רעידת האדמה והשינויים הטקטוניים שאחוז החסימה לא ימדוד
עצרת בחירות של מפלגת "הציבור החרדי". שואפת להשתלבות חרדים בחברה הישראלית | Photo by Chaim Goldberg/Flash90
בסרטון הבחירות של ש"ס יושבת משפחה סביב שולחן השבת. בן אחד לומד בישיבה, אחיו משרת בצה"ל, ושניהם נפגשים סביב שולחן הקידוש. התמונה משדרת אחדות, משפחתיות ושותפות גורל. אלא שמאחוריה מסתתר אחד מקווי השבר העמוקים בפוליטיקה החרדית: הנהגה רבנית המתנגדת לגיוס, מול ציבור מסורתי רחב שעבורו השירות בצה"ל הוא חלק טבעי מן החיים. ש"ס מבקשת להמשיך ולהחזיק את שני העולמות יחד, אך משבר הגיוס הופך את המשימה הזאת למורכבת מאי פעם.
ש"ס אינה לבדה. לקראת הבחירות מתרחשת בפוליטיקה החרדית תנועה חריגה: בדגל התורה הודחו שניים מנציגיה הוותיקים ביותר, באגודת ישראל התמסדה אוטונומיה מפלגתית חדשה, וארבע רשימות חרדיות נוספות מתמודדות לכנסת. לאחר עשרות שנים של יציבות יחסית, נדמה שהקרקע הפוליטית החרדית מתחילה לזוז.
אולם כדי להבין את התמונה צריך להבחין בין הרעידות הגלויות שעל פני השטח לבין התהליכים הטקטוניים המתחוללים מתחתיו. במשך שנים הלכה החברה החרדית והתגוונה: התרחבו שכבות העובדים והמשכילים, התפתחו מוקדי מנהיגות חדשים ונשחק חלק מן האמון במוסדות ובהנהגה. ואף על פי כן, המערכת הפוליטית הצליחה להכיל את השונות הזאת. חרדי עובד המשיך להצביע יהדות התורה, ומסורתי המשרת בצבא המשיך להצביע ש"ס. היכולת לחיות אחרת ולהצביע אותו הדבר הייתה אחד מסודות יציבותה של הפוליטיקה החרדית.
משבר הגיוס שינה את המשוואה. במשך עשרות שנים העניקו המפלגות החרדיות לציבורן מעין עסקה פוליטית: נאמנות אלקטורלית בתמורה להגנה על עולם התורה, על האוטונומיה הקהילתית ועל מעמדם של בני הישיבות. אלא שכעת דווקא ההסדר המרכזי הזה איבד את יציבותו. נוכח זעם ציבורי חסר תקדים בשל הסירוב הגורף לשאת בנטל תוך כדי המלחמה – המפלגות החרדיות מתקשות לספק את ההגנה שהבטיחו, והמחיר מגיע אל הישיבות, המשפחות והצעירים עצמם. כך הופך המשבר מול המדינה גם למבחן של אמון וייצוג בתוך החברה החרדית.
על קו הזינוק התייצבו ארבע מפלגות חדשות המבטאות תגובות שונות למשבר. "צבע שחור" מבקשת להקשיח את ההתנגדות לגיוס; "הקהל" דרשה לשנות את הדרך שבה נבחרים הנציגים; "הציבור החרדי" חרטה על דגלה מתן לגיטימציה לחרדיות עובדת, משכילה ומשרתת ולייצוג נשים; ואח"י הציעה לציבור המסורתי הנהגה רבנית־ספרדית הקרובה יותר לעולמו החברתי והלאומי. בעקבות לחצים, שיקולים אלקטורליים והבטחות למינויים מפלגת 'הקהל' ומפלגת 'אח"י' פרשו מהמירוץ. אל קו הסיום של יום הבחירות עתידות להגיע שתי המפלגות המסמנות קטבים הפוכים לחלוטין – מפלגת "הציבור החרדי" השואפת להשתלבות משמעותית בחברה הישראלית ולעידוד גיוס לצעירים שאינם לומדים תורה, ומפלגת "צבע שחור" שכל עניינה הוא ביטול חובת הגיוס של כל צעיר חרדי באשר הוא.
כיצד תסתיים התחרות הזאת? שני תרחישים מרכזיים עומדים על הפרק. בראשון, שתי הרשימות החדשות שנותרו במרוץ יסיימו מתחת לאחוז החסימה. במקרה כזה המפלגות הוותיקות ישמרו על בלעדיותן בייצוג החרדי בכנסת, אך הקולות שלא ייכללו בחלוקת המנדטים עשויים להשפיע על יחסי הכוחות בין הגושים, בהתאם למקורם ולהיקפם. בתרחיש השני, מפלגה חדשה אחת נכנסת לכנסת ומערערת את בלעדיותן של המפלגות הוותיקות. השפעתה תהיה תלויה בזהותה, בכוחה הקואליציוני וביכולתה לתרגם ייצוג להסדרים מעשיים.
דווקא התרחיש הראשון, שבו לכאורה ההר יוליד עכבר, עשוי להתברר כמעניין במיוחד. זאת משום שאי־מעבר של אחוז החסימה אינו מעיד בהכרח על דחייה חברתית של הרעיונות שהמפלגות מייצגות. מפלגה יכולה להיכשל בגלל היעדר תשתית ארגונית, חשש מאובדן קולות או לחץ קהילתי, גם כאשר יש ציבור ממשי המזדהה עם דרכה. עשרות אלפי קולות שלא יתורגמו למנדטים עשויים בכל זאת להוכיח שקיים בסיס לתביעה פוליטית חדשה.
חשוב מכך, עצם ההתארגנות הפוליטית יכולה לחולל שינוי חברתי. כאשר חרדים עובדים, משרתים ונשים חרדיות זוכים לראשונה לייצוג חיובי ומאורגן במסגרת המבקשת לדבר בשם החרדיות עצמה, משתנים בהדרגה גבולות הלגיטימיות של הזהות החרדית. אורחות חיים שקודם לכן נחשבו לסטייה פרטית מן האידאל הקולקטיבי הופכים לאפשרות חברתית המבקשת הכרה ציבורית. הפריימריז של "הקהל", שבהם השתתפו כמעט 15,000 מצביעים, והצבת שתי נשים בצמרת רשימת "הציבור החרדי" ממחישים כיצד גם יוזמה שטרם זכתה לייצוג פרלמנטרי יכולה לאתגר מוסכמות פוליטיות ותיקות.
יתרה מזו, המפלגות החדשות עשויות לייצר את הציבור שאותו הן מבקשות לייצג, ולא רק לתת ביטוי לציבור שכבר קיים. הן מעניקות שם, שפה פוליטית ומסגרת פעולה לקבוצות חברתיות שבעבר לא ראו עצמן כבעלות עניין פוליטי משותף. אם יצליחו לבנות לאורך זמן קהילות, הנהגה, מוסדות ורשתות מימון, הן עשויות להשפיע על החברה החרדית גם בלי נציג אחד בכנסת. עצם קיומה של תחרות כבר מחייב את המפלגות הוותיקות להתמודד עם טענות תת־הייצוג, להרחיב את מעניהן או להקשיח את גבולותיהן. בכל אחד מן המקרים עשויים להשתנות כללי המשחק הפנים־חרדיים.
ייתכן שהמפלגות הוותיקות יצליחו לספוג את הזעזועים; ייתכן גם שהיוזמות החדשות ייעלמו לאחר כישלון אלקטורלי. אבל אפשרות אחרת היא שהתסיסה הנוכחית תיצור בהדרגה מבנה ייצוג מגוון יותר, שבו התחרות אינה רק בין חצרות, ישיבות ועדות, אלא גם בין תפיסות שונות של חיים חרדיים ושל היחסים עם המדינה.
מכאן גם המשמעות הרחבה עבור החברה הישראלית: בלב התחרות ניצבת שאלה החורגת מגבולות המגזר: האם תפקידו של הנציג החרדי מתמצה בהגנה על האוטונומיה הקהילתית ובהשגת הסדרים ומשאבים, או שהוא כולל גם אחריות אזרחית רחבה יותר לביטחון, לכלכלה ולחברה הישראלית כולה? כיצד משלבים שמירה על זהות חרדית מובחנת עם חובות משותפות, ומי מוסמך לשרטט את גבולות השילוב?
הבחירות הקרובות יכריעו מי יקבל מנדטים ומי יישאר בחוץ. הן לא יכריעו לבדן אם החברה החרדית עומדת בפני שינוי פוליטי עמוק. כמו בתהליכים גיאולוגיים, התזוזות שמתחת לפני השטח אינן נמדדות רק ברעידות הגלויות לעין. המבחן האמיתי יתחיל ביום שאחרי הבחירות: האם המפלגות הוותיקות יצליחו להתארגן מחדש, האם החלופות החדשות יתבססו ככוחות חברתיים מתמשכים, והאם מכל אלה יצמחו כללים חדשים של ייצוג, סמכות ואחריות ביחסי החרדים והמדינה.
