צה"ל

הסכמה ישראלית לפתרון שתי המדינות בתמורה להמשך הסיוע האמריקני זוכה לתמיכת 75% מהשמאל לעומת 21% בלבד מהימין • בקרב היהודים חלה ירידה בחשש לביטחון הכלכלי ובעיקר הפיזי (מ-63% ל-46%) בהשוואה לתחילת המלחמה, לעומת עליות בקרב הערבים בשני התחומים ובעיקר ביחס לביטחון הכלכלי (מ-69% ל-82%) • שיעור צרכני החדשות בטלוויזיה וברדיו כמקור עיקרי ירד בהשוואה לתחילת המלחמה, לעומת עלייה בצריכתן ביישומוני המסרים המידיים.

הדיווחים המדאיגים על לחצים מצד ראש הממשלה על הצנזור הראשי לאורך המלחמה מצטרפים לקולות הגוברים בשנים האחרונות ביחס לחוסר האפקטיביות של הצנזורה בעידן הדיגיטלי. עם היחס המועדף לכלי תקשורת שונים והכרסום במעמדה ובלגיטימציה הציבורית שלה, ייתכן שהגיעה העת שתהפוך משומר הסוד הלאומי לגוף מייעץ בלבד.

איזו התנהלות מוסרית נתבעת מאיתנו במלחמה? מה אומר המוסר היהודי על ההבדל שבין אוכלוסייה אזרחית למחבלים שיוצאים ממנה? עד כמה יש לסכן את החיילים למען השבת החטופים? ומה על שלומם הנפשי והמוסרי של חיילינו לאחר הקרבות? עו"ד שלומית רביצקי טור-פז משוחחת עם הרב בני לאו על השאלות הקשות הנוגעות למוסר המלחמה היהודי.

האם יש מנגנון בחוק המסדיר את ההחלטה על עסקאות להחזרת שבויים וחטופים? מי הגוף המוסמך להחליט על שחרור אסירים מטעמי חוץ וביטחון – ראש הממשלה? הממשלה במליאתה? הקבינט? ואולי קבינט המלחמה שהוקם לאחרונה? כל השאלות והתשובות.

המלחמה, כשעת משבר, מעצימה מבנים ותהליכים חברתיים בתוך הקהילה החרדית. בעוד המנהיגות הרבנית החרדית הקלאסית מנחה את הקהילה לפעולות דתיות כדרך להתמודד עם המצב, במלחמת "חרבות ברזל" התוודענו למודל חדש של תגובה למשבר על ידי ההנהגה הרבנית החרדית החדשה. כיצד נראה מודל זה? מה הוא משקף ביחס לזרמים החרדיים החדשים ומהם עקרונותיו?

סרטוני החטופות, מתקפות הסייבר ושילוב חומרים קשים לצפייה ברשתות בידי גורמים עוינים הם חלק ממארג שנועד לצרוב תודעת טראומה אישית וקבוצתית ולפגוע בתחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל ב"חרבות ברזל". בהעדר היערכות והגנה ממסדיות, ארגוני החברה האזרחית והציבור לוקחים פיקוד גם על המערכה הדיגיטלית.

בישראל יש תרבות פוליטית מתמשכת של העדר קבלת אחריות על מחדלים, ולנוכח זאת עיצוב מושגי האחריות המיניסטריאלית והאחריות האישית של דרג פוליטי נבחר ודרג מקצועי ממונה נעשה על ידי ועדות חקירה ממלכתיות. אף שחלקן מתחו ביקורת על הדרג הפוליטי, הן הותירו את גורל הפוליטיקאים למשפט הציבור והכנסת. לכן, למרות חשיבותן, לא צריך לחכות להמלצותיהן כדי לתבוע אחריות ממשלתית למחדל.

כמחצית סומכים יותר על ראשי הצבא • כמחצית מהציבור היהודי תומכים בגיוס מלא של צעירים חרדים לצה"ל. בקרב מצביעי המפלגות החרדיות, הרוב תומכים בפטור מלא לטובת לימודי תורה (מצביעי יהדות התורה 82%, מצביעי ש"ס 51.5%).

ועדות חקירה הן כלי חשוב לשיקום האמון הציבורי ולהפקת לקחים. במקרה של "חרבות ברזל" בירור העובדות והגורמים הקשורים במחדל אף עשוי לסייע בהתמודדות הקוגניטיבית והנפשית עם הטראומה ברמה הלאומית. עם זאת, הציבור הישראלי והכנסת לא צריכים לחכות למסקנות ועדת חקירה כדי לתבוע מהממשלה לקחת אחריות על המחדל.

המערב דורש מישראל לשמור בקפדנות על חוקי המשפט הבינלאומי הן במהלכים האוויריים והן בקרקעיים ברצועת עזה, כתנאי להמשך הגיבוי שניתן לה. עידוד התושבים להתפנות לדרום הרצועה, לדוגמה, חייב להיות זמני ולהתבצע במסדרונות הומניטריים מוגנים ותוך מילוי צורכי המפונים.

למרות מתקפת ה-7 באוקטובר, שיעור היהודים האופטימיים לגבי עתידה של ישראל עלה משמעותית, מ-52% ל-65.5%. בציבור הערבי לא חל שינוי.

האמון בממשלה הוא הנמוך ביותר מאז תחילת המדידות ב-2003 ועומד על 18% בלבד. עיקר הירידה באמון היא במחנה הימין: מ-42% ביוני האחרון ל-31% כיום.

מאז תחילת המלחמה השתמשה הממשלה בסמכויות המוקנות לה במצב חירום והתקינה תקנות שעת חירום במעמד של חקיקה ראשית של הכנסת, המותקנות בלא אישור הכנסת. ניתן להתקינן אם מצב החירום מחייב זאת ואין אפשרות לחקיקה רגילה, אך בהעדר הבלמים הרגילים, הן עלולות לסכן את שלטון החוק ולהעלות חשש לפגיעה מופרזת בזכויות האדם ובמיעוטים.

עם הצטרפות בני גנץ לקבינט המלחמה המצומצם וגדי איזנקוט כמשקיף בו הם עשויים להשיב את האמון הציבורי בממשלה, שירד נוכח ראשית המלחמה, ולקדם ניהול יעיל של המערכה, ברוח המלצות דו"ח עמידרור.

אילו סמכויות מוקנות לגופי הביטחון ולגורמים נוספים מתוקף ההכרזות על מצב מיוחד בעורף ועל אירוע חירום אזרחי? מי מוסמך לקבל את ההחלטות בנוגע לשני המצבים ולהאריך את תוקפם? כל השאלות והתשובות.

מי הם חברי הקבינט המדיני-ביטחוני ומה עליהם לעשות לאחר הכרזת מלחמה ובמהלך המערכה? מה מקומם של הכנסת ושל הייעוץ המשפטי לממשלה בקבלת ההחלטה? כל השאלות והתשובות.

ועדת אגרנט הצביעה על ליקויים בתהליך קבלת ההחלטות בדרג המדיני בנושאים ביטחוניים, והדגישה את סמכות הממשלה להכריע בעניינים אלה; ואולם, גם בחלוף חמישה עשורים, עדיין לא הוסדר ולא הושג האיזון הראוי בין סמכות ראש הממשלה לבין שרי הקבינט, כפי שהוכח באירועים ביטחוניים לאורך השנים. יש להבהיר בחקיקה את סמכויות חברי הקבינט, ועד להסדרה החוקית על כלל הגורמים המעורבים לממש את אחריותם ולדרוש הבאת החלטות ביטחוניות בפני הקבינט.

עד כה, הצליחה ישראל לטעון למשלימות באופן שמנע ניהול הליכים פליליים נגד בכירים ישראלים בפני ערכאות משפטיות זרות – אך לא לעולם חוסן. דווקא בתקופה שבה המשפט הבין-לאומי הפלילי מתחזק ומנגד, מדיניות ישראל בזירה הפלסטינית מצויה על מסלול התנגשות עם הקהילה הבין-לאומית, החלשת המערכת המשפטית והגברת ההיתכנות שהדרג הפוליטי יאמץ החלטות שעד כה נתפסו כבלתי סבירות, כמו תגובות "בלתי פרופורציונליות" לפיגועי טרור, יקשו על ישראל להמשיך ולהדוף הליכים משפטיים זרים נגד בכירים ישראלים.

החוק מבקש להבטיח שהחלטה בעלת השלכות דרמטיות תתקבל בפורום רחב, הנהנה מלגיטימציה דמוקרטית ומאפשר שיח מקצועי ונשיאה באחריות. מבצע "מגן וחץ" יצא לדרך בהחלטת רה"מ ושר ביטחון בלבד, תוך עקיפה של הקבינט, וסיפק תזכורת לחשיבות חיזוקו.

החוק, שמעניק לאנשי ביטחון מכלל הגופים חסינות נרחבת מחקירה ומאחריות פלילית, בפעילות מבצעית לרבות באימונים, הוא רישיון מובהק לעבור על החוק ולפגוע באחרים. במישור הבין-לאומי, הוא יחשוף את חיילי ומפקדי צה"ל לסיכונים משפטיים חמורים.

עמעומה של ה"הילה הדמוקרטית" של ישראל והחלשת מעמד המערכת המשפטית כחלק מתכנית יריב לוין תגביר את הסיכון להליכים פליליים בחו״ל נגד מפקדי צה"ל ובכירים ישראלים.

החלשת היועץ המשפטי לממשלה ובג״ץ כגורמים המפקחים על כיבוד דיני המלחמה תקרב את ישראל להתנגשות קשה ומהירה עם המשפט הפלילי הבין-לאומי ותקשה על יכולת הייצוג של חיילים ובכירים ישראלים בפורומים השונים.

הוויכוח לגבי הצורך באישור הקבינט מדיני ביטחוני לפתיחה במבצע "עלות השחר" חושף שוב: ההסדר המשפטי לגבי יציאה למבצעים צבאיים וסמכויות הגופים האזרחיים לוקים מאוד בחסר. אז מהו המצב הרצוי ואיזה תיקון נדרש לעשות.

בית המשפט העליון דחה לאחרונה את ערעור הרמטכ"ל על ביטול החלטתו בבית המשפט המחוזי להדיח את רס"ן פרנקן, מפקד בסיס מצ"ח באר שבע בזמן שאירע מותו הטראגי של סמל ניב לובטון ז"ל. יש הטוענים כי מדובר בהחלטה שעלולה לפורר את צה"ל, אך למעשה ההחלטה רק תחזק אותו

הטענות המתפוצצות במרחבי המרשתת אינן חדשות. הנרטיב לפיו חיילים מפחדים לירות ולא מבינים את הוראות הפתיחה מטופטף באופן יסודי על ידי גורמים שונים. לעתים כחלק מכרסום שיטתי בכל מערכת שומרי הסף תוך ניצול הצבא להטמעת אג׳נדת מערכת המשפט כאויב העם. בצה״ל אולי העדיפו לחכות עד יעבור זעם. אבל נראה שהסוסים כבר עזבו את האורווה הזו. והם שועטים קדימה ומאיימים לרמוס את אחרון ערכיו של הצבא. זה מחיר גדול מדי

בצה"ל מתמודדים עם אתגר לא פשוט בהשארת קצינים מצויינים בשירות קבע, אך בעת המשבר הנוכחי, המהלך מתקבל בביקורת ציבורית נוקבת. בקרב על הפנסיות, מפסיד צה"ל את המערכה על אמון הציבור

ככל שגורמי הביטחון ממשיכים עם האיפול התקשורתי סביב נסיבות מותו של קצין אמ"ן, כך נפגע יותר אמון הציבור בצה"ל. על הצבא מוטלת האחריות לספק הסבר להסתרת הפרשה, וזאת מבלי לפגוע בביטחון המדינה

החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי כי לתובעת של בית הדין נתונה הסמכות להמשיך בחקירת החשדות בדבר הפרות של חוקתו בשטחים שמעבר לקו הירוק אינה אלא תחילתו של הליך החקירה, שצפוי להימשך שנים רבות. מה בדיוק היא עתידה לחקור, באילו קשיים היא עלולה להיתקל ומהן ההשלכות האפשריות מבחינת מדינת ישראל?

הפגיעה המשמעותית באמון הציבור בצה"ל מהווה תמרור אזהרה בוהק לצבא ומפקדיו, ותהיה זו טעות לתרץ אותה רק במגפה עולמית שהשפעותיה לא פסחה גם עליו. ראוי שבצה"ל יתייחסו לדברים במלוא הרצינות, שמא ייפגע גם האמון ביכולתו המבצעית

דבקות במשימה וגם נכונות הקרבה עצמית הם ערכים מרכזיים עבור צבא. אם בצה"ל מזהים שחיקה באלה, ראוי שיבחנו את הדרכים להתמודדות עמה. אך ראוי גם שיוודאו שהדרך לכך אינה עוברת במסרים מסוכנים החותרים תחת ערכי רוח צה"ל. אחרת צה"ל אולי ינצח בקרב על תדמיתו הקטלנית, אבל יפסיד במלחמה על זהותו וערכיו

מעקב של חיילי צה"ל אחר אזרחים ברשתות החברתיות מעורר קשיים רבים במישור החוקתי, במישור ההגנה על פרטיות האזרחים ובמישור של אמון הציבור בצה"ל. עוצמתו של הצבא הופקדה בידו על מנת להרתיע את אויבי המדינה ולנצח במערכות נגדם, ולא כדי לכוונה כלפי אזרחי המדינה פנימה

תשובותיו של הצבא לשאלות השופטים בעתירת הלוחמות מעידות שגם בשנת 2020, מה שמשנה הוא לא האם המתגייסים והמתגייסות מתאימים לתפקיד, אלא קודם כל - מהו מינם, כשקריטריון הסינון הראשון הוא מגדרי ולא מקצועי

טיוטת צו שפורסמה לאחרונה (24.9), מציעה לאפשר קריאת חיילי מילואים לשירות על מנת לבצע "פעולות הנוגעות להתמודדות עם התפשטות נגיף הקורונה". יש להימנע מהתקנת הצו בניסוח כל כך רחב וכוללני, החורג מן הסמכות שהוקנתה לשר הביטחון

פעילות חיילים במשימות אכיפה המופנות נגד אזרחים והפנייה לצבא תוך ציפייה ציבורית לנוק-אאוט מהיר, גובה מחיר כפול - פגיעה באמון הציבור בו וסכנה כי יסתבך בפוליטיזציה מסוכנת

נקודות החיכוך בין חיילים לאזרחים שהיינו עדים להן בימים האחרונים, מציפות את הבעייתיות שבפעילות חיילי צה"ל במשבר האזרחי שישראל מתמודדת עמו. הצבא במהותו אמור לפעול אל מול כוחות עוינים, ולכך הוא מותאם

מספר הנחות משמעותיות, עובדתיות ומשפטיות, סייעו לבג"ץ להחליט שלא להתערב בהחלטת הפצ"ר שלא להעמיד לדין את אל"מ ישראל שומר, המח"ט שירה למוות בפלסטיני שיידה אבנים ונמלט, ומונה למפקד הנח"ל. בפועל, התוצאה של פסק הדין מהווה מעין אור ירוק להפרת הוראות הפתיחה באש

בצירוף מקרים מעניין, החשיפה על קליפ החיילות הגנוז מגיעה ימים ספורים אחרי הפרסום על קבינט הקורונה נטול הנשים. לכאורה, שני אירועים שונים, אולם מבט מעמיק יותר חושף את הקשר המובנה בין השניים

צה"ל צריך להמשיך ולסייע לאזרחים ולמדינה בהתמודדות עם מגפת הקורונה ככל שיידרש, כמערכת תומכת ומשלימה לפעולת הגורמים האזרחיים, אך חשוב שלא ייגרר לניהול כוללני של המשבר או של תחומים מוגדרים, כלכליים וחברתיים, החורגים מתחומי סמכותו

עם המעורבות הגוברת של צה"ל במאבק מול נגיף הקורונה, חשוב לוודא שהשימוש בצבא בהתמודדות מול אתגרים אזרחיים, ולא אויבים חיצוניים, נעשה רק במקרים בהם הדבר הכרחי. לטווח הארוך, נדרש טיפול שורש במערך מנגנוני הסיוע האזרחיים, שנזנחו עקב חיזוק פיקוד העורף בתקופת מלחמת לבנון השנייה

רוב צבאות העולם החלו בחודש האחרון להירתם למאבק בנגיף הקורונה. בחינת השימושים הנעשים בכוחות צבאיים במדינות דמוקרטיות שונות מדגישה את חשיבות האבחנה בין סוגים שונים של פעולות והשפעתן על היקף המגע בין הצבא לבין האוכלוסייה האזרחית, כמו גם חשיבות ההכרה במגוון השיקולים העשויים להשפיע על מידת מעורבותם של חיילים במאבק זה

למרות שגיוסם של צה"ל וגופי ביטחון נוספים כחלק מההתמודדות עם מגפת הקורונה נתפס בעיני הישראלים כטבעי ומתבקש, זהו איננו משבר ביטחוני במהותו, אלא אזרחי. על כן, חשוב לוודא שמעורבות הצבא תיעשה רק במקרים בהם הדבר הכרחי, ולהבא- להכשיר את הרשויות המקומיות ושאר הגופים האזרחיים לטפל בסוגיות אזרחיות מעין אלה

הממשלה עושה שימוש הולך ומתרחב במערכת הביטחון לצרכים אזרחיים, כמו למשל אכיפת מדיניות הסגר שהחילה. אולם גם מערכת הביטחון מרוויחה מהמהלך הזה, והוא משרת את צרכיו הכלכליים והטכנולוגיים של צה"ל. התעולת הזו מחלישה את יכולתו של הצבא להתנגד למשימות המוטלות עליו - ועל כך ראוי שיתנהל דיון ציבורי

רוב הציבור מעריך שישראל מוכנה מבחינה צבאית-לחימתית; כ-40% מתושבי הדרום ויהודה ושומרון סבורים שהעורף מוכן מבחינת מיגון, לעומת 15% מתושבי הצפון

שמירה על טוהר הנשק וזהירות בחיי אדם הם עקרונות מוסר שעל החיילים לדבוק בהם - לא משום שזו תעודת ביטוח מול בית הדין הבינלאומי, אלא כי זה הדבר הראוי והמוסרי לעשות

מערכת הביטחון חייבת לבחון את עצמה- האם לא פשה בה נגע של דיווחי שקר. בחינה כזו מתחייבת גם לאור הגילויים מהזמן האחרון על דיווחי הצבא, על אודות חיילים שאינם חרדים כעל חרדים. גילויים אלה מתווספים לשורה של אינדיקציות אחרות. אין זו רק שאלה של טוהר מידות, מנהל תקין ופיקוח על הצבא. זהו עניין הנוגע לליבת הביטחון עצמה, שכן לא ניתן לבנות ביטחון על שקר

מחצית מהלוחמים הדתיים ומחצית מהמשתייכים לימין טוענים כי טוהר הנשק ושמירה על צלם אנוש בלחימה פוגעת ביכולת המבצעית של צה"ל; רוב הלוחמים (62%) מרגישים שהפרקליטות הצבאית מגבילה את הפעילות שלהם; מחצית מהלוחמים חוששים שלא יקבלו גיבוי אם במהלך פעילות מבצעית יטעו בשיקול הדעת שלהם

זו אחת הסוגיות החשובות ביותר במדינת ישראל, המעורבת באופן תדיר בעימותים צבאיים, ועדיין - גבולות הסמכות של הקבינט המדיני-ביטחוני אינם ברורים, ותהליכי קבלת החלטות הרות גורל אינם מעוגנים כראוי בחוק. נדרשת הסדרה ועיגון בחקיקה של סמכויות הממשלה והקבינט, ויפה שעה אחת קודם

מארג היחסים הנרקם תחת מודל צבא העם החדש, מחייב הכרעות רגישות בתחום יחסי צבא חברה. בתנאים אלו נדרש מצפן אשר יהווה קריטריון לקבלת החלטות, כמו גם עוגן לזהות המקצועית והחברתית של הקצונה בצה"ל. לפיכך יש לחייב את הוספת ערך הממלכתיות למסמך רוח צה"ל

בישראל לא קיימת הסכמה על עיקרי תוכנה וגבולותיה של הממלכתיות, והתרבות הפוליטית אינה מבוססת על פתרון מחלוקות בהסכמה רחבה. במצב כזה, הממלכתיות עשויה להיות מנוכסת על ידי הרוב הפוליטי כדי לזהותה עם עמדתו, להאציל עליה לגיטימציה, ולעשות דה-לגיטימציה לעמדת המיעוט

רוח צה"ל איננו מסמך בעל תוקף משפטי מחייב, אך בתי המשפט עושים בו מפעם לפעם שימוש כמקור השראה פרשני, ועשויים אף להשתמש בו גם אגב בחינת החלטות מינהליות של גורמים צבאיים. בשים לב לכך, בהחלט ייתכן שלהוספת ערך הממלכתיות לרוח צה"ל כחובה ערכית נוספת ומצטברת שתחול על כלל החיילים – יהיו בהמשך משמעויות משפטיות, כרכיב ערכי המשליך פרשנית בדיון המשפטי. הוויכוח סביב השינוי המוצע ברוח צה"ל צריך להיות רגיש גם להיבטים אלה

במדינה רבת תרבויות ושסעים, תפיסה ממלכתית במובנה כחתירה לטוב המשותף, היא המאפשרת התכנסות לפעולה משותפת חרף מחלוקות. לכן עבור צה"ל, דבקות בעקרון הממלכתיות היא לא פחות מקריטית. רק תפיסה המכבדת את כלל אזרחיה, מכירה בזכויותיהם ללא הבדל דת, גזע ומין, ופועלת לחיזוק עקרונותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ראויה להיקרא ממלכתית, ורק אותה ראוי למוסדות הממלכה לאמץ

ברור שכול סוגיה, יהא טיבה אשר יהיה, עשויה להיות שנויה במחלוקת ציבורית ופוליטית; ואין לך בישראל של היום סוגיה מוסרית או ערכית שאינה נתונה למחלוקת. אם נגזרת על הצבא שתיקה בסוגיות אלה, והזירה מופקרת לשיח הפוליטי הפופוליסטי ולשיח הרשתות החברתיות, לא יוותר דבר מערכי צה"ל. צריך לומר בבירור: פיקוד צבאי המסגל לעצמו מצח נמוכה, החושש להביע דעה בנושא שנוי במחלוקת, הוא ההפך הגמור ממה שהמצב דורש

הדיונים הרחבים והמעמיקים בצורך להוסיף את ערך ה"ממלכתיות" מתנהלים בעיקר סביב התוכן של ערך זה. ברשימה קצרה זו אני מבקש להוסיף לדיון בערך הממלכתיות נקודת מבט נוספת, שאינה בלעדית: האם תתרום ההוספה של ערך זה ליכולתו של צה"ל להמלט ממלכודת הפוליטיזציה אליה נפלו חלק גדול ממוסדות השלטון בישראל בשנים האחרונות?

יכולה להישמע טענה שהמבוקש על ידי קיים כבר בערכים המנויים במסמך רוח צה"ל ולכן לא נדרשת התוספת. אין בכוונתי להתווכח על כך. אבל, ככל שמובנת היום, יותר מבעבר, החשיבות של הדרך שבה נדרש הצבא לעסוק במחלוקת הישראלית, כך גם ראוי, לדעתי, לייחד לכך ערך נוסף במסמך הצהלי. אכן, לדעתי, הממלכתיות היא תנאי מקדמי הן לעצם האפשרות של הצבא לממש את שאר הסעיפים החשובים המנויים במסמך רוח צה"ל והן ליכולת התפקוד היעילה שלו

היוזמה לחידוש ערכי הממלכתיות בצבא של ראשי חיל החינוך והנוער - שבתוכה נכלל המושג 'צבא ממלכתי' אך הושמטה המילה 'דמוקרטיה' - תמוהה ובלתי סבירה

שינוי במסמך כה מהותי לצה"ל, דומה לשינוי בחוקי היסוד של מדינת ישראל, או הוספת חוק יסוד שכזה. חוק הלאום, בתור תוספת שכזאת, יכול לשמש לנו השוואה טובה, לסערה העלולה להתרחש בעקבות הוספת ערך למסמך "רוח צה"ל". בדומה לסערת חוק הלאום, כדאי שנשאל מה עומד ומי עומד מאחורי ההחלטה לנסות ולהוסיף את ערך ה"ממלכתיות" למסמך רוח צה"ל? ועל מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים "ממלכתיות"?

פרשת לוחמי "נצח יהודה" מעוררת חשש שמא תפיסה של "סגירת חשבון" מסתננת לצבא ההגנה לישראל. הרצון לנקמה אינו יכול לעמוד לנגד עיניהם של החיילים, ללא קשר לנסיבות, ואף עלול להיות הרסני

יש מקום לקוות שבמהלך השנים הקרובות יסתיים בהצלחה התהליך שעל צה"ל לעבור כדי להוסיף את הערך "ממלכתיות" למסמך הערכים שלו. אם בהזדמנות זו יתוסף למסמך הערכים גם מסמך של כללים, במתכונת המוכרת מן המסמך המקורי "רוח צה"ל – ערכים וכללי-יסוד", כי אז צה"ל יחזור להיות בעל קוד אתי

הקוד האתי של צה"ל הוא מסמך מכונן, ששינויו צריך להיעשות רק במקרים חריגים, וכאשר יש צורך בכך. ערך ה'ממלכתיות' אינו עונה על אף אחת מההיבטים הללו

הכנסת הערך "ממלכתיות" למסמך רוח צה"ל היא מיותרת. שהרי איש לא מעלה על הדעת שמדינת ישראל מתמודדת עתה עם שליטה על הכוח הצבאי. יתר על כן, גם אם מאבק זה עלול להתעורר אזי התמודדות עם בעיית הכוח הלא-ריבוני אינו נעוץ בערך "ממלכתיות", אלא בחקיקה של מדינת ישראל עצמה

בני גנץ הוא הרמטכ"ל ה-12 שנכנס לפוליטיקה. בחירתו הצפוייה לכנסת תסיים תקופה של כמעט שלוש שנים בהם לא היה אף רמטכ"ל במערכת הפוליטית. כמה רמטכ"לים ייכנסו לכנסת ה-21? האם נראה גם את יעלון וברק עושים קאמבק? האם גם אשכנזי ילך בעקבות גנץ וייכנס לפוליטיקה?

כהונת הרמטכ"ל היוצא גדי איזנקוט תיזכר לא מעט ככזו שהייתה מלווה במלחמות ערכיות סבוכות ובדילמות עקרוניות. בין פרשת אזריה, לפקודת השירות המשותף, נדרש צה"ל, והרמטכ"ל בראשו, להכריע ולנקוט צד בדילמות מוסריות וחברתיות, תוך שמירה על ממלכתיות ואתוס צבא העם. אם הדרג המדיני יכול להתקוטט בינו לבין עצמו, צה"ל מחויב ליישור קו מיידי וברור ולאמירה חד משמעית לגבי אמות המוסר המצופות מחייליו

ניסיונותיהם של פוליטיקאים שונים להסית את הציבור כנגד שומרי הסף זלג לאחרונה גם לצה"ל עם התבטאותו האחרונה של השר בנט על הפצ"ר. אמנם התרגלנו לראות בצה"ל כצבא העם ואת החיילים כילדים של כולנו, אך עדיין אין לשכוח שמדובר בלוחמים, שצריכים לשמור על אמות מידה ערכיות ומשפטיות בסיסיות בעת לחימה – וזקוקים למצפן מוסרי לשם כך

הניסיון של השר בנט לקשור בין הקשיים בהתמודדות בעזה לבין הפחד כביכול שמטילים הפרקליטים הצבאיים על הלוחמים הוא ההפך הגמור מן המנהיגות הנדרשת

דו"ח צוות הבדיקה המטכ"לי על ארועי "יום שישי השחור" במבצע צוק איתן מעלה לדיון כמה סוגיות באשר לנוהל חניבעל והשימוש בכוח

ארבע שנים חלפו מ"יום שישי השחור", שבו נהרגו הדר גולדין, בניה שראל וליאל גדעוני ז"ל ברפיח, לקראת סיומו של מבצע צוק איתן. על פי דיווחים בתקשורת, כוחות צה"ל ירו באותו יום אלפי פגזים וטילים במאמץ למנוע את חטיפתו של הדר גולדין. לפי טענות הפלסטינים, עשרות, ואולי יותר, אזרחים פלסטינים בלתי מעורבים נהרגו מהפגזות אלו. מאז, במשך כמעט ארבע שנים, נחקר המקרה במנגנון הבדיקה המטכל"י. וכעת התיק מצוי בידי הפרקליט הצבאי הראשי לשם קבלת החלטה האם לפתוח בחקירה פלילית

תת אלוף עופר וינטר איננו "סתם" קצין דתי חובש כיפה. שמו של וינטר נקשר עם אג'נדה ברורה של תפיסת הדת כחלק ממורשת קרב המכניסה לצה"ל, במילים פשוטות, יותר דת ממה שהוא מוכן לספוג. אג'נדה שניתן להתווכח האם היא ראויה או לא, אך כך או כך, היא חורגת מגבולות הממלכתיות שצה"ל מבקש לסמן עבורו

המכון הישראלי לדמוקרטיה על הצעת החוק המבקשת לאסור תיעוד פעילות חיילי צה"ל: "עשוי להביא לאיסור כמעט גורף של פיקוח על פעילות הצבא, ולפגיעה במנגנוני ההגנה מפני תביעות בבתי דין בינלאומיים"

האם נושאת ממשלת ישראל באחריות מוסרית להרג המתרחש כבר מזה חודש בגבול ברצועה? האם מבחינת האחריות המוסרית הכתובת הייתה כתובה מראש על הקיר?

העמעום בנוגע לאיום שעל הפרק, ההטעיה בנוגע למשמעות של ניסיונות חציית הגבול והצגת המצב כסכנה קיומית יוצרים לגיטימציה ציבורית לשימוש לא מוגבל בכוח. וגם אם בצה"ל נעשים מאמצים כנים לצמצם פגיעה באזרחים, וגם אם לכוחות הביטחון הוגדרו איומים קונקרטיים והוראות הפתיחה באש הוגדרו בהתאם, המספרים שדווחו אתמול מעוררים לכל הפחות חשש כבד שרוח המנהיגים מחלחלת גם למטה למפקדים בשטח

לפני כשבועיים פורסמו ברשומות החוקים ליישום ההסכמים בין ישראל לבין יוון וקפריסין בנוגע למעמד כוחותיהם. הסכמים כאלה נועדו להסדיר שורה של סוגיות משפטיות המתעוררות כאשר כוחות צבא של מדינה אחת מצויים בשטחה של מדינה אחרת לצורכי הכשרה, אימונים או שיתוף פעולה מבצעי. מי ישפוט חייל זר שחרג מן השורה? האם מותר לו לשאת נשק? לנהוג ברכב צבאי? מה קורה כאשר נגרם נזק בפעילות של הכוח הזר? כיצד תיחקרנה תאונות קטלניות ואחרות? מה הכללים שיחולו באשר לאבטחת מידע? אלה ושאלות רבות אחרות מיושבות בהסכמים מסוג זה.

הדיון הסוער והכאוב בנושא פדיון שבויים ושחרור אסירים משקף את המתח בין רגישות החברה בישראל לחיי כל אזרח וחייל לבין החשש משאלת ה"מחיר" יש לגבש עקרונות לחילופי שבויים ועצירים שכוחם דווקא בהיותם גלויים, מוצהרים מראש ומעוגנים באופן שיקשה לסטות מהם

בשעה שאויבינו מתגוששים בשדות הקטל של סוריה, דומה שמצבנו הביטחוני מעולם לא היה טוב יותר. אבל ההיסטוריה מלמדת שמלחמות ישראל מתלקחות דווקא מתוך סכסוכים פנים-ערביים

בשוכבו פצוע על הכביש הצליח המחבל שהרג אזריה לבצע ארוע טרור אסטרטגי ולחצוץ בין העם לצה"ל ולחשוף את שבריריות הלכידות שלנו

לגיטימי לבקר את המצב בשטחים ולגיטימי לחשוב הפוך, אולם בכל מצב, חשוב לדרוש מכל חיילת וחייל לפעול כחוק, באנושיות ובהגינות.

אסור ומסוכן למדינת ישראל לתת גיבוי לדרשת ההמון כי שערה משערות ראשו של חייל יהודי לא תיפול, ולעזאזל כל השאר

לאחר פסק הדין במשפט אזריה, מהן האופציות המשפטיות העומדות בפני החייל ומשפחתו? מי רשאי להמתיק את עונשו? וכיצד מתבצע תהליך קבלת החנינה מהנשיא?

מאמרים נבחרים של חוקרי המכון שהתפרסמו בשנה האחרונה בנוגע לפרשת אלאור אזריה

האם מקרה אלאור אזריה הוא ייחודי? לקראת הכרעת הדין במשפט, מציג פרופ' עמיחי כהן את פסקי הדין המשמעותיים בנושא הריגה שנידונו בבתי הדין הצבאיים לאורך השנים.

במקרה של חקירות בינלאומיות- ההגנה הטובה ביותר היא מנגנוני בקרה וחקירה עצמאיים המתפתחים כאן בישראל ומגנים עליה בעולם.

הצלחתו המסחררת של פרויקט ההדסטארט למען החייל אלאור אזריה, היא עדות נוספת לכך שהסיפור הוא כבר מזמן לא על "החייל היורה מחברון". זהו סיפור על חברה שאיננה מזדעזעת מפעולות שנמצאות הרחק מתחום השטח האפור, ושולחת מסר מטריד לציבור ולמנהיגיו.

החלטת מועצת הביטחון מ-1 ביוני קוראת מפורשות לחקירה מהירה וחסרת פניות של אירועי המשט בעזה. לטעמו של יובל שני פעולות הצבא הקשורות למשט מצדיקות בבירור חקירה עצמאית חוץ-צבאית: מדובר בפעולות שנויות במחלוקת שאזרחים נפגעו בהן וככל הנראה דרגים בכירים היו מעורבים בתכנונן ובאישורן. הימנעות מחקירה כזאת אינה רק מפרה לכאורה את הסטנדרט הבין-לאומי בעניינים כאלה, אלא גם מחמירה את הנזק התדמיתי שכבר נגרם לישראל. 

לצד פטריוטיותו העמוקה והאומץ הציבורי של האלוף גולן הוא שגה בהתבטאותו שגיאה קשה בכמה רבדים. כל קצין בכיר חייב להסס בטרם יתבטא בדרך שתקלע את הצבא, בעל כורחו, לתוך עין הסערה של המחלוקת הציבורית בישראל.

משמעות של חנינה לחייל היורה בחברון, כפי שהציעו מספר חברי כנסת או טיוח החקירה, היא כרסום משמעותי ביכולתה של מדינת ישראל להגן על חייליה מהדין הבינלאומי

עם פרסום דוח החקירה הבינלאומית על צוק איתן, מתריע פרופ' עמיחי כהן כי התערבות חיצונית של מוסדות בינלאומיים בחקירת אירועי צוק איתן, שומטת את הקרקע ומחלישה את מערכת המשפט הישראלית. ישראל הוכיחה שיש ברשותה את מכלול הכלים והמנגנונים לביצוע חקירה עצמאית ומהימנה, העומדים במבחן מערכת המשפט הבינלאומית. 

הצטרפותו של איש התקשורת ינון מגל לשורות הבית היהודי מעוררת מחדש את הויכוח בנוגע למעבר של אנשי תקשורת לזירה הפוליטית. המאמר בוחן את הרעיון לקבוע בחוק תקופת צינון לעיתונאים כדי למנוע טשטוש גבולות בין התקשורת והפוליטיקה מול העקרון הדמוקרטי של הזכות להיבחר. המסקנה היא שהנושא צריך להיות מוסדר במישור האתיקה העיתונאית ולא על ידי חקיקה של הכנסת.

מועצת זכויות האדם של האו"ם קנתה לעצמה שֵׁם של מי שמחזיק בגישה עוינת כלפי ישראל, כאשר הביקורת המופנית על ידה נגד ישראל אינה עומדת בשום יחס לביקורת המופנית כלפי מדינות אחרות. הוועדה שמונתה חקירת חשדות לביצוע פשעי מלחמה חשודה לכן מלכתחילה שלא האמת תעמוד לנגד עיניה. יתרה מכך, ההחלטה בדבר מינוי הוועדה נוסחה באופן המצביע על חריצת דין בטרם חקירה. 

יש הסבורים כי חלק מהטענות שישראל הפרה דיני מלחמה במבצע צוק איתן נגועות באנטי-שמיות, אך עם זאת, ניתן להניח כי לפחות חלק מהטענות מבוססות על חששות אמיתיים. מהי הדרך הנכונה להתמודד עם שאלות אלו?

ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת עתידה להתכנס לדיון בהצעת החוק להתיר ללוחמי צה"ל לתבוע, בתביעה ייצוגית, תביעת לשון הרע כאשר הפרסום הפוגע היה בעניין פעילות מבצעית של צה"ל.

ב-6 בפברואר 2013 פורסם דוח ועדת טירקל לחקירת אירוע המרמרה. בפני ועדת טירקל העידו, בין השאר, פרופ' יובל שני וד"ר עמיחי כהן, אשר פרסמו בנושא את מחקר המדיניות "צה"ל חוקר את עצמו: חקירת חשדות להפרת דיני מלחמה", קראו את עיקרי ההמלצות שהתקבלו על ידי הוועדה.  *בקרוב יעלה ריאיון וידאו עם ד"ר עמיחי כהן בנושא.

בחירות 2013 הפכו את ה"שוויון בנטל' לצו השעה, כשהכול מבינים שתביעה זו מופנית בעיקר כלפי הציבור החרדי: שוויון בנטל הצבאי, וחשוב מכך, שוויון בנטל הכלכלי, קרי השתלבות במעגל התעסוקה.

הטייסים אינם אוטומטים מבצעיים, אלא אינדיבידואלים בעלי ערכים ועולם רגשי. ואולם, הם חיילים בצה"ל והאחריות על ביצוע המשימה מוטלת עליהם על פי חוק. את הוויכוח הלגיטימי על רציות המשימה אין לבצע על גבם. ידידיה שטרן ואבי שגיא בעקבות העצומה הקוראת לטייסי חיל האוויר לסרב לתקיפה באיראן.

לאחרונה הובאה בפני מליאת הכנסת לקריאה שניה ושלישית הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8). התיקון לחוק מחייה סעיף שבג"ץ ביטל בעבר, אשר חסם את זכותם של תושבי השטחים לתבוע בגין נזקים שנגרמו להם ע"י צה"ל בזמן האינתיפאדה השניה. קראו את מאמרם של יובל שני ועדו רוזנצוייג.

הוועדה לקידום השילוב בשירות והשוויון בנטל התפוצצה בקול רעש גדול, והאכזבה הציבורית מובנת. מעמד הביניים הישראלי, הנשחק תחת נטל החובות האזרחיות, רואה בדאגה את הימנעותן של קבוצות המיעוט מלשאת את האלונקה כתף אל כתף. 

התגברות נוכחותם של צעירים דתיים-לאומיים בצבא יצרה תהליך דה-לגיטימציה מתעצם על שירות נשים. המחבר מבקש להסביר תהליך זה כתגובת נגד להתמודדות של דתיים-לאומיים בזירות שונות מחוץ לצבא, המקרינה גם על גישתם המגדרית בתוך הצבא. 

האירועים האלימים בגבול עם סוריה שבים ומעלים את השאלה כיצד על צה"ל להתמודד עם מצבים מורכבים בעלי אופי של הפרות סדר, המשליכים על אינטרסים ביטחוניים חשובים. קראו את טור הדעה של יובל שני בנושא.

לאחרונה נוספה לצה"ל משימה חדשה בחזית הדרום - שמירה על הגבול מחדירתם של מבקשי מקלט בישראל. את המשימה הזאת מבצע צה"ל ככל משימת ביטחון, ללא הרגישות הנדרשת בהתמודדות עם מבקשי מקלט, מתוך התעלמות מסכנת החיים שאנשים אלה נמצאים בה ושלא בהתאם לדין הבינלאומי.

קראו את מסמך התגובה של המכון הישראלי לדמוקרטיה לנייר העמדה שהוגש מטעם הפרקליט הצבאי הראשי לוועדה הציבורית לבדיקת האירוע הימי מיום 31 במאי 2010, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס יעקב טירקל.

ממשלת ישראל דנה בימים אלה במתן תוקף משפטי לגיור הנערך על ידי צה"ל. באופן מפתיע, אולי, מתנגד למהלך זה הרב הראשי לישראל. ידידה שטרן מסביר ומחווה את דעתו.

המצב הנוכחי בגדה אינו תואם יותר את ההגדרה המשפטית לסכסוך חמוש. לפיכך, טוענים עמיחי כהן ויובל שני, אי-אפשר להוסיף ולהצדיק סיכולים ממוקדים באזור זה.

יובל שני ועמיחי כהן קוראים להקים מערך משלים למערך החקירות הצבאיות שיבחן טענות על חוקיות החלטות ופעולות שנויות במחלוקת.

באחרונה הודיעה המדינה לבג"ץ, כי גיורם של אלפי חיילים עולים על ידי אותה מדינה, באמצעות הצבא, "מוטל בספק". ידידיה שטרן סבור כי זוהי עורלת לב אכזרית, טיפשות חברתית וחוסר אחריות לאומית. המדינה היהודית והדמוקרטית נוקטת מדיניות רשמית, בלתי מוסרית, של הונאת הגר.

השנה האחרונה הייתה מלאת התרחשויות ואירועים שחשפו פגמים בדמוקרטיה שלנו. פגמים אלו חוזרים ונשנים מדי שנה בשנה בגלל היעדר חוקה וכללי משחק מובנים. לקראת השנה החדשה אריק כרמון מאחל לכולנו שנעבור למציאות חדשה, המושתתת על נורמות ברורות של "ייעשה" ו"בל ייעשה".

פרסום מסמך גלנט הפנה את אור הזרקורים אל החצר האחורית, המכוערת, שבה נרקחים מינויים רגישים ועסקאות פוליטיות והעלה פעם נוספת לדיון את הקשר המשחית שבין ספינולוגים לקצינים בכירים.

לאחרונה אנו עדים שוב ושוב להקמתה של ועדת חקירה בין-לאומית שמטרתה לחקור היבטים של התנהלות צה"ל במסגרת לחימתו בטרור, לרבות חשדות לעברות של ישראל על המשפט הבין-לאומי ההומניטרי (דיני מלחמה) ומשפט זכויות האדם הבין-לאומי. שני האירועים העיקריים שבעקבותיהם הוקמו ועדות החקירה היו מבצע "עופרת יצוקה" (דצמבר 2008–ינואר 2009) ואירועי המשט לעזה (31 במאי 2010). אף שלכל ועדת חקירה בין-לאומית ניתן מנדט מסוים, המציאות מוכיחה שאין בהכרח קשר בין אופי המנדט, איכות החקירה שבוצעה ואמינות המסקנות ובין ההד הציבורי והבין-לאומי שנוצר בעקבותיה. רשימה זו נועדה "לעשות סדר בבלגן": להציג את ועדות החקירה הבין-לאומיות שהקימו גורמים רשמיים לבחינת התנהלותה של מדינת ישראל בהתייחס לאירועים האחרונים באזור; ולהתייחס למשמעותן של ועדות אלו ולהשלכות האפשריות של החלטותיהן - כל אחת לעצמה ומתוך התחשבות ביחסי הגומלין ביניהן.

אשליית התקשורת החדשה סוגיית צו איסור הפרסום בפרשת ענת קם מעוררת שאלה באשר לאפשרות ליישם את כלי הצנזורה בעידן המקוון.

ההיבטים המשפטיים של הפרשה האסורה לפרסום: הדין הישראלי הנוגע למסירת סודות לוקה בחומרה מופרזת ובלתי מוצדקת, ומצב שבו מידע מוסתר רק מקוראי עברית שם ללעג את המערכות האחראיות ליצירת האבסורד. המאמר פורסם לראשונה באתר 'העין השביעית' בתאריך 06/04/2010

בדוח ועדת גולדסטון קיימים פגמים רבים, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. ואולם למרות בעייתיותו הרבה הדוח מעלה סוגיות קשות שיש לבחון, שכן הוא משקף גישה בין-לאומית שהמשך התעלמות ממנה עלול להיות מסוכן לישראל בטווח הארוך.

סגן אדם מלול, מפקד בצה"ל, נשפט בעוון תקיפת פלסטיני בנסיבות מחמירות. עדויות במשפטו שפכו אור על שאלה מטרידה: האם גילויי התנהגות עבריינית של חיילי צה"ל בשטחים הם בבחינת חריגים מקומיים, או שמא מדובר במכלול שלם של מעשים בלתי חוקיים שזוכים לגיבוי של דרגי הפיקוד?

שני סעיפים עלולים להגביר אווירה אנטי-ממלכתית וליצור מצב שבו יחידות שונות כפופות לכוחות שונים המכווינים את פעולתם.

שלילת שיקול הדעת של הפצ"ר להורות על פתיחה בחקירה עוד לפני ביצוע התחקיר היא פגיעה בשלטון החוק ומנוגדת למשפט הבין-לאומי.

בעוד שכ-85% מהתפקידים בצה"ל פתוחים לנשים, גופים אזרחיים מנסים להשפיע על תהליך הגיוס של נשים לצה"ל, ועל סוגיות הלכתיות אחרות. על הגופים האמונים על כך בצבא לקחת את המושכבות לידיים ולתת מענה הולם לצורכי החיילים הדתיים

מי מוסמך בישראל להחליט על יציאה למלחמה? מהו בדיוק תפקיד הקבינט מול הממשלה? ומה תפקידם המדויק של ראש הממשלה ושל שר הביטחון בהקשר זה?

העובדה שביום אחד של התנגשויות בגבול עזה נהרגו חמישה עשר בני אדם, ככל הידוע לא כולם פעילי חמאס חמושים, מטרידה מאוד. לכן, יש לחקור את האירועים בחקירה ישראלית מדוקדקת. היות שאין מדובר באירוע לחימה מובהק, נדרשת חקירת מצ״ח, בפיקוח הפרקליטות הצבאית, על מנת שהחקירה תעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים הנדרשים. חקירה כזו תידרש לשאלה, מהם הגבולות המותרים לשימוש בכוח במצבים שנוצרו?

חצייתה של גדר המערכת עשויה להיות מעשה פלילי ולישראל הזכות לנקוט באמצעים מתאימים למנוע אותה, אך היא אינה מהווה בפני עצמה השתתפות במעשה איבה, אם היא מתבצעת על ידי אזרחים לא חמושים ואינה קשורה באופן ישיר ללחימה פעילה

לאחרונה היינו עדים לדברי ההסתה של השרה מ. רגב, חה"כ א. חזן והפוסטים המכוערים ברשתות החברתיות, שהאשימו את נשיא המדינה, ראובן ריבלין ב"הפקרת אלאור אזריה" ואף ב"בגידה", וקראו להדחת הנשיא מתפקידו בגין החלטתו לדחות את בקשת החנינה של אזריה. לצד זאת, לפני מספר ימים נודע ש-56 ח"כ ובהם ראש הממשלה ושר הביטחון, חתמו על עצומה שהוגשה לנשיא בדרישה שישקול שוב את החלטתו לדחות את בקשת החנינה. ברשימה זו אבקש להתייחס לדרישה זו ולהעמיד דברים על דיוקם.

התגובות הקשות שעורר הסרטון בו נראות נערות תוקפות חיילי צה"ל מובנות, אך אינן נכונות. החיילים נהגו כפי שראוי היה לנהוג וכפי שכדאי היה – בהיבט המוסרי, עם כל אי הנוחות, לא נשקפה לחייהם כל סכנה והם אינם נראו כמי שחששו לביטחונם. תמונת חיילים מכים נערות ללא נשק עשויה לגרום לנזק תדמיתי חמור בהרבה ולפגיעה בלגיטימציה בינלאומית שהיא חיונית להצלחת המאבק

בסוף החודש שעבר תקף צה"ל מנהרה התקפית שנחפרה על ידי הג'יהאד האסלאמי משטח עזה לשטח ישראל. לאחר התקיפה הודיע צה"ל כי הוא מחזיק בגופות חמישה פעילי טרור ששהו במנהרה. המדינה חזרה והבהירה כי הגופות תוחזרנה רק בתמורה להתקדמות בסוגיית החללים והאזרחים הישראלים המוחזקים ברצועת עזה.
האם פעל צה"ל כדין? אילו חובות מטיל המשפט הבינלאומי במצב כזה ומה ניתן ללמוד מפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים?

את הדיון בתיק אזריה ראוי לסגור, את הדיון ב"פרשת אזריה" ראוי לפתוח. הסיפור האמתי בפרשה הוא אינו השאלה משפטית - אלא הסוגיה הערכית. העובדה שגם היום, לאחר שבית הדין אמר פעם נוספת את דברו, העיקרון הבסיסי לפיו אין הורגים את מי שאינו מהווה סכנה, רחוק מלהיות מקובל על הציבור או על מנהיגיו - היא זו שצריכה להטריד את מי שביטחון מדינת ישראל יקר לו

החוק והמוסר מכירים בכך ופגיעה באזרחים עשויה להיחשב מותרת אם היא מתרחשת כתוצר לוואי של התקפה לעבר מטרה צבאית לגיטימית. אולם על מנת שתיחשב כזו, עליה לציית לעקרונות נוספים כמו מידתיות והכרחיות במסגרתם נדרשת המדינה לבחור בפעולה הגוררת את הפגיעה המינימאלית באזרחים, גם אם זו כרוכה בהטלת סיכון על חייליה

צודק האלוף גולן כאשר הוא אומר שהריגה צריכה לעשות רק כמוצא אחרון, וזה נכון לגבי אויבים ונכון באותה המידה גם לגבי לוחמינו שלנו. גם הכח לשלוח חיילים למשימה הוא כח אדיר ויש להשתמש בו בצורה מושכלת וראויה תוך שמירה, ככל הניתן, על הזכות לחיים של הלוחמים

הסכמים לפדיון שבויים ושחרור אסירים הם סוגיות סוערות וכואבות שמשקפת במידה רבה את הדילמה שבין הסולידריות בחברה בישראל ובין שאלת המחיר. מה ניתן לעשות ואיך זה יחזק את ישראל במשא ומתן עתידי? האזינו לפודקאסט בהשתתפות עו"ד אל"מ (במיל.) לירון ליבמן, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל.

בהנחיית: עמוס הראל, הכתב הצבאי של עיתון הארץ

כיצד למעשה חקירה של חיילים מסייעת לנו מול בית הדין הבינלאומי והאם הפעולה הזו הכרחית בישראל שבה החיילים הופכים "לילדים של כולנו" מרגע ששמים עליהם מדים?

בשבועות האחרונים שבה ועלתה לדיון הציבורי שאלת המחיר שהמדינה צריכה לשלם על מנת להחזיר מהשבי את חייליה, לרבות אלה המוכרזים כחללים. הדיון הפך סוער במיוחד עם ציון שלוש שנים לצוק איתן ולנוכח טענותיהם של משפחות הדר גולדין ואורון שאול זכרם לברכה, על כך שהממשלה לא עושה מספיק כדי להשיב את גופות בניהם ולהביאם לקבורה בישראל

יש לנו אחריות כלפי חיילים שאנחנו שולחים לשדה הקרב, אבל היא איננה מוחלטת. אם הם נפלו בשבי, והמחיר של חילוצם גבוה מדי, יתכן שלא נוכל לסייע; קל וחומר אם הם נהרגו וגופותיהם מוחזקות בידי האויב

הערבות ההדדית היא 'אבן הרישא' עליה בנוי החוסן של החברה הישראלית והידיעה שממשלה בישראל תעשה את כל שניתן על מנת להחזיר חייל שנפל בשבי היא מקרה מבחן על פיה אנחנו בוחנים אותה

האם אנחנו רוצים שזוהי תהיה נקודת המבט של מקבלי ההחלטות? שהטעמים שינחו אותם יהיו זהים לאלה המנחים הורים ששום שיקול לא נכנס למערכת השיקולים שלהם פרט לטובת בנם? האם אנו באמת מעוניינים שהשופט ידון בתיק שלפניו כאילו היה זה בנו על דוכן הנאשמים?

עקרונות לניהול משא ומתן על חילופי שבויים ועצירים שכוחם דווקא בהיותם גלויים, מוצהרים מראש ומעוגנים באופן שיקשה לסטות מהם. היתרון האפשרי בכך הוא האפשרות להשפיע על התנהגות הצד שכנגד

סקרי דעת קהל ערב המלחמה ואחריה, שבוצעו על ידי מרכז גוטמן חקר דעת קהל, נחשפים ומעניקים לנו תמונת מצב על האמון בממשלה, התקשורת, היחס לאזרחי ישראל הערבים ועל התהליך המדיני

אחת הבעיות המרכזיות שזוהו על ידי ועדת אגרנט בניהול מלחמת יום כיפור הייתה עצמאות יתר של ראש הממשלה ושר הביטחון בקבלת ההחלטות בנושאי ביטחון, בלא שיתוף הממשלה ובלא ביקורת על החלטותיהם.

משפט אזריה הציף סוגיות מורכבות הנוגעות לתפיסה של חיילי צה"ל כנערים, תפקידם של המפקדים ושל הדרג המשפטי בצבא ואת חשיבות טוהר הנשק. מכלול הנסיבות וגזר הדין, לא מותיר בשלב זה דיון בענין בחנינה.

האם מתן חנינה לחייל אלאור אזריה תיפגע בשלטון החוק? עד כמה חנינה עלולה לשבש את עקרון הפרדת הרשויות והאיזון בין מערכת המשפט הצבאי מחד, והממשלה או הכנסת מאידך? והאם רחשי הלב של הציבור למתן חנינה ראויים להילקח בחשבון?