בחירות 2006 בארצות הברית- ניצחון סוחף לדמוקרטים

רקע

הבחירות שנערכו ב-7 בנובמבר 2006 בארצות הברית הביאו לשינוי מהותי בנוף הפוליטי שלה. בפעם הראשונה זה 12 שנים יש לדמוקרטים רוב בשני בתי המחוקקים. הנשיא ג'ורג' בוש הבן ייאלץ מעתה ועד לסיום כהונתו בעוד שנתיים להתמודד עם בתי נבחרים שיש בהם רוב דמוקרטי.

ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית עם שני בתי מחוקקים. בראש הרשות המבצעת עומד הנשיא, אשר נבחר לתקופת כהונה בת ארבע שנים ואינו זקוק לאמון של בית הנבחרים. הרשות המחוקקת מורכבת משני בתים: הבית העליון הוא הסנאט, ובו שני נציגים מכל מדינה, ויחד הם מרכיבים בית בן 100 חברים; הבית התחתון הוא בית הנבחרים, ובו 435 חברים המייצגים את המדינות לפי חלקן היחסי באוכלוסייה. המוסדות הפדרליים הם רק נדבך אחד במארג המורכב של הממשל. גם ברמת המדינה (state) יש מערכת פוליטית שלמה – בראש הרשות המבצעת עומד המושל ובראש הרשות המחוקקת עומד בית המחוקקים של כל מדינה.

המחזור האלקטורלי בארצות הברית נע ביחידות זמן של שנתיים: בכל שנתיים נערכות בחירות לכל חברי בית הנבחרים; בכל שנתיים נבחרים גם שליש מחברי הסנאט. כאמור, הנשיא נבחר בכל ארבע שנים, ולפיכך בחירות באמצע כהונתו נקראות 'בחירות אמצע כהונה' (Mid-Term Election). רוב מושלי המדינות נבחרים בבחירות אמצע כהונה, אך יש הנבחרים גם בשנה שהנשיא נבחר.

מחזור אלקטורלי זה הוא פן אחד בעקרון האיזונים והבלמים של המשטר האמריקני. הוא מקנה לאזרחים את האפשרות להביע את אי-שביעות רצונם מהנשיא המכהן באמצע כהונתו על ידי תמיכה במפלגה היריבה. ההבדלים בתקופות הכהונה (שנתיים לחברי הבית התחתון, ארבע שנים לנשיא ולמושלי המדינות ושש שנים לסנאטורים) יוצרים מערכת דינמית אשר בכל שנתיים יחסי הכוחות הפוליטיים בה עשויים להשתנות.

חמש מערכות הבחירות הפדרליות האחרונות

תפקיד	נשיא	בית הנבחרים	סנאט	מושלים
תקופת כהונה	ארבע שנים	שנתיים	שש שנים	ארבע שנים
2006	-	כולם	שליש	36
2004	נבחר	כולם	שליש	11
2002	-	כולם	שליש	36
2000	נבחר	כולם	שליש	11
1998	-	כולם	שליש	36

 

מה על הפרק?

אף שהנשיא ג'ורג' בוש עצמו לא התמודד בבחירות, היו בחירות 2006, במידה רבה, מעין משאל עם על תפקודו. בתקופת הכהונה הראשונה נהנה הממשל מאהדה ניכרת בציבור, אך בשנתיים האחרונות הוא איבד אותה, ובעיני אזרחים רבים הוא יהיר וחסר כישורים. הטיפול הכושל בנזקי הסופה קתרינה, ההוצאות הממשלתיות הלא מרוסנות, השחיתות של אנשי ממשל בכירים ובעיות פנים אחרות – בכללן צמיחה אטית – היו כולם בעוכריהם של הנשיא ומפלגתו. אולם מעל כל אלה ברור כי מה שעמד על הפרק בבחירות היה המעורבות האמריקנית בעיראק.

רק לפני שנתיים סבר רוב הציבור האמריקני שהפלישה לעיראק הייתה מוצדקת. כיום פחות מ-40% סבורים כך. יש סיבות רבות לתמורה זו בדעת הקהל; המחיר הכבד בחיי חיילים אמריקנים וההוצאה הכספית הגדולה שהנוכחות המתמשכת בעיראק גובה הן העיקריות שבהן. אולם יש השפעה רבה גם לכך שלא נמצאו בעיראק כלי נשק להשמדה המונית. גם ההכרה שהנוכחות האמריקנית במדינה זו אינה תורמת תרומה של ממש ליציבות וש'המעבר לדמוקרטיה' בה נראה רחוק מתמיד משפיעה רבות על השינוי בדעת הקהל.

תוצאות הבחירות לנשיאות

אף שהנשיא בוש לא עמד לבחירה ב-7 בנובמבר, תוצאות הבחירות הנחילו לו מפלה אלקטורלית של ממש. בשש שנות כהונתו הוא נהנה מאקלים פוליטי נוח, שכן למפלגתו היה רוב בשני בתי הקונגרס. גם מרבית המושלים היו רפובליקנים. כעת, לאחר הבחירות, המצב השתנה, והרפובליקנים הם מיעוט בשני הבתים ובכלל מושלי המדינות. בפעם הראשונה מאז 1994, השנה שזכתה לכינוי 'המהפכה הרפובליקנית', הדמוקרטים שולטים בשני בתי המחוקקים.

המהפך בבית הנבחרים אינו מפתיע במיוחד, אולם בבחירות לסנאט המירוץ היה צמוד. רבים חזו כי הדמוקרטים לא יצליחו להשיג רוב גם בבית העליון וכי ייווצר 'בית מחולק' – הבית התחתון בשליטה דמוקרטית והבית העליון בשליטה רפובליקנית. בסופו של דבר שני מירוצים צמודים הטו את הכף לזכות הדמוקרטים: במונטנה הצליח מועמד הדמוקרטים ג'ון טסטר לנצח את הסנאטור הרפובליקני המכהן קונרד ברנס; ובווירג'יניה הצליח ג'ים וב הדמוקרט לנצח בהפרש זעום את הסנאטור הרפובליקני המכהן ג'ורג' אלן.

בתי הנבחרים: יחסי הכוחות לפני בחירות 2006 ואחריהן

	רפובליקנים		דמוקרטים
	לפני הבחירות	אחרי הבחירות	לפני הבחירות	אחרי הבחירות
הסנאט	55	49	45	51
בית הנבחרים	229	203	206	232
מושלי המדינות	28	22	22	28

 

האם לפנינו שנתיים של קיפאון פוליטי?

בעקבות הבחירות יש היום 'פרלמנט לעומתי' (פרלמנט שבו אין רוב למפלגת הנשיא). מצב זה עלול להביא לשיתוק המערכת הפוליטית, שכן להלכה בתי המחוקקים (בית הנבחרים והסנאט) יכולים לערום קשיים על הביצוע של מדיניות הנשיא. לדוגמה, כאשר הפרלמנט הוא לעומתי, אישורו של התקציב, שהוא הכלי הבסיסי ליישום מדיניותו של הנשיא, עלול להיתקל בהתנגדות בבתי הנבחרים. התנגשויות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת הביאו לא פעם לקריסת משטרים דמוקרטיים נשיאותיים, והן אחת החולשות העיקריות של דגם המשטר הנשיאותי. אלא שהמסורת הפוליטית בארצות הברית היא מסורת של איזונים ובלמים, של פשרות בין מפלגות ושל משא ומתן מפוכח. נשיאים רבים כיהנו מול פרלמנט לעומתי, והדבר לא הקטין באופן מהותי את יכולת המשילוּת שלהם. אולם קרה גם שפרלמנט לעומתי ערם קשיים רבים על נשיא מכהן. הנשיא ביל קלינטון, למשל, אשר כיהן בשנים 2000-1994 מול רוב רפובליקני לעומתי בשני הבתים, סבל רבות מהרוב הלעומתי בסוגיית מוניקה לוינסקי.

המהפך בשני בתי הנבחרים יוצר אקלים פוליטי חדש בארצות הברית. הנשיא בוש, אשר נכנס לרבע האחרון של תקופת כהונתו, עומד לפני אתגר גדול של שימור מדיניות החוץ שלו לנוכח רוב דמוקרטי המעוניין בשינוי מדיניות זו. למעשה, פרסום תוצאות הבחירות סימן את יריית הפתיחה למירוץ לנשיאות שיתקיים בנובמבר 2008. הרוב שהשיגו הדמוקרטים בשני הבתים ובקרב מושלי המדינות מעניק להם מסד נוח לקרוא תיגר על מוסד הנשיאות ולכבוש אותו מחדש.