בחירות 1988

הבחירות לכנסת ה-12

1.11.1988

מספר בעלי זכות הבחירה

2,894,267

אחוז החסימה

1%

סך הכל מצביעים

2,305,567

מספר הקולות הכשרים

2,283,123

שיעור ההצבעה

79.7%

table
מפלגה קולות מושבים (מנדטים) אחוז הקולות רשימת מועמדים מצע
ליכוד 709,305 40 31.1 המועמדים המועמדים מצע מצע
מערך 685,363 39 30.0 המועמדים המועמדים מצע מצע
ש"ס 107,709 6 4.7 המועמדים המועמדים
אגודת ישראל 102,714 5 4.5 המועמדים המועמדים מצע מצע
רצ 97,513 5 4.3 המועמדים המועמדים מצע מצע
מפד"ל 89,720 5 3.9 מצע מצע
חד"ש 84,032 4 3.7 המועמדים המועמדים מצע מצע
התחיה 70,370 3 3.1 המועמדים המועמדים מצע מצע
מפ"ם 56,345 3 2.5 המועמדים המועמדים מצע מצע
צומת 45,489 2 2.0 המועמדים המועמדים מצע מצע
מולדת 44,174 2 1.9 המועמדים המועמדים
שינוי 39,538 2 1.7 המועמדים המועמדים מצע מצע
דגל התורה 34,279 2 1.5 המועמדים המועמדים
הרשימה המתקדמת לשלום 33,695 1 1.5 המועמדים המועמדים
מד"ע 27,012 1 1.2 המועמדים המועמדים
גמלאים 16,674 - 0.7 המועמדים המועמדים
מימד 15,783 - 0.7 המועמדים המועמדים
דרך ארץ 4,253 - 0.2 המועמדים המועמדים
תנועת לאו"ר 4,182 - 0.2 המועמדים המועמדים
התנועה למען חברה צודקת 3,222 - 0.1 המועמדים המועמדים
ישי-יחד שבטי ישראל 2,947 - 0.1 המועמדים המועמדים
תנועה למען המושבים 2,838 - 0.1 המועמדים המועמדים
תרשיש 1,654 - 0.1 המועמדים המועמדים
הכוח השקט 1,574 - 0.1 המועמדים המועמדים
התנועה למען חיילים משוחררים 1,018 - 0.0 המועמדים המועמדים
התאחדות התימנים 909 - 0.0 המועמדים המועמדים
אחדות-ויקטור תייר 446 - 0.0 המועמדים המועמדים

אודות מערכת הבחירות לשנת 1988

ארבע שנים אחרי הבחירות האחרונות ולאחר שתי ממשלות אחדות ניכר היה שמצבה של ישראל השתפר. צה"ל נסוג מעומק לבנון ונערך לאורכה של רצועת ביטחון צרה בדרום המדינה, האינפלציה הודברה והמשק הראה סימני התאוששות מעודדים, וממשלת האחדות הצליחה להוציא את מדינת ישראל מהמצב הקשה שהייתה נתונה בו ערב הבחירות הקודמות. אבל לצד הישגים אלה נראה היה שהמערכת נקלעה למבוי סתום. במחצית השנייה של הכנסת האחת עשרה זכתה הממשלה לכינוי הלא-מחמיא "ממשלת שיתוק לאומי", כינוי ששיקף את המצב שבו המערך והליכוד מנטרלים זה את זה ומונעים קידום מדיניות. בסוף 1987 פרצה האינתיפאדה והעלתה לדיון ציבורי את שאלת השטחים המוחזקים ומדיניות ישראל בגדה המערבית ובעזה. בבחירות התבקש הציבור להכריע בין שתי המפלגות הגדולות: הליכוד בראשותו של יצחק שמיר, שהציג קו נִצי, והמערך בראשותו של שמעון פרס, שהציג קו פייסני יותר.

הבחירה בין שתי החלופות הייתה ברורה, אבל ניכר היה כי לאחר ארבע שנים של שיתוף פעולה בחר הציבור להעניש דווקא את המפלגות הגדולות ולחזק את הקטנות על חשבונן. בשמאלה של המפה הפוליטית התמודד המערך בבחירות אלו ללא מפ"ם, שהתמודדה באופן עצמאי לראשונה מאז 1965. מלבד מפ"ם התמודדו באגף היוני של המערכת גם רצ, שינוי, חד"ש והרשימה המתקדמת לשלום. רשימות אלה זכו יחד ב-15 מושבים וזינבו בכוחו של המערך. בימין המפה סבל גם הליכוד מהצלחתן של מפלגות קטנות, כשאל רשימות התחייה וצומת הצטרפה בבחירות אלה גם מולדת, רשימתו החדשה של רחבעם זאבי. מפלגות אלה זכו ב-7 מושבים. אבל הגידול הניכר ביותר היה בכוחן של המפלגות הדתיות. ש"ס הגבירה את כוחה ל-6 מושבים, ושתי המפלגות החרדיות זכו יחד ל-7 מושבים.

הליכוד אמנם ניצח רק בקושי את המערך (40 מושבים לעומת 39), אך היה ברור כי הפעם אין לשמעון פרס גוש חוסם. לגוש הימין-דתיים היו 65 מושבים, ואף שמבחינה מספרית היה פרס יכול להקים ממשלה עם הדתיים, פוליטית הדבר לא התאפשר. למרות הניצחון הברור של גוש הימין-דתיים, הרכבת הממשלה לא הייתה פשוטה, שכן הדתיים הציבו תביעות מפליגות בנוגע לחקיקה דתית. בסופו של דבר החליטו שמיר ופרס לכונן ממשלת אחדות נוספת ,אבל הפעם בראשותו של שמיר וללא רוטציה. אל הקואליציה הצטרפו גם ש"ס, המפד"ל ואגודת ישראל.

קישורים בנושא

אברהם דיסקין, הבחירות לכנסת ה-12,ירושלים: המכון לחקר ישראל, 1990.

אליעזר דון יחיא, "דתיות ועדתיות בפוליטיקה הישראלית - המפלגות הדתיות והבחירות לכנסת ה-12", מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים 32 (1990), עמ' 54-11.


Asher Arian and Michal Shamir (eds.), The Elections in Israel 1988, Boulder: Westview, 1990.

Daniel J. Elazar and Shmuel Sandler (eds.), Who's the Boss in Israel? Israel at the Polls 1988, Lanham: Rowman and Littlefield, 1992.