מאמר

לזכרה של השופטת עדנה ארבל

| מאת:

השופטת עדנה ארבל | Photo by Flash90

עדנה ארבל, שופטת בית המשפט העליון בדימוס, הסתלקה אתמול (1 ביולי 2026) לבית עולמה בגיל 82. היא הייתה מידידות המכון הישראלי לדמוקרטיה והשתתפה במיזמים שונים שלו.

את רוב חייה הבוגרים הקדישה ארבל לשירות הציבורי המשפטי. היא כיהנה כפרקליטת מחוז מרכז במשך כארבע שנים, ואחר כך מונתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בשנת 1996 מונתה לפרקליטת המדינה, תפקיד בו כיהנה כשמונה שנים. בשנת 2004 מונתה לכהונת שופטת בית המשפט העליון – תפקיד שמילאה עד לפרישתה כעבור עשור.

עדנה ארבל היא דוגמה ומופת למשפטנות בשירות המדינה והאינטרס הציבורי. בתפקידיה השונים הצטיינה במאבק עיקש בשחיתות השלטונית, גם ובמיוחד ברמות הגבוהות ביותר של השלטון, מתוך נאמנות לעקרון השוויון בפני החוק ולטובת הכלל. דווקא בשל הקשיים הטבועים במאבק נגד השחיתות השלטונית, היא מצאה ערך מיוחד בהתמודדות נחרצת ובלתי מתפשרת נגדה. היא קיימה באורח מופתי את הכלל "ולא תהדר פני גדול".

בתוך מכלול תרומותיה לפיתוח המשפט, תופסת מקום מיוחד התייצבותה העקבית לצידם של החלשים. לפי תפיסתה, החיוב לעשות משפט צדק טומן בחובו לעתים – בניגוד לכתוב - דווקא את החובה לשאת פניו של הדל ולהתייצב לעזרתו, בין אם מדובר בקורבן עבירה, בניזוק תמים וחלש או באדם מן השורה הניצב מול חברה כלכלית גדולה.

המכון משתתף באבל של משפחתה. יהי זכרה ברוך.