אודות הבחירות לכנסת ה-18
על תקופת כהונתה של ממשלת אהוד אולמרט, שכיהנה לאורכה של הכנסת השבע עשרה, העיבו מלחמת לבנון השנייה ושורת חקירות שראש הממשלה
היה מעורב בהן. איום ראשון על יציבות הממשלה הגיע מכיוון המנהיג החדש-ישן של מפלגת העבודה, שר הביטחון אהוד ברק (שהחליף את עמיר פרץ ב-2007). ברק הבטיח שיוביל את מפלגתו אל מחוץ לממשלה לאחר פרסום הדוח הסופי של ועדת וינוגרד לבחינת אירועי המלחמה, אבל גם לאחר פרסום הדוח נשארה המפלגה בממשלה. במאי 2008, לאחר עדות מרכזית באחת הפרשיות שראש הממשלה היה מעורב בהן, הצהיר ברק כי אם לא תפעל קדימה להחליף את אולמרט, תפעל מפלגתו להקדמת הבחירות. איום זה, אף כי לא היה בגדר אולטימטום רשמי, הוביל את אולמרט לתת אור ירוק להתמודדות פנימית בקדימה ולהצהיר שלא יהיה מועמד לראשות המפלגה ויתפטר לכשהמנהיג החדש למפלגה ייבחר.
בבחירות המקדימות שנערכו בקדימה בספטמבר 2008 גברה ציפי לבני על שאול מופז, מאיר שטרית ואבי דיכטר. נאמן להבטחתו, הגיש אולמרט את התפטרותו לנשיא המדינה, וזה הטיל את הרכבת הממשלה החדשה על לבני. השיחות הקואליציוניות שניהלה לבני לא עלו יפה, ולאחר שנוכח נשיא המדינה כי אין רוב לממשלה חלופית, הוקדמו הבחירות ונקבעו לפברואר 2009. עיקר המאבק במערכת הבחירות היה בין קדימה ובין הליכוד. סקרי דעת הקהל הורו שמפלגת העבודה תשתרך מאחור, ובפעם הראשונה בהיסטוריה לא תהיה אחת משתי המפלגות הגדולות.
תוצאות הבחירות לא היו החלטיות. מצד אחד הקדימה קדימה (28 מושבים) את הליכוד (27 מושבים) ונותרה הסיעה הגדולה בכנסת. "ניצחון" זה, שהיה בגדר הפתעה מסוימת, גרם לקדימה לדרוש את הזכות לנסות ולהרכיב ממשלה בראשות לבני. מן הצד האחר היה ברור שיש רוב מושבים לסיעות התומכות בממשלה בראשותם של הליכוד ונתניהו. זו הסיבה שלאחר התייעצות עם נציגי הסיעות, הטיל נשיא המדינה את הרכבת הממשלה על נתניהו.
מפלגות השמאל הציוני המשיכו בקריסתן: העבודה התכווצה ל-13 מושבים (המפלגה הרביעית בגודלה) ומרצ זכתה ב-3 מושבים בלבד. ישראל ביתנו זכתה להישג נאה של 15 מושבים, ואילו הרשימות הערביות הגדילו את כוחן המשותף, 11 מושבים. במרכז המפה כשלה גיל, ולא הצליחה לעבור את אחוז החסימה, ואילו בימין, הניסיון לאחד את הכוחות לרשימה משותפת לא הצליח. ממשלת נתניהו נשענה על קואליציה של שש סיעות: הליכוד, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, ש"ס, יהדות התורה והבית היהודי. ברוב של 74 חברי כנסת הוצגה הממשלה לפני הכנסת. הממשלה היא הגדולה בתולדות המדינה, ובה 30 שרים.
הבחירות לכנסת ה-18
10.2.2009
מספר בעלי זכות הבחירה
5,278,985
אחוז החסימה
2%
סך הכל מצביעים
3,416,587
מספר הקולות הכשרים
3,373,490
שיעור ההצבעה
64.8%
| מפלגה | קולות | מושבים (מנדטים) | אחוז הקולות | רשימת מועמדים | מצע |
|---|---|---|---|---|---|
| קדימה | 758,032 | 28 | 22.5 |
המועמדים
|
מצע
|
| הליכוד | 729,054 | 27 | 21.6 |
המועמדים
|
מצע
|
| ישראל ביתנו | 394,577 | 15 | 11.7 |
המועמדים
|
מצע
|
| מפלגת העבודה | 334,900 | 13 | 9.9 |
המועמדים
|
|
| ש"ס | 286,300 | 11 | 8.5 |
המועמדים
|
מצע
|
| יהדות התורה | 147,954 | 5 | 4.4 |
המועמדים
|
|
| רע"מ-תע"ל | 113,954 | 4 | 3.4 |
המועמדים
|
מצע
|
| האיחוד הלאומי | 112,570 | 4 | 3.3 |
המועמדים
|
מצע
|
| חד"ש | 112,130 | 4 | 3.3 |
המועמדים
|
מצע
|
| מרצ | 99,611 | 3 | 3.0 |
המועמדים
|
מצע
|
| הבית היהודי | 96,765 | 3 | 2.9 |
המועמדים
|
|
| בל"ד | 83,739 | 3 | 2.5 |
המועמדים
|
|
| התנועה הירוקה-מימד | 27,737 | - | 0.8 |
המועמדים
|
|
| גיל | 17,571 | - | 0.5 |
המועמדים
|
|
| עלה ירוק | 13,132 | - | 0.4 |
המועמדים
|
|
| הירוקים | 12,378 | - | 0.4 |
המועמדים
|
|
| ישראל חזקה | 6,722 | - | 0.2 |
המועמדים
|
|
| צבר | 4,752 | - | 0.1 |
המועמדים
|
|
| כוח להשפיע | 3,696 | - | 0.1 | ||
| דעם | 2,645 | - | 0.1 |
המועמדים
|
|
| ישראל המתחדשת | 2,572 | - | 0.1 |
המועמדים
|
|
| ניצולי השואה-בוגרי עלה ירוק | 2,346 | - | 0.1 |
המועמדים
|
|
| לידר | 1,887 | - | 0.1 |
המועמדים
|
|
| צומת | 1,520 | - | 0.1 |
המועמדים
|
|
| כוח הכסף | 1,008 | - | 0.0 |
המועמדים
|
|
| רע"ש-זכויות הגבר | 921 | - | 0.0 |
המועמדים
|
|
| הישראלים | 856 | - | 0.0 |
המועמדים
|
|
| אור | 815 | - | 0.0 |
המועמדים
|
|
| אחריות | 802 | - | 0.0 |
המועמדים
|
|
| ברית עולם | 678 | - | 0.0 |
המועמדים
|
|
| לב | 632 | - | 0.0 |
המועמדים
|
|
| לזוז | 623 | - | 0.0 |
המועמדים
|
|
| לוחמי חברה מאוחדים | 611 | - | 0.0 |
המועמדים
|
קישורים בנושא
Gideon Rahat and Reuven Y. Hazan, "One Winner, Two Winners, No Winners: The 2009 Elections in Israel", Representation 45 (4) (2009), pp. 405-420.
