"איום קיומי" מצדיק הכל

העמעום בנוגע לאיום שעל הפרק, ההטעיה בנוגע למשמעות של ניסיונות חציית הגבול והצגת המצב כסכנה קיומית יוצרים לגיטימציה ציבורית לשימוש לא מוגבל בכוח. וגם אם בצה"ל נעשים מאמצים כנים לצמצם פגיעה באזרחים, וגם אם לכוחות הביטחון הוגדרו איומים קונקרטיים והוראות הפתיחה באש הוגדרו בהתאם, המספרים שדווחו אתמול מעוררים לכל הפחות חשש כבד שרוח המנהיגים מחלחלת גם למטה למפקדים בשטח.

"זכרו את היום הזה", הפציר בנו בנימין נתניהו בפאתוס בטקס העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, וכמתחייב מכללי הטקס הוסיף הצדעה "לחיילינו הגיבורים השומרים על הגבול בשעה זו ממש", לקול מחיאות כפיים סוערות באולם ובציבור.

אלא שכל ההתרגשות סביב המאורע ההיסטורי לא הפריעו לראש הממשלה לדבר במקביל על איום קיומי. כדאי לברר האם יש קשר בין התמונה שמבקשים ראש הממשלה ואחרים לקבע בתודעתנו, לבין ההשלמה עם למעלה מ-50 הרוגים, ביניהם ילדים, ומעל 1,100 פצועי ירי חי ועוד אלפי פצועים נוספים ביום ארור אחד.

האזרח העוקב בדאגה אחר האירועים בשבועות האחרונים יכול היה לדמיין כי מדובר באיומים קונקרטיים: חדירה של מחבלים חמושים, חטיפת חיילים או חלילה פיגוע בצד הישראלי של הגבול. אירועים שישראל כבר ידעה בעבר ושכוחות הביטחון מתמודדים איתם באופן שוטף, והפעם, גם לא בהפתעה. אלא שלחלק מהמנהיגים חשוב היה להבהיר לציבור שלא איום מסוג זה על הפרק, אלא איום אחר, עמוק הרבה יותר.

"ארגון הטרור חמאס מצהיר שבכוונתו להשמיד את ישראל ושולח אלפים לפרוץ את גדר הגבול כדי לממש מטרה זו", הסביר ראש הממשלה לאזרחיו באותו היום שבו השר לביטחון פנים סיפר להם שהנהגת חמאס ב"רשעות נאצית אין סופית שופכת דם". ישראל, אם כן, עומדת בפני השמדה, לא פחות. ואל מול איום קיומי, כידוע, כל האמצעים כשרים. לך תדרוש מידתיות ממדינה הנאבקת על קיומה.

חשוב לומר: למדינת ישראל קיימת הזכות להגן על עצמה ולהבטיח את שלום אזרחיה. לעתים הגנה שכזו גובה מחיר גם בחיי אדם, ומזכירה לנו פעם נוספת כי מלחמה היא עסק מלוכלך. הלכלוך דביק עוד יותר כשנלחמים מול מי שעושה שימוש באזרחיו כמגינים אנושיים ושולח ילדים לחזית. יודע כל סטודנט למשפטים: הגנה עצמית יכולה להוות עילה לשימוש בכוח. אולם מהו בדיוק האיום המרחף מעל המדינה - החוגגת ממש ברגעים בהם היא "נלחמת על חייה" את הבאת האירוויזיון לבירתה בתיאום מושלם עם חיבוק הדוד האהוב מאמריקה - שיכול להצדיק מחיר כמו זה עליו מדווח משרד הבריאות הפלסטיני? אולי איום קיומי.

אבל אסור להתבלבל: לא מדובר בסתם הגזמה. הצגת האיום הטמון בצעדת השיבה כ"סכנת השמדה", "הגנה על הגבול" ו"הגנה על הריבונות" - כל אלה מושגים כללים, רחבים וטעוני משמעות. אלו מושגים שמדברים על איום על עצם קיומה של המדינה כישות עצמאית. זהו איום שונה מהותית - לא רק כמותית - מאיום קונקרטי על ביטחון אזרחים. אל מול איום ביטחוני קונקרטי יש לנקוט פעולה מידתית; להעריך אותו, להעריך את הפגיעה העלולה להיגרם לשני הצדדים ממנו ולקבל החלטות בהתאם. איום קיומי הוא סיפור אחר, עם כללי משחק אחרים.

העמעום בנוגע לאיום שעל הפרק, ההטעיה בנוגע למשמעות של ניסיונות חציית הגבול והצגת המצב כסכנה קיומית יוצרים לגיטימציה ציבורית לשימוש לא מוגבל בכוח. וגם אם בצה"ל נעשים מאמצים כנים לצמצם פגיעה באזרחים, וגם אם לכוחות הביטחון הוגדרו איומים קונקרטיים והוראות הפתיחה באש הוגדרו בהתאם, המספרים שדווחו אתמול מעוררים לכל הפחות חשש כבד שרוח המנהיגים מחלחלת גם למטה למפקדים בשטח.

הניגוד בין המצב שבו רבבות חוגגים בשירה בחוצות תל אביב וירושלים, ובתוך כך ההנהגה מדברת איתנו על איום קיומי, יוצר סיטואציה בלתי אפשרית משפטית ומוסרית, ועמימות מסוכנת בהתמודדות מול האיום האמיתי העומד מולנו.

פורסם לראשונה בארץ.