מאת: יוחנן פלסנר, שירה ברביבאי-שחם
יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי-שחם מקדישים פרק מיוחד לארבע הסוגיות הפנימיות שיכריעו את בחירות 2026 ואולי גם את עתידה של ישראל ברקע קיטוב פנימי חסר תקדים: יחסי המדינה והחברה החרדית, מקומה של החברה הערבית והקול הערבי בפוליטיקה הישראלית, עתיד הדמוקרטיה ומוסדות השלטון, וההתפתחויות ביהודה ושומרון והשפעתן על ביטחונה, אופייה ומעמדה של ישראל. דרך נתונים, מחקרים ודיון פתוח, יוחנן ושירה מנסים להסיט את הדיון מהפוליטיקה היומיומית אל השאלות העמוקות יותר: אילו הכרעות ניצבות בפני המצביעים הישראלים, ומה יהיו ההשלכות של המשך המגמות הקיימות או של שינוי כיוון לאחר הבחירות.
מנגד, כרבע סבורים שהיד שנוקטות המשטרה ורשויות האכיפה קשה מדי ● רק 28% סבורים שביטחון ישראל הוא שיקול מרכזי אצל טראמפ, ירידה משמעותית מ- 44% שסברו כך בחודש שעבר ● 72% מכלל הציבור סבורים שעל ישראל לשמור על רצועת ביטחון קבועה בדרום לבנון, גם במחיר התנגשות עם ארה"ב ● 56% מהציבור היהודי תומכים בהצבעה חוזרת למבקר המדינה, 31% סבורים שאין בכך צורך ● כמחצית מהציבור מתנגדים לקידום חקיקה המשפיעה על מהות המשטר כאשר ישראל נמצאת בדרך לבחירות.
מאת: ד"ר אסף שפירא
הצעת החוק, שכוללת המלצות שגיבשה הוועדה הציבורית למימון מפלגות, מבקשת להקל על מפלגות לקראת הבחירות בהיבטים שונים: גובה המימון, החזר הלוואות, גובה (ומועד קבלת) המקדמות, ובנוסף להרחיב את המימון לסיעות חדשות וקטנות. ניכר שהוועדה השקיעה מחשבה בניסיון לשמור על עיקרון השוויון בבחירות, ועם זאת – שינוי כללי המשחק חודשים ספורים לפני הבחירות אינו רצוי ואף עלול להיות בעייתי. הדרך הראויה לעשות זאת היא באמצעות רפורמה קבועה ומקיפה – כפי שהוועדה הציבורית ממליצה לעשות לאחר הבחירות
הכנסת דנה השבוע בתיקון לחוק הבחירות שיחייב סימון תעמולה שנוצרה או שונתה באופן מהותי באמצעות בינה מלאכותית. לא מדובר במלחמה נגד הטכנולוגיה וגם לא נגד חופש הביטוי. בישראל, שמובילה באימוץ כלי בינה מלאכותית אבל רמת האוריינות הדיגיטלית של אזרחיה נמוכה יחסית, זהו צעד חשוב שנועד להגן על יכולתו של הציבור להבחין בין אמת לשקר.
עושים סדר: הזכות לבחור היא מהזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר והיא כמעט ואינה מוגבלת, אך גם לה יש מספר סייגים. כיצד התפתחה הזכות לבחור ואיך החלה את דרכה בישראל, מי רשאי לבחור (ומי לא), ומה קורה במדינות דמוקרטיות אחרות?
מאת: ד"ר אריאל פינקלשטיין
בציבור היהודי בישראל קיים מתאם בין הגדרה דתית לבין דפוסי הצבעה בבחירות. כיצד התבטא המתאם הזה בבחירות 2022, ומה היו ההבדלים בין ההצבעה במערכת הבחירות הזאת לבין אלו שקדמו לה?
מאת: ד"ר גיא לוריא, ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, ד"ר אסף שפירא, עו"ד נעה גשן
הצעת חוק הבחירות לכנסת ה־26 כוללת שורת הסדרים שנועדו להרחיב את הנגישות להצבעה, ובהם אפשרות לקבוע כתובת לצורכי בחירות, הסדרי הצבעה למפונים והצבת קלפיות בבתי אבות. בנוסף, היא מסדירה את הליכי בחינת כשירותם של מועמדים, מרחיבה את חובת השקיפות בתעמולת בחירות וקובעת חובת סימון לתכנים שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית. כדי שההסדרים המוצעים אכן יחזקו את מימוש הזכות לבחור ואת תקינות הליך הבחירות, צריך לדייק עוד את ההוראות הנוגעות לחובת השקיפות בתעמולה ולסימון התכנים.
מאת: ד"ר תמי הופמן, מיטל ברון
כ-640 אלף צעירים וצעירות יצטרפו לפנקס הבוחרים לקראת הבחירות לכנסת ה-26, כוח אלקטורלי משמעותי עם פוטנציאל להשפיע על התוצאות. בניגוד לתפיסה הרווחת הם אינם אדישים לפוליטיקה: רובם מתכוונים להצביע ומאמינים שלקול שלהם יש השפעה. מאיפה הם שואבים מידע ומהם הנושאים החשובים ביותר בעיניהם?
מאת: יוחנן פלסנר, שירה ברביבאי-שחם, נדב פרי
נדב פרי, פרשן פוליטי ומהפודקאסטרים המצליחים בישראל, מגיע ל"סדר חדש" לשיחה עם יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי-שחם על מערכת הבחירות הקרובה ועל השאלות הגדולות שישפיעו על הצבעת הבוחר הישראלי בה. פרי מסביר מדוע בעיניו אלו הבחירות הגורליות ביותר שידעה ישראל, ומנתח את שלושת הנושאים המרכזיים שיעמדו במרכזן: השלכות 7 באוקטובר והמלחמה, היחסים בין המדינה לחברה החרדית, והשאלה כיצד מתפקדת הממשלה בתחומי הביטחון, הכלכלה ויחסה לאזרח. עוד בפרק, כוחה של מערכת התהודה הפוליטית לעצב תודעה ציבורית בכלל ובמערכת הבחירות הקרובה בפרט, כשהרשתות החברתיות והפודקאסטים בראש.
41% מהיהודים סבורים שביטחון ישראל הוא שיקול מרכזי עבור הנשיא טראמפ, ירידה חדה בשיעור המעריכים כך, שעמד בחודש מרץ על 64% ● רק 19.5% מהיהודים ו-8% מהערבים מעניקים לישראל ציון טוב בהתמודדות עם חיזבאללה ● 61% מכלל הציבור סבורים שראש הממשלה נתניהו לא צריך להתמודד בבחירות הקרובות לכנסת, ביניהם כרבע ממצביעי הליכוד ● כ-22% מהציבור סבורים שגוש הקואליציה ערוך ומוכן טוב יותר לבחירות בעת הזאת, 16% חושבים שגוש האופוזיציה, 19.5% חושבים ששניהם ערוכים באותה מידה וכ-26% חושבים שאף אחד מהגושים אינו מוכן.
*הסקר נערך לפני סבב הלחימה האחרון בין ישראל לאיראן ב-8-7 ביוני 2026
השימוש בטכנולוגיות מבוססות בינה מלאכותית כדי לאסוף ולנתח מידע אישי ולתפור מסרים מותאמים אישית בקמפיינים פוליטיים מאיימת על פרטיות הבוחרים ומאתגרת את טוהר הבחירות וחשאיותן. לקראת הבחירות לכנסת ה-26 ולאור כניסתו לתוקף של תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, על המפלגות לתת את הדעת לחובות המוטלות עליהן. גורמי הפיקוח מצדם נדרשים להיערך להתמודדות עם האיומים והאתגרים החדשים, ליישם את כלי האכיפה שהוקנו להם בתיקון 13 ולאמץ מדיניות משפטית ורגולטורית ברורה כדי להגן על זכויות הבוחרים ועל תקינות ההליך הדמוקרטי.
מאת: ד"ר אסף שפירא
ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, אבל נבחנת מדמוקרטיות פרלמנטריות אחרות בכמה מאפיינים חשובים. למה הכנסת שלנו קטנה יחסית והממשלה דווקא גדולה, ואיזו יכולת השפעה יש לבוחרים בדמוקרטיות פרלמנטריות אחרות אבל אין לישראלים? כל ההסברים על השיטה הישראלית.
מערכת הבחירות עוד לא נפתחה באופן רשמי, אבל הרשת כבר מוצפת בסרטוני AI שמפיצות מפלגות ופוליטיקאים. לא כולם ערוכים באותה רמה, חלקם מגוחכים ממש ומעלים את השאלה: "מי יאמין לזה". אלא שהשאלה הזאת כבר לא רלוונטית היום, ומטרת הסרטונים האלה היא לא להתחפש לאמת אלא לעשות משהו אחרי לגמרי.
מאת: ד"ר אסף שפירא
בעקבות הודעת הפרישה של מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית אורלי עדס: מה תפקידה של הוועדה, מה תפקיד המנכ"לית, מה משמעות הפרישה ומהם האתגרים להמשך?
בנט ולפיד הכריזו על התמודדות משותפת בבחירות 2026 במסגרת מפלגת "ביחד", ובהחלט ייתכן שנראו עוד ריצות משותפות כאלה לקראת הבחירות, למשל בגוש הימין (סמוטריץ' ובן-גביר) ובמפלגות הערביות. ההנחה היא שהתמודדות כזו תועיל למפלגות ולגוש. אבל האם היא נכונה?
בתוך משפחת הדמוקרטיות שנהוגה בהן שיטה יחסית־רשימתית בבחירות לפרלמנט, ישראל מתאפיינת בשיטת בחירות חריגה: היא היחידה שאין בה ממד אישי וגם לא ממד אזורי. מאפיין ייחודי זה פוגע בהיבטים שונים של הדמוקרטיה, ובעיקר מחליש את הקשר בין הבוחרים לנבחרים. מחקר מדיניות זה בוחן את היתרונות שבתיקון שיטת הבחירות לכנסת באמצעות הטמעת ממד אישי, מתוך שמירה על אופייה היחסי של השיטה.
המחקר מתמקד בשיטה המכונה "פתק פתוח למחצה", הנפוצה בדמוקרטיות מפותחות שנהוגה בהן שיטת בחירות יחסית־רשימתית. מדובר ברפורמה מוסדית המאזנת בין שמירה על מעמדן של המפלגות, לבין מתן השפעה מסוימת גם לבוחרים ביום הבחירות. בשיטה זו, בעת ההצבעה לרשימה הבוחרים יכולים להביע את העדפותיהם כלפי המועמדים ברשימה הזאת, ובתנאים מסוימים אף להשפיע על הסיכויים שלהם להיבחר לפרלמנט. המחקר דן לעומק במגוון הדילמות וההכרעות הנוגעות לפרטי השיטה הספציפיים, ומסיק שאימוץ פתק פתוח למחצה צפוי לשפר את יכולתם של האזרחים להשתתף בפוליטיקה, את המחויבות והאחריות של הפוליטיקאים כלפי הציבור, ואת התרבות הדמוקרטית בישראל.
מאת: פרופ' עופר קניג
היום הושקה בכנסת השדולה לקידום "פתק חצי פתוח" – הצעה המבוססת גם על מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה וזוכה לתמיכה חוצת מחנות פוליטיים.
מה אומרת ההצעה? איך היא תשפיע על הפתק שתשימו בקלפי? ולמה זו הדרך לתקן את השיטה בישראל?
פרופ' עופר קניג, עמית מחקר במכון ומרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון, עושה סדר.
מאת: יוחנן פלסנר, שירה ברביבאי-שחם, פרופ' גדעון רהט
המערכת הפוליטית בישראל מתמודדת בעשור האחרון עם אתגרים עמוקים - חוסר יציבות, קיטוב גובר וריכוז כוח הולך וגובר בידי הממשלה. האם התהליכים בלתי נמנעים, או סימפטומים של בעיות מבניות בשיטה?
בפרק זה של "סדר חדש", יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי-שחם מארחים את פרופ׳ גדעון (גידי) רהט, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומהחוקרים המובילים של המערכת הפוליטית בישראל, לשיחת עומק על מצבה של הדמוקרטיה הישראלית ועל הדרכים האפשריות לתקן אותה. כיצד נוצר ריכוז הכוח הנוכחי? מה קרה למפלגות ולמנגנוני האיזון והבלמים? האם שיטת הבחירות הקיימת עדיין מתאימה ורלוונטית למציאות הפוליטית והחברתית של ישראל? ומהם הפתרונות האפשריים, מבחירות אזוריות ופתק "חצי פתוח" ועד אסיפות אזרחים וביזור סמכויות לשלטון המקומי.
מאת: ד"ר אסף שפירא
במצב שבו מועמדים לכנסת נבחרים רק במסגרת רשימה אחת שהיא "עסקת חבילה", הפוליטיקה הישראלית סובלת ממרחק גדול מדי, אפילו ניתוק, בין הציבור לבין נבחריו. הפתרון: שיטה שתאפשר להצביע גם למועמדים ספציפיים מתוך הרשימה, ותשנה את תחושת המחויבות והאחריות של הח"כים כלפי הבוחרים.
מאת: יוחנן פלסנר, שירה ברביבאי-שחם, ד"ר מוחמד ח'לאילה, ד"ר ת'אאר אבו ראס
הפוליטיקה הערבית בישראל עוברת שינויים משמעותיים, בין שאיפה להשתלבות והשפעה על קבלת ההחלטות לאור אתגרי החברה הדרמטיים לבין שמירה על זהות לאומית. שיעורי ההצבעה, האמון במוסדות והיחס להשתתפות בקואליציה בכנסת מעלים שאלות על כיווני ההתפתחות של המערכת הפוליטית בחברה הערבית ובישראל בכלל.
בפרק מיוחד של "סדר חדש" מכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה בנצרת בשיתוף קבוצת "בוקרא", משוחחים יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי-שחם עם ד"ר מוחמד ח'לאילה מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ועם ד"ר ת'אאר אבו ראס ממכון ון ליר על הגורמים שמעצבים את דרך ההצבעה של האזרחים הערבים בישראל. הפרק בוחן את השינויים בדעת הקהל ואת הכיוונים האפשריים של המצביעים הערבים בישראל בשנת בחירות.
התמונות השתולות של נפתלי בנט ויאיר לפיד לצד ראשי המפלגות הערביות הן רק ההתחלה: כך תסייע הבינה המלאכותית ליצור מציאות פוליטית מדומה ולהשפיע על מערכת הבחירות. על ועדת הבחירות לקבוע כלל ברור: אסור לפרסם תמונות מפוברקות של יריבים פוליטיים מזוהים כחלק מתעמולת הבחירות.
תכנים מג'ונרטים, הצפת מידע ושימוש בצ'אטבוטים ככלי שכנוע: מערכת הבחירות הראשונה בעידן הבינה המלאכותית תתקיים במציאות שבה האמת קשה מאוד לזיהוי. בזמן שהטכנולוגיה דוהרת קדימה, חוקי הבחירות המיושנים לא מספקים הגנה מפני מניפולציות והנדסת תודעה. כדי ש"טוהר הבחירות" לא יהפוך לסיסמה ריקה, חייבים לעדכן את החוק ולהתאים אותו לאיומים הטכנולוגיים החדשים.
מאת: ד"ר אסף שפירא
מאת: ד"ר אסף שפירא, פרופ' עופר קניג, ד"ר עמיר פוקס, אסף הימן
התדירות הגבוהה של הבחירות לכנסת עלולה להטעות: יחסית לדמוקרטיות אחרות, לאזרחי ישראל אין מספיק זירות בחירה והצבעה שדרכן יוכלו להשפיע על השלטון. התוצאה עלולה להיות נתק בין השלטון לאזרחים, וחוסר שביעות רצון שאין דרך פורמלית להביע אותה.