התוכנית לביטחון ומשפט

משחר היווסדה מדינת ישראל מתמודדת עם מציאות ביטחונית וגאופוליטית מאתגרת: סיכונים צבאיים ניכרים מחזיתות שונות, גבולות לא מוסכמים, שליטה ארוכת שנים בשטחים שאינם בריבונות ישראל ובאנשים שאינם אזרחיה, מעמד מעורער במישור הבינלאומי ועוינות מצד מדינות וארגונים בינלאומיים. כל אלה מציבים לפניה אתגרים צבאיים, ביטחוניים ומדיניים שאין דמוקרטיה אחרת בעולם שנאלצת להתמודד עימם.

התוכנית לביטחון ומשפט עוסקת בשאלות:

כיצד ניתן לספק למדינת ישראל ולאזרחיה ביטחון והגנה מיטביים מתוך שמירה על הדמוקרטיה, על שלטון החוק ועל זכויות האדם?

מהם האיזונים הראויים בשרטוט גבולות הסמכות של גופי הביטחון, הן כשהם פועלים בישראל והן כשהם פועלים מחוצה לה?

מה תפקידם של בית המשפט ושל המשפטנים בשירות הציבורי בקבלת החלטות בסוגיות ביטחוניות?

מה יכולה מדינת ישראל לעשות כדי לעמוד בחובותיה על פי המשפט הבינלאומי ולהתמודד באופן אפקטיבי עם האתגרים המדיניים-משפטיים הניצבים לפתחה במישור הבינלאומי?

 נוסף על כך, חוקרי התוכנית מתווכים ומפרשים לקהלים זרים התפתחויות והתרחשויות משפטיות או בעלות השלכות משפטיות הנוגעות לישראל.

  • תמונת ברירת מחדל

    ד"ר ערן שמיר-בורר

    ראש התוכנית

    קראו עוד

    ד"ר ערן שמיר-בורר משמש בתפקיד מנהל המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה מאז ספטמבר 2022.

    קודם לכך, שרת ערן במגוון תפקידים במחלקת הדין הבין-לאומי (דבל"א) של הפרקליטות הצבאית במשך למעלה מ-20 שנה. בתפקידו האחרון כיהן בתפקיד ראש המחלקה, בדרגת אלוף-משנה.

  • תמונת ברירת מחדל

    פרופ' עמיחי כהן

    סגן נשיא למחקר

    קראו עוד

    [email protected]

    פרופ' כהן הוא חבר סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו. בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני ושלישי במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל.

    מחבר הספר "Israel‘s National Security Law" (בשיתוף עם סטיוארט כהן). גרסה מעובדת לעברית של הספר יצאה לאור ב־2014 בכותרת "יורים ושופטים: ביטחון ומשפט בישראל". 

    עבודותיו בנושא חקירת חשדות להפרת דיני הלחימה צוטטו בהרחבה בדוח ועדת טירקל וכן בדוח ועדת הבדיקה הבינלאומית של האו“ם שבדקה את מבצע "צוק איתן".

  • תמונת ברירת מחדל

    פרופ' יובל שני

    עמית בכיר

    קראו עוד

    פרופ׳ שני כותב, בין השאר, על בתי דין בינלאומיים, על זכויות האדם, דיני מלחמה, משפט וסייבר והיבטים משפטיים של הסכסוך הישראלי־פלסטיני. הוא דיקן לשעבר של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ומופקד בה על הקתדרה למשפט בינלאומי פומבי ע“ש הרש לאוטרפכט (Hersch Lauterpach). כיהן כיו"ר הועדה לזכויות האדם באו"ם.

  • תמונת ברירת מחדל

    עו"ד מירית לביא

    חוקרת

    קראו עוד

    [email protected]

    עוסקת, בין היתר, בהתחמשות המואצת בחברה הישראלית, בסוגיות ליבה בשיטור וביטחון הפנים בישראל, בחובת הגיוס לצבא ובמצבה המשפטי של ישראל במישור הבין-לאומי.

     

  • תמונת ברירת מחדל

    עו"ד רות אשור

    עוזרת מחקר

    קראו עוד

    בעלת תואר ראשון ותואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבדה בעבר במחלקת ייעוץ וחקיקה ובפרקליטות המדינה במשרד המשפטים.

    [email protected]

 

מול הטיעונים כאילו בג"ץ כבל את ידי צה"ל בפעילות בגבול עזה ובכך נושא באחריות לאירועי 7 באוקטובר, צריך לומר בצורה ברורה: מדובר בטענות מופרכות לחלוטין שנעשה בהן שימוש כתירוץ כדי לא להקים ועדת חקירה ממלכתית.

07 במאי 2026

play

פרופ' עמיחי כהן, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מומחה למשפט בינלאומי וחוקר צבא וחברה, בשיחת עומק עם יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי-שחם על השינוי בתפיסות המוסר והמשמעת בצה"ל ובחברה הישראלית. בין שחיקה, פוליטיזציה ולחצים מבצעיים, על הגבולות שנמתחים ועל אלה שכבר נחצו.

04 במאי 2026

מהן המשמעויות של ההכרזה על "מצב מיוחד בעורף" ואילו סמכויות מאפשרת הכרזה זו ביחס לאזרחי ישראל? מהן הזכויות שיש לאזרחים בשטח שנעשתה לגביו הכרזה כאמור? מה בין "מצב מיוחד בעורף" לבין "מצב החירום" החל בשגרה בישראל מכוח הכרזת הכנסת?

02 במרץ 2026

בזמן שבקואליציה מקדמים את התפיסה לפיה יש לנסח חוק גיוס שיהיה מוסכם גם על החרדים, הקלטות הרבנים מאשרות את מה שכבר ידענו: חוק כזה לא רק שיאפשר בפועל את המשך הפטור, אלא גם יוריד בסופו של דבר לחלוטין את נושא גיוס החרדים מסדר היום.

22 בינואר 2026

אחרי שכבר נתבעה בבית הדין בהאג בשל הסיוע הצבאי לישראל, גרמניה מצאה את עצמה במצב בעייתי: אם תמשיך לעשות זאת – הרי שהיא מסתכנת בסנקציות בעצמה. זו כבר לא רק שאלה של עמדה פוליטית: התמשכות המלחמה מצד אחד והשינויים שחלו בדיני המלחמה בעשורים האחרונים מן הצד השני, מקשים מאוד על בעלות בריתה של ישראל להמשיך לסייע לה.

19 באוגוסט 2025

עוד בטרם התקבלה על כך החלטה מוצהרת – ישראל עלולה למצוא עצמה זוחלת כבר עתה לעבר כיבוש הרצועה. אלא שלכיבוש יש השלכות ביטחוניות, כלכליות, מדיניות, ערכיות וחברתיות שחובה על הממשלה להציג לציבור.

ההכרה של מדינות שונות בעולם במדינה פלסטינית לא תביא באופן מיידי להקמת מדינה כזו, אבל היא עדות למעמדה המדרדר של ישראל בזירה הבין-לאומית ועלולה להציב את ישראל מול בידוד מדיני, צעדים משפטיים וסנקציות ברמה שלא חוותה עד היום.

30 ביולי 2025

play

מהן המשמעויות של ההכרזה על "מצב מיוחד בעורף", ואילו סמכויות מאפשרת הכרזה זו ביחס לאזרחי ישראל? האם המגבלות שהטילה הממשלה על יציאת אזרחים לחו"ל הן חוקיות? מהן הזכויות שיש לאזרחים בשטח שנעשתה לגביו הכרזה כאמור? מה בין "מצב מיוחד בעורף" לבין "מצב החירום" החל בישראל בשגרה מכוח הכרזת הכנסת? על כל אלה ועוד במסבירון זה.

בגלל עוצמתו וסמכויותיו מרחיקות הלכת של השב"כ, החוק מעניק לראש השב"כ ולארגון הגנה מפני ניסיונות אפשריים של ראש הממשלה להפעיל סמכויות אלה מטעמים פוליטיים. עצמאות זו היא המבטיחה כי השב"כ לא יהפוך למשטרה חשאית הפועלת נגד אזרחי המדינה.

הוויכוח לגבי הצורך באישור הקבינט מדיני ביטחוני לפתיחה במבצע "עלות השחר" חושף שוב: ההסדר המשפטי לגבי יציאה למבצעים צבאיים וסמכויות הגופים האזרחיים לוקים מאוד בחסר. אז מהו המצב הרצוי ואיזה תיקון נדרש לעשות.

פקיעת חוק יהודה ושומרון תגרום להשלכות דרמטיות על כל תחומי החיים על ישראלים ועל פלסטינים, בשטחים ומחוץ להם. האם יש דרך לעקוף את פקיעת הסמכויות, האם ישראלים תושבי השטחים יוכלו להצביע בבחירות, ואילו הסדרים עלולים להתבטל?

לקראת ההצבעה בעניין הצעת חוק יהודה ושומרון, התשובות מאחורי השאלות. לשם מה נועד החוק, כיצד הוחל כדי למנוע התנגשות עם המשפט הבינ"ל, ועל המשמעויות אם לא יוארך.

החלטת בית המשפט היא מעניינת במיוחד דווקא בהיבטים היותר עקרוניים והיותר כלליים, היבטים שנעדרו כמעט כליל מן השיח הציבורי.

יש שתי דרכים למסגר את ההליך הפלילי: לפי האחת,  מדובר במאבק כוחות בין התביעה לבין ההגנה, מעין דו קרב או תחרות  מוחות ביניהם. לפי השנייה, מדובר בהליך שהמאפיין העיקרי שלו אינו צורתו אלא תכליתו, ותכליתו היא גילוי האמת לשם עשיית צדק. נראה כי גם מבחינה עניינית וגם מבחינת אמון הציבור בהליך הפלילי, מתחייבת העדפתה של הדרך השנייה.

השבוע דחה בג"ץ עתירה בעניין אפליית המיעוט הערבי בהקצאות לשימור ושיקום של אתרי מורשת, לפי תוכנית שמנוהלת על ידי המשרד לירושלים ומורשת. יש להצטער על כך שבמקום להגן על המיעוט ועל זכותו לשוויון וכבוד, בחר בית המשפט בדרך של הקטנת ראש ושל הפניית עורף למיעוט

תקנות שעת החירום שהממשלה התקינה, לפני שחזרה בה, להחזרת איכוני השב"כ כדי להתמודד עם זן האומיקרון, חושפות שוב את התקלה המשטרית החמורה, הטמונה בהכרזה הביטחונית המתמדת על מצב חירום, אשר נמצאת בתוקף מאז קום המדינה

ההחלטה להוריד את גיל הפטור לחרדים שאינם משרתים בצה"ל נכונה - והתועלת בה עולה על הנזק, גם אם מסכימים לכך שהיא מעמיקה את האפליה הקיימת. עדיף, אם כך, לטפל באי השוויון בנטל הכלכלי, מאשר להותיר את המצב על כנו

על מנת לפצות על ההזנחה של הזירה הבינלאומית על ידי ישראל בשנים האחרונות, נדרשת השקעה רבה וחידוש של בריתות וקשרים שנחלשו. לשם כך, נחוץ לנו משרד חוץ חזק ומתפקד, וטוב שממשלת ישראל הנוכחית זיהתה את חולשתו של המשרד - שבוזר וקוצץ - ופועלת לחזקו. השאלה עד כמה יצליח מאמץ זה תתברר בשנה הקרובה, ולשם כך חשובה גם הצלחת ביקורו של ראש הממשלה אצל ידידתנו הטובה ביותר, ארה"ב

חוות דעת זו עוסקת בשאלה החוקתית: האם הורדת גיל הפטור פוגעת פגיעה בלתי מדתית בעיקרון השוויון, באופן שיכול להביא לפסילת החוק על ידי בית המשפט העליון.

לקראת מינויו של ראש השב"כ הבא, חשוב לבצע חשיבה מוקפדת על אמצעי הפיקוח של הדרג המדיני, המשפטי והפרלמנטרי על השב"כ, בוודאי במצב בו ראש הממשלה שאחראי על המינוי, חדש יחסית בתפקידו.

בשיטת המשפט שלנו מעצר עד תום ההליכים הוא צעד שנועד להיות אמצעי של מוצא אחרון, כשאין כל דרך אחרת לנטרול מסוכנות ממשית הנשקפת מנאשם. ואולם במקרה שלפנינו בית המשפט סיכם את החלטתו לעצור את ח'טיב עד תום ההליכים בקביעה הנחרצת, ש"הגיע העת לאמירה חדה וברורה, של חברה דמוקרטית מתקדמת... יש לחדול מהסתה ושיסוי. העובר על איסור זה ימצא עצמו מאחורי סורג ובריח"

החייל אינו אשם יחיד. התגלו בחקירת הפרשה מחדלים של מפקדיו שתרמו להתרחשות הטרגית. אבל לפני שמגיעים לפרשת העונש, יש תחילה לקיים משפט (שעשוי להסתיים בזיכוי) לצורך קביעת העובדות הרלבנטיות והוראות החוק המתאימות שהופרו.

play
play
play
play

טיוטת צו שפורסמה לאחרונה (24.9), מציעה לאפשר קריאת חיילי מילואים לשירות על מנת לבצע "פעולות הנוגעות להתמודדות עם התפשטות נגיף הקורונה". יש להימנע מהתקנת הצו בניסוח כל כך רחב וכוללני, החורג מן הסמכות שהוקנתה לשר הביטחון

תוכנית הסיפוח של ממשלת ישראל מיועדת להחיל את הריבונות הישראלית על חלקים ניכרים מיהודה ושומרון, בעיקר בקעת הירדן ושטחי ההתנחלויות. הסיפוח עלול להביא לפגיעה קונקרטית בזכויות אדם של תושבים פלסטינים, בעיקר אלו הגרים בבקעת הירדן ובסמיכות להתנחלויות

המאמר בוחן באופן ביקורתי את סמכות החירום להרחיב את תפקידי שירות הביטחון הכללי, דן בפסיקת בג"ץ בנושא ומציע צעדים להחזרת סמכות חירום זו למסגרת שלטון החוק

ההצעה אינה מגשימה את מטרתה, משאירה שיקול דעת רחב מדי בידי הממשלה וגורמי האכיפה, ומעט מדי הסדרה ראשונית ופיקוח בידי הכנסת. הפגם העיקרי הוא הסמכת הממשלה להתקין תקנות באופן רחב, ללא דרישה לאישור מצב החירום המיוחד על-ידי הכנסת, וללא אישור התקנות מראש, אלא רק בדיעבד

מה המשמעות של החלטת בג"ץ לביטול חוק ההסדרה, ומה הקשר למהלך הריבונות?

מערכת הביטחון חייבת לבחון את עצמה- האם לא פשה בה נגע של דיווחי שקר. בחינה כזו מתחייבת גם לאור הגילויים מהזמן האחרון על דיווחי הצבא, על אודות חיילים שאינם חרדים כעל חרדים. גילויים אלה מתווספים לשורה של אינדיקציות אחרות. אין זו רק שאלה של טוהר מידות, מנהל תקין ופיקוח על הצבא. זהו עניין הנוגע לליבת הביטחון עצמה, שכן לא ניתן לבנות ביטחון על שקר

קשה לזכור, אבל רק לפני כשבועיים צייץ הנשיא טראמפ, כי סיכם עם ראש הממשלה נתניהו לדון בברית הגנה הדדית בין ארה"ב לישראל לאחר הבחירות. מדובר ברעיון שעלה וירד במהלך השנים, בעיקר כחלק מהתמורה להסכם שלום שבו תיקח ישראל על עצמה סיכונים ביטחוניים. זו סוגייה חשובה, שצריך להתקיים בה דיון ציבורי ענייני, בנפרד ממערכת הבחירות

המתח שעומד במחלוקת בין הגישות "גיוס לכל" ו"פטור לכל", הוא זה שבין השאיפה לשוויון לבין ריאליזם פוליטי-חברתי. מצד אחד שוויון אזרחי ומצד שני, התנגדות החברה החרדית לגיוס מעורר קשיים מעשיים ששום חוק גיוס, גם אם יתקבל ברוב מוחץ של חברי כנסת לא יוכל לשנות

ברור שכול סוגיה, יהא טיבה אשר יהיה, עשויה להיות שנויה במחלוקת ציבורית ופוליטית; ואין לך בישראל של היום סוגיה מוסרית או ערכית שאינה נתונה למחלוקת. אם נגזרת על הצבא שתיקה בסוגיות אלה, והזירה מופקרת לשיח הפוליטי הפופוליסטי ולשיח הרשתות החברתיות, לא יוותר דבר מערכי צה"ל. צריך לומר בבירור: פיקוד צבאי המסגל לעצמו מצח נמוכה, החושש להביע דעה בנושא שנוי במחלוקת, הוא ההפך הגמור ממה שהמצב דורש

הדיונים הרחבים והמעמיקים בצורך להוסיף את ערך ה"ממלכתיות" מתנהלים בעיקר סביב התוכן של ערך זה. ברשימה קצרה זו אני מבקש להוסיף לדיון בערך הממלכתיות נקודת מבט נוספת, שאינה בלעדית: האם תתרום ההוספה של ערך זה ליכולתו של צה"ל להמלט ממלכודת הפוליטיזציה אליה נפלו חלק גדול ממוסדות השלטון בישראל בשנים האחרונות?

יכולה להישמע טענה שהמבוקש על ידי קיים כבר בערכים המנויים במסמך רוח צה"ל ולכן לא נדרשת התוספת. אין בכוונתי להתווכח על כך. אבל, ככל שמובנת היום, יותר מבעבר, החשיבות של הדרך שבה נדרש הצבא לעסוק במחלוקת הישראלית, כך גם ראוי, לדעתי, לייחד לכך ערך נוסף במסמך הצהלי. אכן, לדעתי, הממלכתיות היא תנאי מקדמי הן לעצם האפשרות של הצבא לממש את שאר הסעיפים החשובים המנויים במסמך רוח צה"ל והן ליכולת התפקוד היעילה שלו

מצב החירום בישראל והשימוש בסמכויות חירום הם דוגמה לכשל רב מערכתי בדמוקרטיה הישראלית. ריכוז הכוח בידי הממשלה נובע מתקלה מסוכנת ומתמשכת בתפקודו של בית הנבחרים. הגיעה העת לדיון ציבורי על השימוש הבעייתי שעושה הממשלה בכוחה בצל תקנות החירום הללו

כהונת הרמטכ"ל היוצא גדי איזנקוט תיזכר לא מעט ככזו שהייתה מלווה במלחמות ערכיות סבוכות ובדילמות עקרוניות. בין פרשת אזריה, לפקודת השירות המשותף, נדרש צה"ל, והרמטכ"ל בראשו, להכריע ולנקוט צד בדילמות מוסריות וחברתיות, תוך שמירה על ממלכתיות ואתוס צבא העם. אם הדרג המדיני יכול להתקוטט בינו לבין עצמו, צה"ל מחויב ליישור קו מיידי וברור ולאמירה חד משמעית לגבי אמות המוסר המצופות מחייליו

play

הניסיון של השר בנט לקשור בין הקשיים בהתמודדות בעזה לבין הפחד כביכול שמטילים הפרקליטים הצבאיים על הלוחמים הוא ההפך הגמור מן המנהיגות הנדרשת

במדינה דמוקרטית בכלל, ובמדינת ישראל בפרט, אין תחליף להכרעות של הדרג המדיני בשאלות העומדות בבסיס מדיניות הביטחון. כך לגבי היעדים האסטרטגיים, וכך לגבי מודל השירות הצבאי. הדרג המדיני צריך לקבל הכרעות אלו בהתבסס על דיון הכולל מגוון בעלי עניין ציבוריים, היכולים לתרום לדיון. צה"ל חייב, כמובן, להיות חלק מדיון כזה, אך בשום מקרה הוא אינו אמור להיות המכריע הבלעדי בנושאים אלו.

בתהליך הבחינה עלינו להבין הן את השינויים החברתיים והתרבותיים, המקבלים תוקף משפטי בעידן הנוכחי – והן את השינויים במציאות הטכנולוגית שהובילו את הצבא החל מתחילת שנות ה-90 לוותר על משימותיו האזרחיות ולהתמקד ביכולתו לנצח בשדה הקרב. גורם נוסף שחייב להילקח בחשבון הוא הדיון הציבורי והמרחב הפוליטי בו הוא מתקיים. האווירה הציבורית רווית המתחים בין השבטים בחברה, בה מתקיים הדיון היום חושפת ובמידה רבה אף מעצימה פערים אידאולוגיים עמוקים הקיימים בין "השבטים" בחברה הישראלית

הרתעה או נקמה? עונש מוות למחבלים לא הוכח כאפקטיבי, ופוגע באינטרס הלאומי של ישראל לטווח הארוך, אך מסתבר שהפוליטיקאים מעדיפים לעיתים לקושש קולות באמצעות סיפוק רגש הנקמה של בוחריהם על חשבון מניעים ביטחוניים

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק עונש מוות: "הצעה המנוגדת למגמה העולמית ושעשויה אף להגביר את הטרור והסכנה לחטיפת חיילים".

12 בנובמבר 2018

play

הדיון הציבורי לגבי פסקת ההתגברות עוסק בעיקר בבית המשפט העליון, ומפספס את המהות: כוחה הכמעט בלתי מוגבל של הממשלה בישראל

בחינת ההחלטה למנוע כניסה מישראל לחולות סרטן עזתיות הנדרשות לטיפול מציל חיים, מן הטעם היחיד שהן קרובות משפחה של אנשי חמאס, מצביעה על כך שלמרות שאין מדובר במקרה של ענישה קולקטיבית, אלא של פגיעה קולקטיבית ולמרות חשיבותו של האינטרס בפדיון שבויים, לא ניתן להצדיקה בשל הפגיעה הקשה בערך החיים, מצד אחד, וקיומו של ספק רב בנוגע לאפקטיביות שלה ולהיותה מוצא אחרון, מהצד האחר.

שעה שהערכאות האירופיות דנות בהתאמה הראויה של דיני המעקב המקוון להתפתחויות הטכנולוגיה, תוך איזון ראוי בין צרכי הביטחון הלאומי לבין שמירה על זכויות הפרט, פרקטיקות המעקב המקוון בישראל כפופות לדינים מיושנים, משלהי שנות השבעים ומידת התאמתו למציאות המודרנית לוטה בספק. יש ליזום דיון ציבורי ומקצועי בנושא ולא להמתין, כפי שעשו ממשלות המערב, להדלפה של אדוארד סנודן מקומי.

לא החוק יושיע בפרשת חאן אל אחמר. גם לא הצדק, שרוב המעורבים חשים שהוא מצוי בכיסם. הטלת ספק, דיאלוג, ראיית האחר וצרכיו, גישה פרגמטית, הם המפתח לפתרון במקרה הזה וכנראה גם בסוגיות אחרות, כלליות יותר, במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני

בג"ץ קיבל אתמול את עתירתן של חמש נשים חולות סרטן, תושבות רצועת עזה, אשר ביקשו לקבל טיפול רפואי למחלתן בבתי חולים במזרח ירושלים. בכך, הוא דחה את עמדת המדינה, אשר הודיעה כי למעט במקרים חריגים, לא תאפשר לחולים מעל גיל 16 בעלי קרבה לחמאס לקבל טיפול רפואי בארץ, אלא רק בגדה ובחו"ל

דו"ח צוות הבדיקה המטכ"לי על ארועי "יום שישי השחור" במבצע צוק איתן מעלה לדיון כמה סוגיות באשר לנוהל חניבעל והשימוש בכוח

את המגמה המסוכנת המסתמנת יש לתאר כך: רתימת הגופים האמונים על שמירת ביטחון המדינה ומאבק בטרור, באמצעות תפיסה מרחיבה של המאבק ב"דה לגיטימציה", לרדיפה פוליטית של מתנגדי מדיניותה של הממשלה הנוכחית

בתקופה האחרונה אנו עדים להצטברות מדאיגה של מקרים, בהם פעילים בארגונים פוליטיים ובארגוני חברה אזרחית – מהצד השמאלי של המפה - מעוכבים בשדה התעופה או מוזמנים ל"שיחות אזהרה" עם אנשי שב"כ. לשיחות אלה דפוס חוזר: המוזמנים/מעוכבים נשאלים על מעורבותם הפוליטית, ובמקרים רבים מתבקשים למסור מידע על פעילים אחרים. על אף שמובהר להם, כי אין חשד כלשהו שעברו על החוק, הם "מוזהרים" לבל ישתתפו בעתיד בפעילות בלתי חוקית תיאורטית

ארבע שנים חלפו מ"יום שישי השחור", שבו נהרגו הדר גולדין, בניה שראל וליאל גדעוני ז"ל ברפיח, לקראת סיומו של מבצע צוק איתן. על פי דיווחים בתקשורת, כוחות צה"ל ירו באותו יום אלפי פגזים וטילים במאמץ למנוע את חטיפתו של הדר גולדין. לפי טענות הפלסטינים, עשרות, ואולי יותר, אזרחים פלסטינים בלתי מעורבים נהרגו מהפגזות אלו. מאז, במשך כמעט ארבע שנים, נחקר המקרה במנגנון הבדיקה המטכל"י. וכעת התיק מצוי בידי הפרקליט הצבאי הראשי לשם קבלת החלטה האם לפתוח בחקירה פלילית

 

זה לא נעים לראות אדם מופשט מבגדיו לעיני כל רק בגין היותו חלק מקולקטיב, אבל זה עדיף מלהתפוצץ עם אותו אדם באוויר. ומחסומים, כן זה נורא לראות אב מושפל לעיני בנו, אבל מה לעשות שהם שולחים מחבלים גם באמבולנס. לא נסכים להשפלה בגין מכירת ביגלה בתשעה באב, אבל ביטחון? זו כבר אופרה אחרת

הנהלת המכון הישראלי לדמוקרטיה על חוק הלאום: "חוק המעגן את זהות המדינה שאינו כולל את המחויבות לשוויון והסכמה רחבה יהיה בכייה לדורות"

המצב הנוכחי, שסביר שלא ישתנה בתקופה הקרובה, מתיימר לשמר את מודל "צבא העם" - אך עושה זאת תוך ערעור היסודות עליהם עומד מודל זה. השאלה האמתית העומדת בפני הכנסת בשעה זו, אם כן, היא מידת יכולתה של מדינת ישראל לשמר את מודל הגיוס שהווה את הערובה לביטחונה בשבעים השנים האחרונות

החלטתו של בית המשפט המחוזי במשפט הזוטא שנתקיים בפרשת דומא הנה מסמך מטריד. היא ממחישה את הבעיה בדבר אמות המידה הרופפות, המיושמות הלכה למעשה לשימוש ב"חקירות צורך", ומהווה תפיסה מרחיקת לכת מאד שמרוקנת מתוכן, במידה רבה, את האיסור בדין הישראלי והבינלאומי נגד עינויים ויחס בלתי אנושי, אכזרי ומשפיל

בשל הקושי למנוע את הפרחת העפיפונים באופן ישיר, נראה שאין מנוס מלתקוף מטרות צבאיות אחרות ויקרות לליבו של חמאס. רק כך חמאס ישתכנע לפעול להפסקת התופעה

די ברור שהפרקטיקה של שימוש בפסקאות ספציפיות תיכלל מראש בהסכמים קואליציוניים לנושאים שהם חשובים מספיק למפלגות השונות. משום מה מהלך זה משווק ככזה שלא יפגע, או שיפגע משמעותית פחות, בערכי הדמוקרטיה ובמעמדו וכוחו של בית המשפט העליון, לעומת פגיעתה של פסקת ההתגברות הכללית שהוצעה לאחרונה

על אף שהצעות החוק מנוסחת כהצעה שהיא "בעד" המשרתים בצבא, מבחינה תוצאתית היא תוביל לאפליה לרעה של אוכלוסיות שאינן משרתות – כגון ערבים, חרדים, בעלי מוגבלויות ועוד. באשר לאוכלוסייה הערבית קשה להתעלם מהעובדה לפיה אי-שירותם בצה"ל נובע מהחלטת המדינה שלא לקרוא להם לשירות

מפלגות סקטוריאליות בראי הפוליטיקה בעשורים האחרונים - קרקע פורה לשחיתות או התחשבות בטובת הציבור?

תת אלוף עופר וינטר איננו "סתם" קצין דתי חובש כיפה. שמו של וינטר נקשר עם אג'נדה ברורה של תפיסת הדת כחלק ממורשת קרב המכניסה לצה"ל, במילים פשוטות, יותר דת ממה שהוא מוכן לספוג. אג'נדה שניתן להתווכח האם היא ראויה או לא, אך כך או כך, היא חורגת מגבולות הממלכתיות שצה"ל מבקש לסמן עבורו

חוק ההדחה, המתיר לחברי הכנסת להדיח את עמיתיהם, הינו ביטוי חמור נוסף להיחלשותה של הדמוקרטיה הישראלית. החוק, אשר כונה בגלגוליו הקודמים "חוק חנין זועבי", קובע כי 90 מחברי הכנסת, על בסיס בקשתם של 70 חברי כנסת מכהנים, מתוכם 10 מהאופוזיציה, יוכלו להדיח חבר כנסת אחר, אם מצאו כי הסית לגזענות או הביע תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל

בשיאו של גל הפיגועים שכונה "אינתיפאדת הבודדים", באוקטובר 2015, מוסטפה חטיב, תושב ירושלים בן 17, ביצע פיגוע דקירה בו נפצע קל שוטר מג"ב האם הדבר מצדיק לשלול את רישיון הישיבה בישראל של אמו של המחבל? המוקד להגנת הפרט, שייצג את האם בהליך, רואה בפרקטיקה שנפסלה בערר ענישה קולקטיבית. האמנם ניתן לתאר כך את הניסיון לשלילת מעמד אמו של המחבל?

לפי החקיקה הנוהגת באיחוד האירופי על מדינות חברות להסגיר זו לזו חשודים בפלילים כעניין כבשגרה, וזאת על בסיס עקרון "האמון ההדדי" בין המדינות. ובחזרה אלינו, בכנסת ה-20 הוגשו עד כה 12 הצעות חוק פרטיות המכוונות בבירור או יובילו בהכרח להחלשת בית המשפט העליון

אפשר להביע דאגה בנוגע למידתיות השימוש בכוח על ידי צה"ל, אבל תיאור האירועים כ"הפגנות שלוות" מצביע על ניתוק מוחלט מהמציאות. מה יכולה ישראל לעשות ברמה הבינלאומית בכדי לשמוט את הקרקע מתחת לניסיון לפגוע בלגיטימיות שלה על ידי המועצה? 

העובדה שצד אחד מפר את הכללים אין משמעותה שגם הצד השני פטור מכיבודם, וגם מי שמחזיק בתפיסה הסכמית של חוקי המלחמה, מחויב לעיקרון שיש כללים הומניטריים בסיסיים שאין להפר גם לנוכח הפרתם בידי האויב. אחריות מוסרית איננה משחק סכום אפס, ומהעובדה שיש מי שאחראי לפגיעה לא נלמד שאחרים פטורים מאחריות לאותה פגיעה גם כן 

האם נושאת ממשלת ישראל באחריות מוסרית להרג המתרחש כבר מזה חודש בגבול ברצועה? האם מבחינת האחריות המוסרית הכתובת הייתה כתובה מראש על הקיר?

העמעום בנוגע לאיום שעל הפרק, ההטעיה בנוגע למשמעות של ניסיונות חציית הגבול והצגת המצב כסכנה קיומית יוצרים לגיטימציה ציבורית לשימוש לא מוגבל בכוח. וגם אם בצה"ל נעשים מאמצים כנים לצמצם פגיעה באזרחים, וגם אם לכוחות הביטחון הוגדרו איומים קונקרטיים והוראות הפתיחה באש הוגדרו בהתאם, המספרים שדווחו אתמול מעוררים לכל הפחות חשש כבד שרוח המנהיגים מחלחלת גם למטה למפקדים בשטח

 

כדי לאפשר לעצמה להעביר כל חוק שבא לה, הקואליציה המציאה אגדה שהעליון לקח לעצמו בגניבה את הסמכות לבטל חוקים. רק שהמציאות אחרת

בדיון על פסקת ההתגברות, כדאי להרחיק את המבט ולשאול: כיצד נהגה הכנסת כאשר ביקשה לבצר ערכים חשובים בעיניה מפני רוב מקרי של חברי כנסת? האם מוצדק הפער לפיו אפשר לשלול את זכותו של חבר כנסת ברוב של תשעים חברי כנסת, בעוד שאת זכויותיו של האזרח הפשוט די לשלול ברוב של ששים ואחד חברי כנסת?

החלטת פרקליט המדינה שלא לפתוח בחקירה פלילית, בעקבות הבדיקה שערכה מח"ש, באשר לירי השוטרים שהביא למותו של תושב אום אל חיראן, יעקוב אבו אל קיעאן, באירוע בו נגרם מותו של השוטר ארז שאול לוי ונפצע שוטר נוסף - אינה נותנת מנוח. כדי לבחון את יחסנו הראוי להחלטת פרקליט המדינה מתבקש לערוך כאן תרגיל מחשבתי 

אמש בהחלטה חפוזה, שזכתה לתשומת לב ציבורית מעטה, הצעת חוק המאפשרת לקבינט המדיני-ביטחוני לקבל החלטה על פתיחה במלחמה ובנסיבות קיצוניות, גם בהרכב מצומצם של ראש ממשלה ושר הביטחון.

מי מוסמך בישראל להחליט על יציאה למלחמה? מהו בדיוק תפקיד הקבינט מול הממשלה? ומה תפקידם המדויק של ראש הממשלה ושל שר הביטחון בהקשר זה?

צעדת האזרחים ההמונית שמתכנן החמאס לקיים לעבר הגדר בין עזה לישראל מעוררת את השאלה כיצד יש להיערך אליה ובכלל זה, כיצד ייגזרו הכללים לשימוש בכוח

עלינו, אזרחי ישראל, לשאול את עצמנו- על מי נשליך יהבנו כשמדובר בזכויותינו הבסיסיות? קשה להאמין שלבו של הציבור הישראלי גס בזכויותיו היסודיות, ושטחו עיניו מלראות את הרעה המתרגשת עלינו

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק הקבינט: לא לאפשר להעביר את החוק ללא דיון מעמיק ותיקונים מהותיים; יש לחייב נוכחות של לפחות מחצית משרי הקבינט בקבלת הכרעות על יציאה לפעולה צבאית משמעותית ובהם בעלי התפקידים המשמעותיים הנוגעים לכך

אי אפשר לקרוא לאזרחים בהתרגשות להרים ראש, להניף דגל ולהיות גאים במדינה החזקה והעוצמתית שהפכנו להיות, ולהמשיך לפמפם לאוזן השנייה ללא הרף כי אנו אומת אודים מוצלים מאש וכי עלינו לזכור זאת כל העת

play

אם תתקבל הצעה לשלילת סמכותו של בית המשפט העליון תהפוך כנסת ישראל, הנשלטת בפועל על ידי ממשלת ישראל, לאחד המוסדות המחוקקים החזקים ביותר בעולם. בכנסת ישראל לא קיימת אף מגבלה פוליטית על סמכות החקיקה. פגיעה בסמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים משמעותה שכוחה של הכנסת יתחזק כל כך, עד שהיא תהפוך למוסד בעל כוח מעל ומעבר למקובל בכל דמוקרטיה מערבית

עם הקמת צה"ל ופירוק המחתרות בשנת 1948, הוחלט לגייס גם נשים מכוח חוק גיוס חובה, צעד חריג שנבע מהיעדר כוח אדם מספק ולאור התפיסה שניסה להנחיל בן גוריון של "צבא העם". עם הזמן, ובעיקר בעשורים האחרונים, נכנס גם המושג שוויון למשוואה ויותר תפקידים נפתחו לשירות נשים. בעוד ששני השיקולים הראשונים יכולים להשתנות בהתאם לנקודות מבט שונות וצרכים של הצבא, אין ספק כי השיקול המגדרי וערך השוויון, הם הנושא שיש לשים לפתחנו בדיון על סוגיית גיוס הנשים בעת הזו

העובדה שביום אחד של התנגשויות בגבול עזה נהרגו חמישה עשר בני אדם, ככל הידוע לא כולם פעילי חמאס חמושים, מטרידה מאוד. לכן, יש לחקור את האירועים בחקירה ישראלית מדוקדקת. היות שאין מדובר באירוע לחימה מובהק, נדרשת חקירת מצ״ח, בפיקוח הפרקליטות הצבאית, על מנת שהחקירה תעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים הנדרשים. חקירה כזו תידרש לשאלה, מהם הגבולות המותרים לשימוש בכוח במצבים שנוצרו?

 

חצייתה של גדר המערכת עשויה להיות מעשה פלילי ולישראל הזכות לנקוט באמצעים מתאימים למנוע אותה, אך היא אינה מהווה בפני עצמה השתתפות במעשה איבה, אם היא מתבצעת על ידי אזרחים לא חמושים ואינה קשורה באופן ישיר ללחימה פעילה

 

הכנס השנתי לביטחון לאומי ודמוקרטיה 2025, המתקיים על-רקע תמורות משמעותיות בביטחון הפנים והחוץ, יעסוק בסוגיות המרכזיות שעל סדר היום הציבורי המצויות בתפר שבין ביטחון ודמוקרטיה. היום הראשון של הכנס יוקדש לעיסוק בעולמות של ביטחון פנים ושיטור, במסגרתו נדון, בין היתר, בהתמודדות עם משבר הפשיעה החמורה בישראל, בשיטור הפגנות, בתמורות במדיניות רישוי הנשק הפרטי בישראל, ובתפקיד המשטרה בהבטחת תקינות וטוהר הבחירות בואנו שנת הבחירות לכנסת ה-26. היום השני יוקדש לעיסוק בעולמות של צבא וביטחון חוץ, במסגרתו נדון, בין היתר, במערך המילואים לאחר שנתיים של לחימה, בביקורת שיפוטית על פעילות מבצעית, ובאתגרים עמם מתמודדת מדינת ישראל במישור הבינלאומי. בהשתתפות גורמי ממשלה, שלטון מקומי, חברה אזרחית, אקדמיה וארגוני ביטחון ואכיפת חוק. הכנס יתקיים ב-26-25 בנובמבר 2025 במכון הישראלי לדמוקרטיה, פינסקר 4, ירושלים. הכנס למוזמנים בלבד וישודר בשידור חי באתר המכון. ייתכנו שינויים בתוכנית הכנס. לפרטים נוספים: ריטה רוסין, 02-5300849.

  • למוזמנים בלבד
  • שידור חי

יום שלישי, 19.11.2024 משטרה וביטחון פנים: אתגרים ודילמות בשיטור הפגנות, התמודדות עם משבר הפשיעה החמורה, עצמאות משטרת ישראל | יום רביעי, 20.11.2024 צבא וביטחון חוץ: צבא העם אחרי 7 באוקטובר, תהליכי קבלת החלטות בזמן מלחמה, אתגרים משפטיים במישור הבין-לאומי | בהשתתפות גורמי ממשלה, שלטון מקומי, חברה אזרחית, אקדמיה וארגוני ביטחון ואכיפת חוק | פתוח לקהל בהרשמה מראש | הכנס ישודר בשידור חי באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה

  • שידור חי
  • פתוח לקהל בהרשמה מראש

  • שידור חי

  • שידור חי

  • שידור חי

דיון מיוחד על השלכות הסיפוח על זכויות האזרח ועל יחסי יהודים ערבים. בין המשתתפים: חוקרי המכון; אל"מ (מיל.) ד"ר שאול אריאלי; אלוף (מיל.) גרשון הכהן; אלוף (מיל.) עמי אילון; ועו"ד עודד רביבי, ראש מועצת אפרת

  • שידור חי

הכנס מתקיים במסגרת הפעילות של התוכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה ע"ש אמנון לפקין-שחק שבמכון הישראלי לדמוקרטיה ובשיתוף עם קרן קונרד אדנאואר בישראל

  • שידור חי
  • פתוח לקהל בהרשמה מראש

המשמעויות החברתיות והצבאיות של מודל השירות הצבאי, דרג צבאי, דרג מדיני והחברה האזרחית בישראל, מודל הגיוס - בין צבא העם לצבא מקצועי, נורמות צבאיות מול נורמות אזרחיות - הקוד האתי במציאות משתנה, פקודת השירות המשותף - דתיים ונשים בצבא העם, מודל הגיוס למגזר החרדי ועתידו של השירות האזרחי. בהשתתפות אנשי ונשות צבא בעבר ובהווה, חוקרים ואקדמאים, מקבלי החלטות ונציגי החברה האזרחית

  • למוזמנים בלבד
  • שידור חי

  • למוזמנים בלבד

מהן ההשלכות על הדמוקרטיה הישראלית במציאות של תרחיש המדינה האחת או שתי המדינות; מהם השיקולים של מקבלי ההחלטות בבואם להחליט ״מה הצדדים רוצים״?

  • שידור חי
  • למוזמנים בלבד

ערב עיון בשיתוף חבריו לקורס הטיס של רון ארד, בהנחיית ד"ר אילנה דיין, מגישת "עובדה".

  • פתוח לקהל בהרשמה מראש
  • שידור חי
default

כיצד להגביר את המעורבות של קבוצות אוכלוסייה מגוונות בנושאים הקשורים ליחסי החוץ של ישראל?

  • למוזמנים בלבד
default

  • למוזמנים בלבד

דיון בעקבות הספר "יורים ושופטים: ביטחון ומשפט בישראל", מאת פרופ' סטיוארט כהן ופרופ' עמיחי כהן. משתתפים מוזמנים בלבד

  • למוזמנים בלבד

הרצאה ודיון עם מר בריאן ג'נקינס ממכון המחקר האמריקני RAND. משתתפים מוזמנים בלבד.

default

default

השינויים החברתיים, התרבותיים, הדמוגרפיים והאידיאולוגיים שעוברת החברה הישראלית משפיעים על כל היבטי הקיום הישראלי, ובכלל זה גם על הצבא ועל האתוס שמכוחו ולאורו הוא מתפקד. מבצע 'צוק איתן', שחזר והעמיד את צה"ל במרכז תשומת הלב הלאומית, חידד נקודה זו.

  • שידור חי
  • פתוח לקהל בהרשמה מראש