מפלגת העבודה

מפלגת העבודה הישראלית

 

מפלגת העבודה

מפלגת העבודה

נוסדה בשנת 1968

מפלגת העבודה הישראלית היא יורשתה וממשיכתה של מפא"י. המפלגה נוסדה בינואר 1968 בעקבות איחוד בין מפא"י, אחדות העבודה ורפ"י. עד הבחירות לכנסת השתיים עשרה (1988) התמודדה מפלגת העבודה במסגרת רשימת המערך. מאז 1992 היא התמודדה באופן עצמאי או שהייתה השותפה הבכירה ברשימות שכללו מפלגות נוספות: ב-1999 חברו אליה מפלגות גשר ומימד להתמודדות במסגרת ישראל אחת. השותפות עם מימד נמשכה גם בבחירות 2003 ו-2006. ב-2015 חברה לעבודה מפלגתה של ציפי לבני, התנועה במסגרת רשימת המחנה הציוני. בספטמבר 2019 היא התמודדה ביחד עם מפלגת גשר, וב-2020 ברשימת העבודה-גשר-מרצ

בהיותה ממשיכת דרכה של מפא"י, גם מפלגת העבודה התבססה על אידאולוגיה ציונית-סוציאליסטית מתונה. היא המשיכה את הזיקה להסתדרות העובדים הכללית, אך מאמצע שנות התשעים התמתנה מכוּונותה הכלכלית-חברתית לכיוון של סוציאל-דמוקרטיה. מבחינה מדינית במשך השנים נדדה המפלגה שמאלה, והייתה המפלגה הראשית הראשונה שקראה למשא ומתן עם אש"ף ותמכה בנוסחה של שתי מדינות לשני עמים. בנושאי דת ומדינה נקרעה מפלגת העבודה במשך השנים בין עמדותיה האידאולוגיות ובין חוסר רצונה להתעמת עם המפלגות הדתיות, שותפותיה הקואליציוניות. לאחר מהפך 1977, כשניתקה הברית עם הדתיים, הציגה המפלגה בחופשיות יותר את עמדותיה בתחום זה לרבות הבטחת מעמד מוכר לכל זרמי היהדות ותמיכה בגיוס בחורי ישיבות.

היושב ראש הראשון של המפלגה היה ראש הממשלה לוי אשכול, ומאז כיהנו מטעמה עוד ארבעה ראשי ממשלה: גולדה מאיר, יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק. מפלגת העבודה אחזה בהגה השלטון מאז היווסדה ועד המהפך ההיסטורי של 1977, אז איבדה אותו לראשונה לטובת הליכוד. בשנות השמונים כיהנה בכמה ממשלות אחדות לאומית יחד עם הליכוד, ואל השלטון חזרה לאחר בחירות 1992, אז זכתה להקים את הקואליציה בראשותו של יצחק רבין, יושב ראש המפלגה דאז. בשנת 1999 זכה יושב ראש המפלגה, אהוד ברק, בבחירות הישירות לראשות הממשלה, ושוב הייתה המפלגה גורם עיקרי בקואליציה. מאז 2003 ירד מאוד כוחה של המפלגה. בבחירות 2020 היא הגיעה לשפל של 3 נציגים בכנסת והתאוששה במעט בבחירות של 2021.

table
שנת בחירות קולות מושבים (מנדטים) אחוז הקולות רשימת מועמדים מצע
2022
2021 268,767 7 6.1 המועמדים המועמדים מצע מצע
אפריל 2019 190,870 6 4.4 המועמדים המועמדים מצע מצע
2013 432,118 15 11.4 המועמדים המועמדים מצע מצע
2009 334,900 13 9.9 המועמדים המועמדים מצע מצע
2006 472,366 19 15.1 המועמדים המועמדים מצע מצע
2003 455,183 19 15.1 המועמדים המועמדים מצע מצע
1996 818,741 34 26.8 המועמדים המועמדים מצע מצע
1992 906,810 44 34.7 המועמדים המועמדים מצע מצע

 

 

לוי אשכול, גולדה מאיר, יגאל אלון, פנחס ספיר, משה דיין, יצחק רבין, שמעון פרס, אהוד ברק, בנימין בן-אליעזר, עמרם מצנע, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ, יצחק הרצוג, אבי גבאי, מרב מיכאלי

 

המפלגה, על מגוון גלגוליה, השתתפה בממשלות ישראל רבות. מפלגות המקור שמהן הורכבה, ובראשן מפא"י, עמדו בראש הקואליציות בין השנים 1949 ל-1965. לאחר מכן, עם הקמת מפלגת העבודה, המשיכה המפלגה לקחת חלק מרכזי בממשלות ישראל. בשנים אלה חלשה המפלגה על המשרדים הביצועיים המרכזיים, לרבות תיקי החוץ, האוצר, הביטחון והחינוך.

ב-1977 לראשונה עברה המפלגה (במסגרת "המערך") לאופוזיציה שם נותרה עד 1984. בין 1984 ל-1990 הייתה חלק מרכזי בממשלות האחדות ושרים רבים כיהנו מטעמה. יצחק רבין כיהן כשר הביטחון במשך כל התקופה. ב-1990 פרשה שנית לאופוזיציה. לאחר הבחירות לכנסת ה-13 שבה מפלגת העבודה לשלטון, תחת הנהגתו של יצחק רבין, וזכתה לייצוג של 13 שרים בממשלה. לאחר שלוש שנים באופוזיציה שבה המפלגה לשלטון (במסגרת ישראל אחת) אך בין 2001 ל-2011 המפלגה הייתה רק שותפה משנית לממשלות שונות בראשות הליכוד וקדימה. בין 2011 ל-2020 שהתה מפלגת העבודה באופוזיציה - פרק הזמן הארוך ביותר במעמד זה. היא חזרה לממשלת ה-35 שהושבעה במאי 2020, וייצגו אותה עמיר פרץ ואיציק שמולי. בממשלה ה-36 שהושבעה ביוני 2021 מפלגת העבודה נכללה בקואליציה. מלבד יו"ר המפלגה מרב מיכאלי ייצגו אותה בממשלה עוד שני שרים.