ביהמ"ש העליון

הקואליציה רוצה שופטים שיהיו של השלטון: לא עצמאיים, לא מקצועיים ואפילו לא שמרנים. ברגע שזה יקרה, יהיה בלתי אפשרי לבטל חוקים ולפגוע בזכויות של כולנו.

המתווה אמנם מעגן בחוק יסוד את הזכות לשוויון וחופש הביטוי ושומר על מעמד היועמ"שים, אך מחליש את עילת הסבירות ומבטל את הווטו השיפוטי על מינויים לביהמ"ש העליון. האיזונים מחייבים את קידום המתווה כמקשה אחת.

מצבור התיקונים קיצוני, מרחיק לכת ובעל אפקט מצטבר של פגיעה אנושה בעצמאות השיפוטית, בשלטון החוק ובהגנה על זכויות האדם. כל אחד מהתיקונים וכולם יחד חותרים תחת ההגדרה הבסיסית של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

המתווה מותיר בידי הקואליציה כוח בלתי מוגבל לחקיקת חוקי יסוד, מבלי שבית המשפט יתערב בה. שתי החלופות שהוא מציע ביחס לוועדה למינוי שופטים מבטאות פוליטיזציה כמעט מלאה, ובנוסף הוא מצמצם את סמכות היועמ"שים.

עילת הסבירות נועדה לוודא שהשלטון אינו פועל בצורה לא שוויונית או לא רציונלית. ביטולה יצמצם את יכולת בית המשפט לבחון החלטות שלטוניות יומיומיות בשורת נושאים.

אף שבית המשפט לא פסל עד כה חוק יסוד, תכנית יריב לוין תמנע זאת גם אם החוק יפגע בזכויות אדם או בערכי יסוד של המדינה.

המדד מציין 20 שנות מדידה וניתוח ומצביע על רוב התומך בכך שלביהמ"ש העליון תהיה סמכות לבטל חוקים הנוגדים את עקרונות הדמוקרטיה. בעשור האחרון ניכרת ירידה משמעותית בשיעור האופטימיים לעתיד המדינה, ועם זאת הרוב מעוניינים להישאר בארץ.

תיקון חוק יסוד: הלאום, קיצור הליכים פליליים ואזרחיים ומעל לכל כינון חוק יסוד: החקיקה הם שיובילו לתיקון אמיתי במערכת המשפט וישמשו חלופות ראויות לתכנית לוין.

אז איך קרה שבית המשפט העליון הפך לאויב העם? לפי ספרו החדש של עמיחי כהן, מלחמות הבג"צ - הוא לא. פשוט לפוליטיקאים מסוימים נוח להציג אותו ככה.

אזרחית מודאגת בז'קט צהוב מתראיינת בנוגע לפסקת ההתגברות וההשלכות שלה על נשים

עו"ד ענת טהון אשכנזי, מנהלת המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים, מסבירה מדוע פסקת ההתגברות מסוכנת לדמוקרטיה

הדיון הציבורי לגבי פסקת ההתגברות עוסק בעיקר בבית המשפט העליון, ומפספס את המהות: כוחה הכמעט בלתי מוגבל של הממשלה בישראל.

מהי פסקת ההתגברות? 

אחד הטיעונים שתומכי פסקת ההתגברות משמיעים כדי לבסס את הצורך בה, הוא האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון בפסילת חוקים, בין היתר בהשוואה לבתי משפט אחרים בעולם. לטענה זו אין בסיס.

ההסדר שהציע שר המשפטים גדעון סער, לפיו הליך השימוע למועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון יועבר בשידור חי בטלוויזיה, הוא ראוי ומאוזן. לא מדובר ב"שימוע" שבו כל אדם יכול לשאול את המועמד לעמדותיו, אלא בשידור ישיר של דיוני ועדת המשנה, ולכן יש להסדר החדש חשיבות רבה, בכך שייתן ביטוי לחשיבות של עקרון השקיפות

מגמה של אי אמון ציבורי בבית המשפט העליון משמאל או מצד הציבור הערבי, לא פחות מסוכנת פחות מזו שמגיעה מימין. אכזבה ציבורית מנפילת המבצר מסוכנת בדיוק כמו אכזבות מהתרחבות גבולותיו

סביב הוועדה לבחירת שופטים שפעלה בכנסת הקודמת נקשרו לא פעם פרשיות שפגעו באופי וטוהר המינויים שהחליטה עליהם. כדי שאלה לא ישפיעו על המינויים של הוועדה החדשה שמתכנסת היום לראשונה, יש למנוע ניגודי עניינים בין חברי הוועדה החדשים לשופטים הממונים על ידה

אז איך קרה שבית המשפט העליון הפך לאויב העם? לפי ספרו החדש של עמיחי כהן, מלחמות הבג"צ - הוא לא. פשוט לפוליטיקאים מסוימים נוח להציג אותו ככה.

ניתן לזהות בשנים האחרונות מגמה פסיקתית בקרב חלק משופטי העליון, ביחס לזכות העמידה הציבורית אשר הרחיבה את העיסוק בתופעה שמכונה בקרב המשפטנים "עותר שמתעבר על ריב לא לו". עם זאת, פסק דין חדש מהשבוע שעבר מלמד על תופעה חדשה ומטרידה בהרבה מהרחבת זכות העמידה - ה"נפגע מהשלטון המפחד לריב את ריבו"

בזמן שבישראל השביתו כמעט את כל הפעילות של מערכת המשפט - כיצד מתפקדים בתי משפט בדמוקרטיות אחרות בעולם בתקופת מגפת נגיף הקורונה?

הרכב הוועדה לבחירות שופטים כולל, בין היתר, שני חברי כנסת שהכנסת בוחרת. מזה כ-25 שנים, התקבע נוהג לפיו לפחות חבר ועדה אחד נבחר מסיעות האופוזיציה, אולם יש צורך בעיגונו במסגרת חוק יסוד: השפיטה

האם ניתן בעת הזו להעביר חוק שימנע מנתניהו לכהן כראש ממשלה, ומה תפקידו של בית המשפט בשאלת הרכבת הממשלה? בכירי המכון הישראלי לדמוקרטיה על חקיקה פרסונלית, שפיט ולא שפיט ושיקול הדעת של הנשיא

הממוצע הכולל של תקופת הכהונה של שופטי בית המשפט העליון מאז הקמתו עומד על 12.4 שנים. יש הטוענים כי הגבלת כהונת השופטים, כפי שמקובל בבתי המשפט לחוקה באירופה, תמתן את הפגיעה הנטענת של הביקורת השיפוטית בעקרון ההכרעה הדמוקרטית, אך האם הדבר באמת הכרחי?

משנתו של השופט בדימוס ונשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר ז"ל, ראתה בהיותה של ישראל מדינה יהודית, כזו הדוגלת גם בערכים דמוקרטיים ומחויבת לשוויון מלא לכלל אזרחיה, ערך ראשון במעלה. תרומתו והישגיו בתחום שלטון החוק וזכויות האדם עיצבו את דמותה של המדינה, וראוי להוקירם ולשמרם

התפיסה הרווחת לפיה בג"ץ קושר את ידי מערכת הביטחון, שגויה. סקירה קצרה באשר להלכות בית המשפט בקשר לאמצעים חריגים למלחמה בטרור מצביעה דווקא על ההפך - הוא כמעט תמיד מקבל את עמדתם ולא קושר את ידיהם

המשפט המנהלי הוא אחד הכלים החשובים, ובישראל גם מהיחידים, לפיקוח על השלטון ועל האופן בו הוא מפעיל את סמכויותיו. היוזמות לצמצום סמכויות בג"ץ והביקורת המנהלית על הכנסת והממשלה, יפגעו בשלטון החוק בישראל ולמעשה יעניקו לשלטון כוח בלתי מוגבל

הדיון הציבורי על החלשת בג"ץ כמעט ולא עוסק בשאלת הרגולציה והמגזר העסקי. התוצאה של פעולה כזו לא תתבטא בחיזוק הרשות המבצעת, אלא דווקא בחיזוק המגזר העסקי ובהעצמת שליטתו בממשלה עצמה

החלשת כוחו של בית המשפט העליון תפגע באופייה הדמוקרטי של ישראל, תהפוך את החוקה לכלי בידי הממשלה, תחליש את המשילות ותפגע במעמדה הבינלאומי של ישראל כדמוקרטיה שיש בה הגנה משפטית על זכויות חוקתיות

אילולא בג"ץ, לא היו לנו טייסות בחיל האוויר או בתי ספר ממוגנים בשדרות, ולא היה מי שידאג להשוואת השכר בין המינים, זכויות הקהילה הלהט"בית או יגביל את שכר הבכירים. הנה כמה דוגמאות למה חייבים לשמור על בג"ץ

זוהי לא הפעם הראשונה בה עולה הרעיון להנהיג הליכי שימוע בכנסת למועמדים לבית המשפט העליון, אך זו עלולה להיות פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ובעצמאות השופטים, כמו גם שיטה שלא בהכרח מותאמת לאקלים הישראלי

הסערה האחרונה במערכת המשפט אינה בהכרח מעידה על הכלל. שיטת מינוי השופטים בישראל, ובכללה הרכב הוועדה למינוי שופטים, מצליחים לשמור על מקצועיותם ועצמאותם של השופטים, ולהשאיר שיקולים פוליטיים מחוץ לדלתות הוועדה. על כן, המצב אינו דורש שינוי מקיף, אלא תיקונים קלים בלבד

פסק דין בעניין אליס מילר, סלל את הדרך לשינוי חברתי והגברת השוויון בין המגדרים. ברוב דעות פסק בית המשפט העליון שאי מתן אפשרות לנשים להתקבל לקורס טיס, אך ורק בגין היותן נשים, הינו אסור ומהווה יחס מפלה ופסול. בג"ץ אליס מילר הוא אחד מפסקי הדין המכוננים שהשפיעו על השיח הנוגע לשוויון מגדרי ומהדהד עד ימינו בכל תחומי החיים. בג"ץ שומר עלינו, האזרחים הקטנים, ואנחנו חייבים לשמור עליו

השד העדתי עדיין חי וקיים. אפליה עדתית במוסדות החינוך הייתה דבר שבשגרה בקרב החברה החרדית, עד שהגיעה פסיקת בג"ץ, שקבעה כי ההפרדה העדתית נוגדת לערכי כבוד האדם, הזכות השוויון והזכות לחינוך וכי אלו אינם ניתנים לערעור

לתלמידי החינוך המיוחד מגיעות הזכויות לחינוך ולשוויון, כך פסק בג"ץ, ובעקבות הפסיקה שולבו ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך משלב. בג"ץ שומר עלינו, האזרחים הקטנים, ואנחנו חייבים לשמור עליו

בזכות קביעת בג"ץ, ובניגוד לשיקולי התקציב ועמדתה של ממשלת ישראל, מוגנו כל הכיתות בעיר שדרות. בג"ץ שומר עלינו, האזרחים הקטנים, ואנחנו חייבים לשמור עליו

זה שני עשורים החברה הישראלית עסוקה בערעור אמינותו של המערכת המשפט. בעבר, היה זה בעיקר הימין שנשב צינה כלפי בית המשפט. כיום, במהלך שאין לטעות בזיהויו, השמאל פועל בצורה דומה

בג"ץ קיבל אתמול את עתירתן של חמש נשים חולות סרטן, תושבות רצועת עזה, אשר ביקשו לקבל טיפול רפואי למחלתן בבתי חולים במזרח ירושלים. בכך, הוא דחה את עמדת המדינה, אשר הודיעה כי למעט במקרים חריגים, לא תאפשר לחולים מעל גיל 16 בעלי קרבה לחמאס לקבל טיפול רפואי בארץ, אלא רק בגדה ובחו"ל

גזרי דין שניתנו בשנים האחרונות מגלים כי ישנו פער בין הטרמינולוגיה של בית המשפט בנוגע לחומרת עבירות ממניע גזעני לבין העונש אותו הם משיתים – פעמים רבות ללא מאסר בפועל. על הפרקליטות ובתי המשפט לבצע שידוד מערכות בכל הנוגע להעמדה לדין והענישה בגין עבירות שנאה

זמן קצר לאחר שברכנו את ממשלת ישראל על ההסדר שהגיעה אליו עם נציבות האו"ם לפליטים ועל ההחלטות שקיבלה באשר לטיפול בתושבי דרום תל אביב ובמבקשי המקלט שיישארו בישראל, הודיע אתמול ראש הממשלה נתניהו על הקפאת ההסכם

המכון הישראלי לדמוקרטיה נגד הצעת החוק שתאסור על בג"ץ לפסול חוקים: "פגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות ובזכויות האזרח והמיעוטים בישראל"

על בית המשפט העליון בישראל מוטל הנטל הכבד של עמידה מול השררה בתנאים לא פשוטים. עליו להגן על זכויות האדם והמיעוט בישראל כנגד רוב מזדמן בכנסת, כנגד מנגנון בירוקרטי דורסני, כנגד שאפתנות פוליטית פוגענית.

הקרב שמנהלת שקד על המינויים הבאים לבית המשפט העליון והמחיר שכולנו משלמים עבור הקרב הוא אמיתי וכואב וילווה את הדמוקרטיה הישראלית הרבה אחרי ששאלות מינויים אישיות כבר ישכחו.

אקורד הסיום של השנה, מלחמות השבת הסוערות שחווינו, ממחישות שוב כי עצימת העיניים מול סוגיות דת ומדינה והצורך לבחון את ההסדרים הקיימים מסוכנת - לא רק לחברה אלא גם לבית המשפט העליון, שלפחות במידה מסוימת, נגרר על כרחו להכריע בסוגיות אלו, ובכך מוצא את עצמו בליבת הסכסוך הערכי בישראל, ותחת אש צולבת באשר יכריע.

בית המשפט העליון זיכה בשבוע שעבר את הבריונות עם קביעתו שאין לקיים את מצעד הגאווה בבאר שבע. הדיון העיקרי בדבר חשש מאלימות, איפשר לבריונות לרמוס את חופש ההפגנה. 

על מנת להילחם בעבריינות ובריונות מסוכנות יש להוסיף משאבי אכיפה משטרתיים וחקיקה מחמירה. אבל אסור בתכלית האיסור על פקידי שלטון ופוליטיקאים לנסות להשפיע על תוצאות של הליכים ספציפיים, ואסור להם לפגוע בשום דרך, בוודאי לא בקשר לקידום מקצועי, בשופטים הפוסקים שלא לפי דעתם.

בימים אלה מגבש ראש הממשלה יחד עם שותפיו הפוטנציאליים את קווי היסוד של מפלגתו. אלו ימים קריטיים לדמוקרטיה. מה תבחר הממשלה החדשה לשים בראש סדר עדיפויותיה? האם פגיעה בסמכויות בית המשפט והחלשת עקרונות דמוקרטיים, או שאולי דווקא הבטחה על שמירת המקום שאמור להגן ולבצר את זכויות המיעוטים. ד"ר עמיר פוקס, במאמר שפורסם בעיתון הארץ.

אנו נמצאים בתקופה רגישה, אולי גורלית, של מתקפה-רבתי על הדמוקרטיה בישראל. שר המשפטים הבא יאלץ לתפקד כשומר סף וכמגן מפני ניסיונות לפגוע בדמוקרטיה הישראלית – בחקיקה, בפגיעה במערכת המשפט, ובאופי המדינה. יהיה עליו להוביל רפורמות במערכת המשפט ולקדם שינויים נדרשים שיחזקו את שלטון החוק ואת זכויות האדם והמיעוט.

רשות השידור אפשרה לפרסם שני תשדירי פרסומת בעלי אופי "שכנועי", של המטה לחוסן לאומי ושל חב"ד, אך סרבה לתשדיר של "בצלם" ובו שמות ילדים פלשתיניים שנהרגו ב"צוק איתן". עתירה לבג"ץ נגד החלטה זו נדחתה וקריאת פס"ד מותירה טעם חמוץ בפה.

בג"ץ הוא שחקן מרכזי בסוגיית גיוס החרדים והוא שהכריח את הכנסת לחוקק את החוק לשוויון בנטל עליו עומלת ועדת שקד בימים אלה. אך החוק המתגבש מסתמן כבעייתי ונשאלת השאלה - האם הכנסת עומדת לחוקק חוק שיכריח את בג"ץ לבטל אותו?

האבק מתחיל לשקוע מן ההמולה סביב פסילת בג"ץ את התיקון לחוק המסתננים. מאה ועשרים העמודים של פסק הדין עמוסים בדיונים משפטיים בסוגיה מהי ההתמודדות הראויה עם התופעה המורכבת של ההגירה הבלתי חוקית. אך פסקה אחת בפסק הדין מספקת הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של תהליכי התוויית המדיניות בישראל. התמונה המטרידה הנחשפת היא בעלת השלכות רוחב בלתי מבוטלות. 

הסדר "תורתו אומנותו" עומד בפני שינוי משמעותי, אותו יש לתכנן עם המגזר החרדי כדי ליצור תהליך שימשיך את השינוי שיצר חוק טל. אם יוחלט על מגבלות מספריות להסדר, עליהן להיות כאלה שיאפשרו את המשכו הטבעי של התהליך שנוצר בעקבות החוק, באופן שימנע הגעה לנקודת שבר של תלמידי ישיבות המבקשים ללמוד ונדרשים להפסיק את לימודיהם התורניים.

הוועדה לקידום השילוב בשירות והשוויון בנטל התפוצצה בקול רעש גדול, והאכזבה הציבורית מובנת. מעמד הביניים הישראלי, הנשחק תחת נטל החובות האזרחיות, רואה בדאגה את הימנעותן של קבוצות המיעוט מלשאת את האלונקה כתף אל כתף. 

מתברר שבית המשפט העליון הוא שק חבטות מצוין. מה שלא יעשה – יהיה מי שישגר לעברו בעיטה. מי שבוחן במבחן התוצאה את התנהלותו של בית המשפט בפרשת גיוס החרדים לצבא חייב להודות שאלמלא מהלכיו של בית המשפט, לא היה ככל הנראה שינוי חיובי בנושא זה. בית המשפט משמש בחברה הישראלית כזרז לשינויים חברתיים.

תזכיר חוק יסוד החקיקה כולל בחובו מהפכה של ממש: בכוחם של 65 ח"כים יהיה לגבור על פסיקה של בג"צ כי חוק הוא בלתי-חוקתי. קראו את מאמרם של מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס המתנגדים נחרצות לחוק, שעלול להביא לפגיעה קשה בזכויות מיעוטים.

בית המשפט העליון הפך בהחלטתו את פסק הדין שנתן השופט סולברג במחוזי בעניין סכסוך לשון הרע בין סרן ר' לבין אילנה דיין וחברת טלעד. תהילה שוורץ אלטשולר מנתחת את פסק הדין וקוראת לעיתונות להנהיג סדר בביתה אך אומרת כי טוב עשה ביהמ"ש העליון שהחזיר גם את האוויר לריאותיה של העיתונות החופשית.

ב 16.9.2013 בג"צ פסל את תיקון מספר 3 לחוק למניעת הסתננות שאפשר את החזקתם של מבקשי מקלט במעצר ממושך. בהרכב מורחב של 9 שופטים נקבע כי התיקון אינו חוקתי ובטל. הממשלה – והכנסת – בחרו לפסוע בדרך שאינה תואמת הן את ההגנה על חירות האדם הקבועה במשפט החוקתי הישראלי והן את מחויבויתיה הבינלאומיות של ישראל לפי אמנת הפליטים.

בתאריך 10.1.12, דנה ועדת החוקה חוק ומשפט בהצעת חוק בתי המשפט – בוררות חובה. מדובר בהצעה מסוכנת, המשקפת התנערות מוחלטת של המדינה מאחריותה לספק "חבילת שירותים" בסיסית לאזרחיה. הצעה זו פוגעת קשות בזכות הגישה לערכאות. יוצא אפוא שעל מזבח החתירה להליך יעיל מוקרבות זכויות אדם בסיסיות. 

הצעת החוק לשינוי בחירת הנציגים לוועדה לבחירת שופטים מהווה שינוי של כללי המשחק בצורה דרמטית. שינוי כזה חייב להיעשות לפני הבחירות בלשכה ולא אחריהן.

ב-2007 פסק בג"ץ שעל המדינה להבטיח הליך משפטי הוגן לחשודים בעברות ביטחון. בניגוד לפסיקה זו עומדת הוראת שעה של משרד המשפטים המגובה באישור הכנסת. האם על הרשות המבצעת להתעלם כך מפסיקות של בית המשפט העליון?

ראשי המכון הישראלי לדמוקרטיה מתריעים מפני התקפה על הדמוקרטיה הישראלית – בהצעות חוק, במכתבי רבנים ובהקצנת השיח נגד כל מי שנתפס כאחר. הדמוקרטיה אינה רק שיטת ממשל ומוסדות שלטון, אלא מהותה בקיום ערכים דמוקרטיים של שוויון, חופש וזכויות אדם. מאמרם של אריק כרמון, מרדכי קרמניצר וידידיה שטרן.

בשני מקרים נקט לאחרונה בית המשפט צעד קיצוני – כאשר הכריז על בטלות סעיף חוק המעניק תקצוב מיוחד לאברכים, בשל היותו לא שוויוני, וכאשר שלח את הורי התלמידות בעמנואל לבית הסוהר. חיים זיכרמן סבור כי על בית המשפט להרעים בתותחיו רק במקרים החמורים באמת, כדי שלא ייפגע כוחו.

גם מי שחולק על התנהלות בית המשפט בעניין פרשת עמנואל צריך להכיר בכך שאת החלטות בית המשפט הישראלי חובה לכבד. ידידיה שטרן מבקש לבדוק כיצד סכסוך נקודתי הפך לסכסוך עקרוני על דת ומדינה.

הפסיקה של בג"ץ לפיה יש להפסיק את גמלת הבטחת הכנסה לאברכי כוללים היא לבנה חשובה בהגנה על מדינת הרווחה בישראל. פסיקה זו צריכה לשמח את כל אותם ישראלים שחפצים בהגדלת נדיבות הסיוע לחלש בישראל. 

לאחרונה הוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק עתירה שבה נדרש בית המשפט להורות על הפסקת תקצוב המוסדות שאינם מלמדים את לימודי הליבה. העתירה הוגשה בשל חקיקתו של חוק עוקף בג"ץ משנת 2008 שמאפשר למוסדות החרדיים לפעול ללא פיקוח של משרד החינוך על התוכן הנלמד. לדעת העותרים, חוק זה אינו חוקתי בשל פגיעתו בזכויות האדם של הציבור החרדי, ועל בית המשפט להכריז על בטלותו. 

בשנת 2005 דחה בית המשפט העליון את העתירות בעניין הקיצוץ בגמלאות הבטחת ההכנסה, שזכו לכינוי "בג"ץ הקיום בכבוד". פסק דין של בית המשפט החוקתי בגרמניה מראה שאפשר גם אחרת.

ביטולו של סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (הוראת השעה המאפשרת להאריך מעצר של חשוד ללא נוכחותו) הוא לכאורה מהלך מהפכני ואקטיביסטי פחות מביטולו של חוק שלם. המחברים מסבירים שלא כך הדבר.

הזכות להתבטא באנונימיות היא טכנית בלבד ומשוללת מימד ערכי. היא מבטאת פחד או מצוקה במקרה הטוב, ונכלוליות נבזית במקרה הפחות טוב – והשכיח עד לזרא אצל הטוקבקיסטים שלנו. על פסיקת בית-המשפט העליון בדבר הזכות לאנונימיות בטוקבקים. המאמר פורסם לראשונה באתר 'העין השביעית' בתאריך 01/04/2010

המכון הישראלי לדמוקרטיה ואתר וואלה! מסכמים את העשור הראשון של האלף השלישי בישראל. מה השתנה באמון האזרחים במדינה? מה חדש ביחסי הדת והמדינה? האם יש לתקן את שיטת המשטר הנהוגה? מומחי המכון הישראלי לדמוקרטיה וואלה! בפרויקט מיוחד. 

המכון הישראלי לדמוקרטיה ואתר וואלה! מסכמים את העשור הראשון של האלף השלישי של ישראל. מה השתנה באמון האזרחים במדינה? מה חדש ביחסי הדת והמדינה? האם יש לתקן את שיטת המשטר הנהוגה? מומחי המכון הישראלי לדמוקרטיה וואלה! בפרויקט מיוחד.

.המכון הישראלי לדמוקרטיה ואתר וואלה! מסכמים את העשור הראשון של האלף השלישי של ישראל. מה השתנה באמון האזרחים במדינה? מה חדש ביחסי הדת והמדינה? האם יש לתקן את שיטת המשטר הנהוגה? מומחי המכון הישראלי לדמוקרטיה וואלה! בפרויקט מיוחד.

סקירת מאמרו של ידידיה צ' שטרן 'בין שופט לשיפוט', בעקבות צאת ספרו של אהרן ברק שופט בחברה הדמוקרטית*

נייר רקע לכינוס האחד-עשר של המועצה הציבורית

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת ההצבעה על "חוק פסקת ההתגברות הצרה" לפיה הכנסת תכריע בענין מבקשי המקלט מבלי שבית המשפט יתערב: "זהו מדרון חלקלק שיאפשר לכל קואליציה עתידית- מימין, ממרכז ומשמאל- לפגוע בזכויות של כולנו. שינוי כללי המשחק בחוקי היסוד משיקולים פוליטיים צרים, נוגד את העקרונות הבסיסיים ביותר של משטר דמוקרטי תקין"

בית המשפט העליון הפך בדור האחרון למוקד עליה לרגל לכל מי שרוצה להטיח בו תלונות והאשמות. התקשורת, הכנסת, הממשלה והאקדמיה. סקטורים שונים בחברה הישראלית רואים בפסיקות הליברליות שלו סכנה לצביון הדתי-לאומי של מדינת ישראל, ומתיחות זו עלולה להתרגם לסכנה לבית המשפט העליון. על רקע זה, מינוייה האחרונים של שקד, שטיין וגרוסקופף, לתפקיד שופטים בבית המפשט העליון - הם בשורה מצוינת 

מהי הרוח העצמאית של שופט בשפיטתו; מהן ההטיות הקוגניטיביות והמוסדיות העלולות לשבש עצמאות זו; וכיצד באה לידי ביטוי מסורת הרוח העצמאית שהפגינו שופטי בית המשפט העליון מהיווסדו? מתוך "ספר דורית ביניש"

פסק הדין באשר לשבת התל-אביבית הדגים את הקשר שבין זהות השופט לבין הכרעתו: שני השופטים הדתיים פסקו בדרך המתאימה להעדפות אופייניות לציבור הדתי, ואילו חמשת חבריהם הכריעו בכיוון ההפוך. למערכת המשפט דרושים שופטים שלבם מכוון אל המכנה המשותף של חלקיו המרכזיים של הקולאז' הישראלי

שרת המשפטים איילת שקד מתרעמת על פסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון בסוגיית העברתם של "מסתננים" למדינה שלישית. קשה מאד להבין את התרעומת, לאור העובדה שבית המשפט הלך כברת דרך ענקית לקראת הממשלה. התזה המשפטית שביקשה המדינה מבית המשפט לאמץ הייתה שכליאתם של אותם מסתננים עד שיאמרו "רוצה אני" היא בגדר הסכמה שניתנה מרצון חופשי. כל ילד בגן מבין כי זו אינה הסכמה חופשית. לתזה המשפטית המופרכת הזו לא יכול היה בית המשפט לתת את ידו. ואיך זה קשור לפלסטינים?

הצעת החוק המבקשת להגביל את העתירות הציבוריות בישראל מסוכנת לשלטון החוק.

האינפלציה ביוזמות חקיקה לשינויים בבימ"ש העליון גורמות לכרסום ברוחם העצמאית של השופטים