: "חוק המעגן את זהות המדינה שאינו כולל את המחויבות לשוויון והסכמה רחבה יהיה בכייה לדורות"

אחד הטעמים המרכזיים ביסוד הצורך בייצוג בצמתי הכרעה מרכזיים בתחום הבריאות עניינו כשירות תרבותית ככלי לצמצום פערי בריאות. ידע על ההקשרים החברתיים, המעמדיים והאתניים של קבוצות שונות, הכרחי לקבלת החלטות על תרופות וטכנולוגיות המיועדות להכללה בסל הבריאות

לקראת הדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט, בחוק המואזין, קוראים במכון הישראלי לדמוקרטיה לחברי הוועדה להסיר את החוק מסדר היום שכן אין בו כל צורך מעשי. חוקרים במכון מעלים את השאלה, מדוע בכלל סבורים מגישי הצעות החוק שהחוק החדש יאכף, אם לכאורה לא נאכף חוק הרעש עד כה ממילא?

מערכת הבריאות בישראל השכילה להבין ששילוב המיעוט הערבי בשורותיה הוא רווח לכל הצדדים- למערכת שזקוקה לכוח אדם מיומן, ולאזרחי ישראל הערבים, הזקוקים לעבודות מכניסות שדורשות השכלה אקדמית. את המודל הזה, הגיע הזמן לשכפל

ראוי לבצע התאמות מיוחדות, יש שיאמרו מרחיקות לכת – על מנת להבטיח ייצוג הולם לחרדים בשירות המדינה. מפתיע אפוא, שצעדים דומים, לא ננקטים ברמה הנדרשת, באמצעים בסיסיים בהרבה כאשר מדובר בקבוצת מיעוט ששיעורה כבר כיום דומה לתחזיות הדמוגרפיות של החרדים בשנת 2060 – הלוא היא החברה הערבית בישראל

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת ההצבעה על חוק הלאום בוועדת המיוחדת: "הפרת האיזון בין היהדות לדמוקרטיה- הדרת ערך השוויון מהחוק מטרתה להגביר את השסעים ולפגוע בחברה הישראלית כולה"

יחסים בין יהודים וערבים- על הפנים? לא מדויק. נסרין חדאד חאג'-יחייא, ראשת התכנית ליחסי יהודים-ערבים במכון על היחסים המורכבים שבין ערבים ויהודים. אם ברמה הלאומית הפערים גדולים, דווקא ברמה האישית- בחיי היומיום, בעבודה ובפייסבוק היחסים ביננו מעולים.

נתונים עדכניים של נציבות שירות המדינה מראים, שעל אף ההתקדמות שהושגה בקידום ייצוג הולם לערבים במגזר הציבורי - נמשך תת-ייצוגם החמור במוקדי קבלת החלטות. נדרשת פעולה אקטיבית של הממשלה, כדי שבשנת השמונים למדינה, המציאות כבר תהיה אחרת.

מחצית ממשקי הבית הערבים מכניסים פחות מ-8,000 שקל בחודש לעומת רבע מהיהודים; למעלה ממחצית מהערבים מרוויחים כ-2,000 שקל לעומת 12% מהיהודים; אם רוצים לחתור לשוויון ולשפר גם את הכלכלה הישראלית וגם את יחסי היהודים והערבים בישראל, חייבים להתחיל מהבסיס ולאפשר לערבים "לנהור לשוק העבודה"

בעיני רבים מערביי ישראל הוויכוח על זכויות על קרקע ומשאבים אינו שאלה של שוויון אזרחי אלא סוגיה לאומית

האם יש בישראל שני סוגי אזרחים- על כריכת הריסת הבתים בעמונה בהגברת האכיפה נגד בניה ללא היתר במגזר הערבי.

לקראת הדיון ביום ראשון (13.11.16) בוועדת השרים לענייני חקיקה, בהצעת החוק המבקשת לאסור על נשיא המדינה, ראש הממשלה, חברי הכנסת, שרי הממשלה ושגרירים להשתתף באירוע פומבי שבו לא יוצב דגל המדינה, נשלחה חוות דעת של המכון הישראלי לדמוקרטיה הקוראת לשרים להתנגד לה.

מגישי הצעת "חוק המסגדים" לא באמת רוצים לשפר את איכות החיים או להוסיף חוק שנדרש לשם כך. הם רוצים לעשות סיבוב על גבה של החברה הערבית תוך קריצה לבוחריהם על חשבונה של החברה הישראלית המקוטבת כולה.

60 שנה עברו מטבח כפר קאסם, שהפך אירוע מכונן בגיבוש הזהות של המיעוט הערבי בישראל ונקודת מוצא בדרך הארוכה שבה הוא צועד לשם מימוש זכויותיו. ואולם, אזרחי ישראל הערבים עדיין נתפסים על ידי רבים, רבים מידי, כ"אחר" שיש להסתכל בו ממרחק, ובעין חשדנית, מיעוט שהאזרחות שלו היא על תנאי תמידי.

סקר פלסטיני-ישראלי משותף, של פרופ' הרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה וד"ר שקאקי מהמרכז הפלסטיני לחקר מדיניות ולסקרים, שהתפרסם השבוע, חושף עובדה מרתקת: ערביי ישראל, מבחינת עמדותיהם כלפי "הסכסוך" והיחסים בין ישראל והפלסטינים, מהווים קבוצת מרכז מובהקת. מהן השאיפות ארוכות הטווח של הפלסטינים כלפי ישראל? והפחד מהזולת באשר הוא?

משרד החינוך צריך לתת אופק לצעירים הערבים בהיי-טק, בכלכלה, בסיעוד ובתעשיית הגז המתפתחת בצפון. בתקופה האחרונה, נעשו ניסיונות לשיבוץ מורים ערבים במגזר היהודי ואף הוגדרו יעדים בנושא שבהם עומד משרד החינוך באופן חלקי. צעד זה ללא תמיכה וקידום ראויים לא יצליח להביא לשיפור המצב ורק יגביר את התסכול בקרב הציבור הערבי.

כשאלימות משטרתית תהיה נחלת העבר וכשבמוקד 100 ייתנו מענה מהיר ובערבית - תצליח המשטרה להוריד את הפשיעה בקרב אזרחי ישראל הערבים

ביטויי הגזענות של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' בנושא הפרדת יולדות בבתי חולים מנסים לעקור את הסיכויים לדו קיום מהשורש. זו קריאת השכמה לא לתת יד לדבר ולפעול לחיים משותפים כל אחד במרחבו האישי.

עמידת חד"ש ובל"ד לצד חיזבאללה מחבלת בקידום יחסי יהודים - ערבים בישראל. אך יש לזכור שמדובר בהצהרת פוליטקאים, ולא ברצון הציבור הערבי

נסרין חדאד חאג' יחיא קוראת לראש הממשל לשים לב שהדרך לפיתוח הכלכלה הישראלית עוברת בטייבה, בסח'נין ובנצר ולא במזרח הרחוק.

חלוקת ירושלים ושלילת מעמד התושבות מתושביה הערבים, כצעד חד צדדי של ישראל, שלא במסגרת הסכם עם הרש"פ, הינן רעיון רע מכל הבחינות ובלתי חוקי בעליל. 

לקראת הדיון ביום ראשון (6.3.16) בוועדת השרים לענייני חקיקה, בהצעת החוק המבקשת לאסור שימוש במערכת כריזה בבתי תפילה, נשלחה חוות דעת של המכון הישראלי לדמוקרטיה הקוראת לשרים להתנגד לה.

על אדמות שני היישובים הבדואים עתיר ואום אל-חיראן, החליטה המדינה להקים יישוב קהילתי יהודי. בכדי לפנות את השטח החליטה המדינה כי בתי הכפרים ייהרסו, והתושבים שהועברו למקום על ידי המדינה מלכתחילה, יועברו כעת ליישוב חורה. בשולחן עגול שקיימנו במכון עלו מספר פתרונות שיאפשרו גם את הקמת היישוב היהודי וגם את יישובם מחדש של תושבי אום אל חיראן המקובלים על התושבים הבדואים. לקראת דיון בוועדת הפנים, קראו מאמר בנושא.

האינטרס לשמר את הממלכתיות מעבר לצורך של המדינה עצמה, הוא גם האינטרס העצמי של כל אחד מהמיעוטים בישראל, על מנת שיוכלו להבטיח כי חינוך הדור הבא לא יהיה מסור בידי מיעוט אחר. אז מה צריך לעשות?

תוכנית החומש לתקצוב המגזר הערבי בהיקף של 15 מיליארד שקלים, שאושרה בממשלה היא צעד מבורך בדרך לצמצום פערים ושילוב ופיתוח כלכלי במגזר הערבי. עם זאת בימים האחרונים עולים כמה סימני שאלה מטרידים בנוגע ליישום התכנית, כמו: האם התוכנית בכלל תצא לפועל בעקבות ההודעה שהשרים לוין ואלקין יגבשו התניות למימושה? האם חלוקת המשאבים נעשתה בצורה המיטבית?

האוכלוסייה הערבית בישראל מוכיחה עד כה בגל האלימות, כי גם אם יש לה ביקורת קשה על מדיניות הממשלה, היא מוכנה לשחק בכללי המשחק הדמוקרטיים. בין אם יתברר כי האירוע בפאב "הסמטא" בת"א היה אירוע של אלימות פוליטית "רגיל" או אירוע של אדם הלוקה בנפשו, יש להסתכל על המכלול השלם ולפעול בהגינות כלפי הציבור הערבי.

פרשת חקירת החשודים בביצוע הפיגוע בכפר דומא העמידה את השב"כ במרכז השיח. מטבע הדברים, כאשר מדובר בארגון חשאי ככזה, העומד בראשו מקבל את כל האחריות עליו וההתמודדות היא שלו בלבד. 

למרות הירידה בשיעורי הילודה בקרב המגזר הערבי, מדובר במגזר שבו קיים העוני הרב ביותר בחברה הישראלית. דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי לשנת 2014 מצביע על עוד עליה בשיעורי העוני באופן ייחודי במגזר זה.

בעוד שאזרחי ישראל הזדעזעו מקמפיין הסרוגים בפרויקט כרמי גת, ממשיכה המדינה לתת גושפנקא לוועדות הקבלה שהם בגדר גזענות בחסות המדינה

בשאלות המדד שנגעו בנושאי ביטחון ונאמנות הביעו היהודים חשש וחשדנות רבה כלפי אזרחי ישראל הערבים. מיעוט לא מבוטל מן היהודים סבורים שהערבים תומכים בחיסולה של מדינת ישראל (42%), שהם מהווים סיכון ביטחוני למדינה (39%), ואפילו שהממשלה צריכה לעודד הגירה שלהם מן הארץ (37%).

כמה זמן תצטרך בת השישה חודשים להמתין עד שיהיה נעים פה? העניין שאף אחד לא אכפת לו משאלת הזמן, אנחנו נולדים בצל הסכסוך, מתבגרים בצל הסכסוך, נהיים הורים בצל הסכסוך ומזדקנים בצל הסכסוך. והצל הוא הנצחי.

גל האלימות הנוכחי מזכיר את תחילת אירועי ספטמבר 2000 גם באופן בו החל וגם בתחושת המבוי הסתום והיעדר התקווה לשינוי כתוצאה מאי-אמון בשני הציבורים בתוחלת של פיוס בצורת פתרון מדיני ריאלי היוצרת את "אדי הדלק" המזינים את התבערה. כדי לצאת מן המעגל הזה אנו חייבים לפעול ליצירת תקווה לשני העמים.

כשבוחנים את הצעת התקציב שהניח השר כחלון, ניכר שאין בה כל התייחסות קונקרטית ומקיפה למצוקה הגדולה של האוכלוסיה המוחלשת ביותר בישראל- המיעוט הערבי. הדרך היעילה ביותר לשילוב האזרחים הערבים היא לא בגיוס חובה ולא בהתניית אזרחות, אלא על ידי הקטנת הפערים ושיפור מצבם הסוציו-אקונומי.

כדי להביס את הקיצוניים ואת תופעות האלימות במשטר הדמוקרטי שלנו, יש לפתוח בחזית תלת ראשית בזירה המשפטית, הביטחונית ובחינוך הדור הצעיר.

בשנת 1956 עברו בני שבט אלקיעאן, בהוראת המושל הצבאי, לאזור המצוי בחבל יתיר והתיישבו בו בכפר- אום-אלחיראן, המורכב משתי שכונות.

בית המשפט העליון פסק לאחרונה בעניין הכפר הבדואי הלא מוכר עתיר/אום-אלחיראן. בית המשפט הכיר בכך שההתיישבות במקום נעשתה ברשות המדינה. למעשה, והמדינה בסופו של עניין לא חלקה על כך, בני השבט אבו-אלקיעאן התבקשו להתיישב במקום בהוראת המושל הצבאי בנגב בשנת 1956. עד לקום המדינה התגוררו בני השבט באדמות שנטען כי היו בבעלותן באזור "ואדי זובאלה" והם הועברו כמה פעמים על ידי המושל עד ליישובם לפני כששים שנה בשטח השנוי עתה במחלוקת.

המפלגות הערביות התאחדו לרשימה המשותפת, שיעור ההצבעה בקרב הציבור הערבי עלה והרשימה המשותפת הייתה למפלגה השלישית בגודלה בכנסת. האם יתורגם הייצוג לעוצמה פוליטית?

קיימת אפשרות שהייצוג של המפלגות הערביות יצטמצם ורק מפלגה אחת או שתיים יעברו את אחוז החסימה החדש. אולם מבחינה תיאורטית, מפלגה ערבית מאוחדת יכולה להפוך לאחת המפלגות הגדולות בכנסת. אך שינוי בייצוג של מפלגות ערביות יהיה בעל משמעות פוליטית, רק אם ילווה בשינוי בתרבות הפוליטית הקיימת, כדי שמפלגות ערביות יתפסו כשותפות לגיטימיות לקואליציה.

כאשר גינוי הפסקת עבודת הערבים באשקלון מגיע ממי שמקדמים במרץ שורה ארוכה של חוקים אנטי דמוקרטיים בכנסת, יש בו גם מידה מסוימת של צביעות.

זוהי הצעה מיותרת ומסוכנת, העלולה להפר את האיזון העדין, בין שתי מהויותיה הבסיסיות של המדינה - יהודית ודמוקרטית. מדובר בחוק יסוד משוריין, שייקבע זהותה של המדינה. הצעת החוק תדחוק את היסוד הדמוקרטי מן המרכז אל שולי השוליים. ההצעה משדרת הדרה וניכור כלפי אזרחי המדינה הערבים.

תשע עשרה שנים חלפו מאז נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל. מסיבות פוליטיות, ומתוך רצון שלא להעמיק את הקרע בעם, נמנעה החברה הישראלית מבירור ענייני ונוקב של הרקע לרצח, משמעותו והשלכותיו. לא ניתן לבנות אחדות על גבו של טיוח. גם לא על סימטרייה כוזבת בין שמאל לימין. 

הצעת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי היא הצעה מזיקה ומסוכנת להמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

לא מספיק להיאבק בשנאה שבין יהודים וערבים; צריך גם לייבש את הביצה שממנה היא ניזונה – ביצת החרדה והניכור.

הבטן מסרבת להגן על חופש הביטוי של חברת הכנסת חנין זועבי. התייחסותה  לחטיפת הנערים מעידה על חוסר רגישות אנושית שראוי לגלות כלפי כל פגיעה במי שאינו מעורב בלחימה - תהא זהותו אשר תהא. אולם השכל מחייב להתנגד להחלטת וועדת האתיקה של הכנסת להטיל עליה את הסנקציה הכבדה ביותר שעומדת לרשות הוועדה.

כיפת הברזל לא הצליחה לגונן על הישראלים מפני פגיעתו הרעה של טיל מדויק ויעיל - טיל שנאה בין יהודים וערבים אזרחי ישראל - שתוקע טריז משמעותי בין חלקי החברה. כיצד נתגונן – יהודים וערבים – מפני הזיהום הגזעני שהחל פושה בנו?

בימים אלו מהלכים הישראלים כולם, ערבים ויהודים, עם עצבים חשופים. כל מילה, כל התבטאות, כל משפט, כל תמונה מעוררים תגובה לא מידתית. לשמור על הדמוקרטיה הישראלית בעת הזו אין פירושו של דבר לא לנקוט עמדה או לגזור אלם, אך גם לא להתלהם ולהסית. דווקא בימים אלו, כשאנו עומדים בקצה הצוק, דרושה הפנמה של תרבות דמוקרטית מהותית , עלינו לשמור שהדמוקרטיה הישראלית לא תיפול לתהום.

ההצעה לחקיקת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי הוא מהלך שיביא לשינוי רדיקלי באיזון הקיים בין "יהודית" ל"דמוקרטית" ולמעשה להכפפת היסוד הדמוקרטי לזה היהודי. אסור להיתמם – הצעה זו לא נועדה "לשקף את הקיים" אלא לשנותו מהיסוד.

לאור הצהרתו של ראש הממשלה שבכוונתו לקדם את חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, אנו מביאים לפניכם את חות הדעת שכתבו פרופ' מרדכי קרמניצר ועו"ד עמיר פוקס באשר לנוסח האחרון שהונח על שולחן הכנסת לחוק יסוד כזה. לטענתם, החוק יביא לשינוי רדיקלי באיזון בין ערכי היסוד של המדינה, ויכפיף את הערך הדמוקרטי לערך היהודי. חוק היסוד יפגע קשות במיעוטים בישראל ובעיקר במיעוט הערבי.

החקיקה חדשה בדבר הסדרת התיישבות בדואים בנגב טומנת בחובה הזדמנות יקרת ערך לפתיחת דף חדש ביחסים בין הבדואים למדינה, שיתבסס על הבטחת תנאי קיום מינימליים וכיבוד הדדי – של שלטון החוק מזה ושל כבוד האדם מזה. אך האם עומדת ההצעה בציפיות אלה?

יותר משמקפידים אזרחי המדינה הערבים להציג את תעודת הזהות הכחולה, מקפיד העולם הערבי להזכיר להם אותה.

הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי החדשה שהגישו בשבוע שעבר ח"כ יריב לוין ואיילת שקד, מבקשת לחולל לא פחות ממהפכה באשר לאופייה של מדינת ישראל. הצעת החוק אינה רק אנטי דמוקרטית, היא אף אנטי ציונית – היא חותרת תחת יסודות הציונות כפי שהם באים לידי ביטוי במגילת העצמאות.

במהלך הזוי אישרה ועדת השרים לעניני חקיקה את "הצעת חוק התורמים למדינה" של יו"ר הקואליציה יריב לוין. הצעת חוק זו, אם תאושר כחוק חלילה, תציב באופן רשמי סימן שאלה גדול ביחס להיותה של ישראל מדינה דמוקרטית.

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את "הצעת חוק זכויות התורמים למדינה". מאחורי הכותרת הפופוליסטית הזו מסתתרת אחת מהצעות החוק המפלות ביותר שידעה הכנסת.

ביום ראשון הקרוב אמורה לעלות לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה ההצעה שבנדון. מחברי מסמך זה מתנגדים להצעה וטוענים שמלבד היותה של ההצעה לא חוקתית, היא מבזה את הכנסת ותכפיש את שמה של ישראל בקהילה הבינלאומית.  

על אף שתחולת החיים בקרב כלל האוכלוסייה בישראל נמצאת במגמת עלייה, הפער בתוחלת החיים בין יהודים לערבים נשמר ואף מתרחב עם השנים. בנוסף, למרות העלייה ברמת החיים באוכלוסייה הכללית, הפער בתמותת תינוקות בין ערבים ליהודים לא הצטמצם במשך הזמן.

איך בוחר יו"ר הכנסת לקרוא את מגילת העצמאות באופן סלקטיבי?

הערוץ הייעודי בשפה הערבית, "הלא טי.וי.", עוד לא התחיל לשדר באופן רציף וכבר יש מי שמזדרז לתייג אותו כמדיום "קיצוני", שעוין את המדינה. עתידו של הערוץ איננו ברור אך נחיצותו ברורה מאד.

מאמר זה משווה את ההשפעה של מחזורי עסקים על מצבם של הערבים והיהודים בשוק העבודה הישראלי.

מהן עמדות הציבור כלפי לערבים אזרחי ישראל בנושאים כדוגמת מתן שוויון זכויות קבלת החלטות גורליות במדינה, סיכוי הצלחה בחיים בישראל? 

שליש מחברי הכנסת הגישו הצעה לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. עיון בהצעה זו מעלה כי מנסחיה סבורים שכדי להבטיח את אופייה היהודי של המדינה יש לפגוע באופייה הדמוקרטי. דווקא על רקע המחויבות העמוקה למדינה שאופייה ומהותה יהודיים, נדמה כי מדובר בהצעת חוק מסוכנת. קראו את מאמרו של ידידיה שטרן.

נושא התעסוקה של האזרחים הערבים בישראל, שהם כחמישית מאוכלוסיית המדינה, הוא אחד האתגרים החשובים לחברה הישראלית ולכלכלת המדינה. קראו את מסקנותיה של קבוצת הדיון היהודית-ערבית אשר הוגשו לוועדה לשינוי חברתי-כלכלי בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג.

המאמר עוסק באומדן פערי השכר בין היהודים לערבים בשוק העבודה בישראל, ומתבסס על התפיסה שלפיה אפליית השכר כלפי הציבור הערבי היא "קנס אתני" שציבור זה "משלם" כשהוא לוקח חלק פעיל בשוק העבודה.

הפעלת אלימות קשה כלפי נבחרי ציבור במגזר הערבי חייבת להטריד את מנוחת קברניטי המדינה. נדמה כי אין פגיעה חריפה יותר בדמוקרטיה מאשר האיום שחשים נבחרי ציבור מצד גורמים אלימים. על הבעייתיות שבתופעה כמו גם פתרונות אפשריים קראו במאמרו של מומי דהן.

על ההבדל בין החברה  הפלסטינית בישראל לבין החברה הפלסטינית בשטחי הגדה, עזה והפזורה דרך התבוננות בדרכי ציון יום הנכבה, ובתאריך הנבחר ליום זה.

ציון יום העצמאות כיום אבל על ידי אזרחי המדינה הוא ללא ספק ביטוי מקומם, לא נעים ומתריס - אך דווקא במתן אפשרות לביטויים כאלה נבחנת מדינה דמוקרטית. קראו את מאמרם של מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס.

עדכון, 18.9.2014: חוק ועדות הקבלה שהגישו ארגוני זכויות אדם נדחה בהרכב מורחב של בג"ץ (ברוב של 4 נגד 5). קִראו את חוות הדעת שכתבו מומחי המכון בעת הגשת העתירות שעיקרה הסתייגות חד-משמעית מקיומן של ועדות הקבלה.

ערעור על זכויות הציבור הערבי בישראל הינו ערעור של ערכיה של המהותיים של הדמוקרטיה. יאיר שלג מציע לרבנים ואינטלקטואלים לא לבחון את המציאות בכלים תיאורטיים והלכתיים חד-מימדיים, אלא להביט בה במבט מורכב ופתוח.

במכון הישראלי לדמוקרטיה קוראים לתמוך בתיקון לחוק החברות הממשלתיות המחייב ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית שתעלה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה.

הערים המעורבות בישראל בהן חיים זה לצד זה ערבים ויהודים הן מרחבים בהם מתקיימת מערכת יחסים מורכבת. בדיקה של הייצוג של הערבים בתוך המערכת העירונית מראה מצד אחד על עליה בייצוג בקרב עובדי העיריות וכן בקרב נבחרי הציבור. עם זאת, גם בערים אלו ייצוגם של הערבים עדיין נמוך ביחס לחלקם באוכלוסייה.

מהו בעצם חוק הלאום ומה הבעייתיות שבו? מה החוק אומר לגבי יהדות התפוצות? האם הזכות לשוויון לא מובטחת כבר בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו? כל מה שחשוב לדעת על חוק הלאום

על רקע הדיון שנערך בוועדת השרים לחקיקה בנוגע להרחבת הייצוג ההולם של בני האוכלוסייה החרדית, קוראים במכון הישראלי לדמוקרטיה להרחיב את התיקון, שיחול גם על האוכלוסייה הערבית

על אף שהצעות החוק מנוסחת כהצעה שהיא "בעד" המשרתים בצבא, מבחינה תוצאתית היא תוביל לאפליה לרעה של אוכלוסיות שאינן משרתות – כגון ערבים, חרדים, בעלי מוגבלויות ועוד. באשר לאוכלוסייה הערבית קשה להתעלם מהעובדה לפיה אי-שירותם בצה"ל נובע מהחלטת המדינה שלא לקרוא להם לשירות

מה המחיר של פציעת ערבי? מה שווה ערבי? לא צריך דמיון  כדי להעריך כיצד מרגיש כול ערבי השומע כיצד מדינת החוק הישראלית מתייחסת להתקפה קבוצתית. תולדות הענישה בישראל כוללות מקרים לא מעטים בהם נגזרו על יהודים עונשים מגוחכים לקולא בגין פגיעות בערבים, לרבות גרימת מותם, שלא ניתן להבינם אלא כהפליה בוטה בין גוף לגוף, בין דם לדם

חוק הלאום אושר במחטף בוועדה מיוחדת בכנסת, וצפוי לעלות היום להצבעה בקריאה ראשונה במליאה. כן, זה אותו חוק לאום שפירק את הקואליציה הקודמת, והפעם ללא הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית ברוח הכרזת העצמאות" שהיה בכל הנוסחים הקודמים.

לקראת דיון בוועדת השרים לחקיקה על שינוי נוסח הצהרת האמונים של חבר כנסת, כך שתביע מחויבות למדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות מתריעים במכון הישראלי לדמוקרטיה שמדובר בהצעה שתפגע בזכות לבחור ולהיבחר ומיועדת לפגוע בחברי הכנסת הערבים

סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה בראשות מפכ"ל המשטרה, ערך יום עיון והעמקה בנושא יחסי המשטרה והמגזר הערבי במכון הישראלי לדמוקרטיה.

המשפטנים ד"ר עמיר פוקס וד"ר אביעד בקשי על המשמעויות האופרטיביות של חוק הלאום. האם המשך למגילת העצמאות או פגיעה באיזון שבין הרוב למיעוט?

בהנחיית: יהונתן ליס, הכתב הפרלמנטרי של עיתון הארץ

ד"ר שוקי פרידמן ומוחמד דרוואשה על זכויות המיעוט הערבי ויחסו למדינת הלאום

בהנחיית: יהונתן ליס, הכתב הפרלמנטרי של עיתון הארץ

יוחנן פלסנר נשיא המכון ושני סגניו למחקר, פרופ' מרדכי קרמניצר ופרופ' ידידיה שטרן, על השלכות החוק בנוגע לאופיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

בהנחיית: יהונתן ליס, הכתב הפרלמנטרי של עיתון הארץ

המיעוט הערבי כמעט אינו קיים בזירה התקשורתית. מדד ראשון מסוגו, של עמותת "סיכוי" ושל אתר "העין השביעית", מנהל מעקב אחר שיעור הייצוג הערבי בתוכניות אקטואליה מובילות בטלוויזיה וברדיו, ומחולל שינוי במצב.

עד שנות התשעים של המאה עשרים, מספר השופטים הערבים בישראל היה חד-ספרתי ולא היו פרקליטים ערבים בפרקליטות המדינה. כיום יש למעלה מחמישים שופטים וכשישים פרקליטים. המאמר סוקר את שורשי היעדר הגיוון במוסדות אלה ומתאר כיצד התחולל השינוי.

שילוב מיעוטים בדרגים השונים של הפקידות הציבורית הוא תנאי חיוני לביסוס הלגיטימיות של השלטון ולקידום מדיניות ציבורית שוויונית הרגישה לצורכיה של חברה מגוונת. המאמר סוקר מודלים לשילוב מיעוטים במוקדי קבלת החלטות במדינות שונות ומתווה קווים למודל רצוי להגברת השילוב של מיעוט לאומי במוקדי קבלת החלטות.

על אף התמורות שחלו בייצוג ערבים בשירות המדינה, הם עדיין סובלים מתת-ייצוג בדרג הבכיר של שירות המדינה, בחברות ממשלתיות ובתאגידים סטטוטוריים. מאמר זה מציג את הנימוקים בזכות ייצוג הולם של ערבים במוקדי קבלת החלטות, מתאר את תמונת המצב העכשווית וממליץ על דרכים לחולל שינוי.

בשבועות האחרונים, החל קמפיין במדיה בערבית הקורא לאזרחי ישראל הערבים להתעניין בזכויותיהם הסוציאליות ולמנוע ניצול שלהם במקום העבודה. אלא שהפלא ופלא, העובדים שנראים על המסך אינם רק פועלי בניין או מנקים. על המסך מופיעים בעיקר אנשים צעירים- נשים וגברים, בחולצות מכופתרות במהלכה של עבודה משרדית. זהו קמפיין חריג בנוף ולא טריוואלי.

ההתנגשות האחרונה בין המשטרה לחברה הערבית בכפר קאסם, היא עוד רגע של שפל ביחסי המיעוט הערבי עם השלטון. ההתנגשויות האלו, שחוזרות על עצמן בגלים אחת לכמה חודשים מציפות מעל לפני השטח את המציאות היומיומית בחברה הערבית

50 שנה לאחר מלחמת ששת הימים, רוב הציבור הישראלי רואה את השליטה בשטחים כתורמת לביטחון אך גם ככזו הפוגעת במעמדה הבינלאומי של ישראל ובכלכלתה

פעמים רבות אני נשאלת, מה באמת יגרום לנו, אזרחי ישראל הערבים, להרגיש בישראל "כמו בבית". בחוק הלאום שעבר השבוע בוועדת שרים לענייני חקיקה טמונה התשובה האמיתית

"מפירה את האיזון העדין בחקיקה בין הרכיב היהודי לדמוקרטי ומסכנת את אופיה של המדינה"

סיפור יציאת מצרים לימד עם ששועבד כיצד לנהוג בזר ובגר. עלינו להפנים את הלקח הזה גם כיום

עבור אזרחי ישראל הערבים הרואים עצמם כפלסטינים השוויון אינו מתמצה בקבלת ערבים למקומות עבודה או במתן זכויות לבניה. הוא מלווה אותם בכל צעד ומחלחל מאי הכרה בזכויות הלאומיות שלנו ועד לאפליה שיטתית בכול תחומי החיים.

מדד השלום לחודש מרץ מראה כי הישראלים מתנגדים לשליטה פוליטית על השידור הציבורי, אינם חוששים מהשלכות המצב הבטחוני בסוריה על ישראל וגם בקרב היהודים יש רצון ללמוד על ההסטוריה מנקודת מבטם של אזרחי ישראל הערבים

המדינה חייבת לנהוג בשוויון ובכבוד כלפי כל אזרחיה. ספק רב אם יכול להתקיים הלכה למעשה שוויון, כאשר שוללים את זהותו הפרטיקולרית- הדתית, התרבותית או הלאומית של ה"אחר".

ישנה חשיבות רבה בשילוב ערבים בוועדה המוניטרית ובמועצה המנהלית של בנק ישראל, דווקא משום שהם כמעט ואינם מיוצגים בזרועות השלטון. הדבר גם יועיל לכלכלה וגם מחויב לפי חובת הייצוג ההולם.

ישנם מקרים שבהם הצדק מנוגד למציאות המשפטית. השאיפה של בית המשפט חייבת להיות לצמצם מקרים אלו במיוחד במצבים שבהם המדינה היא שמביאה למחדל גדול ומתמשך כמו באום אלחירן.

הפוסט של ראש הממשלה המציג הריסה של 11 בתים בקלנסווה כהישג פוגע באזרחי ישראל הערבים ובמרקם העדין שביחסי יהודים-ערבים. אפשר גם אחרת.

לקראת הדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט, חוות דעת של חוקרי המכון על הכשלים בהצעה לתיקון סעיף 7א בחוק יסוד: כנסת, המבקשת להרחיב את האפשרות ולהקל על פסילת רשימות לכנסת.

הניסיון להציג הגברה של אכיפת הריסות הבתים במגזר הערבי באותה הנשימה יחד עם הריסת עמונה מבטאת כשל במדיניות ובהקשר ואינה במקומה. במקום להתמקד בהרס- יש להשקיע בבנייה ובקידום החברה הערבית.