חופש הביטוי

מספר גדל והולך של ישראלים תופס את המאבק על חירות וצדק כביטוי לזהות הציונית שלהם. הם נאבקים על ערכים אלה לא למרות שהם ציונים אלא בגלל שהם ציונים.

המאבק הגאה בישראל טרם הגיע למנוחה ולנחלה, כשסוגיות כזכויות הקהילה הטרנסית, מחיקה של אפליה הקיימת בספר החוקים ומענה ראוי מצד מערכת החינוך עדיין כרוכות במאבקים. עצם היכולת להיאבק עליהן בהפגנות, מצעדים והתבטאויות פומביות הוא מנת חלקה של הדמוקרטיה הליברלית ושל הקהילה כולה.

קביעת איסורים רחבים בתחומי הביטוי, מעבר למותר בדין הכללי וללא מגבלות בקרה ואיזון, אינה מוצדקת והיא בעייתית דווקא לגבי המוסדות להשכלה גבוהה, שבהם מקום מרכזי לחופש הביטוי ולחירות המחשבה.

התיקון מרחיב מאוד את עבירת ההזדהות עם ארגון טרור: הוא משמיט את היסוד הנפשי של הזדהות עם ארגון הטרור והופך כל מעשה של הנפת דגל של "ארגון טרור" או תמונות של מורשעים ברצח בנסיבות טרור לעבירה מנהלית. בעוד שכיום כל עבירת ביטוי עוברת אישור חקירה והגשת כתב אישום על ידי הפרקליטות והיועמ"ש, התיקון יאפשר התעמרות שרירותית באזרחים על ידי המשטרה.

בבחירות האחרונות דרשו מפלגות שונות מכמה גופים להירשם כ"גוף פעיל בבחירות" אצל מבקר המדינה ולעמוד במגבלות שהחוק מטיל על גופים כאלה – דרישות שנדחו. כך, יו"ר ועדת הבחירות דחה את עתירת יש עתיד להכריז כי ערוץ 14 הוא גוף פעיל בבחירות ועתירות דומות של הליכוד נגד "שוברים שתיקה", "זזים" ו"דרכנו" נדחו אף הן. זהו כישלונו החרוץ של חוק V-15.

האחריות על קביעת גבולות חופש הביטוי במרחב הדיגיטלי צריכה להיות באחריות הרשתות עצמן, אבל גם באחריות הכנסת והממשלה, מתוך הבנה שהדינמיקה המסוכנת בקבוצות הסגורות ברשתות החברתיות עלולה להוביל ממילים לשכנוע ומשם- למעשים

עדכון המדיניות של פייסבוק, שנכנס לתוקפו השבוע, לאסור תוכן המכחיש או מעוות את זיכרון השואה- הוא צעד בכיוון הנכון למציאת האיזון בין חופש הביטוי לבין תכנים מסיתים ופוגעניים ברשתות החברתיות. הידוק ההגדרות בנוגע לאנטישמיות והכחשת שואה, פסילת תוכן פוגעני ומסולף והפניית גולשים למקורות אמינים לצריכת מידע מהימן- אלו הדרכים להילחם בביטויי שנאה ברשת

מה מהותם של מדורי הדעות בעיתונות ומה צריכים להיות גבולות ההכלה שלהם? עשויות להיות סוגיות שלגביהן אין מקום לדיון בשני צדדים, וגם שם אין פסול בקביעת הגבול המוסרי

נכון שהחלל הציבורי רווי גם בדברי הסתה, אך ההבדל בין ביקורת עניינית ודיון משמעותי לבין הסתה והשתלחות פרועה לא תמיד ברור, והשימוש בהאשמה בהסתה, בתגובה לכל סוג של ביקורת, הופך לכלי מסוכן לסתימת פיות

פסק הדין של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט מלצר, לפיו תנועת "דרכנו" נחשבת כגוף פעיל בבחירות ועל כן עליה לפעול בהתאם לחוק מימון מפלגות, מעניק לחוק פרשנות רחבה מדי, באופן הפוגע יתר על המידה בחופש הביטוי

מדד הקול הישראלי לחודש יולי מצביע על ירידה במצב הרוח הלאומי ובאופטימיות הציבור לגבי עתיד השלטון הדמוקרטי; 39% מהישראלים רואים בבנימין נתניהו כמועמד המתאים ביותר לראשות הממשלה; רוב הישראלים עדיין סקפטיים בנוגע לתוכנית השלום של טראמפ

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק הפורנו: "כל אתר פורנו מסחרי יחויב להציג התראה לגולשים אודות התכנים וגיל הגלישה; על אתרים שיעברו על החוק יוטלו סנקציות כגון מניעת שירותי סליקה, פרסום וחסימה לגולשים הישראלים"

אל מול שפע התכנים המוצעים ברשת האינטרנט – חלקם פוגעניים ומיניים – עומדים הורים נבוכים ומערכת חינוך שאינה יודעת לתת מענה מספק. בהצעת החוק החדשה של ח"כ מיקי זוהר מוצע פתרון לכך, אך יש לצמצם אותו ולהגביל את הגישה לפורנו באמצעות חובת אימות גיל לאתרים מסוימים, כדי להגן על ילדינו ועל זכותנו לפרטיות באופן אפקטיבי

כל אחד מבין אמנות בצורה שונה וזה היופי שבה. לתת לגורם פוליטי, שר תרבות – משמאל או ימין – לפרש מה זו הסתה, מה פוגע ביהדות, מה פוגע בדמוקרטיה, זה קצת מגוחך ובטח שלא רציני. אבל זה מה שהולך לקרות אם יעבור חוק נאמנות בתרבות. וזה כבר לא מצחיק. זה מפחיד!

צריך לומר את אמת, הצעת החוק "נאמנות בתרבות" נועדה לסרס יוצרים ואמנים ולייצר צנזורה עצמית שתמנע כל ביקורת שהיא על המדינה או מוסדותיה, בניגוד למדינות דמוקרטיות אחרות, המחילות חוקים שנועדו למנוע את ביזוי סמלי וערכי המדינה

בעקבות דרישת שרת המשפטים להדיח את המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר על דברי הביקורת שהשמיעה נגד חוק הנאמנות בתרבות, מגיבים במכון הישראלי לדמוקרטיה ומציינים כי: "בקשת שקד חורגת ממסורת ארוכת שנים, שעל פיה נהגו שרים בעבר, שכללה מתן כבוד למומחים ולמשרתי הציבור המקצועיים. במקום לנסות להשתיק פקידי ציבור, על ניסיונם הרב, עדיף שתתעמת עם תוכן הביקורת לגופה"

חוק הקולנוע שאושר אמש בכנסת מגדיל אומנם את תקציב הקולנוע ב- 20 מיליון שקלים, אבל מביא עימו את הסכנה לחופש הביטוי. קראו את חוו"ד המלאה שנשלחה לחברי הכנסת

את המגמה המסוכנת המסתמנת יש לתאר כך: רתימת הגופים האמונים על שמירת ביטחון המדינה ומאבק בטרור, באמצעות תפיסה מרחיבה של המאבק ב"דה לגיטימציה", לרדיפה פוליטית של מתנגדי מדיניותה של הממשלה הנוכחית

בתקופה האחרונה אנו עדים להצטברות מדאיגה של מקרים, בהם פעילים בארגונים פוליטיים ובארגוני חברה אזרחית – מהצד השמאלי של המפה - מעוכבים בשדה התעופה או מוזמנים ל"שיחות אזהרה" עם אנשי שב"כ. לשיחות אלה דפוס חוזר: המוזמנים/מעוכבים נשאלים על מעורבותם הפוליטית, ובמקרים רבים מתבקשים למסור מידע על פעילים אחרים. על אף שמובהר להם, כי אין חשד כלשהו שעברו על החוק, הם "מוזהרים" לבל ישתתפו בעתיד בפעילות בלתי חוקית תיאורטית

מברכים את רה"מ בנימין נתניהו על בלימת חוק הפייסבוק. ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, מסבירה כי החוק קובע סמכות להסרת תוכן בשל ביצוע של כל עבירה פלילית- מהעלבת עובד ציבור או קריאה לחרם מיסים, ועד הסתה לרצח או לטרור. אם החוק יושלם, אנו עלולים לחזור לימי פקודת העיתונות של תקופת המנדט, בחסות המאה ה-21

חוק ההדחה, המתיר לחברי הכנסת להדיח את עמיתיהם, הינו ביטוי חמור נוסף להיחלשותה של הדמוקרטיה הישראלית. החוק, אשר כונה בגלגוליו הקודמים "חוק חנין זועבי", קובע כי 90 מחברי הכנסת, על בסיס בקשתם של 70 חברי כנסת מכהנים, מתוכם 10 מהאופוזיציה, יוכלו להדיח חבר כנסת אחר, אם מצאו כי הסית לגזענות או הביע תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל

אפילו אמירה שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית ברוח ערכי מגילת העצמאות, נחשבת ליברלית מדי לחלק מהקואליציה

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בשלילת זכות הערעור על החלטות ועדת הבחירות המרכזית: "הפקרת הזכות הבסיסית ביותר לדמוקרטיה - הזכות לבחור ולהיבחר - לידי גוף פוליטי"; "תקדים מסוכן שעלול להשפיע בעתיד גם על בחירת חברי כנסת חרדים ומהימין הקיצוני"

לקראת הדיון ביום ראשון (13.11.16) בוועדת השרים לענייני חקיקה, בהצעת החוק המבקשת לאסור על נשיא המדינה, ראש הממשלה, חברי הכנסת, שרי הממשלה ושגרירים להשתתף באירוע פומבי שבו לא יוצב דגל המדינה, נשלחה חוות דעת של המכון הישראלי לדמוקרטיה הקוראת לשרים להתנגד לה.

המכון הישראלי לדמוקרטיה והתנועה לזכויות דיגיטליות, מבקשים מהשרים להתנגד להצ"ח של ח"כ רויטל סוויד (מחנ"צ), הנוגעת להסרת פרסום הסתה ברשת החברתיות, שכן מדובר בהצעה לא אפקטיבית ולא דמוקרטית המבקשת לעשות מיקור חוץ של עבודת האכיפה והשיפוט ולהעבירה לידי גורמים מסחריים היושבים בחו"ל. 

המכון הישראלי לדמוקרטיה קורא לערוך מספר תיקונים מהותיים בנוסח החוק ולבטל את סעיף "הביזוי", המבקש להגביל את תכני הערוץ המבקרים את הכנסת.

קבוצת פייסבוק שיש בה מאה אלף חברים, גם אם היא מכונה "פרטית", אינה שונה ממועדון, מסעדה או פארק מים. היכולת להפלות דווקא מתעצמת בעולמות דיגיטליים ועל כן יש להחיל את החקיקה האוסרת הסתה, פגיעה בזולת או אפליה בכניסה לקבוצות במרחב הציבורי הדיגיטלי.

תהילה שוורץ אלטשולר ואלעד מן על החוק הארכאי שמעניק לצנזורה הצבאית את הסמכות לדרוש מכולנו להגיש לעיונה כל דבר אותו אנחנו מעוניינים לפרסם.

ממש לנגד עינינו הופכות הרשתות החברתיות מאמצעי התקשורת החופשי ביותר שידעה האנושות לתשתית טרור עבור המון מוסת, לכלי להסלמת שנאה ורוע במקום לכלי להחלפת דעות וניהול ויכוח, לכלי למיצוי רווחים של חברות מסחריות וציניות במקום לנכס חברתי. יש כאן אינתיפאדה באינסטגרם. אולי בעתיד יקראו לה אינסטיפאדה.

חוות דעת חריפה של המכון הישראלי לדמוקרטיה נשלחה לחברי ועדת השרים לחקיקה נגד התיקון המוצע לחוק מימון מפלגות המבקש לשלול מימון ממפלגה הקוראת להטלת חרם על מדינת ישראל. "נוסח ההצעה נועד להשתיק חברי כנסת ולמנוע ביקורת על מדיניות הממשלה; תמיכה בהצעה היא בגדר ציוד אויבי המדינה בתחמושת נגדה".

חוות דעת חריפה של המכון הישראלי לדמוקרטיה נשלחה לחברי ועדת השרים לחקיקה נגד התיקון המוצע לחוק מימון מפלגות המבקש לשלול מימון ממפלגה הקוראת להטלת חרם על מדינת ישראל. "נוסח ההצעה נועד להשתיק חברי כנסת ולמנוע ביקורת על מדיניות הממשלה; תמיכה בהצעה היא בגדר ציוד אויבי המדינה בתחמושת נגדה".

מדובר בהצעת חוק פרסונלית הפוגעת קשות בחופש הביטוי והעיתונות והמכוונת, ישירות, להתמודד עם עיתון אחד מסוים – "ישראל היום". למעורבות של חברי כנסת ופוליטיקאים באסדרה ישירה של אמצעי תקשורת קונקרטי יש השפעה הרסנית על הזכות לחופש ביטוי ועיתונות, והיא מסוכנת לדמוקרטיה השברירית שלנו.

גוף פוליטי מובהק כמו הכנסת לא אמור לקבל החלטות קיצוניות על הדחה של חבר פרלמנט מכהונתו, תוך פגיעה קשה בזכותו להיבחר ובזכות בוחריו לבחור. ההחלטה מפרה את האיזון בין השמירה על בטחון המדינה ובין חופש הביטוי.

המלצות המשטרה להעמיד לדין את גבי אשכנזי מעלות בין היתר שאלות קשות בנוגע לחקירות עיתונאים בכירים ולשאלת דריסת החיסיון העיתונאי על ידי רשויות השלטון. קראו את המאמר שהתפרסם בעת פרסום הפרשה בתקשורת. 

משטרת ישראל הוציאה צו שדורש מעיתונאים להעביר אליה צילומים מההפגנות נגד מתווה פארוור שהתקיימו ביום שבת. צעד מסווג זה עלול לפגוע אנושות ביכולת לקיים עיתונות חוקרת מתפקדת.

השבוע יצוין יום חופש העיתונות הבינלאומי. ישראל ירדה השנה שלב אחד בדירוג של freedom house – מדירוג של "חופשייה" לדירוג של "חופשייה באופן חלקי". קראו את הדוח העוסק בישראל, מאת תהילה שוורץ אלטשולר, ראש הפרויקט "רפורמות במדיה".

המחאה החברתית של הקיץ מזכירה לכולנו את משמעותה האמיתית של דמוקרטיה. דווקא בימים אלה יש לדאוג בייחוד לאושיות הדמוקרטיה בישראל: חופש הביטוי, חופש המחאה והיכולת להשמיע ביקורת על השלטון.

בעיות של רדיפה אחר עיתונאים או חוקים מגבילי ביטוי הן רק חלק מהבעיות של התקשורת בישראל. סוגיות לא פחות מהותיות הן: שמירה על איכות העיתונות והסטנדרטים המקצועיים כשהבעלות על גופי התקשורת נמצאת בידי בעלי הון, התפקוד האתי והמקצועי של העיתונות הישראלית וסוגיית מעמדם של גופי אכיפת האתיקה העיתונאית. קראו את מאמרה של תהילה שוורץ אלטשולר.

הצעות שונות חוק שונות המבקשות בניסוחים שונים ותנאים שונים, לאסור בעבירה פלילית שעונה מאסר, על שימוש בסמלי הנאצים או השואה. זהו עוד חוק בשרשרת חקיקה הפוגעת בחופש הביטוי בישראל קראו את מאמרם של מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס.

ההחלטה להעמיד לדין את העיתונאי אורי בלאו באשמת החזקת ידיעות סודיות היא החלטה אומללה ומוטעית. יש הבדל תהומי בין ענת קם לבין אורי בלאו, בדיוק כמו ההבדל בין בראדלי מאנינג, שהדליף לאתר וויקיליקס כמות עצומה של מסמכים, לבין הניו יורק טיימס.

בית המשפט העליון הפך בהחלטתו את פסק הדין שנתן השופט סולברג במחוזי בעניין סכסוך לשון הרע בין סרן ר' לבין אילנה דיין וחברת טלעד. תהילה שוורץ אלטשולר מנתחת את פסק הדין וקוראת לעיתונות להנהיג סדר בביתה אך אומרת כי טוב עשה ביהמ"ש העליון שהחזיר גם את האוויר לריאותיה של העיתונות החופשית.

החוק המכונה "חוק החרם" עבר דיון בוועדת החוקה ונמצא בשלבי חקיקה מתקדמים. פרופ' מרדכי קרמניצר ועו"ד עמיר פוקס טוענים כי החוק פוגע פגיעה קשה בחופש הביטוי ולמעשה מיועד למנוע ביקורת פוליטית על מדיניות השלטון.

מחר, 15.2.2011, תעלה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת הצעת החוק למניעת חרם. ההצעה קובעת כי מי שיוזם או מעודד הטלת חרם על ישראל (ובכלל זה ההתנחלויות) או מעודד חרם כזה צפוי לתביעות אזרחיות ופליליות. מרדכי קרמניצר ושירי קרבס טוענים כי הצעת החוק פוגעת קשות בחופש הביטוי ומיועדת להשתיק ביקורת נגד הממשלה. קראו את מאמרם.

פרשת ויקיליקס הבהירה לנו שהטכנולוגיה מצמצמת במידה ניכרת את השליטה השלטונית במידע. עם זאת הפרשה מוכיחה הן את הצורך בעיתונאות ממוסדת, רצינית, מסורה ומקצועית, והן את חשיבות התפיסה שכוח פרטי עלול לאיים על מרחב השיח הציבורי לא פחות מהשלטון.

אם אמנים ומרצים רואים בהקמת יישוב בשטחים עוולה מוסרית, מה הפסול בחוסר הנכונות שלהם להופיע בו? מרדכי קרמניצר מגיב לעמדתו של ידידיה שטרן בעניין החרם על אריאל וטוען כי אף שבהחלט אפשר לחלוק על עמדתם ודרכם, אין להלך אימים על המממשים את זכותם הבסיסית לחופש ביטוי ומחאה.

חרם  אנשי הרוח נגד הופעות באריאל, כמו גם האיום לחרם נגד האוניברסיטאות של תנועת "אם תרצו" מצדו השני של המתרס, משמשים מכשיר למי שהחלטות המדינה אינן מוצאות חן בעיניו. ידידיה שטרן מזהיר שהתארגנות קבוצתית נגד החלטות דמוקרטיות שכאלו היא בבחינת משיכה חזקה מדי בקצותיה של הטלית הישראלית. הטלית הזאת, שבה ארוגים חיינו, עלולה להיקרע.

פעם נוספת אנו נחשפים למקרה של הדלפת מסמכים צבאיים סודיים, והפעם בארצות הברית. רפי מן מנתח את הזעזוע שעובר הממשל האמריקני בעקבות ההדלפה הסיטונאית ומציע תגובה הולמת לדרך המניפולטיבית שבאמצעותה הממשל האמריקני מבקש לשלוט בסיקור התקשורתי של מלחמות. 

"חוק החרם" וחוקים אחרים שמחוקקת הכנסת הנוכחית אינם פוגעים רק בזכויותיהם של יחידים למחאה חברתית או פוליטית . במהלך כולו יש משום ניסיון לקעקע את עצם קיומה של אופוזיציה פוליטית ואת החירות לחשוב ולהביע דעה ביקורתית במרחב הציבורי.

הזכות להתבטא באנונימיות היא טכנית בלבד ומשוללת מימד ערכי. היא מבטאת פחד או מצוקה במקרה הטוב, ונכלוליות נבזית במקרה הפחות טוב – והשכיח עד לזרא אצל הטוקבקיסטים שלנו. על פסיקת בית-המשפט העליון בדבר הזכות לאנונימיות בטוקבקים. המאמר פורסם לראשונה באתר 'העין השביעית' בתאריך 01/04/2010

במלאות 27 שנה לרצח אמיל גרנצוויג ומתוך חשש להמשך הידרדרות השיח הציבורי בישראל, בחרנו להעלות לאתר המכון אסופת מאמרים שתשמש, בתקווה, מורים ומחנכים העוסקים בחינוך לדמוקרטיה ותאפשר שיח פוליטי נטול אלימות – תנאי הכרחי לקיומו של משטר דמוקרטי המבוסס על חופש המחשבה, הביטוי והשכנוע.

חה"כ זבולון אורלב הגיש הצעת חוק שמבקשת לכלוא לתקופה של עד שנה את מי שיתבטא באופן שישלול את אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הצעתו חותרת תחת מהותה הדמוקרטית של ישראל ופוגעת קשות בעקרון חופש הביטוי.

הקולות המבקשים להרחיק את נציגיה של האוכלוסייה הערבית מהכנסת, לסתום את פי דובריה ולפסול את מפלגותיה גורמים לניכור ולריחוק. הדרך לפרוץ את מעגל העוינות ההדדית אינה לשלול את האזרחות אלא לאפשר חופש ביטוי לדעות מנוגדות.

המכון הישראלי לדמוקרטיה נגד חוק נאמנות בתרבות: "ניסיון ליצור אומנות מגויסת, לפגוע בחופש הביטוי והיצירה ולהביא לצנזורה פנימית במוסדות התרבות"

המכון הישראלי לדמוקרטיה למובילי חוק הפייסבוק: "הצעת החוק משקפת גרעין של אמת אך התנפחה לממדים המשקפים פגיעה רחבה בחופש הביטוי"

תזכיר חוק הקולנוע הממשלתי: התערבות פוליטית וממשלתית שעלולה ליצור חשש לתלות, צנזורה עצמית, והגבלת חופש הביטוי

חשיבותו של תחום התרבות למימוש חופש הביטוי בחברה דמוקרטית ולאפשרות הגשמה אישית וקבוצתית בחברה מחייבת כי גיבוש מדיניות תרבות תלווה בדיון ציבורי פתוח מתמיד, מעמיק ומבוסס עובדתית

פסק-הדין שיצא לאחרונה מבית-המשפט העליון מתיר את חוק ההדחה המאפשר לכנסת להדיח ח״כ בגין הסתה לגזענות ותמיכה במאבק מזויין נגד ישראל ברוב של 90 ח״כים. האם אין בהכשרה זו משום התעלמות מודעת מכוונות המחוקק לפגוע בנציגי הציבור הערבי בכנסת ובציבור הערבי בכללו? האין זהן פסק-דין המפגין אדישות לפגיעת החוק בתחושת בניה ובנותיה של החברה ולפגיעתו בכוחות המאחדים אותה

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק החרם: "ההצעה פוגעת בחופש הביטוי הפוליטי שהוא ערך דמוקרטי עליון - תחת הגדרה עמומה"

מושב הכנסת האחרון שהחל בחודש אוקטובר 2017 והסתיים בחודש מרץ 2018, התאפיין בהמשך קידום יוזמות הפוגעות בערכים דמוקרטים. עם זאת, יש לציין, כי רוב היוזמות הללו רוככו בסופו של דבר לפני שהובאו לסיום הליך החקיקה, או נתקעו, לפחות בשלב זה. להלן רשימת הצעות החוק האנטי דמוקרטיות המלאה:

 "מדובר בפגיעה בחופש הביטוי. נכון ונאות שהשידור ציבורי יתבצע לפי כללי חוק ואתיקה, וכי במסגרתם יתקיים שיח הגון ומכבד באופן כללי, ובפרט כלפי נשיא המדינה שהוא סמל לממלכתיות הישראלית"

יש להעמיד לדין את מי שמוציאים דיבה או מסיתים, אך את עבירת העלבת עובד ציבור הארכאית יש למחוק מספר החוקים.

את מוסד הצנזורה הצבאית, שאין לו אח ורע באף מדינה דמוקרטית בעולם, צריך להעביר מן העולם ואת סמכויותיו לבטל. הסמכות לעצור מידע שהכרחי שלא יתפרסם צריכה לעבור לבתי משפט ולשופטים שיצוידו בידע מתאים

מושב הקיץ של הכנסת העשרים שהסתיים השבוע היה רווי ביוזמות חקיקה הפוגעות בערכים דמוקרטים כמו שוויון, חופש הביטוי והמחאה, חופש אקדמי ובבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון, השירות המשפטי הציבורי, התקשורת, ארגוני החברה האזרחית ואפילו צה"ל - כולם על המוקד. שלטון של הרוב שאינו מוגבל בצורה משמעותית, יוצר מערכת מעוותת ובלתי צודקת. הוא מאפשר לרוב לשלול את זכויות המיעוט, ומקטין את שוק הרעיונות, שהוא לב-לבו של הרעיון הדמוקרטי

לקראת הדיון בוועדת הכספים בהצעת החוק המבקשת להפלות עמותות "הפועלות נגד מדינת ישראל" או שאינן עוסקות באזרחי ישראל בהטבות מס, נשלחה חוות דעת לחברי הכנסת הקוראת שלא לקדם את ההצעה

מדובר בחוק בלתי ישים, העלול ליצור צנזורה בלתי מידתית בהליך משפטי בלתי תקין ובלי תקדים בעולם.