פטור מגיוס לחרדים: כל מה שצריך לדעת על הצעת הממשלה
מהו גיל הפטור ולמה חשוב להוריד אותו? האם תכלית החוק המסתמן היא תעסוקתית ואילו תמריצים הוא מעניק? האם ניתן להגיע למצב של שוויון? המדריך למתווה שעל הפרק.
Photo by Yonatan Sindel/FLASH90
בימים אלו הממשלה מגבשת חוק חדש (תיקון לחוק שירות ביטחון, טרם פורסם נוסח רשמי) אשר יְקבֵּע רשמית את מדיניות הגיוס לצה"ל, שלפיה החרדים אינם נדרשים לשרת בצבא כמעט לגמרי. על פי החוק המוצע, "גיל הפטור", הגיל שבו יוכלו גברים חרדים לעזוב את הישיבה ולצאת לעבודה, ירד מ-26 (כפי שהוא כיום) לגיל 23-21 (עניין שבמחלוקת). במהלך משלים ונפרד, הממשלה מתעתדת לערוך שינויים כלליים במודל שירות החובה בצה"ל ולקבוע לראשונה מודל שירות חובה דיפרנציאלי: שירותם של חיילים עורפיים וחיילים שתפקידם חיוני פחות יקוצר בפועל לשנתיים (במקום 32 חודשים היום), ומי שישרתו בתפקידי לוחמים או בתפקידים טכנולוגיים – תקופת שירותם תהיה ממושכת יותר, עד שנתיים ושמונה חודשים, והם יקבלו תגמול נוסף, עד סכום של כ-6,000 ש"ח, בדומה לשכר המינימום במשק. כמו כן, כפי שדוּוח, מתנהלים דיונים לגבי מתן עוד הטבות למי ששירתו, לרבות הטבות לאחר תום השירות בתחומי הדיור, ההשכלה ועוד.
נכון שכבר מקום המדינה הוסכם שתלמידי ישיבות יקבלו פטור משירות, אולם אז מדובר היה בכמה מאות לומדים. היום הציבור החרדי הוא 13.5% מהחברה הישראלית, ובקרב הצעירים בגילי גיוס – כ-18%. זוהי חברה שצומחת במהירות ומכפילה את עצמה בכל 16 שנים. בשנת 2021 למדו בישראל 138,367 תלמידי ישיבות גדולות (גילי 17–21 בקירוב עד הנישואין) ואברכים (תלמידים נשואים). אי-גיוסם של בחורי הישיבות מאתגר כבר שנים רבות את הצבא ואת אתוס השירות וצבא העם המקובל על מרבית החברה הישראלית. בעשורים האחרונים, מדינת ישראל ניסתה לקדם את שילוב החרדים בצבא, אבל המאמצים נשאו פרי חלקי בלבד. משנת 2007 המספרים צמחו, עד שבשנת 2015 הגיעו לשיא של 2,145 מתגייסים חרדים. מאז המספרים בירידה, ובשנים 2019–2020 התגייסו כ-1,200 צעירים חרדים בלבד, שהם 10%–11% משנתון הבנים החרדים. ניסיון העבר מראה כי היעדר יעדים לגיוס וסנקציות מביאים לירידה ברורה במספר המתגייסים. החוק המסתמן מאתגר עוד יותר את האתוס של צבא העם ומעורר סוגיות של שוויון ושל סולידריות, והוא צפוי להקטין אף יותר את חלקם של החרדים בשירות בצה"ל.
קיצור שירות החובה לחלק מן החיילים ומתן תגמול למשרתים, בכלל זה תגמול משמעותי יותר למי שמשרתים זמן רב יותר ולמי שמשרתים בתפקידים מסכני חיים, הוא צעד הוגן אשר משפר את השוויון בין חיילים בתפקידים שונים שמשרתים פרקי זמן שונים, בייחוד אם עיקר ההטבות ניתנות למשרתים בזמן שירותם הצבאי. עם זאת, צעד זה לא פותר את בעיית חוסר השוויון בין מי שחירותו נפגעת ונכפה עליו – לפי חוק – לשרת בצבא, לבין מי שחובה זו לא חלה עליו כלל. פטור מוחלט משירות צבאי לחרדים מעמיק את אי-השוויון המבני בתוך החברה הישראלית. לא ניתן להתגבר על אי-השוויון בעזרת הטבות כלכליות ישירות (שכר מוגדל בשירות) או עקיפות (הטבות שונות). מרבית הציבור היהודי בישראל רואה בהשתתפותם של הגברים החרדים בחובת השירות הצבאי והלאומי-אזרחי חלק ממערכת החובות והזכויות האזרחיות בישראל ומן הנשיאה המשותפת בנטל הביטחוני והחברתי (בכל הקשור לחברה הערבית מתעוררות סוגיות נוספות, שלא נרחיב בהן במסגרת מסמך זה).
זה כ-20 שנה בית המשפט העליון מחייב את הכנסת לחוקק חוק בעניין הגיוס, אולם בג"ץ פסל, וככל הנראה גם יפסול, הסדרים לא שוויוניים. כך בשנת 2012 נפסל חוק טל אשר פטר את החרדים משירות, וכך בשנת 2017 בוטל תיקון 21 לחוק שירות ביטחון ("חוק הגיוס" של שנת 2015), משום שלא שיקפו באופן מספק את עקרון השוויון.
יש הבדל בין קיבוע הפטור משירות צבאי לחרדים בחוק, כפי שמסתמן בחוק שנדון בימים אלו, לבין הצעות חוק קודמות שביקשו לשלב את הגברים החרדים בצבא באופן מדורג, בין היתר בדרך של קביעת יעדים שנתיים ארוכי טווח ומחייבים לגיוס חרדים, שלהם נלוו גם סנקציות כלכליות על אי-עמידה ביעדים. כדי לעמוד בדרישות בית המשפט, גם החקיקה הנוכחית צריכה לשאוף לשוויון ולהגדלת גיוס מדורגת, מתוך קביעת יעדים ברורים לגיוס (במתווה עולה) וסנקציות כלכליות הממוקדות בתלמידי ישיבות בגיל הגיוס. מהלכים אלו, עדיף שייעשו בתיאום ובשיתוף פעולה מרבי עם ההנהגה החרדית הפרגמטית ומתוך התמודדות עם שיעורי הנשירה הסמויה הגבוהים (המוערכים בלפחות 20%) של נערים חרדים מן הישיבות ועם הרצון של חלק מהם לשרת בצבא, לתרום לחברה ולהתפתח בעצמם. מתגייסים אלו ואחרים שיעדיפו להתפתח בצבא במסלולים שאינם תורניים יספקו לצבא כוח אדם איכותי ויצמצמו את אי-השוויון הקיים בהקשר זה בחברה הישראלית.
"גיל הפטור" הוא הגיל שעד אליו גבר חרדי שלא התגייס מחויב ללמוד לימודים מלאים בישיבה ואינו יכול לצאת לעבוד. הורדת גיל הפטור חשובה כיוון שהיא תסייע להגביר את השתתפות הגברים החרדים הצעירים בשוק העבודה. גיל הפטור הגבוה הקבוע כיום – גיל 26 – מונע מגברים חרדים צעירים רבים לרכוש מקצוע ולצאת לעבודה בשלב מוקדם בחייהם. כיוון שבממוצע גברים חרדים נישאים בגיל 22 ובגיל 24 הם כבר הורים, אין בידיהם הזמן הפנוי הדרוש לרכישת השכלה אקדמית או מקצועית, ונטל הפרנסה מנתב אותם למקצועות עם פריון עבודה נמוך. החברה הישראלית מפסידה צעירים אלו פעמיים, הן בשירות הצבאי והן באי-השתלבותם בשוק העבודה. כיום שיעור הגברים החרדים העובדים עומד על 53% בלבד, לעומת 88% מהגברים הלא-חרדים, וגובה שכרם הוא רק 53% מגובה הכנסתם של גברים יהודים לא-חרדים. מתן פטור בגיל צעיר יותר יאפשר לחרדים רבים להשתלב במסלולי הכשרות מקצועיות ובלימודים אקדמיים שישפרו את מצבם של משק הבית החרדי והקהילה בכללותה וכתוצאה מכך – של המשק הישראלי.
סקר שנערך באוגוסט 2020 במכון הישראלי לדמוקרטיה בקרב צעירים חרדים בני 30-18 מלמד כי 20%–33% מהם יעזבו את הישיבה וייכנסו לשוק העבודה אם גיל הפטור ירד. זוהי תוספת אפשרית משמעותית של כ-10,000 עובדים חרדים עד שנת 2030 ותוספת תוצר משוערת של כ-15 מיליארד ש"ח.
נציין כי התכלית של שילוב חרדים בשוק התעסוקה, שאליה מכוון החוק המסתמן, עומדת בסתירה למהלכים אחרים שהממשלה מקדמת, כגון הגדלת הסובסידיות לתלמידי ישיבות ולמוסדות הישיבתיים, אי-התניית הנחות במעונות יום ובארנונה במיצוי תעסוקה, ובראש ובראשונה – הוויתור על הדרישה ללימודי ליבה כתנאי לתקצוב ציבורי מלא. התמריצים השליליים הללו לתעסוקה עלולים לבטל את ההשפעה של הורדת גיל הפטור ולפגוע בהגברת שילוב החרדים בשוק התעסוקה.
להורדת גיל הפטור ל-21 לא צפויה להיות השפעה שלילית ניכרת על מספר המשרתים החרדים בצבא. מסקנה זו עולה מהגיל הממוצע של המתגייסים החרדים כיום – רובם עושים זאת עד גיל 21 (על פי נתוני 2017 – 70% מהמתגייסים החרדים), ויש גם חרדים שמתגייסים אחרי גיל הפטור הקבוע כיום. נוסף על כך, בסקר משנת 2020 מצאנו גם כי 80% מן הצעירים החרדים ששירתו בצבא מעריכים שהיו עושים זאת שוב גם במצב של גיל פטור נמוך יותר. מחקרי המכון מלמדים כי צעירים חרדים המתגייסים עד גיל 21 פונים לשירות קרבי או לשירות כתומכי לחימה, והמוטיבציות שלהם לשירות קשורות בעיקר להתפתחות ולהעצמה אישית וחברתית. לעומתם, המתגייסים המבוגרים יותר פונים לשירות טכנולוגי במטרה ליצור לעצמם אופק תעסוקתי עתידי איכותי. לא צפוי שאף אחת משתי המוטיבציות הללו תיפגע בעקבות הורדת גיל הפטור.
ההגדלה המוצעת בתגמולים וכלי ההוקרה למשרתים צפויים ליצור תמריץ משמעותי לצעירים חרדים להתגייס למסלולי שירות משמעותי. נוסף על כך, המערכות הצבאיות והשירות האזרחי יוכלו לתמרץ את הגיוס באמצעות טיוב כלים להענקת מיומנויות והכשרות מקצועיות בשלבי השירות השונים.
ההנהגה החרדית מבינה את צורכי הפרנסה הדחופים של הדור החרדי הצעיר, ויש מתוכה שאף מקדמים את הורדת גיל הפטור לגיל 21. יתר על כן, בסקר משנת 2020 מצאנו בקרב הצעירים החרדים כי רוב מוחלט של 62% סבורים שעל המפלגות החרדיות לפעול להורדת גיל הפטור, ורק 17.5% מתנגדים לכך.
הצבא הוא שיחליט איזה כוח אדם דרוש לו לתפקידי לחימה, לתפקידים עורפיים ולתפקידים טכנולוגיים כדי לבצע את משימותיו על הצד הטוב ביותר. יתרה מזו, הסוגיה אינה נוגעת רק לצורכי כוח האדם של הצבא, אלא לחוסנה ולאיתנותה של החברה הישראלית. תבחיני גיוס מגזריים ושירות צבאי המגביל את חירויות הפרט של חלק מן האוכלוסייה ופוטר שרירותית חלקים אחרים מתוכה מאתגרים את הלכידות החברתית, הסולידיות, הערבות ההדדית ותחושת השותפות. ברוח זו מופיעה גם במקרא פנייתו של משה רבנו לשבטי ישראל כאשר חשש שהם מבקשים להשתמט מחובתם: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה?".
יש מקום ללמידה ובחינה מתמדת ויצירתית של הדרכים המיטביות לשילוב חרדים בשירות הצבאי, וכן יש לוודא כי ההתחשבות בצורכיהם של משרתים חרדים לא תיעשה אגב פגיעה בלתי מידתית בזכויותיהם של משרתים אחרים, ובתוך כך בשירותן של נשים בצבא במגוון רחב וגדֵל של תפקידים.
המצב הקיים מאפשר לחרדים לעשות שירות לאומי-אזרחי במסגרות ביטחוניות, במשרדי ממשלה ובמסגרות רווחה פנים-חרדיות. למרות מאמץ רב-שנים בתחום, רק כמה מאות חרדים פונים מדי שנה (בשנת 2020 – 495 איש בלבד) אל השירות האזרחי, ומרבית המשרתים במסגרות הפנים-חרדיות אינם מקיימים שירות משמעותי. כפייה על החרדים לפנות לשירות האזרחי צפויה לעורר התנגדות בקרבם, בדומה להתנגדות לכפיית השירות הצבאי, ועולה החשש מפני שירות פיקטיבי וחסר ערך שעלותו למדינה גדולה מאוד. עם זאת, יש חשיבות ברורה בעידוד ובתמרוץ של צעירים חרדים להתנדב לשירות לאומי-אזרחי משמעותי ואיכותי במערכי ביטחון, חירום והצלה (כמו במשטרת ישראל, מד"א, זק"א, איחוד הצלה ועוד) וכן במסגרות ממלכתיות מפוקחות אחרות, שבהן יוכלו לתרום ולהיתרם כחלק משלב הכניסה לשוק העבודה ולהתערות בחברה הכללית.
הצעה מעשית וחוקתית לקידום סוגיית גיוס החרדים צריכה לכלול שני רכיבים: רכיב העוסק בקידום שוויון ורכיב כלכלי. בהיבט השוויון בחובת הגיוס – על התיקון לחוק שירות ביטחון לכלול (בדומה להצעת החוק משנת 2021) יעדי גיוס עולים של מספר המשרתים החרדים. במקרה של אי-עמידה ביעדים, על החוק לכלול גם סנקציה בדמות קיצוץ בתקציב הישיבות שבהן לומדים צעירים חרדים. שילוב של שני הכלים הללו צפוי להגדיל את מספר החרדים המשרתים בצבא ובשירות הלאומי-אזרחי. להשלמת ההצעה יש לכלול גם מיקוד של השירות האזרחי לחרדים בשירות ביטחוני ובמשרדי ממשלה ולא בתוך הקהילה החרדית, כדי להפוך אותו לשירות משמעותי שתורם לחברה וגם למשרתים. הצעת הממשלה להוקרת המשרתים באמצעות הגדלת שכר והטבות מסייעת גם היא להשלמת התמונה, אף שאינה נוגעת למהות אי-השוויון בשאלת הגיוס.
בהיבט הכלכלי – יש להוריד את גיל הפטור לגיל 21 לצורך שילוב של חרדים בעולם התעסוקה האיכותי ובגיל צעיר. את הסוגיה הכלכלית יש לבחון באופן מקיף ובכפוף לפעולות אחרות של הממשלה. תמריצים כלכליים ליציאת גברים חרדים לעבודה ולהשתלבותם במשק, ראוי שיכללו גם תמריצים שליליים בדמות התניית הנחות במיצוי כושר התעסוקה, הגבלה מסוימת של תקופת הזכאות לקצבאות אברכים ודרישת לימודי ליבה כתנאי לתקצוב מלא של מוסדות לימוד חרדיים.
שילוב של הכלים הללו יקדם את השוויון בנטל הביטחוני ובנטל הכלכלי בצורה שתיטיב עם כלל אזרחי מדינת ישראל.