ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר

המשטרה זימנה 3 עיתונאים לתת עדות במסגרת חקירת הקשר בין יועצי ראש הממשלה לבין קטאר. מדוע בניגוד לסוגי חיסיון אחרים – החיסיון העיתונאי לא מעוגן בחוק הישראלי, מתי מתבקשים עיתונאים לגלות מקורות ואיזה הגנה יש להם בכל זאת?

אם הרשתות החברתיות מגבירות אנטישמיות, הבינה המלאכותית יוצרת "אוטומציה" שלה, ומעצימה מסרים של שנאה באפקטיביות שלא הכרנו. בינתיים בארה"ב מדברים על צעדים נוקשים נגד אנטישמיות אבל מבטלים פיקוח על בינה מלאכותית, ומי שנאבקת בהטיות המסוכנות של הטכנולוגיה היא דווקא אירופה.

במסווה של דרישה לשקיפות, הצעת החוק הפרטית של ח"כ אריאל קלנר מבקשת לאפשר לפוליטיקאים להתערב בקביעת תכני התאגיד ולפגוע בעצמאותו.

הנשיא האמריקני מיהר לבטל את הצו הנשיאותי מתקופת ביידן העוסק בפיקוח על בינה מלאכותית, ופתח את הדלת לאג'נדה המהונדסת מבייג'ין. כמו במקרה של טיקטוק – כשארה"ב תבין את הסכנות שמביא אתו הצ'אטבוט הסיני, יתכן שכבר יהיה מאוחר מדי והפעם הנזק יהיה כבד בהרבה.

לפי הצעת החוק הפרטית של ח"כ אושר שקלים, הממשלה תמנה את חברי מועצת תאגיד השידור במקום ועדת איתור. התוצאה: השתלטות פוליטית על השידור הציבורי.

האם מוצר טכנולוגי מבוסס בינה מלאכותית שאנחנו מבקשים לרכוש ולהטמיע, משנה את כללי המשחק?

בליץ החקיקה נגד התקשורת נועד קודם כל ליצור מהומה סביב הצעות חוק שלא באמת יכולות לעבור, כדי לכסות על היעדר מדיניות. אבל כשסגירת התאגיד מגיעה בחבילה אחת עם ניסיונות לסגור את גלי צה"ל, עם חוקי הטבות למקורבים ושליטה – יש מקום לדאגה.

הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת החוק הפרטית שתיתן לשר התקשורת שליטה מלאה בדרכי מדידת הרייטינג ותחייב את הערוצים להציג את נתוני הצפייה על המסך בזמן אמת.

'חוק הרייטינג', המבקש להסמיך את שר התקשורת לקבוע את שיטת מדידת המדרוג ולחייב כלי תקשורת להציג נתוני צפייה בזמן אמת, הוא ניסיון פסול להעמיק את מעורבות השר בהתנהלות גופי התקשורת.

טלגרם הפכה למצע הפורה ביותר בעולם לפעילות בלתי חוקית מסוגים שונים. לא מדובר בחבורת מתבגרים תמימה שעושה לייקים לתכנים, ומי שלא יודע להבחין בין חופש ביטוי לבין פעילות פלילית, יוצר ערפול שיאפשר לגורמים הפליליים לצאת מהרשת ולפעול בעולם האמיתי. גם בישראל צריכים לברך על המהלך.

פסק הדין נגד גוגל צפוי לעורר רעידת אדמה שעשויה לשנות לעד את הפנים של תעשיית הטכנולוגיה. הוא ישפיע על הדרך שלה לעשות עסקים, על הדרך שלנו לעשות שימוש במוצרים שלה ועל הדרך של הממשלות לפקח עליה.

הצעת החוק מעבירה לשר התקשורת את שיקול הדעת והסמכות בנוגע לאישור לבעל זיכיון להפעלת תחנת רדיו אזורית להפוך לתחנה ארצית. היא אינה כוללת צורך בהיוועצות עם גורם מאסדר-מקצועי כלשהו, באופן המבטא פוליטיזציה מובהקת של הרגולציה והענקת סמכויות רגולציית תקשורת לגורם פוליטי – מהלך שהמחוקק ביקש להימנע ממנו.

הצעת החוק פוגעת בעקרונות יסוד ובעיקר בעיקרון השוויון, ומשקפת מניע צר של סיוע לשחקן ספציפי ועוד שחקנים מעטים. היא לא כוללת תשתית עובדתית ומקצועית מספקת ומהווה שימוש לרעה בסמכות הן על ידי חברי הכנסת המגישים אותה והן על ידי שר התקשורת, העושה בה שימוש באופן העוקף את מנגנון קידום החקיקה הממשלתי.

רגע לפני שאלגוריתמים יקטלגו את הבריאות שלנו בחשאי ויציעו תוכניות טיפול ובדיקות מאחורי גבנו — צריך להציב במהירות מנגנוני פיקוח ובקרה על שילוב בינה מלאכותית ברפואה.

מרגע מתן הגישה לשידורי המצלמות באופן מקוון ובזמן אמת אין דרך למנוע את הפצתם ואת השלכותיהם. לצד סכנת החשיפה למתקפות סייבר, המעקב המתמיד עלול לפגוע בזכות העובדים לפרטיות ובמעמד צוותי החינוך. מתן אפשרות לנציגות הורי הפעוטות לצפות בצילומים אחת לחודש עשוי למזער את הפגיעה.

מדיניות אכיפה בלתי מספקת של הרשתות החברתיות מאפשרת לתכנים הכוללים אנטישמיות והכחשת שואה להיחשף בתקופה זו בהיקף חסר תקדים. לצד כשל זה, התפתחו "אנטישמיות אלגוריתמית" מבוססת בינה מלאכותית, שמסוגלת להבין מיהו יהודי ברשת, וכן "אנטישמיות מבוססת דאטה" המאפשרת ליצור רשימות ומאגרי יהודים אשר ישמשו בסיס לרדיפה ולטרגוט אנטישמיים.

האמון הממוצע בטלוויזיה עומד על 49%, אולם גבוה יותר בפילוח לפי ערוצים: 60% נותנים אמון בכאן 11, 54% בחדשות 12 • 65% משתמשים בווטסאפ לצריכת חדשות, 44% משתמשים לשם כך בטלגרם • 50.5% מהימין ציינו במצטבר את ערוצים 11,12,13 כערוץ העיקרי שהם צופים בו, ו-24% ציינו את ערוץ 14. לעומת זאת, במרכז ובשמאל לא נחשפים כמעט בכלל לערוץ 14 - 4% ו-3.5% בהתאמה – מה שיוצר "בועת מידע" • 56% מהציבור מאמינים ביכולתם להבחין בין פייק ניוז לבין דיווח חדשותי מבוסס עובדות • 70.5% מהמרואיינים טוענים שלא התחרטו אף פעם על ששיתפו מידע לא מבוסס בקבוצות או ברשתות חברתיות.

במעמד החתימה תצהיר כל מדינה האם בכוונתה להחיל את ההתחייבויות לניהול ומיגור הסיכונים גם על חברות במגזר הפרטי - והיא גם תוכל לחזור בה בכל עת. האם באמת אפשר לקבוע שזוהי ערובה לכך שבינה מלאכותית תמשיך להתפתח באופן אחראי ואמין?

תמונתו ההיסטורית של דוד רובינגר ובה נראים הצנחנים בכותל עמדה בלב דיון משפטי ארוך. תוצאותיו המפתיעות יכולות ללמד אותנו על אופן הבניית ובדיקת המציאות בצל מונחים עכשוויים כ"אמת תקשורתית", "אמת ויקיפדית" ו"חוכמת ההמונים".

המשקפיים החדשים של אפל יאפשרו להישאר בסביבה הפיסית ולשלב בתוכה שכבות מידע וחוויות תוכן ומדיה שונות, שיקנו חוויית מציאות סינתטית המחוברת לחיי היומיום. לקראת שינוי ממדי החיבור בין האדם לזולת ולמרחב והתמורה שתתחולל בתפיסת המציאות האנושית, חשוב לברר לעומק את ההשלכות הערכיות והמעשיות של מיזוג העולם הדיגיטלי עם העולם הפיסי.

שני עשוריה של הרשת החברתית כרסמו בערכיו הליברליים של המערב הדמוקרטי וחידדו את הצורך באסדרה ובפיקוח. במבט קדימה ביחס אליה, יש לרענן את התיאוריות החוקתיות המעצבות את הבנתנו את זכויות האדם – ובראשן הזכויות לחופש ביטוי ולפרטיות – וכן לחשוב מחדש על הריחוק הנכון בין הציבור לבין נבחריו.

רשת של אלפי דוברי ערבית מתנדבים מכל העולם, בראשות גולה מצרי המזוהה עם האחים המוסלמים, מציפה את רשת X במסרים שנועדים ליצור תבוסה פנימית בחברה הישראלית. זאת באמצעות חשבונות מזויפים בעברית שמתחזים לישראלים, האשטאגים שמיועדים ליצור טרנדים ואלפי פוסטים ותגובות ביום שמחלחלים לתוך השיח הישראלי הפנימי ברשת. על מגבלות השפה מנסים חבריה להתגבר באמצעות כלי בינה מלאכותית יוצרת שנועדו להקטין את חשד הגולשים הישראלים.

"נוצר אי שוויון גדול באכיפה של הסדרי הצנזורה בגלל הסדר 'ועדת העורכים', אך ההסדר הזה אפשר את המשך קיומו של מוסד הצנזורה, כי התקשורת עצמה לא אמרה לציבור שחייבים לבטל אותו משום שהוא פוגעני ואנטי-דמוקרטי".

הפגיעה עלולה להתרחש בהיעדר בקרות סטטוטוריות חזקות ומנגנוני פיקוח אפקטיביים עצמאיים שיבטיחו הפעלה מידתית של הכוח השלטוני. התזכיר גם מעורר חשש מעצירת העברת מידע אישי על אודות אזרחי האיחוד האירופי לחברות הממוקמות בישראל.

ראוי שהחוק, שמיועד להחליף את אחת התקנות לשעת חירום שנקבעו במלחמת "חרבות ברזל", יגדיר חלוקת סמכויות ברורה בין מערך הסייבר לשב"כ. לצד זאת, עליו להכניס לתמונה את הרשות להגנת הפרטיות כגוף מדווח, כדי שתגן על הזכות לפרטיות ועל אינטרס הציבור אם יעלה חשש לדליפת מידע פרטי.

מלחמת "חרבות ברזל" הוכיחה עד כמה חברות הענק נסוגו מאחריותן לאקוסיסטם המידע, לנוכח תגובות עוינות להספדי הורים, תיעוד זוועות, קריאה לעזרה ואף גניבת טלפונים של קורבנות בידי חמאס ושימוש בהם. בכנס OECD שעסק בנושא בנובמבר התגלה הפער בין המדינות התמימות כמו ארה"ב, חלק ממדינות דרום אמריקה ומרכז אירופה, שבתגובה ל"ממד הרביעי" דורשות לכל היותר החלת שקיפות על הפלטפורמות, לבין המדינות המתפכחות כמו אוקראינה, לטביה ופינלנד, שמדברות על הרשתות כמצע למלחמה היברידית.

ההצדקות שמונה התזכיר להסמכת שר התקשורת להרחיב את זיכיון התחנות האזוריות נתלות ב"העדפת הציבור" ובשידורים שוטפים דווקא בהן גם בשעת חירום. למעשה, הן מכסות על רצון השר לאפשר לתחנות מסוימות, אהודות יותר בקרב קהלים מזוהים פוליטית, להתרחב לפריסה ארצית ועשויות ליצור עומס ביורוקרטי בזמן המלחמה.

הדיווחים המדאיגים על לחצים מצד ראש הממשלה על הצנזור הראשי לאורך המלחמה מצטרפים לקולות הגוברים בשנים האחרונות ביחס לחוסר האפקטיביות של הצנזורה בעידן הדיגיטלי. עם היחס המועדף לכלי תקשורת שונים והכרסום במעמדה ובלגיטימציה הציבורית שלה, ייתכן שהגיעה העת שתהפוך משומר הסוד הלאומי לגוף מייעץ בלבד.

חודש וחצי לתוך מלחמת "חרבות ברזל" מסתמנת רשת X כמצע מרכזי להפצת מסרים אנטי-ישראליים ואנטישמיים. בשל התכונות שהוטמעו בה ובהעדר ניטור התוכן, אין לצפות שפגישות לבביות של הבעלים עם גורמים בישראל יבלמו את הקיטוב ופיזור המידע המסולף.

הימנעות מצילומים שעשויים להביך, הפגנת אמפתיה בראיונות וריסון יצר המציצנות הכללי למצבם של הילדים שנחטפו והוחזרו, הם קריטיים לטיפול התקשורתי בטראומה הן של המשוחררים והן של הציבור הישראלי כולו.

סרטוני החטופות, מתקפות הסייבר ושילוב חומרים קשים לצפייה ברשתות בידי גורמים עוינים הם חלק ממארג שנועד לצרוב תודעת טראומה אישית וקבוצתית ולפגוע בתחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל ב"חרבות ברזל". בהעדר היערכות והגנה ממסדיות, ארגוני החברה האזרחית והציבור לוקחים פיקוד גם על המערכה הדיגיטלית.

הפלטפורמות שבשליטת חברות הענק מאפשרות התערבות מדינות בענייני מדינות אחרות והשפעה מסיבית על תהליכים פוליטיים, על הבחירות וגם על ניהול מלחמות. כללי השימוש בהן מהווים תחליף גלובלי לחקיקה מדינתית וכוחן מופעל עד כדי פגיעה ישירה ובוטה בריבונות מדינות, כפי שחוותה ישראל עם פרסומי הכזב של חמאס במלחמה.

יצירת מאגר מידע כה רגיש בידי המשטרה מעלה חשש לדליפה ואף לשימוש לרעה על ידי בעלי הגישה אליו. הצבת מערך המצלמות החכמות במרחב הציבורי, כפי שמציע תזכיר החוק, גם ימנע מאנשים להתנהג באופן חופשי ולממש את זכויותיהם הפוליטיות. האם אנחנו, כחברה דמוקרטית, רוצים שהטכנולוגיה הזו תימצא בידי המשטרה?

מערכות בינה מלאכותית לזיהוי פנים מסוגלות לנתח מצבי רוח, נטייה מינית, מוצא אתני ואף נוטות לטעות בבואן להבחין בין אנשים בעלי גוון עור פנים כהה. הפעלתן בסמכות רחבה ובלעדית של המשטרה, כפי שמוצע בתזכיר, תגרור שגיאות חמורות באכיפה ותשוב לציבור כבומרנג.

החוק מתמקד בזיהוי פנים אנושיים באמצעים מבוססי בינה מלאכותית לא רק כדי לפענח חשד לפשע ולאתר חשודים ספציפיים בדיעבד אלא גם להקמת מערכת "מעקב המונים" של מצלמות שמאפשרות לזהות עוברים ושבים ככלי מניעתי, בהפעלתה הבלעדית של המשטרה. מדוע הוא מסוכן, פוגעני ועלול להחריג את ישראל מהמדינות המתוקנות? השאלות והתשובות.  

איך יוצרים מסגרות לניהול סיכונים כשמדובר בטכנולוגיה שברור שתגבה מאיתנו מחירים, אבל בדרכים שעוד לא כולן ידועות לנו? דרוש רובד ביניים בין הבנת הטכנולוגיה לבין יצירת מדיניות בעניינה, שתתמקד ביכולותיה הרבות: מגילוי חולשות במערכות ועד ביצוע פעולות שלא תוכננה לבצע.

ההצעה לאחד את רשויות רגולציית השידורים בישראל תחת גוף שמרבית המינויים שבו יהיו פוליטיים תגביר את מעורבות הממשלה והדרג הפוליטי ברגולציה ואת יכולת ההשפעה והשליטה שלהם. היא גם מבקשת לאפשר תוכן פרסומי סמוי בשידורי אקטואליה, באופן הסותר את האתיקה העיתונאית, ולהעביר את ניהול המדרוג למשרד במהלך העשוי להוביל למשבר אמון מול האזרחים והמפרסמים.

ספר ראשון מסוגו בעברית בוחן מהי בינה מלאכותית, מהם יתרונותיה ואילו חששות היא מעוררת בארץ ובעולם. הוא מציע להיערך לקראתה באמצעות אסטרטגיה לאומית ומדיניות רגולטורית.

לא קל לומר זאת, אבל הרשויות המקומיות נותרו מאחור הן בניהול מאגרי מידע והנגשת מידע לאזרחים, הן בממשקים מול השלטון המרכזי והן בהגנת סייבר. נדרשת תכנית אסטרטגית כוללת לדיגיטציה של השלטון המקומי ולצמצום הפערים הדיגיטליים בין הרשויות.

הגברת ההתערבות בחדשות ובאותה נשימה ביטול עצמאות חברות החדשות, הקמת ועדת מדרוג חדשה בשליטתו, סגירת הרגולטורים הקיימים והקמת רגולטור חדש ופוליטי. שר התקשורת שב ומציג חלקי רפורמות שנהגו עוד בתקופת קודמו ועברו פוליטיזציה מזורזת.

משטרת ישראל רוכשת מערכות טכנולוגיות מבלי שמתקיימים דיון ציבורי ומקצועי מספק לגביהן והדברים מתגלים רק בדיעבד. המצב מחייב חשיבה מחודשת על התהליך שנדרש באימוץ טכנולוגיות, שיש בהן חשיבות אבל גם סיכון להפוך לפוגעניות, בשירות המשטרה.

ההסמכה הנדרשת לשימוש במערכת לניבוי פשיעה צריכה להיות ברורה ומפורשת. בצדה נדרשת שקיפות כלפי הציבור, המחוקקים ושומרי הסף בפרט ביחס להטיות השונות שבה.

כחלק ממירוץ החימוש בתחום הבינה המלאכותית היוצרת משחררת החברה מוצרים אפויים למחצה, שאינם מתיישרים עם הצהרות האתיקה שלה. אסור לטעות: למערכות האלה השלכות מרחיקות לכת ומיקרוסופט מצטרפת למעגל ענקיות הטק שלא נודעו באחריות גדולה כלפי ההשלכות החברתיות של הטכנולוגיה שלהן.

הטלת חובות דיווח מידע פיננסי, ללא חשד להעלמות מס, נועדה אמנם לצמצם את העלמות המס אך מעלה חשש לפגיעה חמורה בפרטיות האזרחים. הסמכת רשות המסים לדרוש מידע פיננסי על קבוצות אזרחים בעלי סממנים דומים מעוררת גם סכנת אפליה ופגיעה בשוויון. זאת עקב הפניית חשדות כלפי אזרחים רק מתוקף השתייכותם לקבוצת אוכלוסייה מסוימת, וללא חשד ספציפי לעבירה על חוקי המס.

יותר ויותר מדינות משלבות כלים מבוססי בינה מלאכותית במלאכת השפיטה. אפשר היה להניח ששימועים מול מכונות ייחשבו חסרי משמעות או חלולים, אולם ככל שהן משתכללות ומסוגלות לזהות שפה, תנועות גוף, הבעות פנים ואף רגשות, ולהגיב בהתאם – הן יקנו תחושה שביכולתן גם להקנות צדק.

חקיקת תיקון קצר, וחלקי, לחוק הגנת הפרטיות, שיעגן את "ארבע הזכויות" ביחס לכלל המידע האישי המצוי במאגרי מידע בישראל, היא דרך המלך שתמנע את שלילת מעמד הנאותות מישראל מחד גיסא, ומאידך תבטיח שלא ייצא מהכנסת מסר בעייתי שלפיו אזרחי ישראל שווים פחות מאזרחי האיחוד האירופי.

"תוכנית קרעי לרפורמה בשוק התקשורת" היא חזון שמורכב ממהלכים ממוחזרים, משאיפה להפחית רגולציה ולהסיר את כללי הבעלות הצולבת. הערבוב המוזר בין רגולציה, תחרות, ריבוי דעות ואיכות עיתונאית לא יחולל את השינוי הנדרש בשוק.

על חברי הכנסת לקבל דיווחים מפורטים מהמשטרה ביחס להפעלת המעקבים. על החוק לכלול הוראות ביחס לתיעוד המידע שנאסף ולענישת בעלי תפקידים שהשתמשו בו שלא כדין.

עמדתו של ראש אמ"ן ערב המלחמה ב-1973 ידועה לכל, אבל כיצד מערכת מבוססת בינה מלאכותית שאינה מכירה את השחקניות באזורנו ייצרה הערכת מודיעין שמאפשרת בניית אסטרטגיה בתנאי אי-ודאות?

ליבת הצעת החוק שנועדה למנוע פרסום הקלטות הנוגעות למידע רגיש כבר קיימת בחוק ויוצרת עירוב בין תכנים לנתונים שיקשה על אכיפתה.

תזכיר החוק אינו מתמקד בלוחיות רישוי אלא בזיהוי פנים אנושיות לצורך חקירת פשיעה וגם חיזוי פשיעה ודיכוי הפגנות. הוא מתייחס גם לעבירות שלא נעשות במרחב הציבורי, ולכן מקשה להבין מדוע יש צורך בהצבת מצלמות במרחב זה.

הצעת החוק יוצרת כפל מטרות תמוה בין זיהוי וסיכול טרור לבין אבטחת נוסעים לישראל וממנה. יותר מכך, היא מסמיכה דווקא את רשות המיסים לעבד את הנתונים האישיים שייאספו.

שר התקשורת שלמה קרעי מבטיח להכניס תחרות בשוק הטלוויזיה, אבל מתעלם מהמאפיינים הייחודיים של שוק קטן עם תהליכי ריכוזיות הכרחיים. ההנחה שהסרת הרגולציה תפתור את כל הבעיות כבר נכשלה במבחן המציאות.

המסמך לא מפרט כמה כסף מושקע בשוק היצירה המקורית או מה משמעות הירידה בהכנסות השחקנים המסחריים. הוא מעלה את הטיעון המופרך ש"הרייטינג יקבע את האיכות" ומותיר רושם שטובת הציבור לא מניעה את שר התקשורת.

טכנולוגיות ה-AI הרפואיות עשויות לאיים על הזכויות לשוויון, לפרטיות ואף לחיים ושלמות הגוף. על ישראל להציב סטנדרט רגולטורי גבוה ביחס אליהן, כדי שלא להפוך ל"חצר אחורית" שמפתחת מערכות אסורות בשימוש.

יתרונו של גוף שידור ציבורי חזק נובע מעצם קיומו, כעוגן מרכזי בשוק התקשורת, ולא במשיכת קהל גדול. התאגיד לא שימש חסם בפני התחרות אלא השלים את שוק היצירה המקורית המבוקש כל כך, כשהכנסות מתחריו המסחריים הצטמצמו.

גיבוש רגולציה על בינה מלאכותית בנפרד מרגולציה על תחומים משיקים כפרטיות וסייבר היא בעייתית. מלבד זאת, האיסורים על פיתוח ושימוש במערכות נבונות נדרשים להתאים למקובל בעולם.

הממצאים הקשים שהופיעו בדו"ח המבקר על הגנת הסייבר מעידים על בורות קשה ביחס לחשיבות הסוגיה ומספקים תזכורת להיעדר תמריצים ומקלות ליצירת מנגנוני הגנה מפני המתקפות הבאות.

הבעלים החדשים של טוויטר חייב להבין שהמציאות השתנתה: הרגולטורים מקשים, המפרסמים לוחצים והציבור כבר מתקשה לתת אמון בחזון שלו.

מטאפורות של היום מעצבות את הדימיון שלנו לגבי העתיד. הן מספקות נרטיב עוצמתי לתעשייה ולמקבלי ההחלטות וקשה לחשוב על כל הספירה הטכנולוגית בלעדיהן. כשמטאפורה כמו "בינה מלאכותית" משווה מכונות לאנשים, היא לא מציעה מטרות שאינן ניתנות להשגה, אלא ממסגרת בעיות בדרכים שלא מובילות לפתרונות טובים ומצניעה בעיות חברתיות קריטיות.
מטאפורות הן פוליטיות במהותן ולכן חשוב לשאול: למי יש אינטרס בשימור המונח "בינה מלאכותית"? למי יש אינטרס ליצור את ההאנשה העמוקה של המערכות הטכנולוגיות?

לקראת הבחירות הקרובות ועל רקע אישור החוק לסימון תעמולת בחירות בכנסת, פנה המכון ביחד עם ארגון פייק ריפורטר בבקשה כי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת יוציא הנחיות סדורות בדבר שקיפות בתעמולת הבחירות. היערכות זו נדרשת, כדי להבטיח שהבחירות הקרובות תהיינה תקינות, חופשיות ושוויוניות, נטולות מניפולציות תעמולתיות בלתי הוגנות על הבוחרים.

השבוע העמיד אלון מאסק, נביא הטכנולוגיה של זמננו, הון בגובה בלתי נתפס כדי להפוך לשליט הבלעדי של טוויטר. ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, ראש התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע במכון, מסבירה מדוע הוא עשה את זה, ואילו קשיים עלולים לעמוד בפניו בעקבות הרכישה השנויה במחלוקת

תזכיר חוק לתיקון פקודת המשטרה [נוסח חדש] (מערכות צילום מיוחדות), התשפ"ב-2022, העוסק בין השאר בנושא הרגיש של שימוש במערכות ביומטריות לזיהוי פנים על ידי משטרת ישראל, הוא פוגעני ובלתי מידתי, ומשקף היעדר עבודת הכנה מספקת. חוקרי המכון קוראים לחברי ועדת השרים לחקיקה שלא לאשר את החלק בהצעת החוק העוסק בזיהוי פנים אנושיות, אלא להתמקד בזיהוי לוחיות רישוי בלבד

המלחמה בין רוסיה לאוקראינה מסתמנת כמלחמת ארבעת הממדים הראשונה: היא מתנהלת ביבשה, בים, באוויר וגם - בסייבר. אחרי שבשנים האחרונות ראינו מתקפות סייבר על יחידים, חברות ומדינות, מה שונה במלחמה שמתנהלת בממד הסייבר? מיהם הנפגעים העיקריים ממנה ואיזה שחקן חדש וחזק במיוחד היא מכניסה לתמונה?

לאחר שיתבהרו התשובות לשאלות הקשות סביב פרשת ויימצאו האשמים, עדיין נישאר עדיין ללא הכרעה לגבי השאלות החשובות באמת, החברתיות והמוסריות, בממשק שבין המשטרה למרחב הסייבר החדש. המרחב החדש הזה יוצר אפשרויות חדשות של שיטור ומישטור, ולכן נדרש תהליך למידה יסודי, שמתוכו ייגזרו הכללים והרמזורים החוקיים

על רקע הפרסום בכלכליסט, יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה וד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, עמיתה בכירה במכון, מציינים כי אם אכן הפרסומים נכונים הפרשה מעידה על איבוד האיזונים והבלמים בין רשויות השלטון שחובה שיתקיימו בכל מדינה דמוקרטית

במקום לעסוק בחקיקה, צריך לשנות פרדיגמה: מי שמנסה לתת למשטרה טכנולוגיות המשמשות ללוחמה בטרור, למעשה מבקש לתת לה אפשרות להשתמש בפצצות מצרר ולא באלות. בשיטור פנים לא מחפשים חיפוש לרוחב

הסערה הגדולה שהתעוררה בעקבות פרשת השימוש של המשטרה ברוגלה של NSO מסתירה מאחוריה את העובדה שברור איך ניתן היה להימנע מהמקרה הזה: בעזרת חקיקה מקיפה שתעסוק בעולם הסייבר והמעקבים הדיגיטליים, לצד כלי פיקוח קשיחים – בדיוק כמו אלו שקיימים בגרמניה ובבריטניה

האם החוק מאפשר שימוש בתוכנות ריגול נגד כל אזרח, ומי מפקח על כך? האם יש דרך לדעת שעוקבים אחרינו? כל התשובות לשאלות שמאחורי פרשת הריגול של משטרת ישראל

מתוך פרשת NSO עולה צורך אקוטי בפיקוח כולל על איסוף מידע דיגיטלי שמבצעות רשויות אכיפת החוק. לשם כך יש להקים נציבות עצמאית שתראה את התמונה הגדולה ותהווה חומת מגן

בתגובת המשטרה לפרשת NSO נכתב שהכל נעשה באישור היועץ המשפטי לממשלה. למעשה, על סמך הפרסומים, אגף ייעוץ וחקיקה של היועמ"ש מאשר טכנולוגיות מעקב שאין הסמכה מפורשת להשתמש בהן, ללא שקיפות וללא ביקורת ציבורית. מעקב אחר אזרחי ישראל ללא הסמכה או צווי בית משפט צריך להיות יום הכיפורים של המשטרה

2022 תהיה שנת הרגולציה על רשתות חברתיות. חוק הפייסבוק לוקח זאת כמה צעדים יותר מדי, וצריך לצמצם את היכולת (המוצדקת) להסיר תכנים - למקרי קצה בלבד

תעשיית הרכב האוטונומי נמצאת בצומת הדרכים שבין החזון לבין העיצוב והייצור ההמוני. מימוש האתגר של מציאת המרחב המשותף בין המשפטנים והמתמטיקאים, על מאפייניו הייחודיים, יהיה קריאת כיוון להבנת עולם הרגולציה על שימושים נוספים ורחבים של בינה מלאכותית

לאחר שראש הממשלה בנט ושר הבריאות הורביץ החליטו להפסיק עד להודעה חדשה את האיכונים אחר הנדבקים בזן החדש אומיקרון, חשוב מתמיד לדבר על החלופות. אילו אפשרויות טכנולוגיות עומדות בפנינו ובאילו אמצעים נוקטים בעולם?

השבוע התריע דוח המבקר מפני "הנדסת בחירות" בהיקפים נרחבים שמתבצעת בישראל. הדוח חושף כי מפלגות פרסמו תעמולה אנונימית ברשתות החברתיות במערכת הבחירות הראשונה ב-2019 (מועד א'), בניגוד גמור לצו יו"ר ועדת הבחירות. אך כל עוד הכנסת לא פועלת בנושא, אכיפת דיני תעמולת הבחירות במרחב הדיגיטלי נופלת בין הכיסאות – והכוח מוטה למפלגות במקום לבוחרים

ההתרחבות המשמעותית שחלה בשנים האחרונות בהיקף השימוש בפלטפורמות מקוונות הביאה עמה, לצד היתרונות הברורים שבקדמה הטכנולוגית, גם תופעות קשות של אלימות, הטרדה, והשפלה. על מנת לצמצם את היקפן באופן משמעותי, יש למזער את משך הזמן שבו פרסומים מסוג זה יישארו ברשת

הכירו את המטהוורס: עולם עתידי ומסעיר שבו נתקשר, נרכוש, נשחק וגם נעבוד בתוך מציאות מדומה ורבודה, שמתכננת לנו מטא – לשעבר פייסבוק. אפליקציית המטהוורס הראשונה שתצא לדרך היא Horizon Workrooms – גרסת מציאות מדומה של חדר ישיבות. במטא מבינים, ובצדק, שהמעבר לפגישות עבודה וירטואליות מייצר אפשרויות חדשות, אבל כדי לטלטל אותן טכנולוגית, כפי שראוי לעשות, נדרשת עוד לא מעט למידה

אז מה עלה בגורל הכופר שדרשו התוקפים שפרצו למערכת המחשוב של בית החולים 'הלל יפה'? עדיין לא ברור. מה שכן ברור הוא שישראל, אומת הסייבר, חייבת חיסוניות דיגיטלית. האזינו לפרק החדש של הפודקאסט #האינטרס_הכלכלי בהנחיית רועי כ"ץ ואדריאן פילוט. הפעם עם ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, עמיתה בכירה במכון ומומחית למשפט וטכנולוגיה שעושה לנו סדר בסבך של רגולציית סייבר, פרויקט הנימבוס- ענן המידע הממשלתי וההשלכות על הגבלת תכנים בפייסבוק

מתקפת הסייבר על בית החולים הלל יפה התאפשרה כי לא יצרנו חיסוניות דיגיטלית – ולא רק שם. כדי שזה יקרה, ישראל זקוקה לחוק סייבר שיקבע מסגרת פיקוח ואכיפה, ויספק תמריץ מיידי לגופים וארגונים שמחזיקים מידע אישי ורגיש להשקיע באבטחת סייבר

מי מגן על הישראלים כשהם מהגרים בהמוניהם למרחב הדיגיטלי? מתקפת הסייבר על בית החולים הלל יפה מבהירה פעם נוספת את מה שהפך ברור כבר מזמן – כדי שחברות וארגונים יתחילו להגן על עצמם ועלינו במרחב הווירטואלי ישראל חייבת חוק סייבר, עם מסגרת יעילה של פיקוח ואכיפה, ואולי הכי חשוב – פעולות משמעותיות לטובת חיזוק ההגנה על הפרטיות שלנו

שש שעות של שיתוק מוחלט עשו לפייסבוק את מה ששלל שערוריות וסקנדלים לא עשו במשך שנים. לצד החשיפות של עובדת החברה לשעבר על מאחורי הקלעים של פייסבוק, נראה שהתביעה לאחריות הולכת ומתהדקת סביב צווארה. בישראל, עוד הרבה יותר מאשר בארה"ב, יש צורך דחוף בחקיקת רשתות חברתיות – וזאת הסיבה

הדיון שהתקיים ב-FDA מלמד על הצורך ביצירת תחום ידע חדש שלטכנולוגיה יהיה בו ממד מרכזי: קבלת החלטות בדיוני ווידאו. אין הכוונה רק לכלים "טכניים" שמטרתם לייצר תקשורת נוחה, אמינה ומאובטחת, אלא למהפיכת עומק בדרך שבה מתנהלים דיונים ומתקבלות החלטות בדרך שאינה אפשרית בחדר הדיונים הפיסי

מלבד חשבון הנפש המתבקש על מעשינו בעולם האמיתי, האם כדאי שנתחיל לקחת בחשבון את החטאים שאנו מבצעים בעולם המקביל - זה שאנו מבלים בו שעות כל יום? השנה גילינו שזה יכול להביא לפגיעה של ממש בלכידות החברתית, וביכולת שלנו לחיות יחד. יום כיפורים תשפ"ב

אנו נמצאים על סיפה של קטסטרופה גלובלית של מעקב טכנולוגי, ומדינת ישראל הופכת להיות פניו של המשבר בשני מרחבים - מול ידידותיה של ישראל בעולם המערבי ובכללן האיחוד האירופי והאו''ם, וכן מול תעשיית הטכנולוגיה המקומית והגלובלית

בעקבות פרסום תזכיר החוק המסדיר את מערכת המעקב "עין הנץ", חשוב להבין כי מדובר בניסיון להעביר מתחת לרדאר חקיקה העוסקת בזיהוי פנים לצרכי שיטור, במסווה של טיפול במעקב אחר לוחות רישוי של כלי רכב. לפיכך, יש להסיר מן התזכיר את ההתייחסות למערכות זיהוי פנים ולהתמקד במערכות זיהוי לוחיות רישוי וחפצים דוממים אחרים

הרגולציה הדרקונית על ייצוא טכנולוגיות ביטחוניות, יחד עם ההלימה בין רשימת המדינות שקיבלו לידיהן את תוכנת הריגול של NSO לבין ידידותיה החדשות של ישראל בשנים האחרונות, מלמדות שכל עסקאות המכירה של המערכת לדיקטטורות ולסמי-דמוקרטיות נעשו באישורה ובעידודה של מערכת הביטחון

הימים האחרונים מלמדים שהמשחק הכפול שמדינת ישראל משחקת – מצד אחד קידום האתוס של סטארט אפ ניישן, ומצד שני הכתמת תעשיית הטכנולוגיה של ישראל בגלל מכירת נשק לאנשים רעים – לא יוכל להימשך. מעתה, יש לכלול שיקולים של זכויות אדם ביצוא של טכנולוגיות ביטחוניות, ולפעול להסרת מסך ההסתרה מאחורי כל התעשייה הענקית של ייצוא טכנולוגיות ביטחוניות

פרשת NSO הציפה לא מעט סימני שאלה סביב ייצוא הטכנולוגיות הביטחוניות שמספקת תעשיית הסייבר הישראלית למשטרים לא דמוקרטיים. האם השימוש בתוכנות מעקב הוא לגיטימי, עד כמה משרד הביטחון מעורב בעסקאות כאלה, ומהן ההשפעות ארוכות הטווח של הפרשה על תעשיית הסייבר המקומית?

האחריות על קביעת גבולות חופש הביטוי במרחב הדיגיטלי צריכה להיות באחריות הרשתות עצמן, אבל גם באחריות הכנסת והממשלה, מתוך הבנה שהדינמיקה המסוכנת בקבוצות הסגורות ברשתות החברתיות עלולה להוביל ממילים לשכנוע ומשם- למעשים

לפעמים נראה שבעוד שברחבי העולם כבר נוקטים צעדים נגד השפעת ענקיות האינטרנט על השווקים המקומיים, ממסים אותן ואף קונסים, בישראל מתנהגים כאילו אנחנו ב-2010: לומדים, בוחנים, מהססים ומהרהרים מהי השפעת ענקיות הדיגיטל על המשק הישראלי. לכן הודעת הרשות לתחרות על כך שהיא שוקלת לקבוע שפייסבוק היא מונופול בישראל, מפתיעה ומעניינת

המכון הישראלי לדמוקרטיה וארגון העיתונאים להנהלת פייסבוק ישראל והיועמ"ש: עצרו ההסתה הפרועה נגד עיתונאים ואנשי תקשורת לפני שיישפך דם. איומים מילוליים עלולים להפוך למעשי אלימות פוגעניים

אמון הציבור בכל אמצעי התקשורת עלה ביחס ל-2019, כאשר הרשתות החברתיות נהנות מהעלייה הגדולה ביותר. הרדיו הציבורי ממשיך להיתפס כמקור החדשותי המהימן ביותר

החלטתו של יו"ר ועדת הבחירות לסווג קידום של תוכן שיזם גורם פוליטי כתעמולת בחירות ולסמן מי עומד מאחוריו, תגן קודם כל עלינו, הבוחרים, ומלמדת עד כמה הכרחי להוסיף לחוק דרכי תעמולה איסור פלילי על הטעיה בתעמולה

פסק הדין בעניין איכוני השב"כ אינו נוגע רק לזכות לפרטיות, אלא מראה כיצד פרשת האיכונים היא מיקרו-קוסמוס לתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה בתקופת הקורונה

מאמצים לעידוד התחסנות הם ראויים וחשובים, על כך אין כל מחלוקת. השאלה היא מה יוביל אותנו לשם ומה, לעומת זאת, יפגע באופן לא מידתי בזכות של כל אחד מאתנו שהמידע הרפואי לגבי עצמו יישאר שלו ובשליטתו

אמנם האזיק האלקטרוני הוא חלופה עדיפה לחיוב אדם בבידוד מחוץ לביתו במלונית, אך חשוב לקבוע במפורש את התכלית שלשמה נועד השימוש באזיקים, להגדיר ולהגביל את הגישה למידע, וכל זאת תוך אבטחת המידע האישי הרגיש

העברת פרטי מתחסנים לרשויות המקומיות ולמשרד החינוך תפגע קשות בליבת הזכות לפרטיות. מניסיון העבר, הגופים הללו אינם מצטיינים באבטחת מאגרי המידע המצויים כבר עתה ברשותם

עידוד התחסנות באמצעים התנהגותיים ובאמצעות שכנוע הוא בעל תכלית ראויה, אולם ישנם אמצעים שעשויים להיות אסורים ופוגעניים. לפיכך, על המדינה למצות ככל האפשר אמצעי הסברה ושכנוע שאין בהם פגיעה בזכויות כלל ולהיזהר בהפעלת אמצעים, בעיקרם מתן תמריצים, כך שהפגיעה בזכויות תהיה מינימלית

הדינמיקה בקבוצות הפייסבוק הסגורות היא מצע להפצת קונספירציות וחדשות כזב. יכולת השכנוע בהן עצומה, והן הופכות לפצצה מתקתקת בידי גורמים המבקשים לזרוע חוסר אמון במוסדות הדמוקרטיים

רשויות המודיעין והאכיפה בארה"ב לא הפיקו לקחים מבחירות 2016 וכשלו באיתור הקנוניה הווירטואלית שהתפתחה בין טראמפ לבוחריו. אם אנחנו רוצים למנוע "יום כיפור סייברי" כזה אצלנו, עלינו להשקיע כבר עכשיו מאמץ תפיסתי בהבנה של מה שהתרחש בארצות הברית ומה ניתן ללמוד ממנו לגבינו

ההיענות לחיסונים כמובן משמחת, אלא שאיש לא ביקש את הסכמתנו להשתתף במחקר שעושה פייזר, ובכך יש הפרה של שרשרת האחריות כלפינו, הציבור. מקבלי ההחלטות בממשלה, במשרד הבריאות ובקופות החולים ממשיכים לחשוב שהבריאות והדאטה שלנו הוא רכושם שלהם. הדבר הזה חייב להשתנות

הרצון לקדם תיקונים מקיפים בדיני הגנת הפרטיות מבורך וחשוב, אולם יש צורך בגיבוש מתווה חקיקה שלם, אחיד וברור על מנת לתת מענה יעיל ומקיף ככל הניתן לפערים החמורים בהגנת הפרטיות במדינת ישראל לעומת שאר העולם

הכישלון הקולוסלי בהטמעת אפליקציית "המגן" והשימוש הפסול והמתמשך באיכוני השב"כ, מצריכים שינוי פרדיגמה וקידום יוזמות שיספקו מענה לקבוצות ואוכלוסיות קטנות - במקומות עבודה, בתי ספר ובתי חולים. תפקיד המדינה הוא לפעול כרגולטור בתחום יישומוני מעקב המגעים, ולא כספק בעצמה

תיקון שוק העיתונות הוא מטרה הדורשת שינוי עסקי, רגולטורי ותרבותי. כדי להטות מחדש את ספינת העיתונות שעלתה על שרטון, יש לייצר מודל פעילות כלכלי בר קיימא, שמעניק לעיתונים וגופי חדשות יציבות לטווח ארוך, וכן הגנה מפני השחתה, הן מצד בעלי הון הן מצד גורמים פוליטיים

שלושה שבועות לבחירות לנשיאות ארה"ב, הקמפיינים הפוליטיים עוקפים את הרשתות החברתיות באמצעות אפליקציות שיוצרות דאטה מלא מלא על הצרכנים: פעולות, העדפות, מאפיינים וחיזוי התנהגות. האם בבחירות הבאות בישראל יעתיקו את השיטה?

אם פעם המשמעות של הזכות לפרטיות התמצתה בשאלה האם לפרסם בעיתון תמונה כזו או אחרת של איש ציבור, היום כל עסק מנהל עוד עסק צדדי - עסק של דאטה, ואוסף עלינו מידע. פרטיות וטכנולוגיה יכולות ללכת יד ביד, אך יש לתכנן את הטכנולוגיה כך שלא תשרת רק חברות גדולות או ממשלות שמקבלות כוח שלא היה להן בעבר

תזכיר חוק הגנת הפרטיות, כמו גם תיקון מס' 13 לחוק הגנת הפרטיות, הם צעד בכיוון הנכון, אולם חוק הגנת הפרטיות דורש שינוי מן היסוד במהלך מרכזי ואחיד. אי אפשר לספק הגנה ברמה נאותה לזכות היסוד לפרטיות באמצעות תיקוני חקיקה בשיטת טלאי על טלאי, אשר נשענים על חוק מיושן, המותאם למציאות בדרך של פרשנות יצירתית

השימוע שנערך בקונגרס האמריקני לארבעת ראשי ענקיות הטכנולוגיה- פייסבוק, אמזון, גוגל ואפל, הוא קרב בלימה אימתני שמטרתו להוציא מידיהן את השליטה על המידע האישי של כל העולם- מאגר שבזכותו הן מחזיקות בעוצמה כלכלית חסרת תקדים

בעבודתו השוטפת של השב"כ, השימוש באיכונים נעשה בנוסף לאיסוף מידע נוסף, ניתוחו והצלבתו עם נתונים נוספים. לכן, כדי להשתמש בנתונים הנאספים באופן יעיל - בפעולות לחימה וסיכול טרור כמו גם בהתמודדות עם מגיפה - אין לראות בהם תחליף לפעילות מחקרית רחבה יותר

כשבכירי משרד הבריאות ודרג מקבלי ההחלטות התייחסו לשב"כ כאל תרופת הפלא הטכנולוגית שתאפשר את פתיחת המשק, הם טעו. בעיקר בגלל הנתק המוחלט בין כלי השב"כ לחקירה האפידמיולוגית. כל נסיון לפתח חלופות בתקופה שבין הגל הראשון לשני לא נבחנה לעומק. אז מה כן צריך לעשות עכשיו, ואיך שאר מדינות העולם התמודדו עם ענין המעקבים?

הכתובת הייתה על הקיר, אבל בכירי הממשלה העדיפו להמשיך ולהתייחס לאיכוני השב"כ כאל תרופת פלא טכנולוגית שתאפשר את פתיחת המשק. כעת מתגלות התקלות, ועשרות אלפי ישראלים נשלחים לבידוד, ללא סינון או בקרה. בתוך כך, חשוב להבין שמעקב השב"כ אינו מהווה תחליף לחקירות אפידמיולוגיות ומערך בדיקות יעיל ומתפקד - אלא רק חלק ממעטפת רחבה הרבה יותר שצריכה להינתן לאזרחים

איכוני השב"כ התבררו השבוע כלא יעילים ובעלי אחוזי טעות גבוהים. עדיין לא מאוחר לאמץ יישומונים אזרחיים, ועל הדרך לדאוג לפרטיות של כולנו

אנחנו חיים בעולם שבו מי שעשיר בדאטה, נהיה עשיר יותר. הדרך למנוע הקמת אימפריות דאטה עוברת בהתאמת חוק הריכוזיות לעולם הנוכחי והבנה שבדיוק כפי שלא רצוי שגוף אחד ישלוט באחזקות פיננסיות וריאליות, כך צריך להיות גם באחזקות דאטה

הצעת החוק מאפשרת שימוש בסמכות חריגה המתירה פגיעה בזכות היסוד לפרטיות, ללא צו בית משפט באופן לא מידתי בעת הזו. יש לעגן מנגנון בחוק לחלופות אזרחיות, כולל לוחות זמנים, השקה, שיווק והטמעה, לטובת מניעת גרירת הרגליים והסתפקות בכלי הנוח של השב"כ לאורך זמן

ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה שהפעילה את השירות החשאי לצורך מעקב מגעים בכפיה. יש לבחון חלופות למעקבים באמצעות יישומון ייעודי וקמפיין ציבורי שיעודד התקנת היישומון

מה מהותם של מדורי הדעות בעיתונות ומה צריכים להיות גבולות ההכלה שלהם? עשויות להיות סוגיות שלגביהן אין מקום לדיון בשני צדדים, וגם שם אין פסול בקביעת הגבול המוסרי

האתגרים שמונחים לפתחו של שר התקשורת הנכנס ידרשו ממנו מנהיגות מהירה ובעיקר עמידה בלחצים, כאשר היחסים בין הפוליטיקה והתקשורת נמצאים היום במצב טעון מאי פעם. התעשייה מצפה ליציבות, הסרת חסמים הפוגעים בשחקנים קיימים ועתידיים וחלוקת נטל הוגנת בין השחקנים השונים

ההחלטה לצמצם את הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאבק בקורונה מעידה על כך שהממשלה עצמה מודה כי אין עוד מקום להסמכה רחבה ומקיפה של השב"כ לבצע את אותן פעולות מעקב. לכן, יש להפסיק לאלתר את השימוש בכלי זה

הסמכת השב"כ לבצע מעקב רחב היקף כפי שהתרחשה מאז תחילת משבר הקורונה, היא מהפגיעות רחבות ההיקף ביותר בזכויות אדם בהיסטוריה של מדינת ישראל. הן מבחינה מעשית והן מבחינה חוקתית, הנתיב המוצע בתזכיר חוק הסמכת השב"כ אינו הדרך הראויה, המידתית והרצויה בעת הזו

אל מול המחיר של שימוש בשירותי השב"כ במעקב אחר אזרחים הכרוך בפגיעה נרחבת בזכות לפרטיות קיימות שתי חלופות מרכזיות: איסוף מידע מחברות הסלולר ועיבודו על ידי משרד הבריאות או שימוש וולנטרי באפליקציות לאיתור האזרחים המחוייבים בבידוד. לפניכם מסמך המפרט את החלופות למעקב אחר אזרחים במסגרת המאבק בנגיף הקורונה

רשויות השלטון אוספות ומייצרות כמויות אדירות של מידע, חלקו עשוי להיות יקר ערך מאד לתעשיות הטכנולוגיה, אבל בלי מדיניות ברורה להנגשת הנתונים, לא המדינה ולא האזרחים ירוויחו מזה

המשבר הנוכחי הביא עמו צמא ציבורי לדיווחים מבוססי עובדות ונתונים, ורצון לשמוע מפי מומחים. החשש הוא שככל שהמשבר יימשך, כך יפחת האמון במומחיות ובעובדות ונחזור לוויכוח הפוליטי שמבוסס על רגשות ודעות. האחריות למנוע זאת מוטלת על אמצעי התקשורת, מקבלי ההחלטות והמומחים עצמם.

עיגון ההסדר שנקבע בתקנות שעת החירום בחוק נתוני תקשורת הוא צעד בכיוון הנכון, אולם נוכח הפגיעה החמורה שההסדר מהווה עבור זכות היסוד לפרטיות, חשוב לקצר את תוקפו, להוסיף קנה מידה ברור לביצוע בדיקה, להוסיף חובת מסירת הודעה לאדם הנדגם למעקב, להגדיר חובת סודיות ואבטחת מידע ולוודא המשך הפיקוח הציבורי והפרלמנטרי

זו העת לבחון את שיקולי הפרטיות בשלב הבא של ההתמודדות עם נגיף הקורונה, ובכלל זה - להגדיר מחדש את התכליות השונות למעקב המוני, להעריך מחדש את נחיצות השימוש בשב"כ, להחליף את האיסוף בכפיה באיסוף המבוסס על הסכמה ולהפיק לקחים מההסדרים במדינות דמוקרטיות אחרות בנושא מעקב מגעים ושימוש בטכנולוגיות מעקב

המכון הישראלי לדמוקרטיה העביר למשרד המשפטים סדרת תיקונים דחופים לתזכיר חוק נתוני תקשורת, נוכח הפגיעה החמורה בפרטיות וחריגות המעקב המשטרתי כחלק מההתמודדות עם משבר הקורונה. תיקונים אלה יביאו לאמון הציבור גבוה יותר בפעולות הממשלה ומשכך גם לשיתוף פעולה מירבי מצדו

הסמכת השב"כ לעשות שימוש במידע ‏טכנולוגי ‏לשם ‏ביצוע ‏בדיקה ומעקב אחר אזרחים שנמצאים בבידוד ביתי הנה אחת הפגיעות הקשות ביותר בפרטיותם של אזרחי ישראל מאז ומעולם. אמנם ישנה חשיבות לשימוש באמצעים הקיימים כדי למנוע את התפרצות המגפה, אולם יש לעשות זאת תוך יישום והטמעת עקרונות ההגנה על הזכות לפרטיות

בשבוע שעבר ניתן אור ירוק לגופי הביטחון לעשות שימוש באמצעי מעקב טכנולוגיים על מנת להתחקות אחר הצעדים של כולנו. אין ספק- אנחנו ב-2020 ורוצים, ובצדק, למצות את הטכנולוגיה שברשותנו כדי להילחם בקורונה, אבל לא לסיים כמו דיסטופיה ממותחן מדע בדיוני

בזמן שישנתם, ממשלת ישראל בחרה באחד מאמצעי האכיפה הדרקוניים ביותר שבסל היכולות שלה- הפעלת השירותים החשאיים לצורך מעקב רחב היקף אחר אזרחים במסגרת המאבק בקורונה, וזו כבר חציית קו אדום. הציות הציבורי הנדרש בעת הזו לא אמור לנבוע מהשלטת פחד, אלא להיות מושתת על אמון, על תחושת סולידריות וערבות הדדית

ישראל היא המדינה היחידה בעולם שהסמיכה את השירותים החשאיים שלה לבצע מעקב רחב היקף אחרי אזרחים במסגרת המאבק בקורונה. זאת, בעוד ברוב הדמוקרטיות האחרות קיימת חקיקה ייעודית לטיפול עם איסוף מידע בעת מגפה. סקירה השוואתית

במיוחד בעת הזו של אי ודאות פוליטית, פרלמנטרית, בריאותית וציבורית, חשוב שתימשך כסדרה גם פעילותה של תקשורת עצמאית, ההכרחית לקיום השיח הציבורי והעברת מידע לציבור. אי החרגת הפעילות העיתונאית מהתקנות לשעת חירום עלול למנוע קיומה של תקשורת חופשית

תקנות החירום שאושרו אמש באישון לילה ותוך עקיפת הכנסת, מעניקות לשב"כ סמכויות נרחבות לאתר נתוני מיקום של כל אחד ואחת מאיתנו. אלה הן תקנות חריגות שמסכנות את הזכות לפרטיות של כולנו, ויוצרות תקדים מסוכן שעשוי להישאר איתנו הרבה אחרי שהקורונה כבר לא תהיה כאן. כל התשובות לכל השאלות

אין לאפשר למצב החירום להפוך לכלי למעקב המוני אחר האוכלוסייה, ואין לאפשר לשב"כ מעקב המוני אחר כל אזרחי ישראל. חשוב לאסוף מידע פרטי תוך נקיטת אמצעי האבטחה המתאימים, ולהשתמש רק בכלים מידתיים בידי הממשלה

המכון הישראלי לדמוקרטיה קורא ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט ניל הנדל לעצור את שימוש המפלגות באפליקציות לניהול בחירות, בעיקר ביום הבחירות, עקב חשש לפגיעה בחוק הגנת הפרטיות והאיום על תקינותו של ההליך הדמוקרטי

מעולם לא היה מצב בהיסטוריה של אמצעי התקשורת, שרבים כל כך בציבור מצהירים שהם משתמשים במקור לחדשות שהם כל כך לא מאמינים בו. אנחנו מבינים שמדובר במקור בעייתי לחדשות, ובכל זאת אנחנו מסתמכים עליו. כל הסיבות בסקירה שלפניכם

רוב השיח סביב העוזרים הדיגיטליים של חברות הטכנולוגיה מתמקד בשאלת איסוף המידע והשימוש בו, בעוד מתחת לפני השטח נעשה מאמץ ללמד את המכונה להביע רגשות וליצור איתנו קשר אישי ואינטימי. לשינויים האלה יהיו השלכות משמעותיות, וחשוב לתת עליהם את הדעת עכשיו

רפורמת קציבת הקדנציות, המיושמת בהצלחה בשנים האחרונות בשירות המדינה, יכולה וצריכה להיות מיושמת גם באחת מהפלטפורמות ועמדות הכוח המשפיעות במדינה, התקשורת

כללי הביטחון בישראל הנוגעים לייצוא ביטחוני דורשים עדכון. עכשיו זאת הצנזורית הצבאית, אבל הסיפור כאן הוא זה של הבכירים לשעבר במערכות הביטחון – בצבא, במשרד הביטחון, בשב"כ, במוסד ובמערך הסייבר - שבשם הניסיון הביטחוני שרכשו, מוכרים טכנולוגיות פוגעניות לאנשים רעים

הממשלה, הכנסת והמפלגות נמצאות בתחתית טבלת האמון הציבורי? זה כנראה בגלל השקיפות. באופן פרדוקסלי, ככל רמת השקיפות של מוסד מסוים גבוהה יותר, כך האמון הציבורי בו נמוך יותר

הדרך לתיקון האינטרנט עוברת בחקיקה, לאומית ובינלאומית, שתקבע שיש סוגי מידע פרטי שאסור לאסוף, שלא ניתן להסכים למכור אותו, ושיש שימושים שלא לגיטימי לעשות במידע אישי, גם לא בהסכמה

תפקידו של בית המשפט הוא לשקף את השינויים החברתיים שגורמים להתנהגות פסולה להפוך נפוצה, ולהשפיע על החברה באמצעות פסיקה וענישה. יחסי קח־תן בין פוליטיקאים לאנשי תקשורת שהפכו בשני העשורים האחרונים לרעילים, לא נכללו בעבירות שוחד של סיקור חיובי ומסגור מלטף, אלא שעכשיו- הנסיבות מחייבות התייחסות משפטית

תהליך הדיגיטציה שעובר השלטון המקומי יכול לייצר מרחב מרובה גוונים מבחינת משטר הרגולציה שלו, בעיקר מבחינת השמירה על זכויות הפרט. בהיעדר מדיניות ברורה בנוגע להקשרים טכנולוגיים שונים, בראשם מעקב המונים ברשות הרבים, הרשויות למעשה חופשיות לייצר עבור עצמן מדיניות באופן עצמאי

חופש העיתונות בישראל ספג פגיעה חמורה בעקבות כתבי האישום בתיקי 2000 ו-4000 - גם בשל הניסיון להשתמש במערכת העיתונאית כדי להשיג הטבות כלכליות, רגולטוריות ועסקיות עבור מוציאים לאור ובעלים, וגם בשל הפגיעה ביחסי מקורות פוליטיים ועיתונאים בישראל

על אף היתרונות הטמונים בתכנית הלאומית לבריאות דיגיטלית, מדובר באחת מהפגיעות הרחבות ביותר בפרטיות של אזרחי מדינת ישראל הקיימות היום. מדובר במידע ביומטרי ורפואי, שהאפשרות לייצר זיהוי חוזר לגביו עלולה לחשוף את אזרחי ישראל לסיכונים חסרי תקדים, הן מצד רשויות המדינה הן מצד חברות פרטיות

האם יש חיה כזאת, חיפוש בטלפון הנייד ב"הסכמת" החשוד? גם כשחשוד נותן את הסכמתו לכך (וספק אם זו נובעת מרצונו החופשי), הוא לא מודע לכמות המידע האישי והרגיש שרשויות החוק יכולות לדלות מהמכשיר

האם יכול להיות שמי שאשם באמון הקטן והולך של הציבור במוסדות הדמוקרטיים, הם לא המוסדות עצמם, אלא דווקא התקשורת? ייתכן גם כי מדובר בשילוב של הסיקור התקשורתי, כמו גם המחדלים האחרונים שקרו שם והאצבע המאשימה של הפוליטיקאים

סאגת המצלמות בבחירות האחרונות שיקפה תופעה רחבה הרבה יותר: בעשור האחרון רישתנו את עצמנו לדעת במצלמות. הן בכל מקום - בבתי הספר, המרכולים, בתי החולים, הגנים הציבוריים ונתיבי התחבורה. אולם האם הן אכן ערובה לגילוי האמת?

הפערים בין אלה שנולדו לתוך העולם הטכנולוגי שאנו חיים בו היום, לבין אלו שחוו את המציאות משתנה בזמן אמת, עצומים. כעת, על ה"ילידים הדיגיטליים" לקחת את האחריות על למידת השלכות הטכנולוגיה - הטובות והרעות, בכובד ראש, לכבד את הדור הקודם, שאינו מעורה בה כמוהם, ולהכין את הקרקע לבאים אחריהם

לקראת הדיון הצפוי בתזכיר חוק הבחירות לכנסת- 'תיעוד חזותי ו/או קולי בקלפיות', שיגר המכון הישראלי לדמוקרטיה חוות דעת לחברי הממשלה, לפיה ההצעה מהווה פגיעה בזכות לשוויון בבחירות ובחשאיות הבחירות

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית אסר, ובצדק, על הצבת מצלמות בשטחי הקלפיות. בזכות הטכנולוגיה המתקדמת קיימות היום דרכים נוספות, יעילות יותר, למניעת זיופים ושמירה על טוהר הבחירות

חוק הגנת הפרטיות המיושן לא מתייחס לאופן בו מעובד המידע הנאסף על כולנו. הצעת חוק חדשה של המכון הישראלי לדמוקרטיה יחד עם מומחים מהמגזר הפרטי, האקדמיה, החברה האזרחית והממשלה, מבקשת להתמודד עם האתגרים שמביאה עמה הטכנולוגיה

לקראת הדיון הצפוי בנושא, חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה קוראים ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית שלא להתיר הצבת מצלמות במתחמי הקלפיות ברחבי הארץ. פעולה כזו תפגע בזכות לבחור ולהיבחר, בזכות לפרטיות ובעיקרון חשאיות הבחירות, ועל כן מנוגדת לכמה מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית

את זה שכל תנועה שלנו ברחבי האינטרנט מתועדת, כולנו כבר יודעים. מה שאנחנו לא יודעים, זה שנעשה שימוש במידע הזה לא רק כדי למכור לנו מוצרים, אלא גם רעיונות ודעות, ובכך לנסות להשפיע על מערכת הבחירות

השימוש בטכנולוגיות מעקב וזיהוי פנים כבר נעשה בשטחים, וכרגע אין מניעה שייעשה גם ברחובות ירושלים ותל אביב. לכן, יש לסגור את הפרצות בחוק הגנת הפרטיות כך שיתאים למאה ה-21 ויוכל להגן על פרטיותנו אל מול טכנולוגיות מתקדמות

טכנולוגיה חדשה לוקחת את הפייק ניוז צעד אחד קדימה, ומאיימת לערער את האבחנה בין אמת לשקר ולשנות את האופן בו אנו תופסים את המציאות. איפה עובר הקו בין טכנולוגיה למוסר, ומי משרטט אותו?

הסיקור הבעייתי של מחאת הקהילה האתיופית העלה את הצורך בסיקור תקשורתי אחראי ומאוזן, בוודאי בסיטואציה מורכבת ונפיצה שנוגעת בעצבים החשופים של החברה הישראלית

לא אחת היכולות הטכנולוגיות המתקדמות שישראל מייצאת למדינות אחרות נמצאות בתחום האפור של המוסר, ולעיתים השפעתן לא יורדת מזו של כלי נשק. כאשר לא מעט יוצאי מערכת הביטחון הישראלית הם אלה העומדים בראש החברות הללו, יש לתת על כך את הדעת

מהן ההשלכות של היוזמה החדשה של פייסבוק להשקת מטבע דיגיטלי? לצד השאלות על ערעור עולם הבנקאות והפגיעה הקשה בפרטיות ובתחרות, יש לתהות גם כיצד ישפיע מהלך כזה על המוסדות הדמוקרטיים המוכרים לנו כיום, ואיך יכולות המדינות להיערך לכך?

בהיעדר רגולציה ופיקוח מספקים על תחומי הריגול העסקי והפיתוח הטכנולוגי, יוצאי מערכת הביטחון הישראלית משתלבים לא פעם בחברות "סייבר התקפי" שפועלות באזורים אתיים בעייתיים

הדיון הציבורי על החלשת בג"ץ כמעט ולא עוסק בשאלת הרגולציה והמגזר העסקי. התוצאה של פעולה כזו לא תתבטא בחיזוק הרשות המבצעת, אלא דווקא בחיזוק המגזר העסקי ובהעצמת שליטתו בממשלה עצמה

דו"ח המבקר הוא כתב אישום כנגד מערכת החקיקה במדינת ישראל. בכל מושב של הכנסת מוגשות מאות הצעות חוק לא חשובות ולא בשלות, אך אין מהלכי חקיקה להסדרת סוגיות טכנולוגיות קריטיות, שישמרו על פרטיותנו ועל המידע האישי שלנו

בין אם במטרה לשמור על טוהר הבחירות או לפגוע באחוזי ההצבעה של כ-20% מאזרחי המדינה - הצבת המצלמות בקלפיות במגזר הערבי ביום הבחירות היא מעשה גזעני, חמור ואף פלילי

שידורי תעמולת הבחירות חוזרים למסכים השבוע, אך האם בעידן הנוכחי, ולאור העובדה שאנחנו בסבב בחירות שלישי, יש בהם עוד צורך?

ביום שאחרי הבחירות חייבים לתקן את חוקי הגנת הפרטיות ואת דרכי איסוף המידע עלינו. בינתיים, כל אחד מאיתנו חייב לשאול את עצמו כשהוא מקבל מסרון תעמולה: האם מדובר בתעמולה? ממי היא הגיעה? ולמה דווקא אליי?

במכון הישראלי לדמוקרטיה קוראים לציבור להפגין ערנות דיגיטלית ולדווח על הודעות ומסרונים שהתקבלו ללא זיהוי השולח: "הציבור צריך לשאול ממי הוא מקבל מסרים ולמה"

מדוע בחר ראש הממשלה, שאינו מרבה להתראיין לערוצי הטלוויזיה הישראליים, להגיע ולהתראיין דווקא לערוץ החדשות אותו הוא מרבה לתקוף? ייתכן כי הייתה זו ההבנה שעם כל הכבוד לקמפיינים שהוא מנהל במדיה החברתית ובדיגיטל, התקשורת הממוסדת עדיין נתפסת כבמה המרכזית והחשובה ביותר להעברת מסרים

מערכת הבחירות הנוכחית מביאה את האתגרים של השפעה דיגיטלית על הבחירות למקומות חדשים ובעייתיים, אשר עלולים להוות סכנה על ההליך הדמוקרטי. על אף שהכתובת הייתה על הקיר וניתן היה ללמוד מניסיונן של מדינות אחרות – בישראל עוד לא השכילו לפתח אסטרטגיה להתמודדות עם המצב. כעת, נותר להגן על הדמוקרטיה הישראלית ככל הניתן עד לבחירות הקרובות, לעשות בדק בית ולטפל בנושאים הללו מיד לאחריהן

זיהיתם "בוט", חשבון מזויף או תעמולת בחירות אנונימית? מנגנון דיווח חדש יזרז את הטיפול מול הרשתות החברתיות

היועמ"ש פרסם את החלטתו בעניין תיקי 1000, 2000 ו-4000, אך מתחת לאפנו חמק תיק גדול לא פחות - מאמציו של ראש הממשלה להצלת ערוץ 20 מפני סגירה. כאן, בניגוד לשאר התיקים, הכל נעשה בגלוי והדיונים עליו נכתבו ותועדו בפרוטוקולים

הפצת פייק ניוז אינה בהכרח קשורה לדעה פוליטית, השתייכות למפלגה מסוימת או לפעילות אינטנסיבית ברשת החברתית, אלא דווקא לגיל. היא נעשית על ידי קומץ אנשים, ולעיתים קרובות היא אפילו לא נעשית בזדון. האוכלוסייה הבוגרת מסתמנת כרגישה ביותר למניפולציות של בחירות ולהפצת פייק ניוז, בין היתר בשל היעדר אוריינות תקשורתית

מבין שורותיו של כתב החשדות של היועץ המשפטי לממשלה עולה תמונה מדאיגה, בה ראש הממשלה פעל בראש ובראשונה למען אינטרס אישי - השגת נקמה בתקשורת שהתנכלה לו, לטענתו, במשך עשרים שנים

התפיסה הצינית לפיה הפרטיות מתה שגויה, ובמובנים רבים יש להתייחס לפרטיות כמלכת זכויות האדם בעולם הדיגיטלי. המאמר מצביע על שלושה היבטים של הזכות לפרטיות שנעשו רלוונטיים במיוחד בעולם הדיגיטלי

שיטת מבחני המיצ"ב אינה חפה מפגמים, ופרסומה לעיני כל יוצר לא פעם העדפה וקטלוג של בתי ספר שתלמידיהם מצליחים יותר במבחנים ואף מחליש את הפיקוח על מוסדות החינוך. ואולם, היעדר שקיפות יגרור היעדר פיקוח ויעכב פיתוח כלים שנועדו לשפר את מערכת החינוך

פריצת הסייבר בגרמניה הציפה את השאלה על מקומן של העיתונות והתקשורת בסוגיות הדלפה ומידע שהגיע בדרכים מפוקפקות. בעידן הדיגיטלי בו ניתן להשיג מידע כמעט על כל אדם ולעשות בו שימוש לרעה, הדילמה העיתונאית נעה בין העניין הציבורי, שעשוי להצדיק פרסום מידע שכזה, לבין פגיעה באמון הציבור במוסדותיו ואף סיכון הדמוקרטיה

התוכנית הלאומית לבריאות דיגיטלית, שאמורה לתרום לניבוי, אבחון ומניעת מחלות, התקבלה הרחק מתשומת הלב הציבורית ואיננה מספקת פתרונות לפרצי האבטחה שעלולים לחשוף את המאגר הרפואי של כולנו לעיני ולשימוש כל. החוק להגנת הפרטיות שאמור לסייע במקרים כאלה, לא מותאם לעולם הדיגיטלי של היום, ומפקיר את החיסיון הרפואי שלנו

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק הפורנו: "כל אתר פורנו מסחרי יחויב להציג התראה לגולשים אודות התכנים וגיל הגלישה; על אתרים שיעברו על החוק יוטלו סנקציות כגון מניעת שירותי סליקה, פרסום וחסימה לגולשים הישראלים"

אל מול שפע התכנים המוצעים ברשת האינטרנט – חלקם פוגעניים ומיניים – עומדים הורים נבוכים ומערכת חינוך שאינה יודעת לתת מענה מספק. בהצעת החוק החדשה של ח"כ מיקי זוהר מוצע פתרון לכך, אך יש לצמצם אותו ולהגביל את הגישה לפורנו באמצעות חובת אימות גיל לאתרים מסוימים, כדי להגן על ילדינו ועל זכותנו לפרטיות באופן אפקטיבי

העיכוב בהחלטה על המיזוג בין ערוץ 10 ל'רשת' הציף בעיה רחבה עוד יותר - הנטל הרגולטורי הנובע מהיעדר שיתוף הפעולה בין הרשויות השונות בישראל, מקשה על תפקוד מהיר ויעיל שלהן ופוגע במשק. הסדרת תחומי הסמכות והאחריות של כל רשות בחוק וקיום שיח להעברת מידע ביניהן, יפתחו את התרבות הבין-ארגונית הנחוצה לשם כך

העלייה באמון הציבור הישראלי בתקשורת אינה בהכרח תוצאה של בדק בית עצמאי בקרב התקשורת הישראלית, אלא חלק ממגמה עולמית שנקשרת בירידת האמון ברשתות החברתיות, עלייה במודעות על האופן בו הן משמשות כלי בידי הפוליטיקאים ובחזרה ל"מבוגר האחראי"

אם צריך לסכם את הר התובנות וההמלצות בדו"ח המנסה להסביר את ההצלחה הצרפתית בהתמודדות עם הפצה המונית של מניפולציית מידע מוכוונת פוליטית, אלה יהיו ארבעה דברים – מודעות, שיתוף פעולה, שקיפות ואומץ כלכלי-פוליטי

מחאות חברתיות שמתעוררות ברשתות החברתיות נמדדות בהצלחה שלהן לעבור לעולם האמיתי

המרחב הדיגיטלי של תעמולת הבחירות הפך בשנים האחרונות למערב פרוע. בעוד שחוקי התעמולה נוקשים על העיתונות, הרדיו והטלוויזיה, באינטרנט כמעט ואין הגבלות על אופן הפרסום, על שימוש בנתונים פרטיים ועל תקצוב הפרסום. היעדר ההסדרה כבר הוכח ככזה שעלול להטות תוצאות בחירות ולהביא לשימוש של בעלי עמדות כוח בשלטון המקומי בידע שהעירייה כגוף שלטוני צוברת אודותינו.

המכון הישראלי לדמוקרטיה למועצת הרשות השניה על רקע סערת מיזוג רשת-עשר: "דרוש הליך מהיר לאישור המיזוג. כזה שישמור על האינטרס הציבורי"

החטאים הדיגיטליים, שהכניסו לחיינו האינטרנט והרשתות החברתיות, ידרשו מאיתנו בשנה החדשה לטפל בהן ולהעניק להם פתרונות כציבור, ולא רק כפרטים

דליפת פרטי המועמדים לשירות ביטחון, שנעשתה לכאורה, על פי הפרסומים באמצעות כנופית אזרחים וחיילים שהייתה להם גישה למידע, נעשתה ככל הנראה למטרות מסחריות. מה אפשר וצריך לעשות? קודם כל, חייבים לצמצם למינימום את המידע שלנו שנאסף על ידי גורמים פרטיים ועל ידי הרשויות. בכל פעם שמבקשים מכם מידע שיקלו זאת בכובד ראש ואל תהססו לסרב למסור מידע שנראה לכם שאינו הכרחי

בשנים האחרונות המדינה לוקחת לעצמה עוד ועוד סמכויות ניטור, מעקב ואיסוף חומרים על האזרחים. לעיתים יש בכך צורך ביטחוני, אך לעיתים פוטנציאל הנזק לפרטיות עולה על התועלת, בייחוד כשניתן להגדיל את הפיקוח ולהקטין את היקפי השימוש בסמכויות אלו.

המכון הישראלי לדמוקרטיה למובילי חוק הפייסבוק: "הצעת החוק משקפת גרעין של אמת אך התנפחה לממדים המשקפים פגיעה רחבה בחופש הביטוי"

המכון הישראלי לדמוקרטיה ועמותת הצלחה לרשות להגבלים עסקיים: "להתנות את מיזוג רשת וערוץ 10 בשמירה על איכות התוכן החדשותי והיקף ההשקעות בו"

מברכים את רה"מ בנימין נתניהו על בלימת חוק הפייסבוק. ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, מסבירה כי החוק קובע סמכות להסרת תוכן בשל ביצוע של כל עבירה פלילית- מהעלבת עובד ציבור או קריאה לחרם מיסים, ועד הסתה לרצח או לטרור. אם החוק יושלם, אנו עלולים לחזור לימי פקודת העיתונות של תקופת המנדט, בחסות המאה ה-21

האם נכון שחברה המספקת שירותי גלישה וטלוויזיה תתמזג עם חברת כרטיסי אשראי? האם נכון שחברה השולטת במיטות חכמות ויודעת לנטר את דפוסי העייפות שלי תשלוט גם במידע אודות תרופות שאני נוטלת? 

למערך הסייבר סמכויות לגשת לחומרי מחשב, לאסוף ולעבד מידע, והכל לצורך זיהוי של פגיעות אבטחת סייבר. הצעת החוק אמנם מזכירה את הצורך להתחשב בזכות לפרטיות, אבל אין מגבלות מספקות על השימוש במידע שנלקח – לכמה זמן מותר לשמור אותו? האם אפשר להעביר אותו ממערך הסייבר אל המשטרה? אל גורמים נוספים? האם יש צורך בכל המידע הזה,? על כל דבר שאנחנו עושים במרחב המקוון, והאם הוא לא ישמש, בעתיד, כדי ליצור פרופילים התנהגותיים עלינו האזרחים, ולהפנות אותם נגדנו?

 אם מתבוננים קצת יותר לעומק אפשר לשאול מה יהיה עומק ורוחב המידע שהחברה המאוחדת הזאת תוכל לצבור בידיה? עם מי דיברתי בטלפון? מהיכן ומתי? מהי היסטוריית הגלישה שלי באינטרנט? לאן בדיוק נכנסתי ולכמה זמן?  מה קניתי באמצעות הארנק החכם? 

האם מי שכה התגאה במהלך פיצול ערוץ 2 אך לפני כמה חודשים, ייקח עכשיו אחריות על הכישלון שתוצאתו היא שפלורליזם בשוק החדשות – אין, שחקנים עם מודל עסקי יציב – גם אין, ונשארנו רק עם מעורבות פוליטית בלתי נגמרת באסדרת השוק. וזו כנראה רק ההתחלה

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בהכפפת תקציב השידור הציבורי לדרג הפוליטי: "ניסיון ליצור מנגנון של שליטה פוליטית בניגוד לרפורמה שנערכה- כך שבעל המאה הוא בעל הדעה"

לפי מחקר שנעשה באוניברסיטת בן גוריון אחרי מבצע "שובו אחים" וחטיפת הנערים בקיץ 2014 הראה שיותר מארבעים אחוז ממשתמשי הוואטסאפ בישראל נחשפו לפחות לשמועה לא נכונה אחת במהלך ימי המבצע.  בתקופה האחרונה הולך ומתברר שחלקן של הרשתות החברתיות בהפצת דיס-אינפורמציה, עשוי להוות איום של ממש על יכולתנו לתפקד כחברה ועל מימושו של הליך דמוקרטי תקין, במיוחד בתקופות של בחירות

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק הפייסבוק: "טוב שהועברה הסמכות להסרת תכנים לבית המשפט המחוזי אך ההחלטות עדיין יתקבלו במעמד צד אחד; ספק רב אם ההצעה יעילה בעולם הדיגיטלי שבו ישנן פלטפורמות אינסופיות"

מה חשוב לבדוק לפני התקנת אפליקציה? איזה מידע אישי נאסף עלינו ולאיזה מטרה? ואיך נכון להשתמש במצלמת הרשת? 9 טיפים בסיסיים שיעזרו לכם לשמור על הפרטיות ברשת

עידן הרשתות החברתיות, ווטסאפ ופייסבוק בראשן, מעמיד למבחן את שיטת צווי איסור הפרסום בה משתמשים בתי המשפט באופן קבוע. כמות הפעמים בהן תוך פחות מיממה ידעה כל המדינה במי מדובר בפרשיה התורנית האחרונה - ספורטאי, ידוען או מנכ"לית - מוכיחה שדרושים לנו שופטים שמבינים במידע. שופט שנותן היום צו איסור פרסום ליותר מאשר 24 שעות הוא שופט בעל הבנה דיגיטלית ברמה נמוכה

גוגל פייסבוק אמזון ואפל, ארבע המעצמות שצברו כוח בלתי מוגבל, יכולות להפוך לגורם מדינתי שיודע עלינו כמעט הכל. ד״ר תהילה שוורץ-אלטשולר על הענקיות החדשות, האם ובאיזה אופן הן בולמות חדשנות וכיצד עלינו להתנהל בעולם שבו הכללים משתנים כל הזמן.

בהנחיית: סמי פרץ, הפרשן הכלכלי של דה מרקר

מבקר המדינה כבר התריע על שורת ליקויים באבטחת המאגר הביומטרי המתעתד להצטרף לחיינו. ספק אם המדינה והאזרחים, התומכים כמו גם המתנגדים, ירדו לחקר הסכנות הטמונות בכל היבטיו של מאגר ביומטרי שיכיל כמות מידע שלא תסולא בפז לאינספור גורמים שונים. צריך לעצור את יזומת המאגר הביומטרי - לפני שיהיה מאוחר מדי 

יש הבדל מהותי בין פרשת מוזס לבין ענייני ערוץ 10 ואפילו חוק ישראל היום - ההבדל בין עניינים הנדונים מתחת לשולחן לבין אלה הנדונים מעליו. שוק העיתונות המודפסת הוא שוק שאין עליו רגולציה. אין צורך ברישיון כדי להקים עיתון. דווקא ללא רגולציה, השוק הופך להיות יותר מושפע מאינטרסים פוליטיים ויותר מושחת

מיפוי מצלמות במרחב הציבורי, צילומי וידיאו "שתי וערב", שימוש בחיישני קול ומפות חום, כל אלו האמצעיים שהמשטרה משתמשת לצורך מעקב ומלחמה בפשיעה. אך זו רק ההתחלה, שימוש במערכות בינה מלאכותית תהיה לבצע ניתוח רב ממדי של כמויות המידע האדירות שהמשטרה צוברת כל העת באמצעות המצלמות והחיישנים, וליצור מהן תובנות חדשות ובהמשך אפילו לחזות פשעים

המכון הישראלי לדמוקרטיה ועמותת "הצלחה" לקראת הדיון על חוק אסדרת הערוצים הייעודיים: "חקיקה המתנהלת בהליך לא תקין וללא עבודה רצינית"

הסרט "העיתון"יוצא בזמן בו יחסי הממשל-תקשורת במקומות רבים בעולם נמצאים במתח מתמיד ועוסק בשאלה מי מחליט האם לפרסם את סיפור מלחמת ויאטנם ומהם השיקולים שצריכים לעמוד לנגד עיניו. ספילברג נוגע בלב העניין: תפקידה הקריטי של העיתונות החוקרת ושני הכוחות המשמעותיים המאיימים עליה – הפוליטיקה והכסף

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת ההצבעה על חוק אסדרת הערוצים הייעודיים: "תהליך חקיקה חפוז שיביא ל"פייק ניוז" ופגיעה בפלורליזם התקשורתי"

לקראת ההצבעה הצפויה בממשלה על חוק ההסדרים, חוות דעת מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה ועמותת הצלחה, קוראת לנתק את הרפורמה בתקשורת מנוסח החוק

"מהלך חפוז שלא מבוסס על מודל כלכלי, הנועד לדרוס את הרגולטור; במקום פלורליזם בתקשורת נקבל שוק שבו הרבה שחקנים חלשים שאינם יכולים למלא את תפקידם"

המכון הישראלי לדמוקרטיה קורא לחברי הכנסת לא לאשר את "חוק ההמלצות" המרוכך: "החוק מבדיל בין בכירים לאנשים מן היישוב ומחבל בעבודת המשטרה והפרקליטות"

בשנה שעברה הצביע מדד הדמוקרטיה, על שפל של כל הזמנים באמון הציבור בתקשורת. לעומת זאת, בשנת 2017 נראה שהמגמה נבלמה ומתחילה מגמה הפוכה. האמון של הציבור הישראלי במוסד התקשורת עלה ב-4% ועומד השנה על 28% לעומת 24% בשנה החולפת

לקראת הדיון המחודש בוועדת שרים לחקיקה על "חוק ההמלצות": "השינויים האחרונים מוכיחים שמדובר בחוק תפור המנצל את כוחם של המחוקקים בכדי להיטיב עם ראש הממשלה"

לקראת הדיון מחר ב"חוק הפייסבוק" המבקש להקנות למדינה סמכויות להסרת תכנים מהרשתות החברתיות, חוות דעת של המכון מסבירה כי מדובר בחוק תקדימי ולא אפקטיבי, הפותח פתח לסכנת צנזורה מטעם המדינה.

חוסר האמון בתקשורת נובע גם מידע רחב יותר שצבר הציבור בזכות הרשתות החברתיות וכלי תקשורת שהחלו לבקר אחד את השני. הקהל לא קונה יותר את האוביקטיביות ולכן, אם רוצים לשפר את אמון הציבור בתקשורת, הדרך לפעול היא ליצור שקיפות, אמינות וגיוון כפי שמציע הקוד האתי החדש של תאגיד השידור הציבורי.

סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה בראשות מפכ"ל המשטרה, ערך יום עיון והעמקה בנושא יחסי המשטרה והמגזר הערבי במכון הישראלי לדמוקרטיה.

תאגיד השידור הציבורי "כאן", בתור ערוץ ממלכתי-ציבורי, נדרש לניסוח תקנון אתיקה ופעילות לאור התנאים וההגדרות המיוחדים השזורים בהקמתו. לאחר הקשיים שליוו את התחלת פעילותו וכן לאור ההתנגדות של גורמים שונים לפתיחתו, הוחלט על ניסוח תקנון אתיקה לפיו יפעל הערוץ. "כאן" פנו לחוקרת המכון הישראלי לדמוקרטיה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר במטרה לעזור לתאגיד לנסח תקנון זה, אשר יוחל על ענייני התוכן החדשותי כמו גם התוכן הפרסומי והיומיומי שישודר בערוץ.

מדובר בהצעה תמוהה, שכן לאור הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, כבר היום לא מועברת המלצה לפרקליטות אלא אך ורק סיכום תיק. שינוי המצב הנוכחי בהתאם לחוק המוצע, ימנע מהגוף שעסק זמן רב בחקירה מ"לחבר את הנקודות" ולסייע בידי הפרקליטות למלא את תפקידה

רשת האינטרנט והרשתות החברתיות מהוות ערוץ מרכזי להחלפת רעיונות, להעברת מידע ולמימוש חופש הביטוי. ברור, עם זאת, כי הרשת אינה שטח ריק משפטי, וכי הביטויים הנמצאים בה כפופים, כמו ביטויים אחרים, למגבלות משפטיות, לרבות לאיסורים על הסתה לאלימות או טרור. מה הדרך הנכונה לפקח על התכנים המועלים? של מי האחריות? כיצד ניתן למצוא דרך לפקח על התכנים בלי לפגוע בחופש הביטוי?

לפי החלטת בג"ץ, בבחירות הבאות יוכלו מפלגות או תומכיהן לעשות שימוש כמעט ללא הגבלה בפרסום באינטרנט. הפיקוח יחול על ידיעות אחרונות ומעריב אך לא על ynet ו"וואלה!". בטלוויזיה יוקרנו סרטונים באופן מוגבל ולפי הקצאה. ובפייסבוק, ללא הגבלה. כבר כשנתיים יושבת על המדוכה ועדה האמורה לעסוק בעניין – והמלצות סופיות אין

ערוץ 20 בחר אסטרטגית שלא לבקש רישיון לערוץ ברודקאסט – מה שהיה מאפשר לו לשדר חדשות כאוות נפשו, אבל היה מחייב אותו בעמידה בסט של מחוייבויות וסטנדרטים שעולים הרבה כסף. עכשיו, כשהם נדרשים לשלם על פי חוק את המחיר על מעשיהם מגיע הבכי ומישהו חייב לומר: הפרידו בין צנזורה במובן האמיתי שלה, לבין הצורך בכפיפות לכללים מוסכמים ועמידה במחויבויות – כספיות או תוכניות

מערכת החינוך שלנו לא נותנת לילדינו את הכלים הבסיסיים שאמורים להפוך אותם לבעלי מה שקרוי בשפה המחקרית "אוריינות דיגיטלית". כי מה שבאמת חשוב הוא להרחיב את הידע, להעמיק את החשיבה, להבין את הדינמיקה של ההתפתחות הטכנולוגית ולהפנים שצריך להתמודד איתה ושאפשר גם להשפיע עליה

את מוסד הצנזורה הצבאית, שאין לו אח ורע באף מדינה דמוקרטית בעולם, צריך להעביר מן העולם ואת סמכויותיו לבטל. הסמכות לעצור מידע שהכרחי שלא יתפרסם צריכה לעבור לבתי משפט ולשופטים שיצוידו בידע מתאים

ברמת המעשה עלינו להחליף את ביקורת התקשורת בעשיית תקשורת. מי שמתבונן בעין בוחנת על מהפיכת הגיוון בתקשורת הישראלית יראה שמדובר בתהליך שבו אנשי הימין תופסים בעיקר עמדות של אורחי תכניות אירוח, כותבי טורים ומראיינים. אין כמעט עיתונות תחקירים מקצועית ומעמיקה מימין הנחוצה בכדי לשנות את השיח התקשורתי

ניגוד העניינים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ביחס לחברת בזק אינו עניין חדש. הוא גרם לכך שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע לו שלא יוכל להמשיך לכהן כשר התקשורת. גם מבקר המדינה עמד על כך בדו"ח מהשבוע שעבר. החידוש של המבקר היה, שגם מנכ"ל משרד התקשורת, בהיותו מינוי של אמון מצד נתניהו, משקף את ניגודי העניינים שבהם נמצא ראש הממשלה

על רקע פרסום דו"ח מבקר המדינה על משרד התקשורת וההתייחסות לניגוד העניינים של ראש הממשלה בתקופת כהונתו כשר התקשורת, במכון הישראלי לדמוקרטיה מציינים כי מדובר בדו"ח חשוב החושף את הכשל המהותי שנוגע למדיניות בשוק התקשורת בישראל בשנתיים האחרונות

נימוק ההגנה על הפרטיות אינו נותן לנו את הזכות לדכא ביקורת על השלטון. כשאנחנו משתיקים את מי שמנסים להסב את תשומת לבנו לדברים שאנו מעדיפים לא לראות, אנו בעיקר פוגעים בעצמנו כחברה

"נזק היסטורי בלתי הפיך- החוק החדש יביא לקיצוץ של שליש בתקציב החדשות בשל גחמות פרסונליות"

לקראת ההצבעה במליאת הכנסת על חוק תאגיד השידור המחודש חוות דעת של המכון קוראת לשרים וחברי הכנסת לא לתת יד למסע הנקם ולחקיקה פרסונלית בלתי ראויה

אם ללמוד מהניסיון באסדרת טכנולוגיה בעבר, בעיקר סביב מהפיכת המידע והקישוריות בעשרים השנים האחרונות, קובעי מדיניות מתעוררים מאוחר מידי – בדרך כלל לתוך אופוריה שבינה לבין אוריינות דיגיטלית אין ולא כלום.

עם התאגיד, כבר לא נשאר מה להגיד. כבר לא נשאר מי שיגיד.

ראש הממשלה נחוש לסגור את תאגיד השידור הציבורי שהקים בעצמו בממשלה הקודמת. מה עומד מאחורי המהלך? והאם בכלל צריך שידור ציבורי בעידן שבו כל אדם עם מקלדת יכול ליצור תוכן עיתונאי?

ביום חופש המידע שמצוין היום (16 במרץ) חשוב להבין מדוע עלינו להמשיך ולהגן על השקיפות וחופש המידע, גם אם זה לא תמיד פשוט ונוח לנבחרי הציבור שלנו.

האם מידע אישי על הרגלי הצריכה וההתנהגות שלנו יועבר על ידי הרשויות ויגיע לחברות מקצועיות? כשמדברים על ערים חכמות ומודרניות חובה לחשוב גם על הפרטיות שלנו האזרחים.

ועדת שרים לענייני חקיקה אינה דנה בסודות מדינה. בדמוקרטיה במאה ה-21, חובה לאפשר לציבור לדעת כיצד הצביעו נבחריו.

בפרשת אזריה התוודענו לשינוי בסיקור התקשורתי וביחס הפוליטיקאים למקרה בהתאם לרוח שנשבה ברשתות החברתיות.

מדוע במקום יחידות חדשנות, יש להגדיל את השקיפות ואת ההבנה הדיגיטלית של אנשי המגזר הציבורי.

האישור שניתן לערוץ 20 לשדר חדשות הוא הזדמנות לתקשורת הימנית המשודרת לעלות מדרגה מתקשורת שמבקרת את התקשורת מהשמאל, ליצרנית תקשורת שמפיקה חדשות אמיתיות.

מכתב תמיכה מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה לביטול פקודת העיתונות המנדטורית לקראת ישיבת ועדת שרים לחקיקה בנושא.

ההחלטה להשהות את נוהל השקיפות מהווה פתח לשחיתות ומערערת את מעמד כנסת בכסות יעילות כלכלית

מדובר בחוק בלתי ישים, העלול ליצור צנזורה בלתי מידתית בהליך משפטי בלתי תקין ובלי תקדים בעולם.

ככל ששוק התקשורת המסחרית יהיה משוכלל יותר, כך יהיה תפקיד התקשורת הציבורית מהודק יותר וברור יותר מבחינת הצרכים שהוא בא לספק. לשם כך יש צורך בתקשורת ציבורית עצמאית ובלתי תלויה בשלטון, עד כמה שהדבר אפשרי כשמדובר בכספי ציבור. חוק תאגיד השידור הציבורי משקף איזון סביר מהסוג הזה.

חוות דעת חריפה נגד היוזמה של ח"כ ביטן לחסל את תאגיד השידור הציבורי החדש  "כאן", שנשלחה לחברי הכנסת וראשי סיעות הקואליציה.

תביעות השתקה - מטרתן האסטרטגית היא לטשטש את הגבולות שבין מרחב השיח הציבורי לבין כתלי בית המשפט והקושי להתמודד עמן נובע מהתיקו הערכי המבלבל שקיים במשפט הישראלי בין הזכות לחופש ביטוי והזכות לשם טוב.

משרד האוצר פרסם מסמך מפורט בשם "חזון דיגיטלי", המעודד ומתמרץ גופים לעבור לעידן הדיגיטלי ומפרט פעולות רבות אשר טומנות בחובן פגיעה בפרטיות של כולנו. עד שהאיזון בין הזכות לפרטיות לחדשנות כלכלית לא יוסדר בחוק, נמצא את עצמנו שוב ושוב עם מופעים מביכים כמו זה.

מדינת ישראל נמצאת בחזית הפיתוח הטכנולוגי בתחומי הבינה המלאכותית, למידה עמוקה על ידי מכונה וניתוח אלגוריתמי של ביג דאטא. עבור תעשיית ההיי טק, פתיחת מאגרי מידע היא צינור חמצן כלכלי. אולם, אי אפשר לחשוב על המהפכה הדיגיטלית רק במשקפי כלכלה, תעשיה וחדשנות.

בשבוע שעבר פורסם שראש הממשלה יוזם חקיקה שתתקן את ההגדרה של האזנת סתר.  לכאורה, מדובר במהלך שאמור לשמור על הפרטיות שלנו, אך יקשה בראש ובראשונה על אנשים פרטיים המבקשים להתגונן מפני כוחות חזקים מהם וכן על עבודת המשטרה. הכוונה של הצעת החוק היא בעיקר  להתעלל במוסדות הביקורת על השלטון, רשויות אכיפת החוק והתקשורת. מן ההדף, ייפגע גם הציבור הרחב. 

הבעיה הפוליטית הכי חשובה של הזמן הזה איננה רק חופש העיתונות. עם כל חשיבותה, היא נגזרת משאלה רחבה יותר:  איך להתאים את הדמוקרטיה הנכבדה שלנו לתאוצה של עידן המידע. 

המהלכים הממשלתיים האחרונים בשוק התקשורת לא נועדו לשרת את הימין, אלא משהו אחר. התהליך ברשות השידור הוא חשוב והיסטורי. כישלון שלו ילמד לקח שהוא רחב עשרת מונים מהסיפור של השידור הציבורי.

הניסיון להצמיד בין המהפכה הטכנולוגית למהלכים פוליטיים אינו פועל בצורה חד ערכית. הרשתות החברתיות אינן אמצעי התקשורת החופשי ביותר שידעה האנושות- יש להן מגבלות הנובעות מעצם האלגוריתם שמפעיל אותם, מהאינטרסים המסחריים שעומדים מאחוריהן, ומטבעה של הפעילות האנושית. בעת הזו, חשובים יותר מתמיד ההגנה על חופש ביטוי, חופש עיתונות וההתנגדות לצנזורה – בתקשורת הממוסדת וברשת כאחת.  

המכון הישראלי לדמוקרטיה והתנועה לזכויות דיגיטליות, מבקשים מהשרים להתנגד להצ"ח של ח"כ רויטל סוויד (מחנ"צ), הנוגעת להסרת פרסום הסתה ברשת החברתיות, שכן מדובר בהצעה לא אפקטיבית ולא דמוקרטית המבקשת לעשות מיקור חוץ של עבודת האכיפה והשיפוט ולהעבירה לידי גורמים מסחריים היושבים בחו"ל. 

התפיסה שעומדת ביסוד האיסור לשדר את הכרעת הדין של נוחי דנקנר בפרט ומבית המשפט בכלל, היא החשש מפני המהירות, הישירות והמסר הלא מתווך שיגיע אל הציבור.

בשבועות הקרובים יתנהלו בכנסת שני הליכי חקיקה שבהם חברי הכנסת נמצאים בניגוד עניינים ממשי בין העניינים הפרטיים שלהם לבין טובת הציבור - ובמה הם בחרו?

פילוח ההצבעה לפי משתנה קריאת העיתונים מצביע כי העיתונות הטבלואידית הבריטית, עדיין משפיעה על דעת הקהל וסדר היום. יתרה על כך, הפיצול בין הדיעות כפי שהשתקף בתקשורת המסורתית וברשתות החברתיות בבריטניה, מסוכן לקיומה של חברה דמוקרטית מתפקדת.

המכון הישראלי לדמוקרטיה קורא לערוך מספר תיקונים מהותיים בנוסח החוק ולבטל את סעיף "הביזוי", המבקש להגביל את תכני הערוץ המבקרים את הכנסת.

קבוצת פייסבוק שיש בה מאה אלף חברים, גם אם היא מכונה "פרטית", אינה שונה ממועדון, מסעדה או פארק מים. היכולת להפלות דווקא מתעצמת בעולמות דיגיטליים ועל כן יש להחיל את החקיקה האוסרת הסתה, פגיעה בזולת או אפליה בכניסה לקבוצות במרחב הציבורי הדיגיטלי.

נתניהו מבין שהדבר הכי טוב שקרה לו זו המהפכה הדיגיטלית שם הוא מדבר ישירות אל הקהל, ללא תיווך וללא שאלות קשות. לא פחות מזה, בין ראש הממשלה וחלק מאמצעי התקשורת קיימת מערכת יחסים שדומה לקרב סכינים, שם הנפגע העיקרי הוא הציבור.  

המכון הישראלי לדמוקרטיה תומך בהצעת החוק של חה"כ מיקי רוזנטל פ/2159, לעגן ברגולציה פרסום סמוי שכן כזה אינו מסומן, משחית את המעשה התקשורתי וגורם להטעיה מכוונת של הצרכנים. כמו כן, היותו רכיב מרכזי במודל העסקי של כלכלת התקשורת, מדגיש את הצורך לאסדרה רוחבית של עניין זה.

שופטי בית המשפט העליון נקטו גישה מאכזבת בהתייחסותם לחוסר השקיפות של הממשלה בתהליך גיבוש מתווה הגז. מעבר לצורך הבסיסי במעורבות גבוהה של הציבור בגיבושם של חוזים רגולטוריים,ישנה הזדמנות לפתור כשלים בדמוקרטיה המודרנית שנידונו במהלך המשפט.

סקירת סוגיות עיקריות שעלו בחופש העיתונות בישראל 2015

ערבובו של שיח המשילות בתוך הקלחת המשפטית, והצגת ההחלטה בעניין מתווה הגז כ"אקטיביזם שיפוטי" הפוגע במשילות - מטעים. זהו שיח שמוציא מתוך המשוואה את השחקן השלישי במערכת הפרדת הרשויות – הכנסת.

תקנות הצנזורה הצבאית בישראל הם ישנות ואנטי דמוקרטיות. מחקר זה ממליץ על שורה של רפורמות הכרחיות לפני שהצנזורה תהפוך לפוגענית יותר או שתאבד מכוחה בצורה משמעותית. 

הצעת החוק מציגה כשל מהותי בנוגע לעקרונות היסוד של חוק תאגיד השידור הציבורי. זאת בא ליד ביטוי במעורבות משרד התקשורת בתהליך ובהתניית המיתוג החדש של מערך החדשות בהפסקת השידורים במתכונתם הנוכחית.

תהילה שוורץ אלטשולר ואלעד מן על החוק הארכאי שמעניק לצנזורה הצבאית את הסמכות לדרוש מכולנו להגיש לעיונה כל דבר אותו אנחנו מעוניינים לפרסם.

שני ממצאים מטרידים עולים מהתחקיר של עמית סגל על ניהול קמפיין הליכוד בבחירות האחרונות: מאות אלפי אזרחים קיבלו ב SMS מידע ללא פילטרים והקמפיינרים של הליכוד ניצלו לכאורה את ההפצה האישית וההמונית, בכדי לשקר לבוחרים תוך שימוש בביטויים גזעניים. מדובר בהשחתת ההליך הדמוקרטי וניצול המדיום ה"אישי" להטעיית הציבור, מבלי לאפשר כל פילטר או יכולת לקיים דיון.

לקראת הצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה על התיקון לחוק תעמולת הבחירות ביוזמת חברי הכנסת יואב קיש וחיליק בר, נשלחה חוות דעת בנושא מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה המבקשת לתמוך בהצעה. 

על רקע העלייה בשנים האחרונות בשימוש בהעברות תקציביות המתבצעות לאורך שנת התקציב וכחלק מהצורך בהגברת השקיפות, גובש מסמך המלצות המשותף למספר ארגוני חברה אזרחית העוסקים בנושא ממשל פתוח ושקיפות. חלק מההמלצות שגובשו במסמך, אומצו לאחרונה על ידי ועדת הכספים של הכנסת.

לקראת הדיון היום (ג') בהצעת החוק להסדרת מעמד החטיבה להתיישבות שלח המכון הישראלי לדמוקרטיה חוות דעת דחופה בה הוא מתריע, כי הצעת החוק הופכת דה-פקטו את החטיבה להתיישבות לרשות ממשלתית תוך האצלת סמכויות מהממשלה לחטיבה, מבלי לחייב אותה בכללי המשפט הציבורי.

לפני כשנה וחצי, כתבה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, ראש הפרויקט לרפורמות במדיה ביחד עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל ותא העיתונאיות, קוד אתי שמטרתו להתוות כללי הצגה של עבירות מין בתקשורת – ומאז הם פועלים להטמעתו באמצעי התקשורת השונים.

ממש לנגד עינינו הופכות הרשתות החברתיות מאמצעי התקשורת החופשי ביותר שידעה האנושות לתשתית טרור עבור המון מוסת, לכלי להסלמת שנאה ורוע במקום לכלי להחלפת דעות וניהול ויכוח, לכלי למיצוי רווחים של חברות מסחריות וציניות במקום לנכס חברתי. יש כאן אינתיפאדה באינסטגרם. אולי בעתיד יקראו לה אינסטיפאדה.

חוות דעת שנשלחה לראש הממשלה ושר התקשורת מר בנימין נתניהו, שרת המשפטים, הגב' איילת שקד וחברי וועדת השרים לחקיקה

חוות דעת של ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר שנשלחה לוועדת המשנה לדיון בהצעת חוק תאגיד השידור הציבורי התשע"ד 2014, בראשות ח"כ צחי הנגבי ולחברי הוועדה על הכשלים המהותיים בנוסח החדש של חוק רשות השידור: לוח הזמנים המוצג ברפורמה לא ריאלי, לא מנתק את המעורבות הפוליטית ואינו נותן מענה לרשות השידור הזמנית ועובדיה.

שקיפות של מעשי השלטון, בכל הדרגים, היא בלם הכרחי מפני שחיתות, ניגודי עניינים ושימוש לרעה במשאבי הציבור ובכסף שלטוני. שקיפות היא גם תנאי מוקדם והכרחי לאמון הציבור ביושרתן של מערכות השלטון. 

הוועדה הציבורית לבחינת רפורמה מקיפה בחוק תעמולת הבחירות, אשר בראשה תעמוד נשיאת בימ"ש העליון בדימוס, השופטת דורית בייניש חייבת לעצב מחדש את סדרי תעמולת הבחירות בישראל, באופן שישמר את חופש הביטוי הפוליטי אבל גם ובעיקר יתמודד עם המציאות התקשורתית העדכנית.

חוק הבחירות (דרכי תעמולה) הוא נטע זר במציאות התקשורתית והפוליטית של היום. המחברים מציעים שורה של המלצות לשינוי החוק לקראת הסדר חוצה מדיה.

מדובר בהצעת חוק פרסונלית הפוגעת קשות בחופש הביטוי והעיתונות והמכוונת, ישירות, להתמודד עם עיתון אחד מסוים – "ישראל היום". למעורבות של חברי כנסת ופוליטיקאים באסדרה ישירה של אמצעי תקשורת קונקרטי יש השפעה הרסנית על הזכות לחופש ביטוי ועיתונות, והיא מסוכנת לדמוקרטיה השברירית שלנו.

גזר הדין של ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני מעורר שוב את השאלה מדוע ראשי רשויות בישראל נמצאים תדיר בחדרי חקירות בעיקר בעבירות של שחיתות?. מאז תחילת שנות האלפיים לא יורד המשבר הכלכלי והייצוגי ברשויות המקומיות מסדר היום הציבורי. 

על "הגנת העיתונאות האחראית", על אמת לשעתה, על עיתונאי לשעתו ועל מותה של האתיקה העיתונאית.

המלצות המשטרה להעמיד לדין את גבי אשכנזי מעלות בין היתר שאלות קשות בנוגע לחקירות עיתונאים בכירים ולשאלת דריסת החיסיון העיתונאי על ידי רשויות השלטון. קראו את המאמר שהתפרסם בעת פרסום הפרשה בתקשורת. 

לשכת ראש הממשלה הודיעה כי דיוני וועדת השרים לחקיקה יישארו סגורים לציבור להבדיל מוועדות מינויים או דיונים שבהם מדובר על מדיניות שנמצאת בשלביה הראשונים, דיוני וועדת השרים לחקיקה אינם מקימים שום סיבה אמיתית לחיסיון. 

פסק הדין בעניין פלוני נגד פולנית, הופך את הלכת אבנרי נגד שפירא וקובע כי יש לאמץ גישת "סור מרע ועשה טוב", שמשמעה מניעת פגיעה בפרטיות תחילה ומימוש חופש היצירה אחר-כך. במובן הזה מדובר בפסק דין מהפכני, לא פחות. 

רשות השידור הנוכחית הגיעה למצב של תת תפקוד' יש בה בזבוז עצום של משאבי עתק ציבוריים וחוסר יכולת להבריא. חלק ניכר מכספם של אזרחי ישראל המיועד לשידור ציבורי, איננו מגיע לנתיב של שימוש ראוי. 

כולנו מייחלים לשלומם של שלושת הנערים החטופים ולחזרתם לביתם בשלום. הפעולה הטרוריסטית מזכירה שוב את הצורך לאזן בין אינטרסים בטחוניים, לפעמים כאלה הכרוכים בהצלת חיי אדם ממש, לבין אינטרסים של עיתונות חופשית וחופש ביטוי. 

רשות השידור הנוכחית תסגר ותוחלף בגוף חדש. האם יהיה יעיל וטוב יותר מהגוף הקיים ויצדיק את המחיר הכרוך בשינוי? מה יקרה לשידור הציבורי והאם בכלל צריך אותו?

המכון הישראלי לדמוקרטיה ימשיך לתמוך בקולות רבים ככל האפשר בשוק התקשורת, אבל המשימה המרכזית היא לתבוע שקיפות וגילוי של אינטרסים כלכליים ופוליטיים שעומדים מאחורי הסיקור העיתונאי, ובצידה – לעודד צריכה ביקורתית של תקשורת.

יש להתחיל לחשוב על הוספת פרק מיוחד בחוק ההגבלים העסקיים, שיכלול התמודדות עם תהליכי ריכוזיות בתעשיית התוכן העיתונאי. דיון, סקירה והצעה לסדר

הידיעות על מעקבים של ארצות הברית אחרי ישראל, ואחרי האזרחים האמריקניים עצמם יוצרות כותרות מבהילות. האם באמת לא ידעתם שבעידן של מלחמה בטרור נרכשות מערכות ליירוט מידע כעניין שבשגרה? ההגנה על הפרטיות נדונה בהרחבה במסגרת הספר 'פרטיות בעידן של שינוי'. ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות חדירה לפרטיות באמצעות יירוט אלפי שיחות, האזנות סתר ומגוון רחב של אמצעים מתקדמים ומולם את החקיקה כמגיבה לשינויים אלו. קראו את המאמר

משטרת ישראל הוציאה צו שדורש מעיתונאים להעביר אליה צילומים מההפגנות נגד מתווה פארוור שהתקיימו ביום שבת. צעד מסווג זה עלול לפגוע אנושות ביכולת לקיים עיתונות חוקרת מתפקדת.

חוות דעת שנשלחה לחברי ועדת הכלכלה של הכנסת

נחוץ דיון מעמיק בשאלות הנוגעות לזכות לפרטיות בעידן הדיגיטלי.

ראש פרויקט ממשל פתוח במכון הישראלי לדמוקרטיה, מתרעמת על ההסכם שנחתם בין משרד האוצר ומיקרוסופט ומסבירה למה הוא רע לדמוקרטיה.

השבוע יצוין יום חופש העיתונות הבינלאומי. ישראל ירדה השנה שלב אחד בדירוג של freedom house – מדירוג של "חופשייה" לדירוג של "חופשייה באופן חלקי". קראו את הדוח העוסק בישראל, מאת תהילה שוורץ אלטשולר, ראש הפרויקט "רפורמות במדיה".

"חוק ההסדרים הוא ההפך מ'פוליטיקת פייסבוק'. הוא נוגד את רעיון הממשל הפתוח המשתף את הציבור בתהליכי קבלת החלטות ובסדרי העדיפויות. לא ניתן לעשות זאת כשהצעת חוק ההסדרים אורכת כמאה וארבעים עמודים וחולשת על כשלושים נושאים. ואם כך, כיצד יוכלו כלבי השמירה לשמור כעת?  זו אינה הדרך. זו אינה פוליטיקה חדשה.." תהילה אלטשולר במתקפה חזיתית נגד חוק ההסדרים המובא לאישור הכנסת.

המדינה חייבת לשמור על סודותיה. על כך אין חולק, והדבר הוא לטובת כולנו. מצד שני, הדיון הציבורי הוא ליבת החיים של משטר דמוקרטי.

השופט אליקים רובינשטיין מסונדל. בפסילת תשדירי התעמולה, מצד אחד יבוא עליו שוטו של בג"ץ ומהצד האחר – יבוא עליו השוט של הרשת, המכילה תכנים קיצוניים בהרבה מאלה של ליברמן שר את המנון המדינה במנגינת שיר עם פלסטיני.

בזמן בו הופכות הרשתות החברתיות לזירה חשובה מאי פעם לפעילות פוליטית, וקמפיין מתוזמר היטב בפייסבוק וביוטיוב יכול להשפיע אף יותר מאשר קמפיין בטלוויזיה. חוסר האיזון בין הרגולציה הקיימת על אמצעי התקשורת הממוסדת לבין היעדר ההסדרה של תכנים זהים הנמצאים ברשת, הינו לא פחות מאשר פצצת זמן.

"תהילה שוורץ-אלטשולר במכתב אישי למנכ"ל הנכנס של הרשות השנייה- שי באב"ד.

בעיות של רדיפה אחר עיתונאים או חוקים מגבילי ביטוי הן רק חלק מהבעיות של התקשורת בישראל. סוגיות לא פחות מהותיות הן: שמירה על איכות העיתונות והסטנדרטים המקצועיים כשהבעלות על גופי התקשורת נמצאת בידי בעלי הון, התפקוד האתי והמקצועי של העיתונות הישראלית וסוגיית מעמדם של גופי אכיפת האתיקה העיתונאית. קראו את מאמרה של תהילה שוורץ אלטשולר.

שר התקשורת מבקש ליצור שינוי דרמטי בפיקוח על שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים בישראל על ידי הקמת גוף כלאיים פנים ממשלתי שיהיה בשליטה פוליטית וכך יחזק גם את פיקוח על שוק השידורים המסחריים. 

ההחלטה להעמיד לדין את העיתונאי אורי בלאו באשמת החזקת ידיעות סודיות היא החלטה אומללה ומוטעית. יש הבדל תהומי בין ענת קם לבין אורי בלאו, בדיוק כמו ההבדל בין בראדלי מאנינג, שהדליף לאתר וויקיליקס כמות עצומה של מסמכים, לבין הניו יורק טיימס.

באחרונה הושק אתר מאגרי המידע הממשלתי - Data.gov.il. האתר מנגיש מאגרי נתונים שלטוניים המכילים מידע שיכול לשמש לתועלת הציבור. האתר מממש חלק מעקרונות הממשל הפתוח בישראל, כפי שמתוארים במחקר המדיניות "מדיניות ממשל פתוח בעידן הדיגיטלי". 

חשיפתה של מערכת טכנולוגית חדשה לניטור מידע ויזואלי וטקסטואלי בידי הצנזורית מעלה לפני השטח את המתח שהציבור הישראלי חי בו. מצד אחד הוא סומך על המדינה שתגן עליו מפני חברות מסחריות שעלולות לנצל לרעה מידע פרטי; מצד אחר הוא נאלץ להישען על חברות פרטיות וארגונים המתפקדים ככלבי שמירה חוץ-שלטוניים כדי שיגנו עליו מפגיעתה של המדינה כאשר היא מקדמת תוכנות מעקב אחר ביטויים ברשת.

ועדת הכלכלה של הכנסת דנה בהצעה לתיקון חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. בשנה האחרונה נמצאת הסדרת שוק הטלוויזיה בתנועה. הצעת החוק הנוכחית תעניק לראש הממשלה ולשר התקשורת את הסמכות לסגור את חברת החדשות ותביא לשליטה פוליטית בערוץ החדשות. קראו את מכתבם של מרדכי קרמניצר ותהילה שוורץ אלטשולר.

בית המשפט העליון הפך בהחלטתו את פסק הדין שנתן השופט סולברג במחוזי בעניין סכסוך לשון הרע בין סרן ר' לבין אילנה דיין וחברת טלעד. תהילה שוורץ אלטשולר מנתחת את פסק הדין וקוראת לעיתונות להנהיג סדר בביתה אך אומרת כי טוב עשה ביהמ"ש העליון שהחזיר גם את האוויר לריאותיה של העיתונות החופשית.

ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, ראש פרויקט רפורמות במדיה, וצוות הפרויקט משיקים בלוג חדש! הבלוג יעסוק הן בנושאים של מדיניות תקשורת, רגולציה ומדיה חדשה והן בתחומים משיקים. הפוסט הראשון בוחן כיצד ישפיעו ריבוי ערוצים ומגוון גדל והולך של ממשקי צפייה על ההעדפות, על הרגלי הצפייה בטלוויזיה ועל עיצוב פניה הדמוקרטיים של החברה הישראלית.

ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, ראש פרויקט רפורמות במדיה, וצוות הפרויקט משיקים בלוג חדש! הבלוג יעסוק הן בנושאים של מדיניות תקשורת, רגולציה ומדיה חדשה והן בתחומים משיקים. הפוסט הראשון בוחן כיצד ישפיעו ריבוי ערוצים ומגוון גדל והולך של ממשקי צפייה על ההעדפות, על הרגלי הצפייה בטלוויזיה ועל עיצוב פניה הדמוקרטיים של החברה הישראלית.

אם לא תהיינה הפתעות ודחיות של הרגע האחרון, בראשית שנת 2012 אמור להצטרף ערוץ טלוויזיה חדש לרשימת הערוצים הישראליים. אתגרים רבים רובצים לפתחו של הערוץ, וראוי להעלותם לדיון ציבורי עוד בזמן הישיבה אל שולחן הסרטוטים ולא כחוכמה לאחר מעשה אם הערוץ יקרוס. קראו את מאמרה של תהילה שוורץ אלטשולר.

בימים האחרונים מתנהל משא ומתן קדחתני בנוגע לעתידו של ערוץ 10. אלא אם יגיעו בעלי הערוץ להסדר, יאבדו את הזיכיון שלו וייאלצו להחשיך את המסך. סאגת ערוץ 10 היא דוגמא להיעדר תכנון נכון של שוק התקשורת ובעיקר לכשל מובנה בתרבות הרגולטורית: היעדר ההבחנה בין תפקידם של הפוליטיקאים ותפקידם של המסדירים את התחום. קראו את מאמרה של תהילה שוורץ אלטשולר.

מה בין השריפה בכרמל ובין פרשת ויקיליקס? האם חופש המידע ישפר את מצב שירותי הכבאות בישראל? קראו את מאמרה של תהילה שוורץ- אלטשולר.

פרשת ויקיליקס הבהירה לנו שהטכנולוגיה מצמצמת במידה ניכרת את השליטה השלטונית במידע. עם זאת הפרשה מוכיחה הן את הצורך בעיתונאות ממוסדת, רצינית, מסורה ומקצועית, והן את חשיבות התפיסה שכוח פרטי עלול לאיים על מרחב השיח הציבורי לא פחות מהשלטון.

חוק חופש המידע התקבל לפני 12 שנים, וכיום אנו נדרשים לאתגר של התאמת החוק לעידן הדיגיטלי. קראו את נייר העמדה מאת תהילה שוורץ אלטשולר, שהוגש לשר מיכאל איתן, ובו דיון בזכות למידע בעידן דיגיטלי ורעיונות מעשיים לעיצוב מדיניות של "השתתפות מקוונת".

אשליית התקשורת החדשה סוגיית צו איסור הפרסום בפרשת ענת קם מעוררת שאלה באשר לאפשרות ליישם את כלי הצנזורה בעידן המקוון.

פסק הדין בעניין סרן ר' נגד אילנה דיין וזכיינית הערוץ השני "טלעד" זכה להד תקשורתי גדול. המאמר שלפנינו מבקש לנתח את פסק הדין מתוך נקודת המוצא שלפיה דיני לשון הרע עשויים ליצור מתחים ערכיים בשני מעגלים שונים שקשורים זה בזה.

לאחרונה אישרה ועדת שרים לחקיקה את הצעת חוק פקודת העיתונות שהגיש השר מאיר שיטרית. המאמר שלפניכם מבקר ומעריך את הצעת החוק החדשה על פי שלושת העקרונות המרכזיים בהצעה: סגירת עיתון, הדחת עורך או בעל שליטה בעיתון רב תפוצה שהורשע בפלילים, הטלת חובת שקיפות על תאגידי עיתונים.

נייר רקע לכינוס החמישי של המועצה הציבורית.