מדיניות אקלים, כלכלה מעגלית ושוק התעסוקה

מדיניות להפחתת פליטות הפחמן עשויה להוביל לשתי השפעות מנוגדות — מצד אחד לפגיעה בצמיחה של ענפים רגישים ומצד שני לצמיחה של ענפים ותחומים חדשים. מגמות אלו מובילות לשינוי הביקוש לעובדים בענפי המשק בכמות ובאופי המשרות. לרוב אמצעי האדפטציה (הסתגלות לשינוי האקלים) כוללים השקעה בענפי הבינוי, מים, חקלאות, גיוון ביולוגי ובריאות, ולכן צפויים ליצור משרות חדשות ולהשפיע באופן חיובי על התעסוקה (Mait̂re et al., 2018). בעוד במסגרת אמצעי המיטיגציה (הפחתת פליטות גזי חממה), אחד מצעדי המדיניות הבולטים המקובל בעולם המערבי הוא מיסוי פחמן, המביא להפנמת ההשפעה החיצונית של הפליטות ומייצר תמריץ להפחתת הפליטות בתהליך הייצור. מס הפחמן צפוי להשפיע באופן משמעותי על התעסוקה בענפים ספציפיים, בעיקר מאחר שהוא מייקר באופן יחסי מוצרים עתירי אנרגיה המבוססים על דלקי מאובנים. מנגד, המיסוי מגדיל את הביקוש למוצרים שאינם מיוצרים על ידי אנרגיה פחמנית וכנגזרת גם צפוי להביא לגידול בתעסוקה באנרגיות מתחדשות (Chateau et al., 2018). באופן כללי, כלכלות עתירות ענפים המבוססים על דלק מאובן צפויות להיות רגישות ופגיעות יותר להטלת מס פחמן, בהשוואה למדינות המתבססות על כלכלת שירותים.