פסילת רשימות ומועמדים לקראת הבחירות לכנסת ה-26

לסקירה המלאה (PDF) >>

לעמוד בחירות 2026 >>

פסילת רשימות ומועמדים: רק במקרה של הצדקה כבדת משקל | Photo by Chaim Goldberg/Flash90

באיזה מצב אפשר להצדיק פסילת רשימות ומועמדים?

ההצדקה המרכזית לפסילת רשימות ומועמדים נשענת על ההכרה בזכותה, ואף בחובתה, של הדמוקרטיה להגן על עצמה מפני כוחות המבקשים לנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לערער את יסודותיה ולפגוע בערכיה. תפיסה זו, המכונה "דמוקרטיה מתגוננת", התפתחה כחלק מלקחי העבר של דמוקרטיות, אשר חוו בעברן משטר טוטליטרי, ולפיה אין להעניק הגנה בלתי מוגבלת לשחקנים פוליטיים הפועלים לביטול הדמוקרטיה, גם אם הם עושים זאת באמצעים דמוקרטיים, לכאורה.

מה אומר החוק בישראל?

לפי סעיף 7א(א) לחוק יסוד: הכנסת, רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לרבות בהתבטאויותיו, לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחת מהעילות הבאות:

1. שלילת קיומה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית.
2. הסתה לגזענות.
3. תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.
   
   

מהו ההליך לפסילת רשימות ומועמדים לכנסת?

את הבקשה לפסילת רשימה או מועמד מגישים לוועדת הבחירות המרכזית. בראש הוועדה עומד שופט בית המשפט העליון, אך חשוב להזכיר כי מליאת ועדת הבחירות המרכזית היא פוליטית בעיקרה ומורכבת מנציגי הסיעות המכהנות בכנסת לפי מפתח הייצוג שלהן בכנסת היוצאת. את הבקשה מגישים בצירוף נימוקים ואסמכתאות, שאמורים להוכיח כי מתקיימת אחת מהעילות לפסילה. כאשר מדובר בבקשה לפסילת רשימה, כל גורם יכול להגיש אותה. במקרה של בקשה לפסילת מועמד, נדרשת חתימה של לפחות שליש מחברי הוועדה. הרשימה או המועמד שכנגדם מוגשת הבקשה רשאים להגיש כתב תשובה, והיועץ המשפטי לממשלה מגיש אף הוא את עמדתו. ועדת הבחירות המרכזית דנה בבקשה ומכריעה ברוב קולות. יו"ר הוועדה יכול אמנם להשתתף בהצבעה, אך במהלך השנים התקבעה מסורת לפיה יושבי הראש נמנעים מלעשות זאת במקרים כאלה. בעוד שעל החלטה לפסול רשימה אפשר להגיש ערעור לבית המשפט העליון, הרי שפסילת מועמד מחייבת על-פי חוק אישור של בית המשפט העליון.

מהי הבעיה העיקרית בהליך הקיים של פסילת רשימות ומועמדים?

פסילה של רשימה או של מועמד פוגעת באחת הזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר, הזכות לבחור ולהיבחר, כמו גם בזכויות יסוד של שיוויון וחופש ביטוי פוליטי. על כן, היא צריכה להיעשות רק במקרים חריגים בהם מתקיימת אחת העילות המפורטות בחוק ובהתבסס על ראיות ברורות וחד-משמעיות. העובדה שהגוף הפוסל הוא גוף פוליטי בעיקרו, המקבל החלטות המושפעות משיקולים אידיאולוגיים-פוליטיים בלא שמוטלת עליו החובה לנמק את החלטותיו, הינה בעייתית במיוחד, בוודאי כשמדובר בתקופת בחירות.

ההיסטוריה של פסילת רשימות בישראל

הפסילה הראשונה של רשימת מועמדים בישראל התרחשה בשנת 1965, זאת על אף שלוועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית לא הייתה באותה עת סמכות כתובה בחוק לעשות זאת. הרשימה שנפסלה הייתה רשימת הסוציאליסטים, אשר הוקמה על ידי חברי תנועת אל-ארד, שהוצאה עוד קודם לכן מחוץ לחוק. ועדת הבחירות המרכזית סירבה לאשר את הרשימה בטענה שמדובר בהתאחדות בלתי חוקית, שיוזמיה שוללים את שלמותה ועצם קיומה של המדינה. בית המשפט העליון קיבל את החלטת הוועדה בפסק דין ירדור, וקבע ברוב דעות כי לוועדת הבחירות המרכזית ישנה הסמכות לפסול רשימות אף בהיעדר חקיקה מפורשת בנושא, כאשר מדובר במקרים קיצוניים של שלילת עצם קיומה של המדינה, כחלק מתפיסה של דמוקרטיה מתגוננת.

פסק דין ירדור נחשב למקרה חריג, שאינו מאפיין את התפתחות הפסיקה שלאחריו, לפיה יש לאפשר, עד כמה שניתן, התמודדות של רשימות ומועמדים לכנסת. בשנת 1984 ביטל בית המשפט העליון את פסילתן של רשימת כך והרשימה המתקדמת לשלום, ובעקבות כך תוקן חוק יסוד: הכנסת, אליו נוסף סעיף 7א, המעניק לוועדת הבחירות המרכזית עילות פסילה מפורשות. בשנת 1988 אפשר תיקון החוק לפסול את רשימת כך, הפעם מבלי שבית המשפט העליון התערב בהחלטה. בשנת 1992 נפסלה רשימת כך פעם נוספת יחד עם רשימת כהנא חי, כאשר גם במקרה זה בית המשפט העליון לא התערב בהחלטה.

החלטות פסילה נוספות של רשימות ומועמדים על ידי ועדת הבחירות המרכזית, אשר הובאו מאז בפני בית המשפט העליון לאורך השנים, בוטלו על ידי בית המשפט. 

פסילת רשימות ומועמדים על ידי ועדת הבחירות המרכזית ופסיקות בית המשפט העליון (2022-1965) 

מתי, לראשונה, נפסלו מועמדים לכנסת?

עד כה, טרם קרה שמועמד נפסל על ידי ועדת הבחירות המרכזית ובית המשפט אישר את הפסילה. עם זאת, בשנת 2019 התרחשו, לראשונה, שלושה מקרים חריגים, שבהם מועמדים שאושרו על ידי ועדת הבחירות המרכזית, נפסלו לבסוף על ידי בית המשפט העליון בעקבות ערעורים שהוגשו על ההחלטות.

הפסילה הראשונה של מועמד לכנסת על ידי בית המשפט העליון התרחשה לקראת הבחירות לכנסת ה-21 עם פסילתו של חבר רשימת איחוד מפלגות הימין מיכאל בן ארי מלהתמודד לכנסת. בית המשפט קבע ברוב דעות כי מהראיות הרבות שהוצגו בפניו מצטיירת תמונה חד-משמעית, ברורה ומשכנעת של הסתה לגזענות כלפי הציבור הערבי בכללותו, כולל קריאות מפורשות לאלימות. פסיקת בית המשפט העליון בעניינו של בן ארי הוותה תקדים כפול, שכן, לראשונה, נפסל מועמד יחיד על ידי בית המשפט העליון, וכן הייתה זו הפעם הראשונה שבית המשפט העליון פסל מועמד שוועדת הבחירות המרכזית אישרה את מועמדותו.

לקראת הבחירות לכנסת ה-22 באותה שנה, שב בית המשפט העליון ופסל שני חברים ברשימת עוצמה יהודית, בנצי גופשטיין וברוך מרזל, על אף שגם במקרה שלהם ועדת הבחירות המרכזית אישרה את מועמדותם.

לוח 2: פסיקות בית המשפט העליון בענין מועמדים שאושרו על ידי הוועדה בשנת 2019

איך צריך לתקן את ההליך לפסילת רשימות ומועמדים לכנסת?

כאמור, מניעת השתתפות בבחירות לכנסת נדרשת להעשות בזהירות רבה ובמקרים חריגים בלבד. השיטה הנוהגת כיום לפיה ועדה פוליטית בעיקרה היא שמחליטה על פסילת רשימות ומועמדים הינה שיטה בעייתית, אשר מכניסה באופן בלתי נמנע שיקולים לא ענייניים להחלטה שאמורה להתקבל בחרדת קודש ובהתבסס על ראיות ברורות וחד-משמעיות. בחינה השוואתית מלמדת כי אין עוד דמוקרטיה מלבד ישראל, שבה גוף שחבריו ממונים על בסיס מפלגתי הוא זה שיש לו סמכות לפסול רשימות ומועמדים. במדינות שאכן קיימת בהן סמכות לפסילת מפלגות, היא ניתנת לגופים כמו ועדת בחירות מקצועית (דרום אפריקה) או בית משפט חוקתי (גרמניה).

בכל בחירות אנו נחשפים לאותו ריטואל פוליטי חוזר בוועדת הבחירות המרכזית, אשר מבקש למנוע מרשימות או ממועמדים מסויימים את האפשרות לקחת חלק במשחק הדמוקרטי, או, לחילופין, מאשר את מועמדותם של אלה, אשר קיים לגביהם בסיס ראייתי מוצק לפסילה בהתאם לעילות שבחוק יסוד: הכנסת, וזאת על סמך מניעים פוליטיים ובהתאם למפתח הצבעה מפלגתי. מצב בעייתי שכזה דורש חשיבה מחודשת לגבי תפקידה של ועדת הבחירות המרכזית לפסול רשימות ומועמדים, כמו גם לגבי גוף מתאים יותר לעשות זאת.