מדיניות האנרגיה של ישראל חייבת להתעדכן לעידן הבינה המלאכותית
ישראל חייבת לעדכן את מדיניות הגז כדי להבטיח את עתידה האנרגטי | Photo by Gili Yaari/Flash90
ביולי האחרון הקפיאה רשות החשמל למשך 140 יום את הטיפול בבקשות חדשות לחיבור חוות שרתים גדולות, לאחר שהיקף הבקשות הגיע לכמעט פי שלושה מהצריכה הממוצעת של המשק. הצעד הלא שגרתי הזה מעיד מצד אחד על האטרקטיביות של ישראל בעיני המשקיעים, ומצד שני על האתגר הגדול של הבטחת העתיד האנרגטי שלה.
משק האנרגיה הישראלי ניצב בימים אלו בפני הצורך לאזן בין שלושה יעדים לאומיים: שמירה על עצמאות וביטחון אנרגטי לאורך זמן תוך חשיבה על הדורות הבאים; יצירת ודאות רגולטורית שתעודד חיפושי גז ופיתוח מאגרים חדשים; והבטחת אספקת חשמל בהווה שתאפשר לישראל להתחרות במרוץ העולמי לבינה מלאכותית. כדי לאזן ביניהם על מקבלי ההחלטות בתחום לענות על כמה שאלות בסיסיות: כמה גז קיים בעתודות, כמה יידרש למשק הישראלי בעשורים הבאים כדי לתת מענה לביקושים הצפויים, כמה יש לשמור כרזרבות לאירועי קיצון ומה אופק התכנון הרצוי.
חשיבותו של הגז לביטחון האנרגטי הומחשה היטב בשנים האחרונות. יותר מ־70% מהחשמל בישראל מיוצר כיום באמצעות גז טבעי מקומי, ומחירי הגז המקומי והחוזים ארוכי הטווח הפחיתו משמעותית את חשיפת משק החשמל הישראלי לזעזועים במחירי האנרגיה העולמיים. יתרון זה, לצד ההון האנושי הטכנולוגי, הפך את ישראל ליעד מבוקש עבור משקיעים מקומיים וזרים להקמת חוות שרתים, שהן צרכניות חשמל גדולות. למעשה, בעידן של מרוץ עולמי אחר הבינה המלאכותית, חוות השרתים מהוות תשתית חיונית להתפתחותה ולשמירת כושר התחרות העתידי של ישראל.
אולם המציאות בשטח מצביעה על כך שבישראל 2026 הביקוש לחשמל מצד חוות השרתים מקדים כבר היום את יכולת תשתיות האנרגיה לספק אותו. ולראייה, החלטת רשות החשמל על הקפאת הטיפול בבקשות חדשות. יתרה מכך, יש כיום ריכוז חריג של בקשות דווקא במרכז הארץ, שם תשתיות החשמל ורשת ההולכה מתקשות להדביק את קצב הבקשות. כלומר, ישראל מבקשת להיות מעצמת AI, אך תשתית האנרגיה שלה מתקשה לתת מענה לביקוש הגדל.
מכאן עולה חשיבותה של הסדרת מדיניות הגז בהתאם למציאות המשתנה. מדיניות יצוא הגז של ישראל נקבעה לראשונה בהחלטת הממשלה מ־2013, בעקבות ועדת צמח, ומאז נבחנה מחדש ב־2018 במסגרת ועדת אדירי ובבחינה תקופתית נוספת ב־2021. במקביל, תחזיות הביקוש לחשמל המשיכו להתעדכן בשנים שלאחר מכן, ובין היתר פרסמה נגה תחזית מעודכנת לטווח ארוך עד 2050.
בפברואר 2024 הוקמה ועדת דיין במטרה לבחון מחדש את מדיניות הגז ואת חובת השמירה למשק המקומי. הוועדה טרם פרסמה את המלצותיה הסופיות, אך באפריל 2025 פרסם משרד האנרגיה את טיוטת המלצות הוועדה, לפיהן הביקוש המקומי הצפוי לשנים 2024 - 2048 מוערך בכ-515 BCM, כשהמלצתם הייתה להותיר את חובת השמירה הכוללת של גז למשק המקומי על כ-440 BCM. פער זה של 75 BCM בין הביקוש החזוי לבין כמות הגז המובטחת במשק עורר ביקורת רבה, בין היתר מצד מבקר המדינה. בדוח מיוני 2026 מתח המבקר ביקורת על התחזיות עליהן הסתמכה ועדת דיין וציין כי "ועדת דיין התבססה על תחזית ביקוש לחשמל שקיימת סבירות שהיא מוטה כלפי מטה". עוד הזהיר המבקר כי "המשק הישראלי צפוי למצוא את עצמו בתוך שני עשורים במחסור הולך וגדל של גז טבעי", וציין כי עתודות הגז צפויות להתכלות בתוך כ־25 שנים. על רקע זה המליץ המבקר למשרד האנרגיה לגבש כבר עתה חלופות ותוכניות למענה על המחסור הצפוי בגז בעוד כשני עשורים.
מנגד, בסוף 2025 פרסם איגוד הגז הטבעי את הדוח השנתי, שהציג את התחזית של BDO להיקף עתודות של כ־1,044 .BCM בדוח נטען כי גם ללא תגליות חדשות, ובהינתן הסכמי היצוא הקיימים, ישראל תוכל לספק את צורכי הגז שלה לפחות עד 2062. זאת בשעה שבנתונים שעליהם התבססה ועדת דיין הוערכו העתודות המוכחות בכ־850 BCM בתחילת 2024, נתון שעודכן בהמשך ל-870 BCM.
מדובר בפער עצום בהערכות, שמחייב בחינת עומק של הנחות היסוד ומטיל על משרד האנרגיה אחריות לפרסם לציבור את תחזית הביקוש העדכנית ביותר לחשמל ולגז. נדרשת בהקשר זה שקיפות מלאה: מהי הערכת העתודות, אילו עתודות נכללות בחישוב, מהן הנחות הביקוש, לרבות קצב חדירת חוות השרתים, קצב חדירת האנרגיות המתחדשות ומה מניחים לגבי תגליות עתידיות. כמו כן יש לפרסם בשקיפות את המתודולוגיה והתרחישים שעל בסיסם חושבו הנתונים. כל שינוי בהנחות אלה יכול להזיז בשנים רבות את המועד שבו ישראל תיאלץ להסתמך על גז מיובא או על מקורות אנרגיה חלופיים. רק על בסיס מידע שקוף ניתן להבין על איזה בסיס הנחות ניתנו במהלך 2025 שלושת אישורי יצוא הגז לשותפות לוויתן , לבחון האם ניתן לאפשר הגדלה נוספת של יצוא גז, וכן להבין על בסיס אילו הנחות נאלצה רשות החשמל לעצור כעת בקשות חדשות לחיבור חוות שרתים.
אלא שהמציאות לא ממתינה לוועדת דיין שתפרסם את המלצותיה הסופיות. החלטת רשות החשמל להקפיא בקשות חדשות לחיבור חוות שרתים מהווה חלון זמנים, במהלכו על הוועדה להשלים ולפרסם את המלצותיה העדכניות. על בסיסן תוכל הממשלה הבאה לגבש מדיניות אנרגיה מעודכנת ושקופה.
בסוף אוגוסט פורסם בדה-מרקר כי חברי ועדת דיין שוקלים להמליץ על הגבלת יצוא הגז. אלא שהגבלת היצוא עלולה לפגוע בוודאות הרגולטורית ובכדאיות ההשקעה בחיפוש ובפיתוח מאגרים חדשים, ובכך לפגוע דווקא בביטחון האנרגטי שאותו מבקשים להבטיח. לכן נדרש איזון בין הצורך בהגדרת הרזרבה הדרושה למשק המקומי ואופק הזמן הרצוי, לבין שמירה על ודאות רגולטורית שתאפשר יצוא ותעודד השקעות ופיתוח מאגרים חדשים.
לסיום, חשוב להזכיר שלצד הטיפול המושכל במדיניות הגז על ממשלת ישראל להאיץ ולקדם השקעות באנרגיות מתחדשות, באגירה וברשת החשמל. ככל שיגדל חלקן בתמהיל, תפחת התלות בגז ויתארך אופק הביטחון האנרגטי. יחד עם זאת, הגז צפוי להישאר גם בשנים הקרובות אנרגיית מעבר, ולכן חייבים בדחיפות לעדכן את המדיניות בתחום.
