גוטליב, כתב האישום ובקשת החסינות – סדר בתהליך
ח"כ טלי גוטליב בכנסת, ינואר 2026 | Photo by Yonatan Sindel/Flash90
בחודש יוני 2024 הודיעה היועצת המשפטית לממשלה כי יש לחקור את חברת הכנסת טלי גוטליב בחשד לגילוי מידע סודי (פתיחת חקירה כנגד חבר/ת כנסת מחייבת בחינה של היועצת המשפטית לממשלה). זאת, לאחר שגוטליב חשפה בטוויטר (רשת X) את זהות בן זוגה של שקמה ברסלר, איש שב"כ, בניגוד לחוק.
חברת הכנסת גוטליב סירבה לזימון של הפרקליטות להתייצב לחקירה בטענה כי דבריה נעשו במסגרת מילוי תפקידה ומשכך עומדת לה חסינותה הפרלמנטרית ולא ניתן להעמידה לדין. טענה זו, יש לציין, עומדת בניגוד לתפיסה המקובלת לפיה החסינות לא חלה על שלב החקירה הפלילית.
ביולי 2025 הודיעה הפרקליטות על הכוונה להגיש כתב אישום נגד גוטליב, בכפוף לשימוע. גוטליב בחרה שלא להתייצב גם לשימוע. הגשת כתב האישום התעכבה, הואיל והיה צורך בחתימתו של שר הביטחון על תעודת חיסיון – תעודה שנועדה למנוע פרסום מידע חשאי הנוגע לזהותם של אנשי השב"כ ושיטות פעולה. אחרי התמהמהות בת 9 חודשים, חתם שר הביטחון על תעודת החיסיון ובכך אפשר את הגשתו של כתב האישום.
חברת הכנסת גוטליב נאשמת בגילוי ופרסום מידע חסוי – עבירה לפי חוק שירות הביטחון הכללי, הקובע כי המגלה או מפרסם מידע חסוי לפי חוק בלא היתר, דינו מאסר שלוש שנים.
בדין הישראלי, בדומה למדינות נוספות, קיימת הבחנה בין חסינות מהותית לבין חסינות דיונית.
חסינות מהותית (במילוי תפקיד) מהווה מחסום מפני פתיחה בהליכים פליליים או אזרחיים ומפני נקיטה בכל פעולה משפטית נגד חבר הכנסת, במקרה שההצבעה, ההתבטאות או המעשה נעשו במסגרת מילוי תפקידו. חסינות זו אינה ניתנת להסרה והיא עומדת לח"כ לנצח, גם לאחר תום כהונתו.
לצד חסינות זו, קיימות גם מספר חסינויות דיוניות. המרכזית לענייננו היא החסינות מפני העמדה לדין פלילי על דברים שעושה חבר הכנסת שאינם במסגרת מילוי תפקידו.
משמעות קביעתה של היועצת המשפטית לממשלה כי יש להעמיד לדין את חברת הכנסת גוטליב, היא כי לעמדתה של היועמ"שית – מה שעשתה ח"כ גוטליב הוא לא במסגרת מילוי התפקיד, ועל כן לא עומדת לה חסינות מהותית.
החסינות המהותית אינה מוחלטת.יוער כי גם המחוקק קבע בסעיף 1(א1) לחוק החסינות שורה של פעולות שאין לראות אותן כמילוי תפקידו של חבר כנסת, בהן, למשל, הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב. היא נועדה אמנם להבטיח את חופש הפעולה של חבר הכנסת ואת יכולתו לייצג באופן חופשי את ציבור בוחריו, אך נקודת המוצא היא כי חבר הכנסת כפוף לחוק, והחסינות לא נועדה לאפשר לו לעבור עליו ולהפוך את הכנסת לעיר מקלט.
בפסיקת בתי משפט ניתן דגש מיוחד לאופן שבו בוצעה העבירה – האם מדובר בעבירה שנעשתה בלהט הרגע (שאז תזכה לחסינות) או שמא הייתה מתוכננת ויזומה (שככלל – לא תזכה לחסינות).
בפסיקה נקבע כי יש לתת הגנה רחבה במיוחד להתבטאויות של חברי הכנסת, מתוך הנחת יסוד כי חופש הביטוי – קרי הנאום, הראיון, המאמר- הוא כלי העבודה המרכזי שלהם, באמצעותו הם מבטאים את עמדותיהם, לרבות בנושאים מעוררי מחלוקת.
עוד נקבע כי חברי הכנסת חשופים במיוחד לעבור שלא במתכוון על איסורים הנוגעים ללשון הרע, הסתה וכיוצ"ב. הגנה על חבר הכנסת כאשר הוא מתבטא בעניינים פוליטיים היא תכליתה המרכזית של החסינות. לכן נקבע כי יש לאפשר לו להביע עמדתו מבלי שיחשוש שיגלוש מן המותר לעבר ביצוע עבירה פלילית.
אלא שכפי שעולה מכתב האישום, חברת הכנסת גוטליב לא רק שלא הסירה את הפרסום מחשבון הטוויטר שלה, שלו עשרות אלפי עוקבים, אלא שבה ופרסמה את שמו של איש השב"כ, בניגוד מפורש לדין, באמצעות פרסומים בחשבונותיה ברשתות החברתיות כמו גם בראיונות לכלי תקשורת, ואף הצהירה כי תמשיך לעשות כן. משום כך, קשה לראות בהתבטאויותיה "גלישה" לא מכוונת. בית המשפט הזהיר מפני ניצול לרעה של החסינות העניינית, וקשה שלא לראות בהתנהלותה המתמשכת של גוטליב – ניצול לרעה של זכות היתר הזאת.
החל משנת 2005,בעבר, חוק החסינות קבע כי יש לחבר הכנסת חסינות דיונית אלא אם היא מוסרת בהתאם להליך שהיה קבוע בחוק, הליך שדרש פנייה של היועץ המשפטי לממשלה לכנסת בבקשה להסיר את החסינות. בשנת 2005, על רקע פרשת גורולובסקי וההצבעות הכפולות, תיקנה הכנסת את חוק החסינות ובמסגרת תיקון זה (תיקון 33), בין היתר, נהפכה נקודת המוצא – אין חסינות דיונית אלא אם היא ניתנה בהתאם להליך הקבוע בחוק. הכלל הוא שלחברי הכנסת אין חסינות דיונית אלא אם הם מבקשים אותה על פי ההליך שקבוע בחוק.
על פי חוק החסינות, אם היועץ המשפטי לממשלה מאשר הגשת כתב אישום נגד חבר כנסת, עליו למסור עותק לחבר הכנסת, ליושב ראש הכנסת וליושב ראש ועדת הכנסת.
בשלב זה, יש לחבר הכנסת 30 ימים לפנות לכנסת בבקשה שתתן לו חסינות בשל אחת או יותר מהעילות שמוגדרות בחוק – ואלו הן בקצרה:
- העבירה שהוא הואשם בה נעברה במסגרת מילוי תפקידו, כלומר שהמעשה או ההתבטאות חוסים תחת חסינות מהותית;
- כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך הפליה;
- במקרה שמדובר בעבירה שבוצעה בכנסת במסגרת פעילות פרלמנטרית, הכנסת קיימה כבר הליכים פנימיים בעניינו של ח"כ (למשל דין אתי) ואי ניהול הליך פלילי, בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי;
- במקרה של חשש לפגיעה בתפקוד הכנסת או וועדותיה או לייצוג ציבור הבוחרים בעקבות ניהול ההליך הפלילי, כאשר אי ניהול ההליך בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה, לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי.
במכתבה אל וועדת הכנסת, טוענת חברת הכנסת גוטליב כי מתקיימות לגביה שלוש מתוך ארבע העילות שלעיל:
ראשית, לדבריה פעולותיה נעשו במסגרת מילוי תפקידה ולכן עומדת לה חסינות מהותית (העילה הראשונה). לטענתה, חשיפת איש השב"כ נועדה להביא לידיעת הציבור את האמת בהקשר לאירועי 7 באוקטובר. היא טוענת כי התבטאויותיה בכלי התקשורת וברשתות החברתיות, שהן הדרך העיקרית שלה לשמור על קשר עם ציבור הבוחרים, מצויות בלב תפקידה הייצוגי כחברת כנסת.
שנית, היא טוענת כי כתב האישום הוגש בחוסר תום לב ותוך הפליה (העילה השנייה). לדבריה, היועצת המשפטית לממשלה רודפת אותה באופן אישי ופותחת בחקירות ובדיקות באופן סלקטיבי.
שלישית, גוטליב טוענת כי ניהול הליך פלילי בגין התבטאויותיה יגרום נזק ממשי לייצוג של בוחריה בכנסת וכי אי ניהול ההליך, בהתחשב בחומרת העבירה נסיבותיה, לא יפגעו כלל באינטרס הציבורי (העילה הרביעית).
בשלב הראשון הדיון וההצבעה נערכים בוועדת הכנסת. החלטה של ועדת הכנסת לתת חסינות טעונה אישור של מליאת הכנסת. לעומת זאת, החלטה של הוועדה שלא לתת חסינות היא החלטה סופית. ההצבעות בוועדת הכנסת ובמליאת הכנסת הן גלויות ולא דרוש רוב מיוחד.
החלטה של מליאת הכנסת להעניק חסינות, ובכך לאשר את החלטת ועדת הכנסת, היא סופית מבחינת ההליכים בכנסת. עם זאת, אפשר להגיש עתירה לבג"ץ נגד החלטה זו, המהווה החלטה "מעין שיפוטית": הכנסת למעשה מכריעה בעניין החסינות על יסוד בירור עובדתי ונורמות משפטיות, באופן הקרוב באופיו להכרעה שיפוטית. לכן, הביקורת השיפוטית שמפעיל בג״ץ בהקשר זה אינה מצומצמת במיוחד, כמו זו המופעלת ביחס להליכי החקיקה בכנסת או החלטות הנוגעות לסדרי עבודתה הפנימיים של הכנסת. כך, למשל, התערב בג"ץ בעבר בהחלטה של הכנסת בעניינו של ח"כ גורולובסקי, וקבע כי נפל פגם בהחלטתה של ועדת הכנסת שלא להמליץ על נטילת חסינותו.החלטה זו ניתנה לפני תיקון החוק ב-2005, היינו באותו העת ברירת המחדל היתה כי לחבר הכנסת יש חסינות דיונית אלא אם מסירים אותה.
נדגיש כי אם החליטה ועדת הכנסת שלא להעניק חסינות, יכול חבר הכנסת עצמו לעתור לבג"ץ.
החסינות הדיונית היא חסינות זמנית התקפה למשך אותה כנסת בלבד. אם הכנסת הנוכחית, הכנסת ה-25, תחליט על מתן חסינות לגוטליב - היא תקפה רק עד תום כהונתה, ובתקופה זו אי אפשר יהיה להגיש נגדה כתב אישום בגין אותה עבירה (אלא אם יחול שינוי בנסיבות). בכנסת הבאה, אם תיבחר אליה גוטליב, תוכל היועצת המשפטית לממשלה להחליט שוב על הגשת כתב אישום, ואז יחזרו על אותו הליך בדיוק: לרשותה של גוטליב יעמדו 30 ימים לפנות לכנסת (החדשה) ולבקש חסינות.
אם הכנסת הנוכחית תעניק כעת חסינות לחברת הכנסת גוטליב והיא לא תיבחר לכנסת הבאה – הרי שעם כינוסה של הכנסת החדשה (ככלל, בתוך 14 ימים מפרסום תוצאות הבחירות) – כהונתה תפקע ואפשר יהיה להעמידה לדין.
חשוב לציין כי על פי חוק החסינות הישראלי, מרוץ ההתיישנות נפסק ברגע שניתנת חסינות. כלומר: התקופה שבה נמנעה הבאתו של חבר הכנסת לדין על עבירה מסוימת לא תיחשב במניין תקופת ההתיישנות לגבי אותה עבירה.
מאז שנת 2005 (תיקון 33 לחוק החסינות) היו כמה מקרים בודדים שבהם פנו חברי כנסת בבקשה לקבלת חסינות דיונית, ורק מקרה אחד שבו החליטה הכנסת לתת חסינות: בעניינו של ח"כ חיים כץ, נגדו הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות של מרמה והפרת אמונים.
ח"כ כץ פנה לכנסת בבקשה לקבל חסינות, והכנסת נענתה בחיוב לבקשה. עתירה שהוגשה על כך לבג"ץ נדחתה, לאחר שהפכה לבלתי רלוונטית עם פיזורה של הכנסת היוצאת וכינונה של הכנסת החדשה. נקבע כי היועמ"ש יכול להגיש את כתב האישום בכנסת הנוכחית, וח"כ כץ יוכל לשוב ולבקש חסינות מהכנסת. בסופו של דבר, לא הגיש חבר הכנסת בקשה מחודשת לקבלת חסינות, והגיעו עמו לסדר טיעון.
ראשית, בהתאם לתקנון הכנסת, במקרה שהוחלט על הגשת כתב אישום נגד חבר כנסת (גם אם ניתנה לו חסינות דיונית על-ידי הכנסת), ועדת הכנסת רשאית לקבוע כי לא יהיה מועמד לתפקיד יושב ראש כנסת, סגן יושב ראש כנסת או יושב ראש ועדה.
שנית, על פי הלכת דרעי-פנחסי, כתב אישום בעבירה חמורה מונע מאדם לכהן כשר או סגן שר.
ככלל, מכוח נוהג ארוך שנים, בעת פגרת בחירות חלות מגבלות משמעותיות על פעולתה של הכנסת ואין היא נוהגת לקיים דיונים בנושאים שנויים במחלוקת. אלא שחוק החסינות קובע כי עם הגשת בקשת החסינות, על יו"ר הכנסת להעביר את הבקשה לוועדת הכנסת בהקדם האפשרי, כדי לצמצם את הפגיעה בעקרון השוויון בפני החוק – עקרון שמוסד החסינות פוגע בו באופן מהותי.
היועץ המשפטי לכנסת לשעבר, עו"ד איל ינון, נדרש לשאלה זו בעבר וקבע שהנוהג לצמצם את עבודת הכנסת אינו גובר על הוראת החוק. זאת חרף הקשיים המתעוררים, לדבריו, מקיום דיונים בבקשת חסינות בעת פגרת בחירות, ובכלל זה החשש המוגבר כי חברי הכנסת יכריעו על סמך שיקולים פוליטיים-מפלגתיים, וכן העובדה כי אם תוענק חסינות היא ממילא תהא תקפה לפרק זמן קצר בלבד. לפיכך, נקבע כי פגרת בחירות אינה מונעת מוועדת הכנסת לקיים דיון בבקשת חסינות, ובלבד שהדיון לא נערך ימים ספורים לפני הבחירות.
בענייננו – גם אם הבחירות יוקדמו, הרי שהן עתידות להיערך לא לפני חודש ספטמבר. מאחר שהדיון בבקשתה של חברת הכנסת גוטליב נקבע ל-8-9 ליוני - אין מדובר במועד הסמוך כל כך לבחירות ויהיה די זמן לקבל החלטה בעניינה.