מי הוביל את השיח בפרשת אזריה?

בהיבטים המשפטיים של פרשת אזריה יכריע היום בית הדין הצבאי. אבל עוד לפני כן ובלי קשר לגזר הדין, מעניין להסתכל דווקא על הסיקור התקשורתי של הפרשה. על קו המחבר שיצרה התקשורת בין הנקודות: חייל יורה, מחבל על הרצפה, מוצב בחברון. האירוע המדובר התרחש ביום חמישי בבוקר. זאת עובדה חשובה. כי מי שיבדוק מה קרה לפוליטיקאים ולתקשורת משני עברי סוף השבוע הקשה ההוא ילמד שבתחילה, טיפלו הפוליטיקאים ומערכת הביטחון בעניין בצורה תקיפה ונחרצת. "זו אינה דרכנו" אמרו וגם צייצו יעלון ונתניהו, דובר צה"ל והרמטכ"ל. ביום שישי כבר התפרסם ש"החייל היורה" יועמד לדין בגין רצח.

אבל, יומיים אחר כך, ביום ראשון, הסיפור בעיתונים כבר היה שונה. מכהניסט שירה בדם קר במחבל השכוב על הקרקע, הפך אזריה (ששמו הותר לפרסום בהמשך)לילד של כולנו. כמעט גלעד שליט. ילד שנשלח על לא עוול בכפו למאסר, ומואשם ברצח רק מפני שפעל כפי שכל מי שיש לו אינסטינקט בריא היה צריך לפעול. כמה ימים אחר כך נתניהו כבר התקשר לאביו של החייל לחזק אותו.

מה קרה באותו סוף שבוע שחייב את התקשורת לספר סיפור כל כך שונה ואת הפוליטיקאים "לתקן" את עמדתם? התשובה היא שעל ציר הזמן זכה אזריה ליותר ויותר תמיכה ברשתות החברתיות. ביום ראשון בבוקר כבר היה ברור לכל אדם שמתמצא במדיה הדיגיטלית לאן נוטה דעת הקהל.

מה גרם לסנטימנט שנוצר ברשתות לטובת אזריה? ייתכן, שהציבור כעס על הפוליטיקאים שמכרו את החייל לטובת סיפור שמיועד לאוזניים של בתי דין בינלאומיים. יתכן שזה היה חלק מן המלחמה נגד ארגוני החברה האזרחית "שוברים שתיקה" ו"בצלם", ויתכן שמדובר באפשרויות הוויראליות שהרשת החברתית מציעה למובילי דעה מימין כמו "הצל".
מה שברור הוא שהלחץ ברשתות החברתיות הפך רשמית לכלי המשפיע על התקשורת הממוסדת ועל הפוליטיקאים. כולם מנסים לקלוע אל הסנטימנט שנוצר ברשתות. כבר שמענו פוליטיקאים המקדימים את פסק הדין וקוראים לחנינה לחייל אם יורשע.

דווקא בגלל זה מעניין להזכיר שבבית המשפט הצבאי, ניתן לפני 11 שנים פסק דין בפרשת אחרת, שגם בה עמד חייל שמוסריות הפעולות שלו הוטלה בספק. קראו לו סרן ר', והוא הואשם בגרימת מותה של ילדה פלסטינית ברפיח, וזוכה. הסיפור שלו התפרסם אחרי שתבע תביעת דיבה את התוכנית "עובדה" ואת העיתונאית אילנה דיין ששידרה תחקיר אודותיו.
והנה משפט נוסף על הריגה אבל עם טוויסט של 2016. בשני המקרים דעת הקהל היתה שהפוליטיקאים, ובעיקר המערכת הצבאית, החליטו להיות מוסריים על חשבון חיילים משכבות חלשות (דרוזי במקרה של סרן ר', תושב רמלה במקרה של אזריה), וכן שהתקשורת אשמה בפגיעה בחיילינו ובהגזמה של חומרת המתרחש. אבל, בעוד שבפרשת סרן ר' כל מה שעמד לרשות מי שצפה בטלוויזיה היתה היכולת לצעוק מהכורסא כלפי המסך – הרי שבשנת 2016, אין עוד צורך בצעקות ואפשר להשתמש במקלדת ולכתוב ברשתות החברתיות את אותו כתב אישום נגד התקשורת ששפטה את אזריה עוד בטרם החל המשפט.

בשורה התחתונה, התיווך התקשורתי של סיפור החייל היורה בחברון מבטא ערעור של איזונים. איזונים בין הציבור לפוליטיקאים, בין התקשורת הממוסדת לזו הדיגיטלית, ובין שתיהן לבין שניהם. כל אלה השפיעו מאד על הדרך שבה מנקודות נוצר סיפור. פרשת אלאור אזריה תיזכר כסיפור שמשקף את דפוסי המשחק החדשים בין התקשורת המסורתית והרשתות החברתיות בשנת 2016.

המאמר פורסם לראשונה במעריב.